אכן, המוסר לשיטתי נובע מתועלתנות אישית
אבל זה לא מחליש אותו. אני חושב שאנחנו עושים כל דבר למען התועלת שלנו, וגם הרגשות שלנו פועלים כך. גם ביחסים חברתיים, גם באהבה, גם במלחמה (הקרבה עצמית), גם באלטרואיזם - אם לא הייתה תועלת אישית לאדם, הוא לא היה עושה זאת מרצונו החופשי.
זה לא אומר שהדברים הנ"ל נעשים חלשים יותר, הם פשוט כמו שהם, ולא צריך לנתח את הגורמים להם בשביל לחיות חיים טובים (גם בשביל עצמך וגם בשביל אחרים), כמו שלא צריך להבין לעומק איך הגוף או האוטו פועלים כדי להשתמש בהם (אבל צריך להבין זאת בשביל לתקן אותם) ולרוב האנשים יש הבנה אינטואיטיבית של טוב ורע והם לא צריכים את המוסר בשביל לחוש אמפתיה כלפי מישהו שנפגע ולעזור לו (כמובן אם לא מעורבים עניינים נוספים כמו יחסים עם קבוצות מסוימות, או פחד מתביעה וכד', אבל שוב אנחנו חוזרים לעניין התועלתנות, וכאן היא באה לידי ביטוי באופן אינטואיטיבי).
מטרת המוסר, לדעתי, היא קביעת אידיאל לדברים שירבו את הטוב על חשבון הרע. ממנו נגזרים החוקים (הפורמליים, המקובלים והאינטואיטיבים) שבפועל מגדירים את החיים ואת פעולותינו בהם. אבל זו מערכת לוגית, פילוסופית, שצריכה לכן להיות, בשאיפה, מוחלטת ועקבית. אם מתוך מערכת מוסרית כלשהי נובע שאפשר לפגוע בכל אדם שרירותית מתוך הצדקה מוסרית של אותה מערכת, הרי שהיא לא מבצעת את מה שהיא נועדה לו.
ההגדרה הזו עמומה (ואמנם ניתן לפרוט אותה לפרטים אם כי זה לא מאוד משנה לאור המשך המשפט), אבל דבר אחד אפשר להגיד באופן מוחלט - כל אדם רוצה טוב לעצמו. אם מתוך כך ניתן להסיק מערכת מוסרית אוניברסלית, עקבית, הרי שאפשר להשתמש בה גם אם בתחילה נראה מוזר שמתוך תועלת אישית צומחת תועלת אוניברסלית.
--
לגבי השאלה השניה שלך - השאלה "מה מקובל בחברה" היא לא רלוונטית לעניין מה מוסרי. חברה יכולה לקבל החלטה לא מוסרית, למשל "דמם של ברברים הוא הפקר", ולשגשג במשך שנים ואולי לנצח. זה לא אומר שההחלטה הזאת היא מוצדקת או לא, את זה קובעת המערכת המוסרית.
--
לגבי השאלה השלישית - אני מניח שכבר הבנת שאני דוגל במוסר אוניברסלי, מוחלט. אני מוכן לקבל את הטענה שיכולות להיות מספר מערכות מוסריות שנובעות מתנאי התחלה שונים (למשל מערכת מוסרית שמשתמשת רק באקסיומה "סבל הוא רע" יכולה להיות כזו שאומרת שחובה להתאבד לצורך מניעת סבל), ואני מוכן לקבל את הטענה שיש דברים שמערכת מוסרית יכולה להגיד שהיא לא יודעת האם הם מוסריים או לא (למשל, בלי להכנס לדרכי הכנת הצבע, האם פלאפון ירוק עדיף על פלאפון כחול), אבל אני לא מוכן לקבל מערכת מוסרית יחסית, שבה מוסרי שכל אדם יבחר לעצמו את אוסף הכללים המוסריים שהוא רוצה לקיים ויוכל להתעלם מכללים אחרים שמהווים סתירה לבחירתו.
אין סקאלה של מוסריות, יש רק סקאלה של עמידה בכללי המוסר.
וכנראה שאף אחד לא באמת יכול לעמוד בכולם, זה מצריך יכולת חישובית של אלוהים, אבל עושים את מה שאפשר, את מה שיודעים שהוא לא מוסרי משתדלים לא לעשות, יוצרים חוקים על מנת לכפות מוסר על מי שאינו מעוניין בכך או אינו מסוגל להבין זאת או אין לו זמן לנתח את כל הנושאים שבעולם לעומק.
אני אשמח לדוגמאות לחוסר עקביות מוסרית, אבל כזו שהיא אמיתית, לא כזו שנובעת מבחירת תת-קבוצה של כללים והתעלמות מאחרים.
