ללכת עם , להרגיש בלי.

[גנימדס]

ללכת עם , להרגיש בלי.

זמן רב יש מין "פינג פונג" ביני לבין היהדות.
כשהייתי בן 19 ניסיתי לצאת בשאלה. באמת ניסיתי. אבל לא ממש הצלחתי.
קשה לצאת בשאלה כשאתה עדיין מאמין, קשה לחלל שבת כשאתה מאמין שלא צריך לעשות את זה.
קשה להוריד את הכפה, .....בגלל החברה הדתית. לא בגלל אלוהים.

והיא חזרה , בקאמבק מפתיע- כשהגעתי לגיל 22. וקלטתי שאולי אפשר להוריד כפה ולשים עגיל אבל אי אפשר לשנות אמונה.
וניסיתי.
באמת שניסיתי.

אבל עכשיו משום מה אני מרגיש שזהו, אינני מתאים יותר , אינני "דתי" אמיתי, כפי שאנשים אחרים מגדירים דתי, אינני "דתי אמיתי" כפי שאני מגדיר דתי.
אולי אני יהודי מאמין, אבל אני מרגיש שאני ואלוהים התרחקנו.
אבל ממש התרחקנו.
אולי כי אני כועס עליו,
אולי כי הוא כועס עלי
ואולי כי אני באמת עטוף בהררים של קליפות ולא מסוגל לראות מעבר,
ואולי....פשוט אינני בנוי לדברים שבקדושה?


אז זהו.
הורדתי את הכפה.
לפחות לתקופת נסיון.

מצאתי נכון לשתף....

 

[avitano]

אני לא חושב

אני לא חושב שדתי זאת הגדרה
אתה יכול ללכת עם כיפה כי אתה מאמין
לא חייב לעשות מה שאחרים חושבים שצריך לעשות
אני חובש כיפה ויש דתיים שיגידו שאני כופר
כל עוד אני לא מרגיש ככה, לא אכפת לי מה אחרים חושבים
לאף אחד אין זכות להגיד משהו

אם אתה מרגיש שהתרחקת זה משהו אחר
אתה לא יודע להצביע על הסיבה?

 

[גנימדס]

הבגד עושה את האדם

אני יודע שמדובר בחתיכת בד סך הכל, אך יש לה משמעות.
מי שלבש מדים או תלבושת אחידה יודע שיש הבדל ביניהם לבין לבוש "רגיל"

אני חושב שהמקור להתרחקות הו די נרחב....
זה התחיל ממשבר אישי שעברתי ב2005 וטפטף לאט לאט,
אבל לא רק
בעקרון , החברה הדתית מאד מפריעה לי, אני מרגיש שזו חברה מאד שמרנית, שובינסטית, גזענית (וכמובן) הומופובית.
אני לא יודע עד כמה אני מרגיש שייך לחברה כזו-
ומעבר לכך....

אני מרגיש מין ריחוק כזה מדברים שבקודש. זמן רב כל כך לא הנחתי תפילין, ואני מבקר בבית הכנסת רק בערבי שבתות.
וגם כאשר אני שם, אני לא ממש שם, אני כבר רוצה לצאת, ללכת. להתרחק....

 

[חול פירמידות]

מלחמת האור בחושך

אני קורא אותך שוב ושוב ועדיין לא מבין.

אפילו אם היה רק מאמין אחד עולם ושמו גנימדס, האם זה היה פוגם במשהו ביחסים שלך כם רבש"ע? נכון שהחברה מסביב לפעמים מפריעה לקשר שלנו איתו, אבל ברי שלא כך צריך להיות. הקשר מזוקק ואישי בינך לבינו. איך זה שאתה מערבב בין פתיחת היכל, הגעה לבית כנסת ואף הנחת תפילין בדל"ת אמות לבין ציבור המתפללים שם? בעיניי הם לא שם. אני לא רואה אותם. עליהם יש לי כעס! לא על מי שברא אותי כך ומבין (היחידי!) את מצבי באמת. אני אומנם שייך לחברה הדתית הלאומית אבל תמיד מרחוק. לא רוצה להיות בקלחת ולהיכוות לפעמים. אני מבין את הרתיעה. אבל השמירה על הריחוק עוזרת לי להיות קרוב אליו. החשיכות שלהם לא תרחיק אותי מהאור הגדול שלו. זה מאבק מתיש ומכלה אנרגיות, אבל שווה בסופו של יום, כי כולנו רוצים את האמת גם אם היא קשה.

