מה דעתכן

[dollface25]

מצטערת לשמוע על מה שעברת

ביטויים תוקפניים של כעס ותסכול באו בתגובה לכך שלא מאפשרים לי לבטא זעם כלפי המציאות. ואני לא היחידה שמביעה סוג כזה של זעם.
אני ממש נפגעתי שכתבת:" יופי תדפקי לעצמך את העתיד","תתבגרי". משפטים שהאמא השיפוטית שלי נהגה לומר לי. זה היה עבורי בלתי נסבל. שיחזור של העבר אבל תניחי לזה כי אם נתחיל להצטדק כל אחת מול השניה בתור שלה זה לא ייגמר.

אני לא מנסה להתנגח איתך, טוב שהעזת להתגרש מהמשוגע..מה שאמא שלי מעולם לא עשתה. לא מתכוונת שאבא שלי אותו הדבר, לפעמים הוא הגיוני ועקבי כמו שאמא יכולה להיות.

אבל (ופה אבל גדול) אם רעות הייתה עדה לכל האירועים בהם הוא פירק את הילדה הקטנה שלו (אני) במכות כמו איזה לינץ', אולי הייתה מוכנה לכל הבעה כבדה של זעם וביטוי תוקפני כלפי ההתייחסות האדישה שמוצאים בכל חור.

לא רק את בוכה, הדמעות חונקות אותי עכשיו...אני הולכת.....

 

[רעות1102]

גם אני לגביך. במה אני יכולה לעזור?

גם שלי הוא לפעמים הגיוני ועקבי כשהוא הגיוני ועקבי, ואז הוא נעים ונהדר ומקסים וכיף להתרפק עליו.....ולפעמים הוא מטורף ומפחיד, בלי שום שליטה על הפה (על הידיים כבר יותר מאחר וכנראה הבין שזה עלול לסבך אותו) ד"ר ג'קיל ומיסטר הייד. וזה מתעתע. בעבר בי, היום בילדים. אני יכולה לשמוע מהם: אבא השתנה והוא כבר לא מי שהיה בעבר. וכעבור תקופה, התפכחות כואבת..............וחוזר חלילה.

תרגישי חופשיה לפנות אלי בכל דבר ועניין. צברתי הרבה ידע. מכירה את כל הגורמים שעשויים לעזור. מאוד מקושרת. לי אף אחד לא יסגור היום טלפון. ואת מי שאני רוצה להשיג אני משיגה. האם את מסוגלת להגיש תביעה נגד אבא על תקיפה? אולי אם יהיה במעצר, יפול לו האסימון. לפעמים די בהגשת תלונה, כדי לאלץ אותו להגיע לטיפול. מדובר בעבירת תקיפה של חסר ישע הנמצא בחסותו. נקודה. זו עבירה קשה. תתייעצי עם המרכז למניעת אלימות במשפחה מה לעשות......הם יעשו זאת בשיא העדינות מבלי לגרום נזק מעבר למה שנגרם. בשלב מסוים הבן הצעיר שלי איים על אביו שאם הוא יעז עוד פעם להרים יד על מישהו מבני המשפחה, הוא יזעיק משטרה. ובפעם אחרת זה היה דווקא הגדול, כשאביו לפני כשנה הפר צו מניעת הטרדה מאיימת, התייעצתי איתו האם להגיש תלונה על ההפרה (כי לא רציתי לפגוע בילדי, בכל זאת זה אביהם)....והוא הפתיע אותי באמרו בדיוק מה שאמרתי לך. אולי מעצר זה יהיה הדבר הכי טוב עבורו. הוא סוף כל סוף יבין מה מותר ומה אסור. בסופו של דבר לא עשיתי זאת. בעצם התשובה של הבן כבר החזרתי לעצמי את הביטחון ולא הרגשתי צורך להפעיל את רשויות החוק.

