לפני מספר ימים היה כאן שרשור על שכנים

[עמליה עמית]

לפני מספר ימים היה כאן שרשור על שכנים

לילד אוטיסט, מצד אחד מאוד הבנתי אותם, אך מצד שני זה מאוד קומם אותי... בעיני אפשר להתמודד עם רעש של אוטיסט (בדיוק כמו שאנחנו מתרגלים ולומדים אותו) ונכון שאף אחד לא חייב להתרגל... ונכון שזה קשה, אם לא מתאמצים לגלות שאפשר גם אחרת... ואולי להיות סובלני הוא דבר חשוב שמאפשר התמודדות... ואולי ואולי ואולי.... והנה נתקלתי באינטרנט בכתבה הזאת, ומיד נזכרתי בשכנים שכתבו כאן... קצת בתמימות, בעדינות, הם לא כתבו מכתב שיטנה גזעני... אבל הרגשתי את אותה התחושה המבאסת כשקראתי את הכתבה, עם השכנים של הילד האוטיסט, הרגשתי שמשהו שם לא היה אמין לי... לא יודעת למה... ואולי אני טועה.

שולחת לכם באהבה קישור עם סיפור דומה ונפשות אחרות מהסיפור שהופץ כאן... ואני עדיין רואה הרבה נקודות דמיון. (לא ברוע, בסובלנות )

/http://www.holesinthenet.co.il/holesinthenet-media-story-4107

 

[נועהספרבר]

עמליה, זאת אותה כתבה שהיתה בשרשור. עם המשך...

 

[עמליה עמית]

לא ראיתי אותה... אחפש את השרשור כדי לראות את

התגובות... זה רק מראה כמה בקלות אפשר להגיע לגזענות וחוסר סובלנות ולצערי זה לא קומץ מועט של אנשים... יש הרבה כאלה ואם לא נעשה את תפקידנו כשליחיהם של ילדינו, זה יקרה עוד הרבה מאוד... בואי נתערב שחלק מהשכנים שאכן באו לאירוע ההתנצלות, מסכימים עם האישה הגזענית?

 

[עמליה עמית]

מצאתי את השרשור, אבל לא מצאתי את הכתבה בשרשור

 

[רנה73]

הכתבה מופיעה בשירשור של אור האמונה

 

[נועהספרבר]

אבל אם כך, הם עשו "הסבה מקצועית"

, לא?

 

[שלומות0]

הבנתי שמדובר באשה

אחת ששלחה מכתב שנאה

 

[dina199]

כן , גם אני הרגשתי אותה הרגשה.

כי התלונה אותה תלונה, ההבדל היה רק בצורת ההגשה :
בכתבה אינטרנט זה ישיר, גזעני ובלי בושה - קח את ילד החריג והרעשני שלך למקום אחר ועל תפריע לנו הנורמליים.
כאן בשרשור היו אותן תלונות (בדיוק) , אבל זה היה תחת עטיפה של 'דאגה' : אנחנו רוצים להתייעץ איך לפנות להורים של הילד החריג והרעשני כדי למצוא פיתרון שיפסיק להפריע לנו הנורמליים.

 

[רונן שפירא1]

