לפני מספר ימים היה כאן שרשור על שכנים

[שלומות0]

עלאיזה גבולות את בדיוק מדברת?

לילד א"ס ,{לא כאלו שעל הקצה שנוסעים לטיול לחו"ל לבד בלי ההורים }
יש המון מצבים שהוא יכול להיכנס להתקף זעם ואבוד שליטה ככה בשניות, לא יעזור שום הצבת גבולות ולא יעזור שום מנתחת התנהגות, ילד א"ס נכנס ללחץ= איש שקט= צרחות
על אף כל הצבות הגבלות שאת ואנשי המקצוע תשטפו לו את המוח!
להפך זה רק יחמיר את המצב!

 

[TikvaBonneh]

הצבת גבולות זה לא שטיפת מוח

 

[שלומות0]

אני יודעת כתבתי קצת בהקצנה

את כבר מכירה את הסגנון שלי

 

[arana1]

הצבת גבולות זה שטיפת מח

השונות בזהות מתבטאת גם כשונות במיקום הגבולות
ברוב הפעמים
אוטיסטים ובכלל אנשים רגישים
נכנסים ללחץ ותזזית ומתחילים לצרוח כי נכפים עליהם גבולות לא נכונים להם
רק בגלל שחלק מהסטיה של הנורמה באה עם האמונה המטורפת שיש לה חזקה ומונופול בלעדי על מיקום וצורת הגבולות

 

[עמליה עמית]

תקווה, איזו טעות עשית...

לא חינכת את ילדייך,,, לימדת אותם שמותר לצרוח ולהפריע לאנשים אחרים, אולי לשכנים ולאנשים ברחוב... אולי את צודקת, בגלל שלא חינכת אותו, כדי להתחשב בשכנייך, אנא שלחי אותו להוסטל ותיפתר הבעיה...

 

[TikvaBonneh]

למה את מגיבה אלי בציניות?

אני חושפת בעיה אמיתית שקיימת אצלי בבית ושכואבת לי. ואת לועגת לי.

 

[שלומות0]

תקווה בבית אצלי פתרתי את הבעיה

ולא דרך הצבת גבולות כי זה לא עבד

 

[TikvaBonneh]

אז איך פתרת?

זה היום הבעיה הכי קשה שלנו. הוא בחור גדול, גבר, בגובה 1.80, זה מפחיד כשהוא מתחיל לצרוח.

 

[שלומות0]

אני בהחלט מבינה את הקושי

אני אשלח לך מסר בהמשך היום, עכשיו אני יוצאת עם הבת שלי לבילוי{עם הכנה מדוקדקת מראש}

 

[TikvaBonneh]

תבלו יפה. תודה .

 

[עמליה עמית]

תקווה, אני מגיבה אליך בציניות,

כי דווקא את, האמא הכי שאני מכירה, עשתה הכל להציב לו גבולות, הלכה למטפלים, שינתה את החיים שלה בשבילו, ואת לא מבינה שלפעמים הילד כזה, כי יש לו קושי אמיתי? לא כולם מצליחים, את לא מבינה את זה? את מבינה את הסביבה שכועסת על הבן שלך שהוא במצוקה אמיתית, במקום להסביר לסביבה ולגרום להם לקבל אותו פשוט "ככה"? כן, זה מקומם אותי, כי מה שלא תעשי, את משאירה אותו בסופו של דבר לבד.

 

[רונן שפירא1]

אין סתירה בין להבין שהילד במצוקה

לבין להבין שהסביבה לא מוכנה לקבל הנהגות מסוימת.
אבל לא כל מצוקה צריכים לדרוש שהסביבה תקבל אותה
אותו אחד שצרח לי באוזן גרם לי להיות במצוקה....
אם אני רוצה לנוח בצהריים למשל , ומישהו פותח את הרדיו בקולי קולות כי הוא במצוקה והרעש מרגיע אותו.... אני צריך לקבל אותו? למה הוא לא יקבל אותי?
אם מישהו צורח למשל בקולי קולות הוא מכניס אנשים אחרים למצוקה, גם בהם צריך להתחשב

 

[עמליה עמית]

אני לא חושבת שהורים לילד אוטיסט לא מחנכים

ולא עושים הכל לעזור לילד שלהם, כולל להתחשב בסביבה... לפעמים זה קשה לסביבה וזה חלק מהיכולת שלנו להבין... אכן, אוטיסט צעק לך באוזן כי הוא לא הבין שזה מפריע... אני בטוחה שהוריו ישמרו עליו היטב בפעם הבאה שלא יעשה את זה שוב... ההתחשבות שלך היא להבין שלילד יש קושי... וההתחשבות שלהם לנסות ולמנוע את זה עד כמה שהם יכולים.