האם יש לך אפשרות לעזוב את הבית (ואם את גרה מחוץ לבית, התרחקי גיאוגרפית כמה שיותר מאותו איזור הגורם לך לשחזר כל פעם מחדש את הטרואמה) אפילו התנתקי מההורים. ילדי ברחו לת-א. אני גרה בצפון. עזבו את הבית בגיל שמונה עשרה ומאז לא חזרו לשם. הם גם כמעט לא נשארים לישון בבית ילדותם. אצל אחת מהן הלינה בבית מעוררת חרדות. הם לא נפגשים עם אביהם אחד על אחד. או בליווי בני הזוג, או בחברת אח/ות נוסף/ת.

אמרתי את מה שאמרתי מתוך תסכול שאת כביכול מוותרת על השיקום שמגיע לך. כאילו את מתנגדת לכך מתוך שנאה עצמית. כאילו את חושבת שמגיע לך עונש על זה שהמופרע הזה היכה אותך, ולא חושב שיש לו בעיה שהוא צריך לטפל בה. אילו היה באמת אבא, היה מתחלחל ממה שעולל, ורץ עוד באותו ערב לבקש עזרה לעצמו.....ואם הוא יודע שיש לו בעיה בשליטה עצמית ושהוא מהווה סכנה לבני משפחתו, שיאשפז את עצמו......או לפחות שירחיק את עצמו עד אשר יחזיר לעצמו את השליטה ברגשותיו.......אני עשיתי זאת בתחושה של דחיפות, כאילו לנער אותך. לא שתוותרי, חלילה, לתוקפן, אלא שתדאגי לעצמך. וכשאני חשה תחושה של דחיפות, אני לא תמיד בוררת את מילותי, וזה עשוי להישמע כציווי, כביקורת, כשיפוטיות (גם מילדי אני מקבלת פידבק דומה) משם זה בא. גם לגבי ילדי הייתי די נואשת כאשר ראיתי שהם סובלים והם בתחילה התנגדו ללכת לטיפול. קיוותי שאני אתן להם דוגמא אישית והתחלתי (לאחר שחציתי את מחסום הבושה) לשתף אותם בטיפולים שאני עוברת. שאני גם מטופלת תרופתית. לא רציתי שבשל בושה ימשיכו לסבול. וזה לא היה קל. לא לי ולא להם. היום אני כבר מתבטאת בחופשיות. מתי אני הולכת למי. וכך זה גם מתקבל. כשאמרתי להם לראושנה שאני מטופלת במרכז למניעת אלימות במשפחה אמר לי אחד מהם: על מה את מדברת? אצלנו בבית לא הייתה אלימות. גם הוא היום בטיפול. זה הצעיר שאיים על אביו שהוא יזמין משטרה.....הגיע לטיפול מאחר ואצלו הסטרס עורר מחלה אוטואימונית........מרחיבה כדי שתדעי שאני איתך. לא נגדך. ושיש לי כוחות לעזור גם לך.

באהבה רבה

 

[Hippolyte22]

הודעה לשנייכן

תשמעו, לדעתי העניין המרכזי בויכוח כאן הוא ששניכן מדברות
מתוך הטראומות שלכן.
מילה של אחת מחזיר אחרת לטראומה וגורם לה להרגיש אשמה
ומבטל את רגשות האחרת.
וכך גם הפוך- לכן הויכוח כאן הוא לא על נושא אלא על רגשות
וכאן זה מסובך ומורכב יותר.
שתייכן לא אשמות בכל הדברים שעברתן בחיים, לשתייכן היו דמויות גבריות שפגעו,
חירבו והרסו אותכן ואת הסובבים אתכן, לשניכן מגיע להביע רגש עצום
ומלא זעם והתפרקות ומהנראה מ"בחוץ"
של קריאה של הדיון כאן רואים שאחת העליבה את השנייה בראייה שלה
על הטראומות של עצמן.
ולכן אני רוצה לומר לך דולפייס, אני כן מאמינה שאמך הייתה קורבן
בעצמה וזה לא אומר שלא מותר
לך לכעוס עלייה- תכעסי, תתפרקי, בכל פעם שאני קוראת אותך
אני מרגישה כאילו אני מחבקת אותך
דרך המסך של המחשב.

