מבוי סתום

[A לוןA]

זה לא קשור

גבר נשוי יכול להיות במערכת יחסים נוספת של ידועים בציבור.

 

[miria4]

מה צריך לעשות כדי להפוך לידועה בציבור של גבר נשוי?

 

[A לוןA]

השאלה

למה זכויות של "ידועה בציבור" כל כך מעניינות אותך.
הרי אלו זכויות שמופעלות בדרך כלל כשבני הזוג נפרדים/אחד מהם נפטר- ויש מריבות על חלוקת הרכוש
&nbsp
לשאלתך- אם את מנהלת איתו חיי משפחה ואתם מנהלים משק בית משותף מעל חצי שנה- רוב הסיכויים שיכירו בך כידועתו בציבור. בחוק אין זמן מינימום להכרה כזו וכל מקרה נידון לגופו.

 

[שילה112]

אלון-האם אתה מכיר מקרה שנשוי הוכר

כידוע בציבור?בזמן שכלל לא היה בהליכים?בדוק זאת.

 

[שילה112]

סליחה.בדקתי שוב.אפשריבנסיבות מסוימות.

 

[שילה112]

אין חוק בקשר לידועה בציבור,רק פסיקה והרב ממנה.

בגדול-מגורים משותפים(היו פסיקות שגם בלי),כתובת אחת,ניהול משק בית משותף ,חשבון הוצאות משותף(לא הכרחי).מאחר והאיש נשוי-יש להתיעץ עם עו"דהעוסק בדיני משפחה.

 

[A לוןA]

לא מדוייק

יש התייחסויות רבות בחוקי המדינה לידועים בציבור (ולא רק פסיקות)- אך אין הגדרה חד משמעית מהי ידועה בציבור וכפי שכתבתי- במקרה של מחלוקת נידון כל מקרה לגופו, ע"פ רוח פסיקת ביהמ"ש העליון בסוגיה.
בכל מקרה- אם הם גרים יחד, מקיימים יחסים אינטימיים ומנהלים משק בית משותף- מירב הסיכויים שיוכרו כידועים בציבור, אם כי מעורבות הבעל בחיי אישתו (לרבות ההגעה שלו לאירועים משפחתיים וכו') יכולה לתת ביסוס כנגד ההצהרה שלה כי היא ידועתו בציבור.
אבל, מצטרף להמלצתך להתייעץ עם עו"ד (למרות שלדעתי השואלת מתעסקת בטפל, ולא בעיקר- שהוא הבעייתיות של מערכת היחסים שלה מהבחינה הריגשית- ולא מבחינת זכויותיה החוקיות)

 

[שילה112]

נו באמת...הרי לכך היתה כוונתי ,הברורה.אין חוק האומר

מי שכך וכך וכך-הינה ידועה בציבור.אגב-פסיקת העליון=תקדים,היא הבסיס למחלוקות.נקבע כבר שזוג שלא גר יחד-הוכרו כידועים בציבור.ועוד פרמטור שנבדק-לא רק מגורים משותפים אלא כתובת הרשומה במשרד הפנים-אם כבר לדייק.כך ששוב-כל מקרה נידון לגופו,אלא אם הצדדים ערכו ביניהם הסכם.

לעצם הנושא-חוזרת על על המלצתי להתיעץ עם עו"ד עוסק בדיני משפחה ואולי גם לשקול יעוץ מקצועי.

 

[V i n a]

אני פריקית של רומנטיקה..

זהו סיפור על אישה גרושה
שרצתה וקיבלה את משאת נפשה.
אך הגבר נשוי
הצ'ק ללא כיסוי
והיום היא מרגישה חלשה.


לקחה האישה את העניינים לידיים,
אולטימטום הציבה ונתנה לו שבועיים,
אך הנסיך שתיין,
וגם לא מעט חרמן,
ואת האישה החוקית הוא עושה בינתיים.


מוסר ההשכל די פשוט עבורי.
מוסר לא מחפשים במקום לא מוסרי.
לא יהיו גירושים
נגמרו הריגושים
זה סיפור אהבה בלתי אפשרי..


ברוכה הבאה לג'יידייט.

