מה זה "יפה נפש"?

[אמא של המלאכית]

ראשית תחסוך ממני

התארים שאתה מדביק לי, שנית אתה ממש לא מעניין אותי באופן זה או אחר על מנת שאפנה אליך באופן אישי אז אל תחמיא לעצמך כל כך הרבה,שלישית אתה מתקשה להאמין לכל דבר שלא מתיישב עם דעותייך ולבסוף אילו באמת היה איכפת לי מה אתה חושב עלי אז אולי הייתי טורחת לשלוח לך סיכומי אישפוז של הילדה שלי, אם תבדוק גם קפרה אסור לשימוש לילדים מתחת לגיל ארבע או חמש וגם את זה נתנו לה עם אישור מיוחד כי היא קיבלה את כל החבילה ביחד גם אוטיזם וגם אפילפסיה. לא מציעה לך לחזות באופן אישי איך ילדך מקבל התקף אחד אחרי השני ומובל אחר כבוד מונשם לטיפול נמרץ.
אז לשאלה איך אני ישנה בלילה מצוין אני נאמנה לעצמי ולביתי ולאני מאמין שלי, אני ישנה מצוין בלילה לאחר שפניתי או שיניתי את דרכי הטיפול שלי בילדה ומאז הכל בסדר. השאלה היא איך אתה ישן בלילה אחרי כתיבת דברי בלע כאלו ואחרים מר עידו או שמא עלי לקרוא לך דוקטור אידו המומחה למה הגיוני ומה לא, דרך אגב בתחום הרפואה המסורתית ההגיון לא קיים. נראה לי שמשהו בתוכך מאוד מפריע לך שאתה לא מרפה, בשפה שלי קוראים לזה יסורי מצפון אולי? אל תטרח לענות לי כי אחרי התבטאותך כאן אין לי כל עניין לקרוא מה שיש לך לענות לי, יש לי סבלנות וסובלנות להרבה דברים אבל לרוע בשם הרוע ממש לא, ופעם הבאה כשאתה חושב לכתוב שטויות מעין אלו תעצור רגע ותחשוב מה היית מרגיש אילו מישהו היה פונה אליך ואומר לך אתה משקר אין לך ילדים אוטיסטים. מקווה שתהה לך ההגינות המינימלית לחשוב עם עצמך האם ההתבטאות שלך כאן הייתה לעניין

 

[dorit73]

אמא של מלאכית

הדברים שאת כותבת על מה שהבת שלך עברה קשים מנשוא.
השאלה שאני שואלת את עצמי, ובאמת שאני שואלת בכנות,
מדוע הסכמת שהיא תקבל תרופות כאלה בגיל כל כך רך?
מה גרם לך להשתכנע ולהקשיב לרופאים?
האם המצב של הילדה היה כל כך בלתי אפשרי שהייתם צריכים לטפל בה בתרופות בגיל כזה?

 

[TikvaBonneh]

אני חושבת שבגלל האפילפסיה

 

[dorit73]

מה קשור ריטלין לאפילפסיה?

ובכלל, אני חושבת שאל לנו לעשות ספקולציות.
שאלתי את האמא, ואני מקווה שהיא תענה תשובה מהירה וכנה.

 

[חצי כוס המלאה]

איפלפסיה מצריכה תרופות במצבים שונים,וכן

נותנים את זה בכול גיל אבל גם פה אף אחד לא מכריח לתת,הכול תלוי בהורה וביכולת שלו להתמודד עם התקפים,שכמובן ישנם התקפים שאין מנוס מהם.כמן כול תרופה כול ילד מגיב אחרת.אבל באמת שאני לא מבינה איך החוויה של בתך עם איפלפסיה נותנת לך הבנה על בעיות אחרות שמצריכים מתן תרופה.