ואני יודעת אילו הייתי במקומך
גם אני הייתי רוצה להאשים את זאת
שהתעלמה מהסבל שלי, אבל יש לא מעט מקרים כאלו,
הרבה פעמים גם של אונס במשפחה שהאמהות
מתעלמות ומעמידות פנים כאילו לא היה וזה תוצר של טראומה-
תהיי שמחה, את לא כמוה, את לא מתעלמת.
את רואה הכל ופיתחת יכולת הכלה ותודעה ענקית ועל זה תבורכי,
ילדה מקסימה בעלת ניסיון חיים כואב שפיתח לך תודעה ענקית.
אני לא חושבת שהיא התכוונה לרע בכך שהציע טיפול.
הזעם הצודק שלך ושל פנתרית עורר בה טריגרים ולכן הגיבה כך.


ורעות, גם את פעלת מתוך התגוננות נגד דברים שהזכירו לך את הטראומה שלך
וזה מעולה שאת פותחת את זה אן ומדברת על כך, תבורכי.
אינך אשמה ואינך היית אשמה אילו "לא היית דואגת לילדייך" האשם היחיד
הוא הגבר שחיית איתו. ואני מאוד שמחה שעם השנים יכלת לסלוח לאמך
על הילדות שלך ועל הטראומות שהיא הנחילה בך, זה בטח מאוד מקל ומרפא פצעים.
נראה שלאט לאט עוד תפתחי תודעה פמיניסטית גדולה ורחבה יותר כי תודעה אישית כבר הצלחת.

כל אחת מכן מדברת מתוך טראומה אישית ולא כ"כ שמתן לב לכך והמשכתן לריב.
קיראו שוב את ההודעות של השנייה ותבינו שאין טעם להתווכח יותר,
האלימות והכאב שעברתן שונה ושניכן אינן אחריות על כך, החברה כן.

לשניכן, תרגישו טוב והמון אהבה ונשיקות ממני

 

[רעות1102]

תודה.

פני בובה (תשני את השם, לבובה אין רגשות. ויש לה רק הבעה אחת על הפנים. לי זה צורם...........) ואני הבהרנו אחת לשניה את אי ההבנה שנוצרה. אני מאוד מבינה אותה. וכעת אני גם מבינה יותר טוב את ילדי. אתקשר איתם בצורה יותר יעילה. ועל כך תודה.

 

[dollface25]

מה צורם לך?

הניק שלי? מצטערת יש לי רגשות יותר ממה שלך יש.
מה הבעיה שלך עם בובות? הן100% יותר מנחמות ממך.
עם כל מה שעברת את עדיין מגלה סובלנות כלפי זחוחי לב שמגיעים להטריל כאן. אני לא חסרת הבעה. את חסרת הבעה+רגשות.
ותודה, אני אדון לעצמי ואני אחליט איזה שם לשנות.

 

[רעות1102]

אוף, for god sake מה שוב עשיתי? התכוונתי לטוב

שעם רגישות כמו שיש לך, השם פני בובה, עושה לך עוול. כשאני מסתכלת על בובה אני רואה אדם מנותק מרגשותיו, כך גם נראית בעיני אישה שעברה מתיחת פנים. התכוונתי לטוב, ואת שוב מפרשת לרע.

כבר הייתי בדרכי לישון, ואין לי כוח לכבות עוד שריפה, שבטח תלך ותתרחב עד שעות הבוקר. ואז בטח יהיו עוד סופרלטיבים שעדיין לא השמעת באוזני (רוצה את כל מילון הכינויים שזכיתי לשמוע מהגרוש שלי, ואז תוכלי לקלוע בול. כמובן שזה בציניות.) כי את כבר ממש מעצבנת אותי. יותר גרועה מהבת שלי. שהיא מקסימה ווחכמה ונהדרת, אבל לפעמים ממש מעצבנת. תקראי את תגובתי מחדש, כפי שאני כתבתי אותה ולא כפי שאת פירשת. המשורר לא מת. לא צריך לפרשן אותו. צריך לשאול אותו למה התכוון כשכתב.

כפי שלא כל הגברים הם אותו דבר גם לא כל הנשים לגברים אלימים הם אותו דבר, וגם לא כל האמהות.

