אנסה להסביר
כפי שכתבתי לזוהר, ברמה הויזואלית, תמיד נמשכתי לגברברים עם מראה זר משהו.
הם תמיד היו גדולים, חסונים, צהבהבים, בהירי עיניים.
(כל מה שהפוך ממני בגדול)
כך שגם כשאני נמשכת לישראלי (הצהבהב!) יפה הבלורית והתואר וגם כשאני נמשכת לאוסטרלי מלא הקסם- אני נמשכת פחות או יותר לאותם סגנונות מראה.
(ולריחות טובים! אני פסיכית בעניין הזה, הוא חייב להריח מדהים, חולצת סוף מסלול אינה שווה לריח רע זוהר!
)
ברמת האופי, המממ.. כמובן שזה נושא כל כך מורכב ואנשים הם יצורים מאוד מורכבים
אבל בהשטחה פושעת תמיד נמשכתי לשני סגנונות אישיות:
1. הישראלי: הפלפל, המצחיק, הציוני, מלא הבטחון שינעל שורש וינגן על גיטרה (הדוגמא הכי טובה שעולה לי בראש היא רבין בצעירותו
)
2. הזר: האלגנטי, הג'נטלמן, האסוף, מלא הביטחון והאלגנטיות.
יצא שהתאהבתי והתחתנתי עם סגנון מספר 2
כנראה שלאופי הbubbly שלי מתאים יותר השקט והרוגע שיש "בסגנון הגברי" הזה.
אגב, עליי לציין שבן זוגי שיחיה הוא לגמרי ציוני נלהב ואחלה גבר-גבר (ואפילו מנגן על גיטרה! אבל בעיקר פארל ג'אם, ופחות שלום חנוך
)
פשוט,
יודעת מה, עזבי מילים,
התמונה אומרת הכל.
(רכשתי אותם עבורו לפני 4 שנים)
אני חושבת שבחנות הם נראו פחות חדשים