לצורך הכנת כתבה

[postdoc]

תלוי בתחום ובכמה overqualified

אבל יש בהחלט הרבה תחומים (חינוך יסודי למשל) שאין שום יתרון לדוקטורט, ויש הרבה חברות שלא ישכרו אדם עם דוקטורט לעשות עבודה שמצריכה תואר ראשון (או שישלמו לו בהתאם). נדמה לי שיש כאן איזו הנחה של כל המרבה הרי זה משובח אבל האם רמת ההשכלה בישראל או מספר בעלי תארים מתקדמים באוכלוסיה מראה שיש בישראל מחסור באנשים עם Ph.D. ?

 

[22ק ו ס ם]

אז מה הטעם בלימודים?

אם אתה מראש יודע שאתה חוזר לארץ, והסיכויים לקבל מישרה ההולמת את ההשכלה שלך קטנים, לא שווה להשקיע במשהו אחר? אני בניגוד אליך, מעמיד את עצמי במרכז. המדינה היא רק אמצעי עבורי להגשמת המטרות שלי. יש הרבה יתרונות בלחיות בארץ שיכולים לפצות על משרה טובה יותר במקום אחר, אבל הם לא כל כך גדולים. לא ביקשתי תנאים שווים כי ישראל לעולם לא תוכל להשתוות לאוניברסיטאות בחו"ל מבחינת תקציבים. ביקשתי תנאים די מינמליים שאפילו אותם אין.

 

[postdoc]

אני אתך בחלק מהדברים

גם אני מעדיף משרה טובה על חזרה לישראל. זה לא אומר שום דבר על אלה שמעדיפים חזרה לישראל על משרה טובה, כל אחד והשיקולים שלו. למה ללמוד? אין לי תשובה נחרצת אבל אני יודע שכל מי שמתחיל דוקטורט אמור לדעת שלא מובטחת לו משרה. יש תחרות על מלגות טובות ומעבדות טובות לפוסט שאמורות להעמיד אותך בעמדת זינוק טובה למשרה; אבל יש גם אלמנטים של תזמון, מזל ופוליטיקה (לצערנו). אז אם לא קיבלת משרה באוניברסיטה מובילה (שזה מה שרובנו רוצים) אתה צריך להחליט אם אתה הולך על משרה במקום פחות יוקרתי או פונה לתעשיה או להוראה או לתחומים אחרים של עבודה מדעית. גם להיות עורך מקצועי של כתב עת זאת עבודה מדעית מהנה (לפחות בעיני). גם בדברים האלה ארה"ב מציעה יותר אבל יש גם תפקידים בישראל. לגבי התנאים, לפחות במדעי החיים, התנאים בישראל סבירים (לדעתי). תמיד אפשר יותר אבל עדיין אפשר לבצע מחקר לא רע.

 

[22ק ו ס ם]

זה ברור

אבל עובדה שרוב הישראלים שלומדים בארה"ב יכולים למצוא משרה כלשהיא בארה"ב ומאוד מתקשים למצוא משהו (אפילו ברמה נמוכה יותר בארץ). כשההבדלים כל כך בולטים, לישראל כמדינה יש בעייה רצינית.

 

[יובל567]

דעתי המלומדת

אני מגיע מתחומי ההנדסה. בתחום זה, כמעט ללא יוצא מן הכלל, כל איש אקדמיה מרוויח פחות מתפקיד מקביל בתעשיה. כסף הוא אומנם שיקול חשוב, אך בהחלט לא השיקול המרכזי. לפי איך שאני רואה את זה, ישנן שתי בעיות מרכזיות הקשורות לבריחת המוחות: 1. התקנים הפנויים באוניברסיטאות בארץ הם כמעט אפסיים, בטח בהשוואה לארצות הברית. 2. תקציבי המחקר בארץ זעומים לעומת אלו שבחו"ל. חשוב להבין שזה נושא קריטי למי שעוסק במדעים מדוייקים או בהנדסה. אחרי שחווים מעבדות מאובזרות באוניברסיטאות בחו"ל, קשה מאוד לחזור לאפרוריות המעבדות בארץ.

