מה זה "יפה נפש"?

אני בעד להרחיק מהפורום הזה אנשים שמבטלים את ה

"אני בעד להרחיק מהפורום הזה אנשים שמבטלים את הערך של דעות ותחושות וחוויות של אחרים"
זה מה שאת מצודדת בו לא?

זה בסדר גמור כשאת אומרת משהו שמכאיב למישהו אחר - זאת אשמתו המלאה שהוא לוקח את זה ככה. הרי משפט כמו:
לדעתי יש לך אצבע עדינה על ההדק של התרופות בניגוד אליך אני לא מוכנה לסמם את ביתי" אינו משפט שיפוטי על אדם ספיצפי ואין להבין כלל איך אדם יפגע ממשפט כזה. אבל כשאומרים לך שאת לא עקבית בטיעונים שלך ובאינפורמציה שאת מפזרת זאת ירידה לפסים אישיים ושיפוטייות נכון? את האדם הזה צריך להשתיק?ֿ אם אין לך מה להגיד אל תגיד!

צביעות מוחלטת! "אני מתה שהיא תקרא לי אמא" זאת לא קריאה של האושר הצרוף של אמא בבת שלה לא משנה איך תסובבי את המילים זאת קריאה של צורך. צורך אמיתי של כל אמא מהילדים שלה.

את לא רוצה לקרוא לילדה שלך נכה - בבקשה - אבל כשאת עושה דה לגטמציה לכך שאני אקרא לילד שלי בן השש שלא מדבר נכה אל תצפי שאשב ואחייך. הילד דיבר. הוא אמר אמא, הוא אמר אבא, הוא אמר המון דברים ואז איבד את כושר הדיבור. לדעתך הוא עשה את קפיצת הדרך לתודעה קיומית אחרת לדעתי הוא נכה שצריך עזרה לדבר כדי שהוא יוכל להגיד לאמא שלו "אמא אני צריך לחרבן עכשיו" ולא ימרח חרא על הקירות!

בואי נדבר עוד עשר שנים. אחרי שניקת חרא מכל רצפה אצלך בבית. אחרי שמצאת את עצמך רצה בהיסטריה ברחובות כי הילד שלך הרגע טיפס על קיר בגובה שני מטר ויצא לכבביש בחוץ. אחרי שראית את הילד שלך מכה את עצמו שוב ושוב ושוב ושוב ושוב. בואי נדבר אז על ילדים נמוכים שאת מתה לשמוע אותם אומרים אמא. אם בתוך כל זה עדיין תלחמי על הזכות של ילדיך לאושר כי תכירי בעובדה שהם אנשים מדהימים עם יכולות נפלאות שמגיעה להם הגשמה עצמית למרות שאת עדיין מנקה להם את התחת אז נדבר.

ענת
 
אני יעשה מאמץ קטן אחרון

מכל מה שכתבת למעלה, הדבר היחיד הנכון שכתבתי, זה המשפט הראשון שבו אמרתי שלדעתי יש לו אצבע קלה על הדק התרופות, וזה אפילו לא היה ביחס לילדים שלכם, אלא ביחס למה שהוא כתב, שהוא החל למנות מספר דברים בזה אחר זה ושיש תרופות להקלתם. המשפט "בניגוד אליך " מעולם לא נכתב. בהמשך נכתב שאני לא מוכנה לתת תרופה לילדה שלי ולהפוך אותה לזומבי- משפט זה נכתב מתוך ניסיון אישי שלי, את הילדה שלי התרופות הפכו לזומבי, לא האשמתי אותו בכך שהוא מסמם את ילדיו ולא שום כלום מהיוצא בזה, עם הדימיון מוסיף עוד דברים, נגד זה אין לי מה לעשות, כל שעשיתי בהמשך הוא להביעה את דעתי שזה על תרופות, אני חושבת שאם אני נותנת תרופות לילדה אני מסממת אותה, אני חושבת שאם אני אתן ריטאלין לילדה זה לקנות לעצמי שקט נפשי, אני.. אני... אני.., כנראה בפעם הבאה אצטרך לכתוב זאת כך. אם הייתי משתמשת בצמד המילים בניגוד, את היית צודקת כי כאן זה כבר העברת ביקורת אישית, תהי כנה עם עצמך ותבדקי את שאמרתי.

טענה 2:
בואי תראי לי מתי לא הייתי עקבית באינפורמציה שפזרתי, תעשי שעורי בית תעברי מקום מקום תבדקי את כל האינפורמציה שכתבתי על בתי ותגידי לי אם יש משהו לא עקבי או סתר על מצבה, אם תוכיחי לי אני מבטיחה לך שלא תראי אותי כותבת בפורום.


