אתה כבר למדת שאם אני מנדנדת
חייב להיות משהו בזה
. אגב, אפשר להשיג אותו במחיר עלות כמעט, אצל צבי גולדין , באנגלית, בפייסבוק, רק שתדע. (גם אם לך אין, למישהו שאתה מכיר בטח יש ואפשר לפנות אליו והוא שמח מאוד כשפונים אליו בענין הזה )
כדי לגרות את התעניינותך , אצטט משהו משם, טוב? אבל קודם כל ציטוט של מהטמה גנדי : "הנשק האלים ביותר על פני כדור הארץ הוא מזלג השולחן " .
ועכשיו משפטים מכאן ומשם : זה לא ברצף .
"אוכל אינו רק צורך בסיסי. הוא גם הסמל הראשי בחיים הפנימיים המשותפים של כל תרבות אנושית, כולל שלנו . לא קשה לראות שהמזון הוא מקור הדימוי לחיים, אהבה, נדיבות , חגיגה, עונג, הרגעה, רכישה וצריכה. ועם זאת, גם, למרבה האירוניה , מקור הדימוי של פיקוח , שליטה , אכזריות ומוות, היות שלעיתים קרובות אנו הורגים כדי לאכול. כל יום, מהעריסה אל הקבר, כולנו עושים בחירות מזון , או שהן נעשות עבורנו. איכות המודעו שמנה בחירות מזון בלתי נמנעות אלה נובעות.... משפיעה עמוקות על היכולות שלנו ליצור קשרים. יכולת זו קובעת אם נהפוך להיות אוהבי ומגיני החיים או מנציחי אכזריות ומוות באופן בלתי מודע " .....
" באמצעות מבט עמוק יותר ביכולתנו לראות שהאוכל הוא דימוי אוניברסלי לאינטימיות . רבים מאיתנו מכירים את התחושה של לאהוב משהו או מישהו באופן כה עמוק עד שאנחנו רוצים הליות מאוחדים עמו ולהביאו לתוך עצמנו ..אמנות המזון נאכלת והופכת להיות אנחנו . המזון נכנס כאובייקט והופך לסובייקט ... כולנו יודעים זאת ברוב עמוק. ..מה מסתתר מאחורי בחירות המזון שלנו ? לעיתים קרובות ההבחנה בתרבות שלנו בין מוצרי מזון שמקורם בבעלי חיים ואלה שבאים מצמחים מטושטשת ונתונה להתעלמות מכוונת. ... מזון מן החי הוא הבשר עצמו ואברים של חיות מתות או אפשרות בעלי חיים המופקעות לאכילה. ... (פה מגיע פירוט ) ... בעלי חיים נשלטים באופן שגרתי ומותקפים במטרה להשיג את החלב, הבשר, הביצים שאנו בני האדם אוכלים . הדבר ללא ספק כרוך בסבל.. (פה מגיע פירוט כלשהו ) .. הם מרגישים כאב פיזיולוגי ופסיכולוגי כפי שאנחנו היינו מרגישים כאשר הם נכלאים, התינוקות שלהם נגזלים מהם, או שהדחפים המולדים שלהם נמנעים מהם באופן שיטתי... ככל שנתעלם ממשהו ביתר שאל, כך גוברים כוחו והשפעתו עלינו. אנחנו נמנעים מהתבוננות עמוקה באוכל שלנו אם הוא בא מן החי, והנוהג הזה של הימנעות והכחשה בקשר לאכילה, הפעילות הבסיסית ביותר שלנו וטקס חיוני , נישא באופן אוטומטי לכל חיינו הציבוריים והפרטיים . כמו בתוכנו ידוע לנו שאיננו יכולים להעמיק את מבטנו לשום מקום, כי אם נעשה זאת נצטרך להעמיק מבט לתוך הסבל העצום שבחירות המזון שלנו גורמות במישרין . כך אנחנו לומדים להשאר רדודים ולהיות עיוורים מרצון אל חיבורים שיכולנו לראות , אחרת החרטה והאשמה שלנו יהיו כואבות מנשוא. האמת המודעת גם תתנגש בעוצמה רבה בדימוי העצמי שלנו ... אנו בוחרים להתעלם וכך בוחרים להיות בורים ולא קשובים "
"כשאנו לא מוכנים ולא מסוגלים לראות, להתמודד ולקחת אחריות על האוקיינוס הנסתר של אימה שהפעילות הבסיסית ביותר שלנו גורמת ליצורים רגישים ופגיעים בדיוק כמונו , עלינו לפצל את עצמנו אל סכיזופרניה של נימוס והתנהגות נאותה שמתקיימים במבוכה לצד אכזריות חסרת רמים העולה וצפה בכל פעם שאנו משיגים או אוכלים מזון ... אני מאמין שהפיצול הזה הוא הפצע היסודי והבלתי מוכר שממנו אנו בני האדם המודרני סובלים, וממנו פצעים ופיצולים רבים אחרים נובעים באופן טבעי ובהכרח . זה כה עמוק ונורא עד שנוצר טאבו לדבר על זה בפומבי "
"הקהיית הרגישות של מילוני ילדים ומבוגרים - בהיקף המסיבי שדורשת צריכת מליוני בעלי חיים מעונים מדי יום - זורעת אינספור זרעים של אלימות אנושית, מלחמה, עוני ויאוש . אלה תוצאות בלתי נמנעות , שכן לאולם לא נוכל לקצור שמחה , שלווה וחופש עבור עצמנו בעודנו זורעים זרעים של פגיעה ושל שעבוד אחרים . אנחנו יכולים לדבר על אהבה, טוב לב, חופש, ועולם עדין יותר, ועם זאת אלה הפעולות שלנו, במיוחד אלה המבוצעות דרך הרגל - שקובעות אלו תוצאות עתידיות אנו ואחרים נחווה. מעגלי האלימות שהבעיתו אנשים לאורך ההסטוריה וגם כיום מושרשים באלימות של הארוחות היומיומיות שלנו . אף שבעלי החיים לא יכולים להגיב בענישה כמו שאנשים אחרים יכולים , האלימות שלנו כלפיהם מגיבה ומענישה אותנו . .."
קוראים לזה תרבות ההכחשה. יכולתי להמשיך עוד הרבה. אבל פחדתי להפחיד אותך שתצטרך לקרוא המון מדי עכשיו .