 

[רוקד עם שבלולים]

אין בריחת מוחות מישראל.

יש עודף מוחות. גלישת מוחות, אם תרצי. בישראל, כיוון שהיא מדינה המקצה משאבים מוגבלים לעניין, יש מספר קטן מאד של משרות (אקדמיות ותעשייתיות) ברמה המחקרית הגבוהה ביותר, ולעומת זאת יש הרבה אנשים מוכשרים ובעלי מוטיבציה. כפועל יוצא מכך, על כל משרה או עמדה "טובה" שמתפנה שיהרבה מאד קופצים מאיכות מצויינת. אחד נכנס, ועשרה אחרים, לא פחות טובים, נשארים בחוץ. מה יעשו? ילכו לעבוד בגננות? לא! הם הולכים לחו"ל כדי לעסוק במקצועם ברמה הגבוהה ביותר איפה שהם יכולים. חוקר ישראלי בדרך-כלל יעדיף להישאר בישראל, למרות המשכורת הגבוהה והתנאים הקורצים הממתינים לו בחו"ל. הבעיה היא שלעתים קרובות מאד פשוט אין אפשרות כזו. יש גם יוצאים-מן-הכלל שהיו יכולים להישאר בישראל אבל עוזבים. אלה מיעוט ומקומם נתפס ע"י אחרים, טובים לא פחות. אין כמעט מצב של תחום אקדמי כלשהו שבו כל הטובים עזבו ורק דרג ב' נותר בישראל. פתרונות? אין. מדינת ישראל לא שמה בראש סדר-העדיפויות שלה מחקר ופיתוח (פרט לנושאים הקשורים ישירות לביטחון) וא נראה שזה הולך להשתנות. אדם שהקדיש שנים ארוכות להכשרה מקצועית ויש לו פוטנציאל מחקרי עצום לא יישב בבית וימתין עד שמישהו יואיל לפרוש מהפרופסורה, אלא ייסע לו לחקור ולפתח איפה שאפשר.

 

[חצישלישרבע]

הסכמתי עם הכל עד לשורה האחרונה

(מתגוררת אבל לא לומדת בחו"ל, ובכל זאת מאוד נהנית לקרוא בפורום

) את החלק הראשון ממש לא הייתי יכולה לנסח טוב יותר, ודווקא לאור זה הייתי רוצה להאיר משהו לגבי ההשקעה של מדינת ישראל במחקר ופיתוח. ישראל נמצאת במקום הראשון בעולם מבחינת כמה שהיא משקיעה במחקר ופיתוח מתוך התל"ג שלה (4.8%. הבאה בתור היא ארה"ב עם 2.2%). הרבה מזה זה צבא, אבל המון מזה זה הייטק, ולא מעט מזה זה מחקרים שבישראל זוכים למעט הד ציבורי (למשל, ישראל נחשבת למעצמה בתחום הפיתוח של טכנולוגיות לאנרגיה חלופית). אבל אין מה לעשות ששני אחוזים מהתל"ג של ארה"ב, עם כל הרצון הטוב, זה הרבה יותר מחמישה אחוזים של התל"ג הישראלי, וזה לא הולך להשתנות גם אם ישראל תכפיל את ההשקעה שלה. אין לישראל משאבים טבעיים, אין לישראל שטחים גדולים, אין לה תעשיית פיננסים משגשגת, או תעשיית פלדה, חקלאות, טקסטיל מה שזה לא יהיה. דווקא מתוך החיים פה אני לראשונה מבינה את מה שפעם רק שמעתי עליו, והוא ההבדל בהתייחסות להשכלה גבוהה. כאן אנשים מסיימים תיכון, הולכים לאוניברסיטה, ומכלים את עיקר זמנם בלהשתכר. אני לא אגיד שאין אנשים עם מוטיבציה ושאיפות, יש גם יש, אבל הגישה החברתית היא שונה. בישראל אנשים עובדים קשה מאוד בשביל התואר שלהם, וגם התארים השניים במחלקות שאני הייתי בהן הם לא עסק לסיסיז. העובדה שישראלים מצליחים להשתלב בקלות יחסית במוסדות אקדמיים מובילים היא אות לכך שהם רכשו כלים ומיומנויות מצויינים, ואני באופן אישי לא הייתי ממירה את ההשכלה הישראלית שקיבלתי באחרת. אבל, מה לעשות, המדינה פיצית, והיא לא צריכה כל כך הרבה אקדמאיים מוצלחים. כולם רוצים ללמוד, הרבה רוצים להתקדם, ואין מקום. האוניברסיטאות בישראל מלאות עד אפס מקום בחוקרים מוכשרים, ומדינה בת שבעה מיליון איש באמת לא צריכה כל כך הרבה אקדמאיים.

