הויכוח הוא בין אלה שהדרך שהם הולכים בה
נראית להם האופציה הבטוחה וכאשר מאן דהוא מבטא את דרכו הבטוחה לא פחות
הם מסתערים עליו כממציא פתרונות קסם שלא אושרו ע"י "מנהלי" הדרך הבטוחה.
ענתנוי ואראנה וגם גור בזמנו למשל הם אוטיסטים בוגרים חיים מתפקדים ובוטחים בעצמם שמתארים
טיפול עצמי באוטיזם לאורך עשרות שנים ודברים רבים שאנשים התחילו היום הם כבר עשו ונגמלו מהם
והצעתם לטיפול עצמי נדחית על הסף על ידי כל מי שמעריך את הביטחון המקצועי... כנ"ל אנוכי שלא נזקקתי
לאנשי מקצוע בעיקר כי אנשי המקצוע שפגשתי הבינו במה שקורה לבן שלי מעט מאוד ועל כן באופן פרקטי
פעלתי על פי עצמי והצלחנו ליצור ביטחון מספק שתוצאותיו ניכרות באופן מעשי...
ואשר להתיחסות אל האוטיזם כבעיה... הרשה לי לחלוק עליך... האוטיזם הוא עובדה והיחס אליו הוא הבעיה...
כי כל מי שמתייחס אל פיתרונות לאוטיזם נשאר בטווח של הזיהוי והטיפול כאילו שזאת מחלה שמצריכה טיפול
וכל מי שמתייחס לאוטיזם כאל עובדה מתייחס לחיים עם אוטיזם קרי חיים עם מיוחדות ועל כן מחדד את היחס למיוחד
ולשונה בכלל ולא רק לאוטיזם.
ואגלה לך עוד דבר, החברה זה אני, זה גם אני, ואני כמו משתתפים נוספים בחברה בהחלט מעוניין לראות צמיחה והתפתחות של היכולות
המיוחדות של הבן שלי ושל כל מיוחד שהוא בחברה שלי על חשבון הכלל... הכלל יתפתח בהתאם באמצעות התפתחות יחידיו
קצת פחות תשומת לב לאיום האיראני וקצת מעט יותר תשומת לב למיוחדות האנושית יעשה את ההבדל.
אני לא זקוק בשום צורה שתקבל את הדרך בה אני הולך... עבורך היא לא מספקת ביטחון... נהפוך הוא אתה עשוי לראות בה סיכון ואפילו התעללות
וכבר ביטאת זאת בכל מיני מקומות... אך ברם אולם... זאת הדרך שאני ובני הולכים בה, בשותפות ובהדדיות, ויש מצב שכל מי שיוצר הדדיות בגובה העיניים
בעניין המיוחדות שלו... זוכה בכל הקופה.
נראית להם האופציה הבטוחה וכאשר מאן דהוא מבטא את דרכו הבטוחה לא פחות
הם מסתערים עליו כממציא פתרונות קסם שלא אושרו ע"י "מנהלי" הדרך הבטוחה.
ענתנוי ואראנה וגם גור בזמנו למשל הם אוטיסטים בוגרים חיים מתפקדים ובוטחים בעצמם שמתארים
טיפול עצמי באוטיזם לאורך עשרות שנים ודברים רבים שאנשים התחילו היום הם כבר עשו ונגמלו מהם
והצעתם לטיפול עצמי נדחית על הסף על ידי כל מי שמעריך את הביטחון המקצועי... כנ"ל אנוכי שלא נזקקתי
לאנשי מקצוע בעיקר כי אנשי המקצוע שפגשתי הבינו במה שקורה לבן שלי מעט מאוד ועל כן באופן פרקטי
פעלתי על פי עצמי והצלחנו ליצור ביטחון מספק שתוצאותיו ניכרות באופן מעשי...
ואשר להתיחסות אל האוטיזם כבעיה... הרשה לי לחלוק עליך... האוטיזם הוא עובדה והיחס אליו הוא הבעיה...
כי כל מי שמתייחס אל פיתרונות לאוטיזם נשאר בטווח של הזיהוי והטיפול כאילו שזאת מחלה שמצריכה טיפול
וכל מי שמתייחס לאוטיזם כאל עובדה מתייחס לחיים עם אוטיזם קרי חיים עם מיוחדות ועל כן מחדד את היחס למיוחד
ולשונה בכלל ולא רק לאוטיזם.
ואגלה לך עוד דבר, החברה זה אני, זה גם אני, ואני כמו משתתפים נוספים בחברה בהחלט מעוניין לראות צמיחה והתפתחות של היכולות
המיוחדות של הבן שלי ושל כל מיוחד שהוא בחברה שלי על חשבון הכלל... הכלל יתפתח בהתאם באמצעות התפתחות יחידיו
קצת פחות תשומת לב לאיום האיראני וקצת מעט יותר תשומת לב למיוחדות האנושית יעשה את ההבדל.
אני לא זקוק בשום צורה שתקבל את הדרך בה אני הולך... עבורך היא לא מספקת ביטחון... נהפוך הוא אתה עשוי לראות בה סיכון ואפילו התעללות
וכבר ביטאת זאת בכל מיני מקומות... אך ברם אולם... זאת הדרך שאני ובני הולכים בה, בשותפות ובהדדיות, ויש מצב שכל מי שיוצר הדדיות בגובה העיניים
בעניין המיוחדות שלו... זוכה בכל הקופה.