אני לי כותב תכניות לימודים
ולא מתווה את כל ערכי החברה משקלם ועדיפיותיהם...
הרעיון שהבאתי הוא תחליף לריטלין/תרופות פסיכיאטריות/אלימות/שונות
וטיפול יסודי בעניין ההתאמה יחיד חברה...
טענתי היא שהיחיד הבוחר את זהותו הוא יחיד מפותח מזה שחברתו מגדירה את זהותו על פי קטגוריות...
טיפוח ופיתוח היכולת האנושית הזאת של חופש בחירה הוא מפתח לשינוי חברתי... מפתח לשינוי סדרים ישנים ומאובקים
ובעיקר הוא שם את הכוח לשינוי אצל היחיד... אצל כל יחיד...
לטעמי זה ממילא כבר קורה, מלמטה, מהיחידים, ממופרעי הקשב, מהאוטיסטים, ממוגדרי הלקויות, מנוטלי התרופות, מההורים שנקעה נפשם,
מהתלמידים השותים לשכרה... הסדר שהיה פעם מתפורר וכדאי לשים את העין והאצבע על הגורם המסדר החדש... לגבי דידי הוא חופש בחירה...
לא תוכניות לימודים צופות עתיד על סמך העבר כי אם העמקת פרדיגמות ההווה של הדור הבא... הוא בא ובוחר בדרכים ובכלי ביטוי שלא היו לדורות קודמים
וכדאי אולי לשים לב לבחירות הללו ולא לבטלן כמרד נעורים סתמי שיחלוף.
דף הפייסבוק המשקף תעודת זהות וירטואלית של ילד/ה, נער/ה, מראה משהו על בחירתו ולא הייתי מזלזל בזהות הוירטואלית הזאת שאינה מוצאת עדיין מקומה במציאות המעשית...
האין פיקוח על הזהויות הוירטואליות ממציא בחירות זהות שהן תהיינה נותנות הטון בעתיד רק שהמערכת החינוכית דבקה בספר ובמחברת, בזהות האבות המייסדים, האימהות המייסדות
ומנסה כל העת להשיב עטרה ליושנה.
התרבות מופרעי הקשב, האוטיסטים, הלקויים, המאובחנים למינהם מראה שהכלל משנה את פניו והשוליים הנעות למרכז כמו בכל תהליך חברתי מתמצתות רבדי זהות חדשים ושונים...
וחלק ממה שהמערכת עושה הוא נסיון נואש לחשק את דפוסי העבר... לימודי ליבה, תוכניות לימוד אטרקטיביות, בתי ספר בניהול שקוף, שכר פרוגרסיבי למורים, בתי ספר בניהול הורים....
ועוד כהנה...
אני מנסיוני ומהבנתי תורם את הרעיון להעמיד במרכז התוכנית הלימודית את חופש הבחירה... והאחריות האישית... ומשארי בנדיבות רבה את כל השאר לכל מי שחפץ.