סיפור
פעם לא היה לי כלום נגד פורנו, חשבתי שזה מדליק ומהנה ומי שרואה שיהיה לו בכיף, ומי שלא סתם צדקן מעצבן.
ואז נסעי לטייל בעולם, ובכל מקום היה כיף ונחמד עד שהגעתי לסרי לנקה.
ובסרי לנקה פתאום הרגשתי מותקפת - כל ילד, בוגר או זקן הרגיש שזכותו (ואף חובתו) להעיר לי הערות מעליבות, לשרוק, לצפור ואפילו לגעת.
בניגוד למה שמקובל לחשוב, זה לא מחמיא, זה משפיל ואפילו מבעית.
טיילתי עם חברה, שגם טיילה כמה וכמה חודשים במזרח שתיינו מעבר לזה שהיינו במצוקה של לצאת לרחוב כמה שפחות גם שברנו את הראש בלנסות להבין מאיפה צמחה התופעה הזאת.
ואז הגענו לאינטרנט קפה.
והיינו שתי הבנות היחידות.
כל השאר היו צעירים סרי לנקים שראו סרטי פורנו. ולא סרטים תוצרת עצמית או הודית, אלא כאלה בהם הנחדרת, זאת שמציקים לה, אונסים אותה, והיא נהנית ומחייכת היא לבנה.
באותו הרגע נפל לי האסימון - פורנו זה רע, זה הופך כל אישה באשר היא לחפץ שאפשר ואפילו צריך (כי זה התפקיד של הגברים בסרטים) להטריד אותו, ולגעת בו, כי בסרטים כולם נהנים מזה.
ואז חזרתי לארץ, ושכחתי מכל העניין, ופורנו חזר להיות דבר טוב ומגניב שמוריד את מקרי האונס והתקיפות, מחזק את הזוגיות וכל הבלה בלה בלה הזה.
ואז התחילו כאן הדיבורים על האם פורנו זה טוב או רע, ואולי צריך לאסור ואולי לא, ופתאום חזרה לי ההבנה שחלק עצום מהרע שיש כאן, והתפיסות המעוותות של גבריות ונשיות שבעצם פוגעות בכולןםמקבלות אישוש מהפורנו. וכיום כבר ילדים ביסודי נחשפים לפורנו, וזה כל מה שהם יודעים על מיניות ועל יחסים בין גברים לנשים.
ברור וידוע אי אפשר לסגור את כל הכמות הבלתי נתפסת של פורנו שיש ברשת, אבל כן צריך לדבר על הפגיעה שלה בכל הזדמנות כדי שפורנו לא ישאר קונצנזוס, שאנשים ידעו להפריד בין מה שהם רואים לחיים האמיתיים, ושהמיניות של אנשים תצא מהאולפנים ותחזור לאנשים.
אותו הדבר עם מועדוני החשפנות - הם לא יסגרו, כי אין לאף אחת מהרשויות רצון לסגור אותם, זה נורא לא מאאאאאגניב וליבראלי מצידן, אבל כן צריך להעלות את השליליות שבהם לסדר היום, כדי שאנשים יתחילו להפנים שיחסי הכוחות מהמועדונים זולגים החוצה ל"אנשים האמיתיים".