 

[miria4]

וואו... מדהים ...כל הכבוד לך!!! אהבתי

 

[נוסעת27]

נראה לי קצת מוזר

שמרבית המגיבים קצת מייעצים להתעלם מהעובדה שהוא נשאר נשוי, ותוהים למה זה מפריע לך (הרי הוא גר איתך בלה בלה).
אני מאוד מבינה למה זה מפריע לך, אני מבינה לחלוטין שגירושים זה הליך מלוכלך ומכוער ולא נעים ולאף אחד לא בא להיכנס לזה.
אבל.. בואי נגיד אתם תהיו יחד שנים, תגדלו את הילדים יחד, תחלקו חיים ורכוש, וחלילה משהו יקרה (מוות, פרידה וכו') העובדה שהוא נשוי לאישה אחרת לא תלך ברגל אם חלילה תגיע עת משבר. ואולי זה יישמע שטחי, אבל מה זה בעצם נישואים אם לא תעודת ביטוח לבני הזוג בכל הנוגע לכל הדברים החומריים? אנשים מתחתנים בשביל תחושת הביטחון הכלכלית, הנפשית וכו' וכשהם נשארים נשואים ומישהו מגיע מהצד אין לו את הביטחון הזה.
אם נתקדם לרגע מהפן הכלכלי. אני יכולה להבין את התחושה הכבדה שבן הזוג נשאר נשוי. ולא רק זה, אלא "אשתו מחכה לו" כדברייך. משמע- זאת לא מן פרידה נוחה והדדית לשני בני הזוג ופשוט לשניהם אין כוח להיכנס לבלאגן של גירושים אז נפרדים בלי חותמת. נשמע שמשהו כאן נשאר באוויר, נשמע שאשתו עומדת על המשמר ומקווה שיחזור אליה, והיא עדיין אשתו, אם ילדיו וחולקת רכושו, אפילו אם הלב והחפצים שלו כבר לא שם. ממש לא תמוה בעיני התחושות שלך. יש קשר חזק חוקי שמשקשר בניהם וזה יחד עם הילדים המשותפים הרכוש המשותף וכו'.
&nbsp
לאחר שאמרנו את כל זה. אני לא מסכימה שאולטימטום זה לא צעד נכון, אולי לא "תודיע לי תוך שבועיים" אבל אם זה דבר שמאוד מפריע לך (ולדעתי מאוד לגיטימי) זכותך להציב גבול מסויים. גם אם לא להציב דד ליין של עוד מעט, אבל להיכנס לתהליך מסויים שיידע שלא תחכי לנצח.
&nbsp
בסופו של דבר יהיו לך כמה אפשרויות. או שהוא יתעקש שהוא לא רוצה להיכנס לבלאגן הגירושים מאלף ואחת סיבות הגיוניות ואת תחליטי שאת בוטחת בקשר שלכם ולא תפחדי להציב גבולות שמקובלים על שניכם על יחסיו עם אשתו (בכל זאת את זוגתו כרגע, ואם הוא מתעקש להישאר נשוי חייבים להיות גבולות ברורים על היחסים שלהם)
אפשרות נוספת- לא תוכלי לקבל זאת ותעזבי אותו. אם את עושה את זה כדאי שתבחני עם עצמך שאת עושה את זה כי הסיטואציה נוגדת את האמת הפנימית שלך
ולא כי את מענישה אותו.
אפשרות אחרונה- הוא יתגרש וכולם יחיו באושר ועושר (חוץ מאשתו). איכשהו יש לי תחושה שזאת האפשרות הכי פחות סבירה.
&nbsp
בכל מקרה, אני מבינה את העמדה שלך, ולא בטוחה אם באמת הסיפור הזה מטריד אותך רק בשל חוסר ביטחון שלך, נשמע סיטואציה לא קלה.

 

[נומלה]

בואי נדבר על הפן הכלכלי

א. נישואין זה לא תעודת ביטוח.
ב. גבר בעל סטטוס כלשהו (רווק, נשוי, אלמן) יכול לכתוב צוואה בה הוא מוריש את כל רכושו למי שלבו חפץ. רק באין צוואה הרכוש שלו ינתן לאשתו החוקית ולילדיו.
ג. נכון שביחסים מתוארים לאיל אין בטחון, אבל זה לא רק בגלל שהוא נשוי. הבעיה העיקרית היא שהוא לא נשוי "רק על הנייר".

 

[נוסעת27]

אני אחדד את דבריי

א. אז למה אנשים מתחתנים בעצם? אם נישואים לא היו מספקים תעודת ביטחון אדירה, הרבה מאוד אנשים היו נמנעים מהטקס וההמולה וההצואה הכלכלית הענקית ופשוט חיים יחד ומביאים ילדים. בפועל כללי החברה שאת חיה בה מבטיחה לך משהו ברגע שהתחתנת, גם אם זה אומר שאם מחר תתגרשי בעלך לא יוכל להיעלם בקלות ויש לו מחוייבות כלפייך ע"פ החוק. זה מתפרש לעוד רשימה ארוכה של מחוייבויות וביטחון שהחוק קובע שמגיעים.
&nbsp
ב. לפי נסיון מאוד אישי שקרה במשפחתי, אם דברים מידרדרים לבית משפט, בד"כ זאת עם הזכות החוקית תנצח. הוגן? ממש לא. הגיוני? בהחלט שלא. אבל ככה מערכת המשפט עובדת, ולא תמיד צוואה זה מה שישנה את זה. ראיתי זאת במו עיני.
ג. מסכימה איתך לחלוטין.