לי תחושה שהאצבע שלך על הדק התרופות קלה ביותר. ברוב המקומות שקראתי את התגובות שלך אתה יוצא נגד כל המתנגדים לשימוש בתרופות פסיכיאטריות. גם לי יש ילדה אוטיסטית ויכולתי לעשות את החיים קלים ולתת לה תרופות ולהפוך אותה למה שנקרא זומבי, אבל לא בשום אופן אין לי כוונה לעשות זאת ולקנות לעצמי שקט על ידי סימום הילדה. תועלת זו שאלה יחסית, כי כל תועלת שלא תקבל מהתרופה היא עד רגע השימוש, אלא אם כן יש בכוונתך לתת תרופות לאורך כל החיים. למרות חוסר הסכמתך עם ארנה, אני מסכימה איתו שרוב התופעות הנלוות לאוטיזם קשור לחוסר הבנתנו את מהותם, מה שאנו מקבלים הוא התוצר של התסכול שלהם ולכן לדעתי תרופות לא יכולות לעזור כאן. אני באופן אישי נגד התרופות, נכון הנסיון לחדור את השריון, הנסיון להבין את המהות של ילדנו לא פעם מתסכל אבל הפתרון הוא לא בפסיכיאטריה ובטח שלא בתרופות. בכלל כיום השימוש והמלצות לשימוש בתרופות פסיכיאטריות נעשה נפוץ כאילו שמדובר בסוכריות בסופר, ההשפעה האמיתית והנזק שהן גורמות לתווך ארוך, הוא לעיתים נזק בלתי הפיך. מה איכפת לפסיכיאטר להלעיט אותך בתרופות ולתת לך להאמין שהוא פתר לך את הבעיה, כאשר מה שבעצם הוא עשה זה לקנות שקט זמני שביום מן הימים יתפרץ כמו הר געש.

תחשוב על זה, גם אני כמוך באה ממקום של אמא שרוצה את הטוב ביותר לילדיה, ואני חושבת שהטוב לילדתי הוא לתת לה להתבטא, להבין אותה מהמקום שלה ולא מאיזו נקודת עליונות. אני מצטערת, אני לא יודעת בדיוק להעביר לך את כוונתי וחבל לי אבל אני יודעת שלפחות בשבילי ובשבילה זה עובד נפלא. השיפור במצבה לא בא כתוצאה מטיפול תרופתי זה או אחר או טיפול מקצועי זה או אחר. כשהייתי עם בתי לפני חודשיים בבקורת, הרופא היה בשוק ואמר אני לא מאמין שהילדה תוך חצי שנה עשתה קפיצה כזו גדולה, הוא אמר לי אני לא יודע מה את עושה אבל תמשיכי לעשות את זה, ועידו אתה יודע מה אני עושה, אני לא עושה כלום, אני אוהבת אותה, מקבלת אותה כפי שהיא מנסה להיות קשובה לצרכים שלה ולא לצרכים של הסביבה, ורק בגלל הגישה הזו, היא פתוחה יותר לסביבתה. שוב צר לי שאני לא מצליחה להעביר את המסר במלואו, אבל אני מקווה שחלקית הצלחתי.
 
בואי נסכים,

שכל מקרה לגופו.

יש מקרים שבהם התרופות עוזרות, ויכולות להביא את הילד ליכולות למידה ולמרגוע

ויש מקרים שהם הופכות ילדים לזומבים.

כל מקרה לגופו.

וגם כמובן, שלא צריך למהר לתת תרופות, אלא במקרים של פיקוח נפש. קודם מנסים דרכים אחרות, ויש הרבה דרכים לפני שמגיעים לתרופות.

הבעיה, שלעתים אי אפשר להגיע אליהם בלי תרופות, כי הילד לא מצליח להקשיב אפילו לדקה ולא להתרכז, ואז עם תרופה הוא מתרכז ולומד טכניקות איך להרגע גם בלעדיה, ואז הוא מפסיק את התרופה.

בכל מקרה, לפני שנותנים תרופה צריך לבדוק מה היא ומה השפעתה ולהחליט אם שווה לתת או לא.
גם להורים שי זכות לפסול מה שמציע הרופא.
ואז אם מחליטים לתת - צריך להיות במעקב, כדי לראות שאין תופעות לוואי או השפעות רעות, ואם יש - לבדוק אם הרופא למה זה קורה, ולעתים פשוט להפסיק, כי אין הצר שווה בנזק המלך.
לפעמים החסרונות עולים על היתרונות, ואז יש צורך להפסיק ואז או למצוא תרופה אחרת או להפסיק בכלל עם תרופות.