 

[milindapanna]

הכל טוב, אבל...

אני מניח שכולנו כאן מסכימים על כך שאין ולא יהיה בישראל מקום לכ-ל הלומדים לתארים מתקדמים בניכר. הבעייה, כמו שאני רואה אותה, מחולקת לשניים: 1. האם ישראל יכולה לעשות יותר כדי לשמור על קשר ולשמר את הקשר עם אלה שנשארים בחו"ל, ועל ידי כך "להעשיר" את עצמה פי כמה מיכולותיהם ומהישגיהם. (התשובה היא כן, ולכן זו בעייה...) 2. כאשר "בריחת המוחות" מקושרת לבעייה הרחבה יותר בהשכלה הגבוהה בישראל, נוצר מצב שבו בעיקר מפטרים וכמעט לא קולטים בארץ, וכך מואץ תהליך ה"בריחה". הבעייה מהכיוון הזה, אם כן, היא שרמת האקדמיה בארץ יורדת, ו"בריחת המוחות" היא סימפטום נוסף לכך. כאשר מגיעים פחות ופחות "מוחות" מובילים לארץ - זו בעייה. ואגב, כמו ש FPNH ציין קודם, זו בעייה שהרבה מקומות מתחבטים בה, משיקוליהם, כך שאין צורך להפוך את הדיון לשאלה של ציונות בעיקרה או לשאלה צינית בעיקרה.

 

[22ק ו ס ם]

הבעייה היא

שמקבילים מחקר מדעי למחקרים בתחום הטכנולוגיה, למרות שהם מהווים חלק מאוד קטן מהתחום המדעי. מדע לא שווה לטכנולוגיה וצריך לקדם את המדע ברמות הבסיסיות ביותר, גם אם זה לא יעזור לפתח טיל חדש. בחלק ניכר מהמחלקות, תמיכה במחקרים מדעיים לא דורשת תנאים יותר מדי מסובכים, אבל אפילו אותם אין.

 

[Aeroguy]

There should be a solution

Israel have a very low number of universities in relation to the size of the population. If they'll open two more public universities, everyone would benefit. One has to be in the Galilee, and there are lots of places where you can open another one.

 

[רוקד עם שבלולים]

אריאל, למשל!

מה, לא נראה לך? אבל למה?

 

[אור302]