בכלל אולי אתה צריך לבחור קהילה יותר פתוחה, שוויונית ומקבלת. קיימות קהילות כאלו בימינו. אולי שם תרגיש יותר בבית. הציבור הדתי לאומי אינו מקשה אחת והוא מגוון כצבעי הקשת (תרתי משמע).

הורדת הכיפה עבורך (ושוב ההיבט החברתי פחות חשוב) היא אקט של שבירת כלים, ביטוי רגשות, זעזוע ואולי אף קריאת מצוקה. אני מקווה שתצא מהמשבר הזה מחוזק...

 

[גנימדס]

אז שאנסה בגרסה הארוכה?

קשר ביני לבינו. הוא לא משהו.
לפחות בתחושה שלי. בגלל ההומוסקסואליות, אבל לא רק.... אני חושב שזה בלט אפילו כאן כשאחד הכותבים כנה אותי "דתלש". לפעמים אני מרגשי ככה, כאלו אני לא מדבר בשפה ה"נכונה" , לא חושב בצורה ה"נכונה" , לא מצביע למפלגה ה"נכונה" , לא מתלהב מהרבנים.
הה לי פעם חבר טוב ,וכרגע אנחנו אפילו לא חברים בפיסבוק , בהנחה פרועה שניתקל אחד בשני אולי נגיד אחר לשני שלום. אבל לא כי היה לנו ריב נוריא, אלא פשוט כי התרחקנו.


הכעס קיים. אי אפשר להתעלם ממנו.
לפעמים אני לא מבין איך זה שרבונו של העולמים לא מצא לנכון הלגיד במפורש בתורתו "לא תאנוס אשה " "לא תכה אשתך וילדיך " , אבל כן מצא לנכון לכתוב שני פסוקים על משכב זכר. כל כך הרבה מרירות ,התאבדויות ובעיות היו יכולים להיפטר אם ה' היה פשוט נמנע מכתיבתם.
אל דאגה, ההומופוביה היתה ממשיכה לבעוט בעולם...

מאבק מתיש ומכלה אנרגיות אבל אני לא רמגיש יותר שאני נאבק, אלא נותן לחיים לזרום , תיאבקו, אני כבר סיימתי.
אם אני שומר שבת, זה מכח ההרגל. אם אני אוכל כשר- זה מכח ההרגל. ואם בטעות אני זוכר להגיד "מודה אני" התפלה לא תמשך מעבר לחמש דקות.
האנרגיה כולתה.

בחירת קהילה היא אפשרות נהדרת למי שחי בתל אביב או ירושלים. אך מי שחי בפרפריה (שכן, כל ערי בארץ שהיא לא תל אביב או ירושלים היא פרפריה) יודע שאין ממש קהילה לבחור. כלומר: אפשר לגשת לבית כנסת רפורמי (אם יש) , אבל עדיין יש תחשוה שזה לא זה...



שבירת כפה היא לא רק בטוי רגשות ,זעזוע וכדומה. למרות שאמרת את שלך- ואמרת נכון. אני מרגיש שזה סוג של בטוי עצמי. מבפנים אני מרגשי כמו אחד הדתיים הגרועים ביותר, כמישהו שלא ממש ראוי לחתיכת הבד המשמעותית הזו....

 

[גנימדס]

והערוכה *

קשר ביני לבינו. הוא לא משהו.
לפחות בתחושה שלי. בגלל ההומוסקסואליות, אבל לא רק.... אני חושב שזה בלט אפילו כאן כשאחד הכותבים כנה אותי "דתלש". לפעמים אני מרגיש ככה, כאלו אני לא מדבר בשפה ה"נכונה" , לא חושב בצורה ה"נכונה" , לא מצביע למפלגה ה"נכונה" , לא מתלהב מהרבנים.
היה לי פעם חבר טוב ,וכרגע אנחנו אפילו לא חברים בפיסבוק , בהנחה פרועה שניתקל אחד בשני אולי נגיד אחר לשני שלום. אבל לא כי היה לנו ריב נורא, אלא פשוט כי התרחקנו. ככה אני וה'.


הכעס קיים. אי אפשר להתעלם ממנו.
לפעמים אני לא מבין איך זה שרבונו של העולמים לא מצא לנכון להגיד במפורש בתורתו "לא תאנוס אשה " "לא תכה אשתך וילדיך " , אבל כן מצא לנכון לכתוב שני פסוקים על משכב זכר. כל כך הרבה מרירות ,התאבדויות ובעיות היו יכולים להיפטר אם ה' היה פשוט נמנע מכתיבתם.
אל דאגה, ההומופוביה היתה ממשיכה לבעוט בעולם...