אבל באמת, כל מקרה לגופו. לכל אדם מתאים משהו אחר.

ויש ילדים שהתרופות הפכו מזומבי לילדים מלאי חיים, ילדים מצליחים, ילדים שטוב להם!

אמרה לי ילדה אחת, שהתחילה לקבל ריטלין: קודם חשבתי שהמורה אומרת בלה בלה בלה, ועכשיו אני מבינה אותה! איזה כייף!
ומילדה ששנאה ללכת לביתה ספר, כי היה לה משעמם כי לא הבינה כלום, היא התחילה לאהוב ללכת לבית הספר, התחילה לאהוב ללמוד, התחילה לשחק עם חברות וכל החיים שלה השתנו לטובה!
(אני מכירה גם ילד כזה, שמציונים של 52 הגיע לציונים של 90 פלוס ופתאום יש לו שבחים מהמורים ומכתבי שבחים להורים והוא ממש מאושר. לעתים גם בחופשות, כשההורים חושבים שאין צורך בריטלין, הוא מבקש כי זה עוזר לו להתרכז בשיעורי בית ועוד דברים).
 

abashel13

New member
לא מוכרחים להסכים על כלום

למעט הבחירות הסותרות לקחת תרופה ולא לקחת תרופה...

גם בחירה א' היא בחירה ולא יותר וגם בחירה ב' היא בחירה ולא יותר

וגם לזו וגם לזו מותר להישמע בקול רם וברור.

כל השאר זה הצדקות והצטדקויות...

ולמה כדאי לכל אחד לשמוע גם את הגישה הסותרת?

ייתכן שבעוד שבוע או שבועיים יהיו נסיבות שהבחירה של חברך הסותרת את זו שלך

תהיה זו שאתה בדיוק תעשה...

אז תעשו לי טובה ותפסיקו להגן על הבחירה שלכם כאילו זו ירושלים הנצורה...

היא תקפה לרגע זה ואחותה ההפכית יכולה להיות תקפה לרגע הבא.

לשתיהן זכות קיום שווה...

זה משמעותו של מגוון וכל מי שקשה לו לחיות בשלום עם מגוון ועם חופש הבחירה

הנוהג במציאות שיחליף מציאות...

למרבה ההפתעה החוק היחיד לו מצייתת המציאות הוא חופש הבחירה

ואין דבר כזה בחירה נכונהו/או לא נכונה...

ועוד פרט בעניין: חופש הבחירה הוא אישי ובלתי ניתן להעברה...

חחחח
 
מסכימה...

 
אי אפשר להחזיק במקל משתי הקצוות

אמרתי את זה לארנה ואני אומרת גם לך.
אם את כותבת - "יכולתי לעשות את החיים קלים ולתת לה תרופות ולהפוך אותה למה שנקרא זומבי, אבל לא בשום אופן אין לי כוונה לעשות זאת ולקנות לעצמי שקט על ידי סימום הילדה". בהודעה שמופנה לאדם ספציפי מה את רוצה שהוא יבין מכך? את לא נותנת תרופות כי זה להפוך את הילדה לזומבי, זה סימום וקנייה של שקט ואנחנו (עם האצבע הקלה על ההדק) נותנים תרופות כי? מה עולה מדבריך (בלי לחפור עמוק מידי)? וכשעל גבי זה את הולכת ופותחת הודעה שמביאה "מקורות" שרטלין זה סם ממכר - מה את מנסה להגיד אז? שאנחנו כהורים שנותנים לילדנו מבחירה רטלין עושים מה? בואי נשים את הכלפים על השולחן בלי להתחבא מאחורי סיסמאות. מה בדיוק את מנסה להגיד לנו? את רוצה לטעון שרטלין הוא סם ולדעתך מסוכן בבקשה. אבל אל תתפלאי שתקבלי תגובות של הורים שלא מוכנים שיקראו להם מסממים.

ענת
 
ענת את מתעקשת שלא להבין

אז אני הרמתי ידיים תביני מה שאת בוחרת להבין כי כך קל לך אולי להתמודד עם כל הרפש שאתם זרקתם. כן לדעתי ריטאלין הוא סם, זכותי המלאה לחשוב כך וגם להציג את דעותיי, לא טוב לך אל תכנסי להודעות שלי

כ לטוב
 
אבל אני מבינה מצויין

את חושבת שרטלין הוא סם - זכותך המלאה לחשוב כך.
זכותך המלאה גם לחשוב שמאחר ואני ובעלי מחליטים למרות דעותך הנחרצות והמוצקות או הספרות שאת מביאה לתת רטלין לילדנו שאנחנו מססמים אותם.