אני הולך להגיד משהו שיקומם כאן מספר הורים

בלי קשר לכתבה הספציפית ההיא, אבל יש לי הרגשה שחלק מההורים פה כל כך מגוננים על הילד שלהם עד שהם שוכחים לפעמים איך ההתנהגות שלו מפריעה לאנשים אחרים... ואני לא מדבר סתם על התנהגות חריגה... אלא ממש מפריעה... איך למשל ילד שמתרוצץ בין הרגליים של אנשים יכול לתת מכה למשל לאנשים שבקושי עומדים או איך שמדברים בקול גבוה מאוד מפריע לאנשים אחרים.
ועוד...
לפעמים אנשים פה דורשים מהסביבה לקבל ולהבין את הילד שלהם, ,כשבעצם מה שהם אומרים זה שאין להם יותר כוח ו/או רצון להתמודד עם בעיות התנהגות שלו.
אגב, זה נכון לא רק לילדים אוטיסטים. אני זוכר למשל בת של בת-דודה שלי שהיו מגיעים לארוחת ערב, וההתנהגות של הילדה שכבר היתה יחסית גדולה הייתה בלתי נסבלת.... כל הזמן הייתה למשל עולה ויורד מהכסא בזמן הארוחה ולי, שאני בכלל לא נ"ט, היה מאוד מפריע, רק שאסור היה להגיד משהו כי האמא מאוד הגנה עליה...
לטעון שזה מפריע רק לנורמות של נ"ט מתעלם מכך שזה מפריע גם לאוטיסטים. אז לפני שמאשימים את החברה בחוסר סובלנות ונכונות לקבלה, כדאי לחשוב מה אפשר לעשות לגבי ההתנהגות עצמה...

 

[אמא של דפנה]

גם אני הולכת לכתוב משהו שיקומם הורים

הבת שלי למשל היתה צורחת בכל מקום אפשרי ברמות שאין מצב שאי אפשר להגיב לזה.
במשך שנתיים וחצי עבדתי קשה מאוד לסתום לה את הפה. הכוונה לצעוק עליה בחזרה כל פעם שהיתה מתחילה "שקט".
בכאלה דציבלים שגברתי על שלה.

אחרי שנתיים וחצי דממה.
הילדה סוף סוף הפנימה שלא צורחים בשום מקום.
היום תענוג להסתובב איתה.


אז הנה לא הגנתי עליה וביקשתי ממנה לשתוק ואולי היא באמת היתה צריכה לצרוח.

ואני רואה הרבה הורים שלא ילמדו את הילדים שלהם לשתוק ולסתום את הפה.

ורונן אתה כל כך צודק וזה רק התנהגות קטנה שמפריעה.




ועוד משהו אם כבר אני כותבת לאותה הילדה היתה עוד הפרעה קלה שהורים אחרים היו מגוננים עליה,
בכל מקום שהיינו היא צריכה לגעת בכל דבר. לא משנה מה זה היא צריכה לגעת ולממש והרבה זמן.
זה יכול לשגע פילים הצורך הזה.

גם את זה הפסקנו.
הפסקנו גם צורך נוסף שלה לתלוש לסבתא ולי את השערות מהראש כשהיא נרדמת.
הפסקנו גם את הקטע של תלישת פתקיות מהבגדים.

והנה כבר 4 תופעות שהכחדתי אצלה.
אז היא הפכת לנורמלית - לא. היא אוטיסטית אבל בלי לעשות את הדברים האלה יותר.

 

[רונן שפירא1]

אני לא טוען שהחברה שלנו סובלנית ופתוחה

ברור שלא תמיד ולא כלפי כולם...גם אני סבלתי לא מעט הצקות והטרדות מאנשים שרמת האיקיו שלהם עוד לא הגיעה למידת הנעליים שלי....
אבל מצד שני לא חייבים להכריח אותה לקבל כל התנהגות שהיא...

 

[TikvaBonneh]

אתה כל כך צודק

מרוב הכלה אנחנו בכלל לא מציבים גבולות לילד הא"ס. ומה יוצא מזה? שאף אחד חוץ מאמא ובמקרה הטוב אבא מסוגל להכיל את ההתנהגות שלו, והא"ס הופך לאדם פוגעני.
אני גם עשיתי את הטעות הזו עם הבן הגדול שלי. כל פעם שהוא צרח ליטפתי אותו והרגעתי אותו. והיום כבר אי אפשר. הוא גדןול מידי והוא צורח על האחים הקטנים שלו וגורם להם כאב וסבל. הקטן, בן 7, גם כן א"ס, אמר לנו שיש לו סיוטים בלילה מהצרחות

ובן ה12 אומר לו "אני אסביר לך למה זה מעליב אותי כשאתה צורח עלי" והוא רק ממשיך לצרוח.
כואב הלב עליהם.
מה עשיתי לילדים שלי? מרוב שרציתי להיות אמא טובה ומכילה ואוהבת.
ההערה שלך מאוד מאוד במקום.