לדעתי, ההפך המוחלט הוא הנכון

יש בישראל מספר אדיר של אקדמאים מובטלים, ולכן אין צורך באקדמאים נוספים. להפך, יש לשאוף לצמצום מספר האקדמאים מחד ולהכשרת עובדים בתחומים שבהם מיובאים עובדים מאידך (חקלאות, סיעוד). לשם כך, יש לסגור מכללות רבות ככל האפשר, ולהעלות את סף הקבלה ואת רמת התיכונים למה שהיו בעבר. כיום בוגר תיכון, גם עם תעודת בגרות מעולה, יודע מעט מאוד. כבר כאשר המדינה מייעדת תלמיד למסלול עיוני בבית הספר התיכון, היא יוצרת במו ידיה אקדמאי מובטל. הרי מה עושים עם בגרות? לומדים באוניברסיטה. ומה עושה תואר ראשון במספר רב ומצער של פעמים? משייך אדם ללשכת התעסוקה לאקדמאים ולא לרגילה. בסופו של דבר, מובטל הוא מובטל, גם אם הוא אקדמאי. כפי שיולי תמיר עצמה אמרה בראיון בשבוע שעבר (אולם לעולם לא תיישם), יש להחזיר את החינוך המקצועי. אני אישית גם סבור שהמדינה צריכה לממן באופן מלא מספר של תלמידים שהיא מייעדת לעבודה (מעין עתודה אזרחית) ולגבות שכר לימוד גבוה יותר מאחרים, בעיקר בתחומים שאינם פרקטיים באופן מובהק, כמו מדעי הרוח והחברה. הארץ כורעת תחת נטל בוגרי מדעי הרוח והחברה שאין להם עבודה אבל שילמו שכר לימוד מסובסד. זה אל טוב, לא למדינה ולא לאקדמיה. בסופו של דבר, לדעתי יש להחזיר לציבור את ערך העבודה תחת ערך ההשכלה. כי מי שחשב שהשכלה=פרנסה, פשוט אינו מעודכן. ככל שיש משכילים רבים יותר, יש להם פחות עבודה.

 

[Aeroguy]

The problem is...

that Colleges are private, so the state can't open or close them. You are right, there are too many unemployed academics, but the fact the colleges are opening and growing more and more - and today the number of undergrad students in Colleges is higher that in universities - tells you that there is a NEED to more institutions. Two public universities will let much more Israeli academics a place to work, and will hopefully reduce the number of enrollments to colleges. More universities will create more jobs but not more academics - they will not enhance the number of people in the country who have a degree, because everyone who wants a degree already goes and gets it, and this big number of colleges only proves this. New universities will just give more options to people who now go to colleges. ...and I disagree about different tuitions. If you'll have different tuitions, at one point, the universities will charge higher fees to courses which will lead to a higher-paying positions, like Law and Business, thus enhansing the gap in our society, as those who will go there would be the only ones who can afford it. The state should make higher education FREE, or at least have a sistem of "study now-pay as a part of your taxes when you get a job" so people can study what interests them. And about Arts and humanities, i also disagree. I think that the purpose of the academy is to enhance people's knowledge, and one of its main roles is to engage with critical thinking of the society, and this critical thinking happens mainly in Arts and Humanities and Social Science. And Also, there is nothing wrong with the fact that a bigger percentage of our society has academic degrees than ever in the past. Its a very possitive thing, and even if people would not work at what they studied, it will only do good to us as a society, to have more and more educated population.

 

[FPNH]

אני חושב שמרבית המכללות

כן מתוקצבות על ידי המדינה, כך שהן לא ממש פרטיות. (לפחות זה מה שזכור לי מהתקופה ש go leo go שפך עליהן אש וגופרית)

 

[milindapanna]

בסין, עד לא מזמן,

המדינה הייתה מחליטה בעבור הסטודנט מה הוא ילמד. זה פחות או יותר מה שאתה מציע. האם צריך גם להחזיר את "מס הנסיעות"? את האישור מהצבא לצאת לחו"ל? את ההגבלה על קניית דולרים? הרי כל אלה עלולים לגרום ל"מדינה" בעייה. ככל שיש יותר אקדמאים זה לא אומר בעייה למדינה, להיפך, כולל מדעי הרוח והחברה. שכר הלימוד לסטודנטים במדעי הרוח והחברה אינו מסובסד כלל וכלל - כמה אתה חושב שעולה לאוניברסיטה סטודנט שלומד ספרות? מעט מאוד. ערך העבודה תחת ערך ההשכלה??? הרי הם אינם ערכים מנוגדים! טוב, אני אעצור כאן...