אבל זה לא מחליש אותו. אני חושב שאנחנו עושים כל דבר למען התועלת שלנו, וגם הרגשות שלנו פועלים כך. גם ביחסים חברתיים, גם באהבה, גם במלחמה (הקרבה עצמית), גם באלטרואיזם - אם לא הייתה תועלת אישית לאדם, הוא לא היה עושה זאת מרצונו החופשי.
זה לא אומר שהדברים הנ"ל נעשים חלשים יותר, הם פשוט כמו שהם, ולא צריך לנתח את הגורמים להם בשביל לחיות חיים טובים (גם בשביל עצמך וגם בשביל אחרים), כמו שלא צריך להבין לעומק איך הגוף או האוטו פועלים כדי להשתמש בהם (אבל צריך להבין זאת בשביל לתקן אותם) ולרוב האנשים יש הבנה אינטואיטיבית של טוב ורע והם לא צריכים את המוסר בשביל לחוש אמפתיה כלפי מישהו שנפגע ולעזור לו (כמובן אם לא מעורבים עניינים נוספים כמו יחסים עם קבוצות מסוימות, או פחד מתביעה וכד', אבל שוב אנחנו חוזרים לעניין התועלתנות, וכאן היא באה לידי ביטוי באופן אינטואיטיבי).
מטרת המוסר, לדעתי, היא קביעת אידיאל לדברים שירבו את הטוב על חשבון הרע. ממנו נגזרים החוקים (הפורמליים, המקובלים והאינטואיטיבים) שבפועל מגדירים את החיים ואת פעולותינו בהם. אבל זו מערכת לוגית, פילוסופית, שצריכה לכן להיות, בשאיפה, מוחלטת ועקבית. אם מתוך מערכת מוסרית כלשהי נובע שאפשר לפגוע בכל אדם שרירותית מתוך הצדקה מוסרית של אותה מערכת, הרי שהיא לא מבצעת את מה שהיא נועדה לו.
ההגדרה הזו עמומה (ואמנם ניתן לפרוט אותה לפרטים אם כי זה לא מאוד משנה לאור המשך המשפט), אבל דבר אחד אפשר להגיד באופן מוחלט - כל אדם רוצה טוב לעצמו. אם מתוך כך ניתן להסיק מערכת מוסרית אוניברסלית, עקבית, הרי שאפשר להשתמש בה גם אם בתחילה נראה מוזר שמתוך תועלת אישית צומחת תועלת אוניברסלית.
--
לגבי השאלה השניה שלך - השאלה "מה מקובל בחברה" היא לא רלוונטית לעניין מה מוסרי. חברה יכולה לקבל החלטה לא מוסרית, למשל "דמם של ברברים הוא הפקר", ולשגשג במשך שנים ואולי לנצח. זה לא אומר שההחלטה הזאת היא מוצדקת או לא, את זה קובעת המערכת המוסרית.
--
לגבי השאלה השלישית - אני מניח שכבר הבנת שאני דוגל במוסר אוניברסלי, מוחלט. אני מוכן לקבל את הטענה שיכולות להיות מספר מערכות מוסריות שנובעות מתנאי התחלה שונים (למשל מערכת מוסרית שמשתמשת רק באקסיומה "סבל הוא רע" יכולה להיות כזו שאומרת שחובה להתאבד לצורך מניעת סבל), ואני מוכן לקבל את הטענה שיש דברים שמערכת מוסרית יכולה להגיד שהיא לא יודעת האם הם מוסריים או לא (למשל, בלי להכנס לדרכי הכנת הצבע, האם פלאפון ירוק עדיף על פלאפון כחול), אבל אני לא מוכן לקבל מערכת מוסרית יחסית, שבה מוסרי שכל אדם יבחר לעצמו את אוסף הכללים המוסריים שהוא רוצה לקיים ויוכל להתעלם מכללים אחרים שמהווים סתירה לבחירתו.
אין סקאלה של מוסריות, יש רק סקאלה של עמידה בכללי המוסר.
וכנראה שאף אחד לא באמת יכול לעמוד בכולם, זה מצריך יכולת חישובית של אלוהים, אבל עושים את מה שאפשר, את מה שיודעים שהוא לא מוסרי משתדלים לא לעשות, יוצרים חוקים על מנת לכפות מוסר על מי שאינו מעוניין בכך או אינו מסוגל להבין זאת או אין לו זמן לנתח את כל הנושאים שבעולם לעומק.
אני אשמח לדוגמאות לחוסר עקביות מוסרית, אבל כזו שהיא אמיתית, לא כזו שנובעת מבחירת תת-קבוצה של כללים והתעלמות מאחרים.