 

[שלומות0]

אני לא מסכימה איתך!

מפיך יוצאים מילים של פסיכולוגים!!

 

[רונן שפירא1]

כלומר, לפי מה שאת אומרת, לאוטיסט

מותר להתנהג בצורה שגורמת סיוטים לילדים אחרים במשפחה?
או במקרה שקרה לי, מותר לו לצרוח למישהו באוזן בכוונה, בזמן שהוא יודע שיש לשני רגישות לקולות חזקים, רק כדי לבדוק את התגובה שלו ולהתעלם מבקשו לא לצרוח? ואני לא מדבר על התנהגות נוספות....

 

[שלומות0]

לא כתבתי את זה! להפך

בשרשור השכנים טענתי שצריך לטפל בזה, אבל כיצד מטפלים זו השאלה
הבת שלי נכנסת ללחץ זה הכי צעקני שיש, אז מה לא למדנו אותה שבין אנשים מתחשבים ?למדנו אותה, גם למדנו אותה,עם זאת שהיא תצא בין אנשים ויקרה משהו שיכניס אותה ללחץ היא תכנס ללחץ ועל אף שהיא גדולה ועל אף שכולם יסתכלו עליה היא תצעק!
כי אין לה שליטה על זה היא לא עושה את זה כי היא לא חונכה או כי ההורים לא הציבו גבולות {ההורים הצבו גבלות מאוד ברורים}
היא עושה את זה בגלל מצבה!
כן והבת שלי לא יכולה לנוסע בגלל זה ליטול מאורגן לחו"ל ולא יכולה לנוסע לעוד כמה מקומות, ואני לא יכולה לצאת אתה להרבה מקומות שהיא ואני רוצות כי אנחנו יודעות מראש שבמקומות האלו
לא יכילו אותה ולא היא ולא אני רוצים שהיא תכנס למצבי איש שקט, וכיום היא מאוד לא רצה בזה,
אבל היא יודעת שאין לה שליטה על זה אז היא נמנעת מלהגיע למקומות מסוימים כן להיות אס"ית כמו הבת שלי זה לוותר על דברים רק על מנת לא להפריע לסביבה כי היא איננה מכילה!

 

[TikvaBonneh]

אני אמא שכואב לה הלב על הילדים הקטנים שלה|לב-

בחיים לא למדתי פסיכולוגיה, אבל יכול להיות שגם אם הייתי פסיכולוגית, הייתי מרחמת על הקטנים שלי שסובלים מהצרחות. אני ובעלי והבת הגדולה אנשים בוגרים ומתמודדים עם זה יותר בקלות.

 

[שלומות0]

לא דברתי על המשפחה הפרטית

וכן לגדול עם אח אוטיסיט פוגע באחים והגיע הזמן לחשוב על זה!

 

[עמליה עמית]

ותקווה, החינוך הוא לשני הצדדים...

את הילד שלך שסובל מהצפה חושית קשה ולא מצליח להתמודד, לא חינכת כי ריחמת עליו... באמת? החיבוק הלטיפה שתרגיע אותו, כי הוא חושש ומפחד ונלחץ, היית מונעת טת זה ובמקום זה מחנכת? את באמת חושבת שזה היה הופך אותו לפחות צעקני? ד.א. אני בטוחה שאם אכן היית מתנהגת כך, הבן שלך היה הופך ליותר צעקני...


ואת שאר הילדים שהם לא סובלנים כלפיו ולא מבינים את הקשיים שלו, הצלחת לחנך? את לא חושבת שיש גם ילדים אחרים שהוריהם חינכו אותם והסבירו להם למה אח שלהם צועק? תאמיני לי שאם תהיה הזדהות והבנה אמיתית, האחים שלו לא יכעסו עליו...

הייתכן???