את רוצה שאתעלם ממך? זה מה שיקרה אם אחשוש לכל מילה שאני מוציאה מהפה כשאני מגיבה לך.

אין בי שמץ של רוע לב. נקודה. אני לא רוצה רעתו של אף אחד. נקודה. ויותר אני לא מתכוונת להסביר את דברי.

עכשיו אני מתוסכלת וכועסת. ואם אמשיך להקליד, אשבור את המקלדת.

לילה טוב

 

[dollface25]

לא רציתי לעצבן אותך

רק לא כל כך חשבתי שזה צריך לצרום לך, אז כך הגבתי.
סליחהההה. ד"ש לבתך.
לילה טוב))

 

[רעות1102]

הכל בסדר. זה רק מראה שאנחנו קרובות כמו

אמא ובת.

תודה על ההתנצלות. מעט אנשים מסוגלים להודות בטעות ולהתנצל. עכשיו אני מעריכה אותך עוד יותר.

וכעת לילה טוב. לא אוהבת לסיים יום לא מפוייסת. כעת אוכל לישון בשקט.

וגם את

ונשיקה.

אני מאוד אופטימית לגביך

 

[dollface25]

 

[dollface25]

תודה יקירה

 

[דני80]

יפה שאת נותנת פרשנות לדברי

את יכולה להיות פרשנית גדולה, ואולי אפילו פוסקת הלכה, כמו הרב עובדיה יוסף עליו השלום.

טיפול דווקא עוזר להחצין את הכעס, אם הוא נעשה ע"י אנשי מקצוע טובים. לעומת זאת אם הוא נעשה ע"י אנשי מקצוע גרועים ו/או בכפיה - הוא דווקא גורם לנזקים. כל אותם "אנשי מקצוע" שמאשפזים בכפיה - הם בעצמם גורמים לנזקים נפשיים, וטיפול כזה בוודאי ובוודאי איננו רצוי.

 

[dollface25]

יפה שאתה מפרש את הפרשנות שלי.

אתה יכול להיות יועץ אישי ואפילו סארטר או ניטשה קטן, עליהם השלום.
תודה על האינפורמציה, בלי ההודעה שלך הייתי קוברת את הראש בחול.
עכשיו יש לי רעיון כדי שתבין - לך לטיפול אצל מטפל ועוד מטפל ועוד מטפל עד שתגיע לאיש מקצוע המתאים ביותר, אחרי שאתה מטופל אצלו בערך כל חייך און אנד אוף, תגיע לספר איך שיחות של פעמיים בשבוע על המצב העגום תרם לעבר שלך לשכב לנוח. ואם נדמה לך שהשורש אינו שינוי חברתי אלא טיפול פרטני- תנחומיי אליך.

 

[דני80]

אני אמרתי שהפתרון איננו שינוי חברתי?

 

[Hippolyte22]

זה לא ייאמן

כמו גבר טיפוסי, את הפואנטה בויכח כאן, אתה מסרב לקלוט.

 

[רעות1102]

אז תסבירי לו.

הוא משלנו. הוא מהטובים. הוא לא מהרעים

חסמבה, חסמבה, חסמבה.

גבר לא נולד גבר הוא נהיה גבר. כמו ש............(ואו, אני כבר עייפה זוכרת מה אמרה, אבל לא מי) אמרה לגבי האישה. אף אחת לא נולדת אישה היא נהיית אישה. אז אולי אם תסבירי לו טוב טוב, לאט לאט, ובסבלנות רבה, הוא ירכוש את השפה, ויפתח תודעה, בסופו של דבר יהפוך לאישה ממין זכר

את יודעת מה זה מזכיר לי? הנכדה (בת שנה) מעדיפה את בני, אבא שלה, על פני כלתי. וכלתי אומרת בבדיחות לבת (השנה) שלפחות מחוץ לבית תעמיד פנים שהיא אוהבת את אמא יותר מאבא, אחרת יחשבו שהיא אמא רעה. בתגובה אמרתי על בני שהוא מאוד אמהי......והוא ממש נעלב......כלתי תקנה את דברי: אמהי אבל במובן הגברי של המילה. יש לי כלה מאוד נבונה. מיותר לציין שבני שותף מלא לגידול הבת מיום לידתה, למרות שינקה. כשרוצים, אין תירוצים. כשרוצים, יכולים.