 

[אור302]

הערכים בהחלט מנוגדים לפחות ביישומם

היום מה שחשוב הוא השכלה. אתה יכול לראות את זה בהגמוניה של לימודיים עיוניים בתיכון. לא משנה מה הילד יכול או מסוגל, לא משנה העובדה שבכיתה י' הוא בקושי קורא ומבין את הנקרא. לא! הילד לא יהיה עובד כפיים, חס ושלום, כי זה נחות ובאופן מסורתי מזוהה עם יוצאי עדות המזרח. לא, הילד יסיים בגרות עיונית (גם אם עלובה), ילד ללימודים גבוהים (גם אם במכללה עלובה) ויקבל תואר ראשון. אז, כשיהיה מובטל, כבר נראה מה נעשה. אם ערך העבודה והפרנסה היה נישא על נס, היו מכשירים אנשים כבר מגיל צעיר למקצוע שיקנה להם פרנסה. עדיף שהילד יהיה ממורמר שהאשכנזים כלאו אותו במסלול ללא מוצא של מכונאי או חקלאי המשתכר היטב, מאשר יבוא לחתום בלשכת התעסוקה של האקדמאים (החלוקה הזאת פשוט תמיד שעשעה אותי). זה עובדי כפים לא בהכרח משתכרים היטב, זה כבר סיפור שבו הממשלה צריכה להתערב ולתגמל. לגבי האוניברסיטה, אני מציע שהמדינה תממן באופן מלא מספר של אנשים במקצועות שאינם נושאים את עצמם. היא לא מחליטה עבורם מה ללמוד, אבל היא כן מחליטה מה לממן. למשל, נניח שהמדינה מחשבת ומוצאת כי בשנה הבאה יידרשו 300 בוגרי המחלקה לחינוך. כמורים, כדוקטורנטים לעתיד וכו'. אלה ייבחרו על פי כישוריהם וימומנו. כל השאר שרוצים ללמוד חינוך, שישלמו שכר לימוד מלא מן הכיס, בלא סבסוד. המדינה לא צריכה לממן את יצר הסקרנות או תאוות התואר של מובטלים פוטנציאליים. האינפלציה בבוגרי תואר הביאה לכך שהיום גם לתפקיד מזכירה נדרש תואר ראשון ובלי שום הצדקה. דווקא בוגר לימודי מזכירות (אם עוד יש דבר כזה ואם לא אז חבל) יהיה נחות בתחרות ביחס למי שיש לו תואר ראשון לא רלוונטי. האינפלציה בבוגרי תארים הביאה לכך שעוד ועוד אנשים צריכים תארים רק לשם עבודה ובלי כל תאוות ידע אמתית וזה גורם כמובן לירידת ערך התואר ורמת הלימוד. כבוגר לימודי ספרות אני יכול לספר על תלמידים רבים הנמצאים שם כי הם צריכים תואר וזה קל (זה באמת קל). מי שבאמת מונע על ידי תאוות ידע - אדרבא ואדרבא, לאלה לא חסרות מסגרות לימוד. הספריות פתוחות לקהל, סטודנטים שלא מן המניין, חוגים עירוניים. יש ויש. מי שבאמת רוצה ללמוד, דבר לא יעצרו. ביום ישתכר ממלאכתו, ובערבים ישכיל להנאתו. אבן שושן למשל בכלל היה גאוגרף, והמשורר יאיר הורביץ היה פועל דפוס, והרמן מלוויל עבד במכס והיה מלח בים וויליאם פוקנר עבד כשומר בתחנת חשמל. סטודנטים עולים למדינה כסף רב ולו בכך שהם לא מכניסים לה מס כמעט כי אין להם רווחים. זה אחרי שלוש שנים שבהם גם לא הכניסו מס כחיילים. חלק ניכר מתלמידי מדעי הרוח (ואני מדבר מניסיון) בכלל לא רוצים להיות שם, ואני יכול לומר לך במידת מה של התנשאות אך גם מניסיון אישי שחלק ניכר לא צריכים להיות באוניברסיטה כי הם פשוט לא טיפוסים אקדמיים. אז למה הם שם? אינפלציית התארים מכריחה אותם. ומי שחושב שריבוי בעלי תארים יוצר ציבור מצביעים משכיל וביקורתי שרק יביט באופן שהציבור בישראל פועל להשפיע על מדינתו וגם על חברי הכנסת שלנו שרובם דווקא בעלי השכלה אקדמית.