ולשים גבולות צריך ללמד את כולם, ואת יודעת מה? אני בטוחה שניסית ואולי לא הצלחת כי הקושי שלו כל כך גדול... אני בטוחה שהבאת מטפלים ולקחת אותו למטפלים, שקיבלת הנחיה וכדומה... לא הצלחת, כי אולי לא היית אצל המטפל הנכון ואולי הילד במצב מאוד קשה... והוא זה שלא מחונך? אני שומעת נכון?

הילד שלי לא מווסת, יש לו קול חזק והוא מדבר מאוד מאוד חזק ולפעמים זה קשה לאנשים שסביבו... לחנך אותו? אף אחד לא יגיד שלא ניסיתי... אולי לא ניסיתי נכון, אז זו סיבה לסלק אותו מהבית כי הוא מפריע לסביבה?

ואני שומעת את זה מפי ההורים, לא מאנשים ברחוב...אז למה אתם כועסים כשאתם נתקלים באנשים לא סובלניים ברחוב? תזכרו במצבים שהיו לכם ותגידו שזה לא מוצדק? כמו האישה שכעסה על חברה שלי שהיא נאלצה לקחת איתה את הילד האוטיסט בתפקוד נמוך לבנק, הוא השמיע קולות, ולכן פנו אליה בטענות למה היא הביאה אותו...הוא מפריע. חברה שלי יצאה בוכה מהבנק... למה?

 

[TikvaBonneh]

האחים שלו לא כועסים עליו, הם אוהבים אותו

אחד מהם עד גיל ארבע לא רק שלא דיבר, גם לא הבין שפה, כך ששום הסבר לא הרגיע אותו. הצרחות של אחיו הגדול מכניסות אותו לחרדות.
והילד שלא בספקטרום לא כועס. בחיים הוא לא מדבר אליו בכעס. הוא נפגע. הוא מרגיש מושפל. הוא צורח עליו בפומבי. ליד החברים שלו. הוא צריך לבלוע את הדמעות ולהסביר להם שהוא צורח כי הוא אוטיסט. כשהם היו יותר קטנים גם לא ידעתי איך להציב גבולות לאלימות שלו. פעם הוא היכה אותו בחצר והשאיר אותו שוכב בחוץ ומדמם ונכנס הביתה והלך לחדר שלו ואפילו לא בדק אם הוא בסדר ולא סיפר לנו מה קרה. אז הבנתי שאני חייבת ללמוד איך להציב לו גבולות.

 

[עמליה עמית]

אז מה עשית? הרי ברור לך שבאלימות צריך לטפל...

אלימות מסוכנת ולכן רק אם יש בעית אלימות ויש סכנה, צריך להוציא אותו מהבית... כי אלימות בסופו של דבר יכולה להרוג לא רק את החיים של האחרים בסביבתו, אלא בוודאות את החיים שלו. אבל כאן לא מדובר על אלימות, מדבר על ילד שצועק ומשחק בחצר האחורית ולא סוגרים אותו בבית... הוא צועק כי זה צורך חושי מאוד חזק והוא לא הצליח לווסת את עצמו... זה לא חשוב הסיבה, ההורים בטוח ניסו, אבל לא הצליחו... לכל אחד הסיבות שלו ואת אומרת לי לשים גבולות?

יש הורים שאכן לא שמים גבולות, הם חושבים שזאת הדרך, אך לא בגלל שהם לא מנסים לשנות, אולי בגלל שהם לא יודעים איך או לא מסוגלים... מי אנחנו שנשפוט אותם? בכל אחד מאיתנו יש את הדברים שלא עשינו טוב עם ילדינו, שנכניס אותם להסגר? למה? בגלל שאוטיזם גם יכול להיראות? אם למשל מפריע לראות אדם שמגמגם, הוא מדבר גבוה... הוא חוזר שוב ושוב על דבריו, אז אולי שלא יהיה ברחוב?

ואם תרצי עזרה בהתמודדות עם אלימות, דברי איתי.