ממשיכה
קצת על סיבוב הסופי: יש בנו סוד. דבר - מה בפנים נע וסובב. והעולם כלו רק בזכותו של הסחרור הזה סובב. תועה הרגל, והראש סחרחר ומסתובב, למי אכפת, אל תעצור דרויש,, הסתובב. (מתוך הדיוואן - אוסף שירי שמש טבריזי, מאת רומי - תורגם ע"י אלכס פייגן) כשהיינו ילדים כולנו הסתובבנו, כולנו רקדנו ושרנו. גדלנו, וכמו שגדלנו שכחנו. תנשום, וותר על הרצון להיות מרהיב, תרקוד חבר, הסתובב. על חווית הסיבוב מאת רונן יצחקי: הסיבוב הסופי, Whirling, שהוצע על ידי רומי, הוא ריקוד של הודיה והתמזגות. באופן בו אני חווה אותו מתרחשות בו שתי תופעות מרכזיות שהפוכות אולי זו מזו. התופעה הראשונה היא תחושה של עידון - כמעט עד כדי היעלמות, כמו הצטמצמות לכיוון האפס כך שלבסוף מסתובב לו ציר עדין וחסר כל חומריות. התופעה השנייה היא תחושת התעצמות - נוכחות כולית ומלאה, כמו התרחבות שממלאת את כל החלל בכוחות אין סופיים. אין אפשרות לתפוס את התופעה הזאת דרך ההיגיון, מה שכן נחוץ זהו ניסיון. אך גם ניסיון לבדו, ללא אמונה, אינו מספק את החוויה המלאה. במציאות המערבית בכלל והישראלית בפרט אני מוצא את המושג אמונה מעורבב לו בתוך בליל של מושגים דתיים וחילוניים שונים שאין בכוונתי לעשות בהם סדר, אך אולי יהיה נכון לומר שהכוונה במילה אמונה מציגה מצב של קבלה ופתיחות בניגוד למצב של ספק והתנגדות. כך שלרקוד את הסיבוב הסופי מתוך חוסר פתיחות יהיה כמו ללכת לשוק בלילה ולנסות לבחור את הירקות בחושך - משל סופי עתיק. "