 

[postdoc]

אני חושב שהדוגמה הטובה ביותר

היא מה שקרה עם לימודי משפטים בישראל. מתואר מבוקש עם תנאי קבלה נוקשים, אבל גם עם יוקרה ובטחון כלכלי למרבית הבוגרים, עברנו למצב שבו חלוקת התעודות נעשית באיצטדיון ומרבית הבוגרים או שלא יעסקו בתחום בכלל או שיקבלו שכר שהוא רק קצת מעל לשכר מינימום. גם הדרישה (או ההצעה) לפתוח עוד חוגים או לתת יותר תקנים תוביל לירידת איכות במחקר. מישהו חושב שמדינת ישראל יכולה להגדיל את תקציב האקדמיה למדעים כך שכל אלה שרוצים 'משרה עם קביעות' גם יוכלו לממן את המחקר שלהם?

 

[milindapanna]

קשרים והקשרים -

הערכים הללו אינם מנוגדים, לא בתיאוריה ולא ביישום. אתה מניח הרבה מאוד הנחות יסוד, בחלקן מובלעות, בחלקן שגויות. בסה"כ פחות מעשרה אחוז מהסטודנטים לומדים במדעי הרוח באוניברסיטאות, יחד עם המכללות זה וודאי עוד פחות. רוב הסטודנטים הולכים ללמוד מה שאתה מכנה מקצוע. אלא שהיום "מקצוע" לא חייב להיות "עבודת כפיים". לא משום שעבודת כפיים היא קללה (או נחות ומזרחי - מאיפה הבאת את זה?) אלא משום שאנשים רוצים להרוויח יותר כסף ויותר בקלות. אני למדתי בתיכון עם מגמות מקצועיות (מכניקה, דפוס, וגם אלקטרוניקה) ותאמין לי שרוב האנשים שם לא יצאו עם יותר מדי ידע, בכל אופן לא ידע שקשה לרכוש אותו בקורס או שניים של השתלמות מקצועית (והיום גם מציעים קורסים כאלה למובטלים). לעומת זאת, אם מישהו רוצה במשרה ששכרה בצידה, הוא צריך ללמוד. היום גם בענפי תעשייה שונים יש צורך בעובדים בעלי הכשרה מקיפה בהרבה ממה שהיה צריך פעם. בכדי להיות פועל בחלק מתעשיית המתכת היום, למשל, צריך לדעת בסיס של תכנות, מחשבים, או אלקטרוניקה. לכל אלה דרוש בסיס תיאורטי ועיוני. בכדי להצליח בתעשיית ההיי-טק - וודאי. רפואה - מובן מאליו. דע לך, שהילדים שפעם שלחו אותם למגמה מקצועית (ואני מדבר מהיכרות אישית רבת שנים) שדרשה בעיקר יכולת להזיז מחרטה או לקדוח, הגיעו לגיל 18 (או בעצם אחרי הצבא) לנקודת פתיחה נחותה בהרבה מחבריהם שלמדו עיוני. נחותה באיזה מובן? במובן שאם הם מעוניינים לעשות כסף, לחיות ברמת חיים גבוהה, וגם ללמוד הלאה - מצבם היה בכי רע. אתה מדבר על "חקלאי המשתכר היטב" - אתה יודע בכלל על מה אתה מדבר?! יש לי כמה קרובי משפחה שהם חקלאים - הם בהחלט לא קונים את ההגדרות שלך, וכבר שמעתי אותם אומרים בשקט שהם מקווים שהילדים שלהם לא ימשיכו את דרכם. להכשיר כבר מגיל צעיר? לקבוע לילד את עתידו עוד בשלב שאין לו מושג? הממשלה צריכה להתערב ולתגמל עובדי כפיים? עם מה בדיוק? הרי לשכר מינימום מוגדל אף אחד לא הסכים, אז אתה מדבר על למעלה מזה? היום אנשים מחפשים להרוויח יותר כסף. התחומים שבהם ניתן להרוויח יותר כסף דורשים יותר ויותר התמקצעות בייחוד במקצועות המכונים ריאליים. האם כולם יכולים וצריכים ללמוד באוניברסיטה? בחברה אידיאלית - ייתכן. בפועל - סביר שלא. אבל אני מעדיף כמה שיותר בעלי תואר ראשון (ומקבילותיו), גם אם הם עשו זאת רק בשביל התואר. לי זה ברור שזה מעשיר את החברה. לך כנראה שלא. רמת הסבסוד בפועל לתארים שלא רואים מהם כסף מיידית היא לא כל כך גבוהה. העלויות של מעבדות - כן. אני מסכים איתך לגבי הפיחות שחל במעמד בעל תואר ראשון - אז מה? אז היום יש יותר אנשים יותר משכילים. זה רע? ולגבי מסגרות לימוד אלטרנטיביים - נכון שלא מעט אנשים הצליחו להשכיל את עצמם בלי אוניברסיטה. אבל לרוב האנשים המסקנה תהיה לקרוא ספר פעם ב.. חברה יותר משכילה ויותר תרבותית היא חברה בריאה יותר. בעיקר במדעי הרוח. אבל היות וללמוד מדעי הרוח נתפס כמדעי הדשא, וזה "לא פרקטי", אז אנשים לומדים דברים "פרקטיים" וכך זה לא תורם יותר מדי לבריאות החברה אבל כן תורם לכלכלה ככלל. אבל כך גם מגיעים למסקנות שלך לגבי נבחרי העם. אילו כל סטודנט היה לומד מעט יותר ממדעי הרוח, כמה קורסים בסיסיים, זה היה יכול לעשות שינוי מעט יותר גדול. כסף זה לא הכל, ובתור סטודנט לספרות אתה וודאי מודע לזה.

