או אפשרות נוספת: להתפשר.
להחליט להיות עשיר זו במידה מסויימת אוטופיה, אבל להבין באיזה מצב כלכלי אתה נמצא ולדעת שצריך לשלם מחיר על חשבון קידומו של הילד, זה יותר מעשי. אפשר שכולנו נחליט על גובה של סכום שמעליו אי אפשר לשלם למטפל, זו עזרה מעשית, שאולי לאלה שיש להם יהיה קשה ללכת לקראת. ולכן יבואו הטובים לעשירים והפחות טובים לאלה שמשלמים את ה-30, 40 ש"ח לשעה. רוב ההורים מתחילים ב-30. ש"ח, ואחרי שהחונך מוכיח יכולות, מעלים לו ל35 או 40. למה לא לנסות ולקבוע מחיר של שוק? אני למשל, זקוקה להרבה מאוד שעות לדניאל, אם אשלם לפי הסכום שאתה מציע, אפשר להגיד שאוכל לממן את זה רק למשך שנה אחת והשאר, קריסה כלכלית. וכמו שיודעים כאן, אני כבר הגעתי לקריסה כלכלית ובעיקר בגלל תשלום למשלבים. אז למה שהחונכים לא יבינו את הקשיים שלנו ובמקום לקבל 50 ש"ח משכורת התחלתית שלא יקבלו בשום מקום אחר, יתחילו בסכום יותר נמוך? אני כבר בטלפון אומרת את התנאים. אם לא ניראה לחונך והוא בא רק בגלל הכסף, אז הוא הולך למקום יותר טוב. לא מתאים לו, שילך ואילו הבן שלי הרוויח. הוא זקוק למישהו שיבוא גם בשביל הנשמה וגם כי איכפת לו ויש לו יכולת אהבה אמיתית ורגישות. אבל לעומת זאת, מי שכבר עובד איתנו, זה בד"כ לא בגלל הכסף. המשלבים כל כך נהנים ואוהבים להיות איתנו, הם משקיעים מרצונם וללא דרישה או בקשה מצידי, כי זה כיף לעבוד איתנו וזה חלק מהרווח שלהם. למרות שלא פעם המלצתי להם על עבודות נוספות עם משכורת יותר טובה, עדיין לא הלכו לחפש איפה יהיה להם יותר כדאי כלכלית. וזו לא תמימות להאמין שיש אנשים כאלו.