יש הורים מסוכים שונים, חלר מההורים לא מצליחים להתמודד שלא באשמתם, ולכן שולחים את הילד שלהם להוסטל... אני יכולה להבין את זה.

סובלנות היא של 2 הצדדים, ואם יש רעש מילד אוטיסט שלא בשליטת הוריו וקשה לך לחיות שם בגלל הרגישות, תעבור דירה... הם לא יעברו, כי תמיד הם ימצאו אנשים "רגישים" שלא ירצו לגור לידם... ולזה אני קוראת סובלנות, אנשים שיכולים לחיות ביחד למרות הצעקות, להבין שיש קושי והם מתרגלים אליו... אני? בחיים לא הייתי עוברת מקום בגלל סיבה שגר לידי ילד אוטיסט מרעיש...

 

[רונן שפירא1]

במקרה שלי הוא דווקא הבין שזה מפריע

אבל עשה את זה בכוונה...
והוא כבר אדם גדול שלא גר עם ההורים שלו. אם ההורים שלו היו מנסים להתמודד עם זה ולא אומרים שהסביבה חייבת לקבל אותו כמו שהוא, אז אולי בתור מבוגר הוא לא עשה את זה.
יש גבול למה שאפשר לדרוש מאחרים.....
לך אולי רעש פחות מפריע, אבל אולי לשכנה שיש לה בעיה של ויסות חושי ולא סובלתת רעש, זה דווקא כן מפריע?
מי שמפריע לו התנהגות זה לא דווקא נ"ט מרושע, אלא לפעמים מישהו שהוא בעצמו בעל רגישות חושית, אבל בכיוון ההפוך

 

[גור42]

מניסיון האישי שלי, שתיכן מפספסות את העיקר

בן-אדם שמתנהג בצורה כזו, נמצא במצוקה אדירה.

וזה לא מצב תקין. בלי קשר ל"נורמליות", ואפילו בלי קשר לכמה שזה מפריע לסביבה. מצוקה פנימית שכזו זה לא משהו שאדם צריך לחיות איתו.

כך שמדובר בבעייה שרצוי וראוי לפתור אותה. אבל צריך גם להבין, שאין פה פתרונות קסם. מצוקה שכזו לא תיפתר על ידי טכניקות בשני גרוש כמו "הצבת גבולות". וכמובן, שתמיד צריך לזכור, שהבעיה האמיתית איננה התגובות החיצוניות שאולי מפריעות לאחרים, אלא עצם קיומה של המצוקה מלכתחילה.

בתור מישהו שחווה מצוקה כזו כדרך-קבע לאורך רוב חייו, אני יכול להגיד לכם: It's no way to live

 

[TikvaBonneh]

נכון, הוא במצוקה

בכלל לא פשוט לו. אנחנו יודעים את זה, ועושים מה שביכולתנו לעזור. הוא מאוד רגיש. יש בתוכו הרבה עצב.
אבל הצרחות שלו גורמות מצוקה לאנשים היקרים לו ובכך מגבירות את המצוקה שלו.
אם נמצא דרך להפחית את הצרחות, זה יקל עליו.

 

[גור42]

זה מעגל קסמים, וצריך לפתוח אותו מהצד השני

המצוקה גורמת לצרחות, והצרחות מגבירות את המצוקה.

ואת המעגל הזה אי-אפשר לשבור על-ידי "הפחתת הצרחות". כי הדרך היחידה לעשות את זה מבלי לטפל במצוקה הראשונית היא על-ידי הפעלת כוח, וזה בוודאי שלא יפתור שום דבר.

וכן, אני יודע שהמצוקה הראשונית היא משהו שהרבה יותר קשה להתמודד איתו. הרבה יותר קל להתמקד בסימפטום החיצוני ולנסות לטפל בו. הבעיה היא, שהפתרון ה"קל" הזה הוא חסר תועלת לחלוטין. זה כמו הסיפור על אותו ברנש שאיבד מטבע ברחוב באמצע הלילה, ואחר-כך הלך לחפש את אותו המטבע בבית, כי שם יש אור...

 

[dina199]

לי 'הצבת גבולות' מזכיר סיר לחץ.

אם 'מציבים גבולות' (בתור מטרה הכי עליונה והכי חשובה שיכולה להיות בחיים ) לסיר לחץ ולא נותנים לו לשחרר קיטור (גשמי לגמרי

) התוצאה היא לא היי נחמדה .
אבל אפשר לטפוח לעצמינו על השכם - 'הצבנו גבולות' .

 

[רונן שפירא1]

הצבת גבולות אמורה גם לבדוק דרכים

לשחרר את הלחץ בלי שזה יפריע לאחרים....
אם זה נעשה נכון

 

[TikvaBonneh]