 

[Ani15]

על ערך הלימודים

מתישהו במהלך הלימודים שלי נאמר לי שבעצם אנחנו לא לומדים כדי לדעת, כי הרי הידע מתרחב כל הזמן ואינו סטטי, אלא כדי לדעת ללמוד לבד. ההנחה היא שמזכירה בעלת תואר ראשון בספרות תוכל לגלוש ברשת ולמצוא אתר ללימוד הדפסה עיוורת, אם זה מה שהיא צריכה. לעומתה, בוגר מגמת מזכירות אולי ידע להדפיס עיוור אבל עשוי להחוויר למראה גרסה חדשה של וורד, כי לא לימדו אותו להתמודד עם משהו חדש לבד. ואני לא חושבת שלימודים צריכים להיות יקרים. יתכן שבאמת המדינה צריכה לעודד ולתגמל עובדי כפיים, אבל כדי שאלה יוכלו ללמוד בערב, עדין השכ"ל ראוי לו להיות מסובסד. בלי להיכנס ללמה ואיך, יש קורלציה בין רמת ההשכלה של אזרחי המדינה לבין התל"ג, יציבות ואיכות חיים במדינה. יש ערך להשכלה גם אם אינה פרקטית, והדוגמא הכי טובה לזה היא לימודים תורניים, שקיימים כבר מאות ואלפי שנים. יש בעיה כלכלית לא קטנה עם העיסוק הזה (ואני לא חושבת שהחברה צריכה לממן את זה), אבל אין ספק שזה מפתח את האינטיליגנציה וההגות של חברה שלמה.

 

[22ק ו ס ם]

לומדים לדעת לארגן את הידע

לימודים אקדמיים בעיניי הם מכשיר לתת ידע בסיסי רחב במגוון נושאים, פלוס התמחות בנושא ספציפי. ככל שמעמיקים בתארים ההתמחות הזה גדלה, אבל דווקא מתוך התמחות כזו אפשר גם להעשיר את הידע בנושאים משיקים. אדם בעל השכלה יש לו יכולת להבין טוב יותר את הסביבה שלו, והוא יותר חסין למניפולציות שמנסים לעשות עליו. הוא יודע להעריך טוב יותר מידע, גם אם זה לא בתחום שלו, ובין השאר גם מודע למגבלות של הידע. אני חושב שהשכלה אקדמית כלשהיא הופכת אנשים לאזרחים טובים יותר.