באותה מידה לנו יש זכות להגיע למסקנות שונות ממך.
לנו יש זכות לקרוא ספרות אחרת ולגבש דעות נחרצות ומוצקות על הנושא. זכותנו לחשוב שהורים שבוחרים להמנע מתרופות בגלל מתלהמים בפורום עושים עוול לילדיהם.
זכותנו המלאה לחשוב כך, זכותנו המלאה להציג את דעותנו ואם לא טוב לך על תכנסי להודעות שלנו.

את קוראת לכל הדברים שאנחנו אומרים רפש והשתלחות פרועה בך אבל את מתעלמת לגמרי מכך שדעותיך והדרך שאת אומרת אותם נתפשים בעיני אחרים כזריקת רפש והתלהמות.
אז כן זאת גם זכותך המלאה לזרוק רפש אבל אל תתפלאי אחר כך שאת מקבלת רפש בחזרה.

ענת
 

nofaritrit

New member
אני לא חושבת ככה

אני בטוחה ממה שכבר הספקתי לקרוא ממך שאת עושה את המיטב עבור ילדייך.
היה חשוב לי לכתוב את זה למרות שאני מבינה על מה אמא של מלאכית כותבת ולמה היא מתכוונת, רק נראה לי שמשהו התפספס בדרך שהיא כתבה את זה.
בכל מקרה היה חשוב לי לכתוב את זה
 

nofaritrit

New member
לא טעיתי

התכוונתי אלייך והתייחסתי לדבריה של אמא של מלאכית. הפריע לי מאוד הניסוח שלה והיה חשוב לי לאמר שאני לא מסכימה עם זה ואני מבינה למה נפגעת.
אני יודעת שאת עושה הכי טוב עבור ילדייך. לפעמים הכי טוב זה כדורים וריטלין וריספרדל.
 

arana1

New member
לא רק שאפשר אלא גם צריך

ופרדוקסלית,לכאורה,דווקא את המקל הכי גדול הכי קל לאחוז משני צדדיו
זה בדיוק מה שכל כך מקסים ומפעים בחיים
גם בתגובות כאן אנשים מייד קופצים למסקנות בגלל שהם משוכנעים שאם זה לא א' אז זה בטוח ב'
ובכן הם טועים
זה תמיד ג'
 
גם אתה טועה.

אם זה לא א', זה לא ב' וגם לא ג'


זה בכלל ס'.

ומבקרים אחרים, זה בכלל למדה. או אוזיצ'ה.


צא מהקבעון...
 
סליחה בטעות לחצתי אנטר

מה שאת רואה בתגובה מעל זה את תשובתי אליך ולאחר מכן ציטוט ממה שהלהיב את הרוחות.

לגבי המילה אני מתה לשמוע אותה אומרת אמא- למה צביעות, אם אני אומרת לך משפט כזה זה לא מאכזבה, יש לי אושר אמיתי ואין סופי ממנה, זה צורך שלי לשמוע אותה אמא, לא שלה האם הצרכים שלי שאינם מתממשים הופך אותה לנכה, לא משנה כמה תנסי לשכנע אותי, היא לא נכה. יש לי צורך עצום בכך שבני הנ"ט ילך לאוניברסיטה ויסיים את לימודיו, האם במידה והוא לא ימלא את הצורך שלי, אלא יממש את הצרכים שלו ואת רצונותיו, האם הוא נכה, אם כן אז יותר מחצי עולם נכים, מצטערת דעתי שונה משלך.

לגבי הפיסקה האחרונה התנהלות יומיומית אני מלמדת גם את ילדי הנטים, גם הם עדיין בשלבי לימוד והקניה של דברים וגם איתם לא קל, למרות שהם מדברים ומתפקדים כמקובל במחוזותינו, לפעמים נראה לי שהקטנה מבינה אותי יותר טוב ממה שהם, אז מה גם הם נכים?
ענת, סביר להניח שאני ואת לא נגיעה להסכמה לא כי את או אני פחות אוהבות את ילדנו, אלא כי כל אחת מאיתנו רואה את הדברים אחרת ומאמינה בדרך אחרת, נכון גם הדרך שאני הולכת בה לא קלה, אבל זו הדרך שלי, מה שחשוב הוא שנשמור על תרבות דיון ולא נרד לפסים אישיים, דבר שגם אני חטאתי בו בדיונים האחרונים, אבל זהו זה כבר יותר מדי בשבילי לא רוצה לבזבז אנרגיה על כלום, אם את או בעלך נפגעתם ממני בדרך זו או אחרת, אני מתנצלת לא זו הייתה הכוונה, אבל לאורך כל הדיונים שנעשו פה לא שללתי את עצם קיומם של ילדיך, זה מה שפגע בי.
פשוט בואי נסכים שאנחנו לא מסכימות, אבל לשתינו יש זכות קיום. מקווה שבזה יגיע הסוף
 