 

[אמא של המלאכית]

אם תקראי את תשובתי למעלה תביני

לא רק אפילפסיה נתנו לה תרופות כדי (ציטוט של הרופא" המוח של הילדה יתפנה לקלוט דברים, כמובן שהם לא חשבו לכיוון אוטיזם

 

[אמא של המלאכית]

אז ככה בהמשך לדבריה של תקווה

כן הכל התחיל מאפילפסיה את מדברת איתי על ריטאלין, זה בשביל לנסות להרגיע ולסדר את הפולסים החשמליים, זה תשובת הרופאים בלשון העם כמובן. אבל למה רק מתן הריטאלין מפתיע אותך, ומה עם קפרה, ועםקלונקס?

 

[חצי כוס המלאה]

קפרה לא מפתיעה זו תורפה ישנה,שמציעים אותה

רבות גם בגילאים קטנים מאוד,היום יש תרופות אחרות.


ישנם ילדים רבים בגיל של בתך שמסתדרים יפה מאוד גם עם הקפרה.

 

[dina199]

קפרה זו תרופה איומה שלא הייתי

נותנת לאף בן אדם.
אמא שלי הגיעה לבית חולים בגלל קפרה , ושמעתי על עוד אנשים.
אז קראתי את עלון התרופה של קפרה - תופעות לוואי שכתובות שם ממש מזעזעות.

 

[אמא של המלאכית]

כל חיי הורגלתי לכך

שהרופאים הם הסמכות בה' הידיעה, כשאתה מצוי במצוקה אמיתית אז אתה מחפש מישהו שאתה נותן בו אמון. אני לא יודעת אם הספקת לקרוא אבל הילדה שלי בנוסף להיותה אוטיסטית חולה באפילפסיה. בשנת חייה הראשונה, היא עברה התקפים מטורפים. הדבר התחיל לאחר שקיבלה את החיסון של גיל שנה זה היה הלילה הראשון בו היא פירכסה. מי שלא ראה תינוק מפרכס בימיו לא יבין את הסיטואציה, הייתי בטוחה שהילדה מתה לי בידיים. הגעתי איתה למיון ושם אמרו לי אין לך מה לדאוג מדובר בפירכוסי חום, בגיל 5 זה עובר. לצערי הקטנה מאז פעם בחודש הייתה מעלה חום ואצלה הספיק חום של 37.7 כדי שתפרכס. הדבר הפך מורכב יותר ראשית הרופאים היו מודאגים מהחום שחוזר כל חודש למשך שבוע, הדבר עבר כבר את השלב שטענו שזה וויראלי, כל מחלת חום כזו, הילדה הייתה מפרכסת 10 פעמים מינימום אחד אחרי השני, ואז הופכת לאפטית לכל הסביבה למשך שעתיים, אם תעשי חישוב תביני שרוב היום הילדה הייתה אפטית לסביבתה. היא הגיעה למצבים שבהם פירכסה עד לסכנה ממשית לחייה בשל חוסר חצן ואז הייתה מאושפזת בטיפול נמרץ, בטיפול נמרץ הלעיטו עליה דרך הווריד חומרים שיכולים להפיל פיל, לצערי נתתי בהם אמון עיוור, דבר שעליו לא אסלח לעצמי עד סוף ימי, שכן באיזה שהו מקום אני אחראית למצבה היום. דרך אגב במשך שנה שלמה עם כל הבדיקות וייסורי התופת שהילדה עברה, מדברת איתך על הכנסת מזרקים לעמוד השידרה ועוד כאלה, עדיין היתעקשו שמדובר בפירכוסי חום. עד שפעם בחודש מאי לפני שנה לילדה לא היה חום אבל היא פירכסה, אומנם לא פירכוס טוני קלוני (כלומר כל הגוף), אלא סטיית מבט ואז שנה של שעתיים ללא אפשרות להעיר אותה. רק אז עלו על זה שמדובר באפילפסיה. תאמיני לי שבמצב כזה, אין לך על מי לשמוח, אלא על זה שלימדו אותך כל חייך שהוא יודע מה הוא מדבר ובמקרה שלי זה הרופאים. נכון להיום אני יודעת שכל רופא, אפילו רופא ילדים אני בודקת 10 פעמים מה הוא אומר ואיזה תרופה הוא נותן לא רק לה אלא גם לשאר ילדי. מקווה שעניתי לך על השאלה, מצטערת אם התשובה קצת מבולבלת אבל תמיד כשאני חוזרת לאותה נקודת זמן משהו בי חי את אותו הרגע.

