עושה מה שנכון לי וטוב לי.
כי אני מאמינה. לא כי "אין זבנג".. לא כי "יש עונש". אלא כי הלב אומר. זה בערך כמו "לעשות דווקא", או "לעשות בגלל פחד". ברוסית יש פתגם "אני אוריד את המכנסיים ואצא לשבת על השלג כדי לעשות דווקא לאמא". או ש.. האקס ירצה להיות איתך, ואת תחזרי רק כי הוא אמר לך "כן"? אני עושה מה שהלב אומר לי שזה נכון. אני עושה מה שמרגיש לי. נאמנה לעצמי. למה שמרגיש לי לנכון. ולהגיון. זה פשוט בא ביחד, כאשר אני במקום הנכון. אלו שתי דרכים שנושקות אחת לשניה במקביל. מכה על הראש? להאמין מתוך פחד נשמע לי כ"כ רע. כמו לשמור אמונים כי יש טבעת. כמו שכב עם מישהי רק כי היא הסכימה, ואתה לא באמת רוצה. נשמע לי להתפשר. אבל גם ההיפך. לא להאמין כי "אין מכה"

מתוך "שביזות". (את יודעת שאני פשוט שופכת לך את המחשבות שלי והדרך חיים שלי, אני לא מבקרת אותך)