 

[miria4]

סוף סוף משהי מבינה אותי!

נוסעת 27 שלום, קודם כל תודה שהקדשת מזמנך לכתוב את כל זה. כשקראתי את מה שכתב הרגשתי כאילו אני זאת שכותבת ...כאילו את נכנסת לי לראש והוצאת את הכל לכתב. ה-"תודיע תוך שבועיים" בא לאחר הרבה אפיזודות, כמו למשל כשאישתו כבר רצתה להתגרש והוא זה שבסופו של דבר התקפל. ולא הוציא את הגירושין לפועל. אני אדם מאוד סבלני. כשראיתי שהעבודה הקודמת שלו לא מקדמת אותו לשום מקום, אמרתי לו שהוא צריך ללמוד משהו אחר כדי ליישם את קישוריו. הוא הלך ללמוד, בינתיים חיינו על המשכורת שלי בלבד ועוד עזרנו לאישתו עם המזונות לילדים בזמן שהוא כבר לא עבד. עכשיו הוא מסיים את לימודיו וכבר מחכה לו מקום עבודה. כלומר אני בשנה האחרונה למענו הלכתי על הרבה ויתורים וזאת למען העתיד לו, האהבה והיחסים שלנו. אני משקיעה 100% והוא 50%. אני מבינה שאם לא להחליט עכשיו לאחר שנתיים של יחסים אתו, הוא לבד לא יתחיל בהליך. הוא כזה אדם. לא אוהב להכאיב, ורוצה להיות בסדר עם כולם. הוא חייב שכולם יאהבו אותו. אחרת הוא מרגיש רע עם עצמו. כך שהוא עם האופי שלו, לעולם לא יעשה את הצעד. הוא בזמנו ביקש ממני לעזור לו עם הסכם הגירושין, אפילו הלכנו יחד לעורך דין. אבל בדקה שתשעים הוא דיבר עם אשתו והם הפסיקו את ההליך. היא יושבת בצד ובסבלנות רבה ממתינה. ככה היא אמרה לו. ואני חושבת וברגע המסמך יצא לפועל, גם היא תוכל להמשיך בחיים שלה. כי נכון להיום היא תקועה, הוא תקועה ואני תקועה. כולם במצב של המתנה. כולם מחכים לא ברור למה. ואני יודעת על עצמי שעד שאני ובעלי לא התגרשנו רשמית. היה מאוד קשה לפתוח דף חדש. ואת צדקת, זה לחיות עם משהו או משהי אחר ולהיות עדיין נשוי נוגד את המוסר שלי. ואני לא מסוגלת לשנות עובדה זו. אני כנראה חונכתי אחרת וראיתי בבית שלי זוג הורים אוהבים שחיו באושר רב. אני מאמינה שיש אנשים שאם לא שמים להם גבולות, ומכוונים אותם הם לבד לא יוכלו לבנות חיים מאושרים ושלמים באמת. ושוב תודה רבה לך נוסעת27 על ההבנה. כי אני אחרי כל התגובות כאן התחלתי להרגיש שמהו אצלי באמת לא בסדר.....

 

[נוסעת27]

הדבר היחידי שלא בסדר אצלך

זאת הסבלנות עד אין קץ שאת מגלה כלפיו.
קראתי את תגובתך וזה נשמע מאוד מקומם. אם הגירושים כבר עמדו על השולחן והוא התחרט, זה בכלל מפתיע שאת מרגישה חסרת ביטחון?? זה לא שאשתו מסרבת לתת לו גט, או שלשניהם אין כוח להיכנס לזה...
זה שאשתו מחכה לו בכליון עיניים ובסבלנות, אני יכולה להבין למה היא מחכה, הוא חי עם אישה אחרת, כל הקלפים על השולחן, היא הסכימה לתת לו גט, העניין בניהם יכול היה להיסגר והוא זה שמסרב לסגור אותו, אז מפליא יש לה תקווה שהוא יתהפך בחזרה? גם זה שעול המזונות נפל עלייך לתקופה.. הפלת אותי לרצפה עם העניין הזה.
תראי, אמרת שעצמך שאת 100% והוא 50%, זאת הבעיה העיקרית שלך, זה לא סיפור על גבר שמסרב לתת חותמת גומי לגירושים כדי להימנע מבלאגן הגירושים. נשמע שאת עם גבר שרוצה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, להינות מהתמיכה הכלכלית וזוגית שלך, עדיין להישאר נשוי שאשתו כל הזמן ברקע, להישאר "בסדר" עם אשתו ומשפחתה, ו"בסדר" איתך. את בסדר? מרגישה שזה בסדר?
לי נשמע שהוא מנצל אותך, ושהגיע הזמן לעשות צעד למען עצמך, יש חיים גם אחרי הזוגיות. תישארי נאמנה לעצמך ותני לו בעיטה לדלת.