חג שמח

 

[ענתנוי]

מחלה מחזורית

יש משמעות רבה מאד לעובדה שהפרכוסים חזרו במחזוריות מסוימת, וזו אחת הבעיות של הרפואה המודרנית - שמתעלמת דווקא מהפרטים הכי משמעותיים, כי הם הקשריים ולא מבניים.

מחלה שחוזרת על עצמה בהפרשים קבועים מצביעה על בעיה עמוקה יותר, ומצריכה טיפול "עמוק" יותר.

הבת האמצעית שלי (לא על הספקטרום) הגיעה לאשפוז בגיל שנתיים ואח"כ הייתה לה מחלת חום שחזרה בדיוק כל שבועיים. אז עוד הייתי לגמרי שבויה במדע ולא העזתי להשתמש בידע שלי עבורה.
בגיל 9 היא עברה ניתוח אפנדיציט ופרכסה כל הלילה שאחרי הניתוח. אחרי זה היו לה שוב התקפים של חום גבוה עם סימפטומים של דלקת גרון חריפה בלי שום ממצאי מעבדה.
בתקופה הההיא כבר למדתי את עקרונות ההומאופתיה, ולקחתי אותה אל המורה שלי. הוא נתן לה טיפול אחד ובלילה היא שוב עברה לילה איום ונורא של פרכוסים, כמו אחרי הניתוח.
ידעתי שאסור לי לתת לה תרופות, אפילו לא להורדת חום, כי זה רק יחריף את הראקציה אבל לא יכולתי לסבול את זה יותר אז נכנעתי לגוף שלי. הרגשתי רעד חזק ומאד לא נעים שעבר מכפות הרגליים עד לקודקוד, והיא נרגעה מייד. החום נעלם, הסימפטומים לא חזרו יותר - ואני לא הצלחתי לקום למחרת הבוקר מהמיטה, ונקלעתי לסחרור של חולי שנמשך במעט שבועיים...

מאז עברו המון שנים, היא כבר כמעט בת 30, ואני כבר לא עושה שטויות כאלו, אבל למדתי על שיטות אחרות שמטפלות בבעיה של "זרימת החיים".

 

[abashel13]

החוויה הזאת שאנשים שאת נותנת בהם

אמון הם בעצם כתובת לא נכונה לאמון שלך מטלטלת ומבלבלת

אך היא גם פתח לאמון בעצמך... ואכן להפקיד הבריאות בידיו של הרופא

זה במובן מסויים לוותר על עצמך ובמצבי לחץ יש מצב שהלחץ יערפל את השיפוט...

רופא מתאים במקרה כזה הוא רופא המשתף פעולה עם האמון שאת נותנת בעצמך

יעני מספיק צנוע בכדי לשרת את בריאות המטופל על פי הבנת המטופל.

 

[אמא של המלאכית]

לצערי אז עוד לא

הייתה לי הבנת מטופל, אילו רק יכולתי להחזיר את הגלגל אחורה הייתי הרבה יותר חכמה. אבל לא ניתן לבכות על חלב שנשפך ולכן משיכים הלאה ואני מאמינה באמונה שלמה לעבר עתיד וורוד יותר, במיוחד לאור הקפיצה שהיא עשתה בתקופה האחרונה

 

[אמא חמסה]

עם כל הכבוד,

גם מטופל לא יודע לעתים מה מתאים לו ומה טוב לו ולא תמיד הוא יודע לאבחן את עצמו וגם הוא יכול לקבל החלטות שגויות, שיכולות לגרום למותו שלו.