1דרור ב

New member
החדשנות שאת מתהדרת בה

קימת כאן בפורום בצורות כאלו ואחרות כבר עוד מעט עשר שנים.ההבדל בין החדשנות שאת ואחרים לפניך מציעים לבין מה שאת טוענת שהוא שמרנות נמצא בתחום של המעשיות.כל יום מישהו ממציא משהו חדש,חדשנות זה לא דבר ייחודי לך או למישהו מיוחד כאן בפורום.אבל המשותף לכל החדשנים כאן בפורום כנראה מלבדך היא אימפוטנטיות מעשית.בניגוד אלייך שמנסה לעשות מעשים רוב אלה שישנם כאן בפורום ושהיו ,כל האמהות והאבות של מישהו שמסתתרים אחרי כינויים שונים מלבד שמם ומתהדרים בדעות כאילו מתקדמות,אבל בפועל לא עושים דבר משמעותי .עשר שנים זה זמן משמעותי להתפתחות או לבדיקה אם הדיעה שלך נכונה או לא.הילד שלי מקבל תרופות בשילוב של טיפול חושי תנועי,אם אני בודק את מצבו מהיום שהתחלנו טיפול ומהיום שהתחלנו לתת לו תרופות אני רואה גרף שעולה רק למעלה באופן כללי.אם היתה תכנית מציאותית שמאפשרת לעשות את כל מה שתרופות עושות הייתי מנסה ברצון.אנחנו חיים בתוך שוק וכל מומחה מציע את מרכולתו,יש כאלה מוצלחים עבור מישהו ויש כאלו שלא.אבל איאפשר לעמת דרך שבחרת עם דרך שרק קיימת על הנייר.אחריות לטיפול וניהול קהל לקוחות זה לא ענין קל,אבל אם יש לך דרך שאת מאמינה בה ואת מוכנה לקחת את הסיכון והאחריות על הצלחה או אי הצלחה הגיע באמת הזמן שתתחילי לעשות.דיבורים כאן בפורום יש כבר יותר מידי, מעשים של מי שטוען שהוא חושב אחרת אין.
 

ענתנוי

New member
חדשנות

אני לא יודעת אם התכוונת אליי אבל השתמשתי במילה "חדשנות" כתרגום חופשי מהמילה "אמרגנטיות" שיש לה משמשעות בביולוגיה.
משמעות המילה היא "יצירה יש מאין" שזו תכונה של החיים עצמם וקיימת אצל כל היצורים החיים.

והתחום שבו חשבתי לעשות משהו "אמרגנטי" הוא בדיוק הבעיה שהעלית כאן: כיום יש שוק שבו כל אחד מוכר את מרכולתו, ואין יותר רופאים שיכולים לקחת אחריות מלאה על תהליכי ריפוי או טיפול, כי זה מתפזר בין המון תחומים.
יש לי דרך שאני מאמינה בה ואני מוכנה לחיות אותה - לקחת על עצמי את הסיכון וההצלחה או הכישלון - ולמעשה ויתרתי כבר על כל מה שהיה לי ועל כל החיים שחייתי עד עכשיו כדי להקדיש את חיי למשימה הזו.

ולמרות זאת, אני זקוקה לדיבורים האלו בפורום, כדי להבין איך לעשות את זה נכון - מה אנשים צריכים, מה הם לא מבינים, איפה הקשיים ועם איזה מכשולים הם מתמודדים.
ואם אנשים היו עונים לשאלות שלי במקום להתקיף אותי כל פעם על עצם השאלה אולי היה לי קל יותר להבין מה הם באמת צריכים ולנסות למצוא את התשובה.....
 
העיסוק באוטיסטים כבעלי יכולת למידה חדשני

הויכוח הוא בין אלה שרוצים ללכת בדרכים בטוחות שנבדקו כלל הניתן ושניתן להשוות בין התוצאות שהשיגו, ולפי זה להמשיך הלאה, לבין אלה שחושבים שיש להם פתרון קסם ואם רק יקשיבו להם ויקבלו את מה שהם אומרים הכל יהיה בסדר.
האחרונים בעצם רוצים להעלים את האוטיזם כבעיה ולזרוק אותו על החברה.
האוטיזם שלי לא יעלם ולא משנה איך החברה תתייחס אליו.
 
למעלה