 

[anati43]

מה את מדברת כל כך הרבה על מוסר? לא התחלת להתעסק איתו

כאשר הוא חי עם אשתו?

 

[מריוס זכריה]

מבינה אותך זה טוב.

אבל בואי תביני גם את משהו.
זה נורא כיף שמבינים אותנו. שאנחנו מקבלים תמיכה לעמדתנו. זה אפילו חיוני.
הבעיה היא שאם יש שם רק תמיכה בעמדתנו, ואין איתגור של האמונות שלנו, העצה עצמה תהיהי נעימה, אבל לא מקדמת במיוחד.
(סליחה נוסעת27, זו דעתי).

בכל סכסוך אנושי, ובכלל זה סכסוך זוגי, אנשים נוטים להעביר את האחריות במצב לשני, ולראות בעצמם קורבן הנסיבות. יש משהו מאוד נח פסיכולוגית בעמדה הזאת. אני קורבן. העולם מתבקש להכיר בקורבנותי מול השני שהוא לא הוגן, מנצל, וכולי.

אין פה בכלל שאלה של עובדות. העובודות בדרך כלל מגלות שבכל מערכת יחסים יש שני צדדים, ושניהם עושים לפעמים טעויות.

זו בעיקר שאלה של עמדה נפשית. האם אני מסתפק בתלונות על האחר, בחיזוק עמדתי שאני צודק, או שאני תורם משהו ממשי לשינוי המצב? בעצה שהיא כל כולה מבינה ותומכת, העצה היחידה שיכולה להיות היא "תלחמי על צדקתך". אז יש לי הפתעה בשבילך: גם הצד השני יודע להילחם. ואולי אפילו יותר טוב ממך.

כי אני קולט שאת בדפוס שהוא נפוץ תרבותית אצל נשים, דהיינו שהכח הממשי הוא אצל הגבר. האישה תומכת, עוזרת, אבל לא ממש מעצבת את המציאות. היא תסבול ותסבול עד שלא תוכל יותר, ואז יבוא פיצוץ, ואולטימטום. ומה אחרי האולטימטום? האם פתאום ישתנה מערך הכוחות, ויחזור אליך הביטחון?

זו הנקודה. אז בהחלט יפה שנוסעת27 קלעה להרגשתך, ואני מאה אחוז בעד. רק תזכרי גם את הצד השני של הסיפור. מה את תורמת לשינוי המציאות? האם אולטימטום הוא הצעד הנכון?

 

[miria4]

אז מה אתה בעצם מציעה?

שלום מריוס, ברור לי שיש שני צדדים. ואני בהחלט חושבת על מה יקרה ביום של המחר, אחרי "האולטימטום,. באמת היא לא היה אולטימטום. אני אמרתי לו לחשוב ולהחליט מה הוא באמת רוצה. הוא יחליט ויגיד לי מה הוא החליט. ולפי זה אני אפעל או לא אפעל אני לא יודעת. היה משהו שהציע לי לדבר עם אשתו, האם אתה חושב שזה נכון לעשות? ובפועל מה הייתה מייעץ לעשות המקרה שלי? לתת למצב הזה להיגרר לנצח?

 

[A לוןA]

לחלוטין לא לדבר עם אישתו

מכמה סיבות-
1. זה מהלך שמשדר חולשה
2. זה מהלך שמשדר כוחניות
3. זה מהלך שמשדר חוסר כיבוד של גבולות
4. הכי חשוב- מה זה יתן לך? מה תגידי לה? תתגרשי מבעלך כי אני רוצה אותו לעצמי? ומה את מצפה שתהיה התשובה? אהה....אוקי. את רוצה אותו. הבנתי. הנה אני מכריחה אותו להתגרש אפילו שהוא לא רוצה. הכל למען אושרך יקירתי.
&nbsp
עצה גרועה ביותר.

 

[miria4]

אני לא מתכוונת לדבר אתה.

לא מתכוונת לדבר אתה. כל מה שכתבת אמת!!!!