המון אנשים מקבלים החלטה לעשן, שיכולה לגרום למותם או החלטה שהם לא שיכורים, ונוסעים ולוקחים איתם על האופנוע את החברה שלהם, ויכולים לגרום למותם בשל החלטות שגויות.

 

[abashel13]

גם מטופל יכול לטעטת באבחנתו

וכמובן להרוג את עצמו בכל מיני דרכים כולל שימוש באמצעים רפואיים

אבל במקרה כזה שה שייך לחופש הבחירה שלו... ומי שנותן אמון בעצמו גם ער לחופש הבחירה שלו.

רופא לא תמיד ער לחופש הבחירה של המטופל שלו.

 

[abashel13]

לטעות

 

[אמא חמסה]

אז בא אני אתן לך מקרה אמיתי, מהחיים,

חולה נפש חושב שהוא בריא.

הוא לא לוקח תרופות (ועוד פסיכיאטריות, שזה המיץ של הזבל של התרופות וברור שפסיכיאטרים לא מבינים כלום מהחיים שלהם)
והוא חושב שההורים שלו או השכנים שלו או חברה שלו רוצים להרוג אותם
(רק שהכל קיים בדמיונו)
והוא הורג את האנשים האלה.

גם זה יכול לקרות, וקרה.

האם גם במקרה כזה תשאיר את חופש הבחירה אם לקחת תרופות לאדם עצמו?

אדם, למשל, חולה במחלה קשה ומחליט שלא לקחת תרופות.
אתה רופא, ויודע את זה, שהוא ימות עכשיו תוך כמה ימים אם לא יקח תרופות.

לא תתעקש איתו על זה?

 

[abashel13]

במסגרת חופש הבחירה הכל קורה והכל יכול לקרות

כולל האפשרות לכפות בחירה על כל אדם...

ככלל אני בוחר שלא לכפות את בחירתי לא על עצמי ולא על אף אחד אחר.

ועל כן מראש אתרחק ממצבי קיצון בהם טווח הבחירה מצומצם כמו אלה שהבאת.

 

[אמא חמסה]

אז אתה שם את הראש שלך

בחול,

ומה תעשה אם יום אחד ייכנס לבית הספר של הילדים שלך מישהו כזה, שהוריו סרבו לתת לו תרופות או שהוא סרב לקחת אותם וירסס את הילדים שלך בכדורים, כי הוא יהיה במצב פסיכוטי?

לא, העיקר שאין כפיה ולא מכריחים אף אחד ואתה לא רוצה להכנס למצבים כאלה.

תתפלל חזק, שהם לא יגיעו אליך.

 

[nofaritrit]

אם יש בעייה במערכת החינוך

רצוי לטפל בה ולא בילד.(ואני לא נגד רייטלין או כדורים באופן כללי)
כל סגנון הלימוד הלא משתנה הזה פשוט לא מוצלח..והמערכת קורסת.
אז אולי כדאי לתת לדברים להראות בדיוק כמו שהם ,(בלי לייפות אותם ולהשתיק אותם עם רייטלין או אמצעים אחרים) אולי נסבול תקופה מסויימת אבל אולי זה יכריח את מקבלי ההחלטות לעשות החלטות נאורות יותר בתוך המערכת.
כמו לדוגמא:כיתות קטנות, שיטות למידה יצירתיות יותר, מתן אפשרות לילד ללמוד גם באומנות, שהייה בטבע, חינוך לערכים ע"י מתן דוגמא אישית ,תזונה נורמלית בצהרונים,ועוד..
היה סיכוי מסויים כזה כשקראתי את דו"ח דוברת אבל משיקולים כלכליים ולחץ של מורים לא קרה דבר וכל היוזמה הזאת נפלה...