 

[דני80]

 

[רעות1102]

סוף-כל-סוף מישהו עם הומור

אז הוא חייב להיות גבר?

כבר יצא לי שם בפורום של גיס חמישי.

 

[רעות1102]

מרגישה כאילו אני משכנת בביתי שוהה בלתי חוקי.

 

[Hippolyte22]

כואב לשמוע, אבל איזה כיף לשמוע על התודעה הפמיניסטית שלך לגביי עצמך ולגביי קרובייך.
אין רבות כמוך

 

[HouseAtreides]

נמחקו הודעות,

אני מבקש להזכיר שאפשר ואף רצוי להצביע על פוגענות מאחורי תכנים שנכתבים כאן (למעט טרולים שממילא נמחקים ונחסמים בסופו של דבר), אבל יש לעשות זאת במסגרת של דיון מתורבת, וככל הניתן, גם כזה שיהיה נעים לכל הצדדים (לא תמיד זה ניתן, לפעמים נאמרים דברים פוגעניים מדי, אבל אם ניתן - מה טוב).


בנוגע לדברייך, רעות, זה נכון שאישה שנמצאת בתוך מערכת יחסים מתעללת היא בסופו של דבר קורבן, והיא משלמת מחירים כבדים על החיים במערכת יחסים כזו. יחד עם זאת ומבלי לגרוע מחומרת הדברים, אי אפשר להתייחס בביטול לעובדה שאימהות הן בכל זאת חזקות יותר מילדיהן, וממוקמות גבוה מהם בהיררכיה המשפחתית. במילים אחרות, כאשר אבא מכה את אמא, אמא מושפלת וסובלת בצורה שאדם מן השורה לא יכול לתאר לעצמו, והילדים? סובלים כפליים - הן בגלל היעדר הדמות של האם המתפקדת והמגוננת שהיתה אמורה להיות להם, והן בגלל ההתעללות הישירה בהם מצד האב האלים, שאין מי שמרסן אותו. לעיתים קרובות גם האם מוציאה חלק מתסכוליה באופן ישיר על הילדים, במודע או שלא במודע, כך שקיים עוד אלמנט של פגיעה שהוא ייחודי לילדים.
כאשר אמא מדחיקה את חומרת הדברים ונשארת במערכת היחסים הנ"ל (לעיתים קרובות אין לה ברירה ריאלית אחרת, כי אין לה לא כוחות נפשיים לצאת לכיוון בלתי נודע, ולא יכולת כלכלית לעשות זאת) - מהעיניים של ילד מפוחד או ילדה מפוחדת, זה בהחלט יכול להיחוות ולהיצרב כתחושת הפקרה, ובהזדמנויות מסויימות - כשיתוף פעולה מלא עם המתעלל.
אלה לא דברים שאפשר, או הוגן, לדרוש מהילדים "להתבגר" ולשכוח מהם ולהמשיך הלאה. זכותם המלאה לעבד את האירועים כפי שנראו דרך העיניים שלהם. מעבר לכך, צריך להיות מאד זהירים ורגישים עם "לכו לטיפול", ולוודא שזה מתפרש באופן הנכון ולא באופן הלא נכון. מכיוון שהחברה מרבה להשתמש באופן שלילי במונח הזה, במובן של "מי שהולך לטיפול, סימן שהוא לא בסדר, כמו מכונית דפוקה שצריך לשים במוסך ולקחת אותה כשהיא מתוקנת. יתר האנשים, שלא צריכים טיפול, הם בסדר גמור". מי שחווה תחושת הפקרה, הכחשת הפגיעה בו, שיתוף פעולה (אקטיבי או פסיבי) עם אדם מתעלל, ואדישות מצד החברה שהיא, איך לא, "בסדר גמור", אינו יכול לעולם לצהול משמחה כאשר מציעים לו ללכת לטיפול בכל פעם שהוא נפגע מתכנים שרוב האנשים נוטים לעבור עליהם בשקט.