מאבק מתיש ומכלה אנרגיות אבל אני לא מרגיש יותר שאני נאבק, אלא נותן לחיים לזרום , תיאבקו, אני כבר סיימתי.
אם אני שומר שבת, זה מכח ההרגל. אם אני אוכל כשר- זה מכח ההרגל. ואם בטעות אני זוכר להגיד "מודה אני" התפלה לא תמשך מעבר לחמש דקות.
האנרגיה כולתה.

בחירת קהילה היא אפשרות נהדרת למי שחי בתל אביב או ירושלים. אך מי שחי בפריפריה (שכן, כל עיר בארץ שהיא לא תל אביב או ירושלים היא פריפריה) יודע שאין ממש קהילה לבחור. כלומר: אפשר לגשת לבית כנסת רפורמי (אם יש) , אבל עדיין יש תחשוה שזה לא זה...



הורדת כפה היא לא רק בטוי רגשות ,זעזוע וכדומה. למרות שאמרת את שלך- ואמרת נכון. אני מרגיש שזה סוג של בטוי עצמי. מבפנים אני מרגיש כמו אחד הדתיים הגרועים ביותר, כמישהו שלא ממש ראוי לחתיכת הבד המשמעותית הזו....

 

[חול פירמידות]

True love never dies

מי קובע מה היא "המפלגה", "ההגדרה", "השפה" או "הצורה" הנכונה? שוב כל המשתנים האלו הם חברתיים ולא קשורים לקשר האישי שאתה אמור לנהל עם רבש"ע. להיפך, לך יש את השפה הייחודית והאקסקלוסיבית עם רבש"ע. למה שתרצה שהיא תהיה כמו כולם? למה ליישר קו עם הבון טון?

לגבי התרחקות- זה עניין אישי לחלוטין שאי אפשר "לשכנע" או "לקרב" בו. כפי שעולה מדבריך זה פשוט עניין של תחושה יותר משזה רציונלי. אני מקווה שהעתיד יוביל אותך למקומות טובים בעבורך.

לגבי הכעס, זה ישמע שחוק מאוד, אבל אנחנו בוחרים מתי לכעוס ומתי לא. כעס זו בחירה. אם מנסים להגיע ברוגע ולשאול את השאלות המעולות ששאלת- ניתן גם פתח לקבל תשובות. וגם תוספות אישיות שלך. וזה הופך את עבודת ה' שלך לפרטית, אינדיבידואלית ומיוחדת. ה' לא צריך "פס ייצור" - אלא כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". זה היופי שבגיוון בעבודת ה'. אחרת לא היינו נבראים שונים, ואחרת לא היינו נבראים הומואים. ה' רוצה גם הומואים שיעבדו אותו. חד וחלק! גם אם כל מיני הרב אבינר/דרוקמן/אברג'יל חושבים אחרת.

בהקשר הזה, זה מזכיר לי הומואים שיימנעו מלשמור נגיעה ויקפידו על ייחוד וקול אישה עם נשים "כי כתוב", אבל בדברים הרבה יותר קריטיים ומיניים עם גברים הם יאפשרו לעצמם "כי לא כתוב". אתה לא מאופיין בצרות המוחין הזו. אתה מודע ל"רוח היהדות" ול-70 אופני הפרשנויות. אז מה פתאום אתה נכנע לתכתיבים החברתיים המלאכותיים האלו?

למה הכעס רק על הומואים שמתאבדים? למה אין כעס על 6 מיליון שנרצחו בשואה- חלקם היו דתיים וצדיקים ומקפידים על קלה כבחמורה? למה אין כעס על חללי פיגועים? על נפגעי אסונות טבע? על ילדים חולי סרטן? יכול להיות הרבה מאוד כעס על הרבה מאוד דברים. אצלך זה נובע ממקום אישי מן הסתם, ןלכן זה תלוי רק במקום שאליו תקח את עצמך ואת מחשבותיך ונפשך.

לגבי קהילה, אז מעבר לזה שכן צריך לשמור קצת על דיסטנס עם מאמינים חשוכים אך לא עם בורא נאור, ככל הידוע לי אתה גר במרכז. אתה לא גר בשלומי או ביטבתה, ולפעמים "משנה מקום משנה מזל", ואתה לא צריך לזוז כ"כ הרבה

לגבי ההרגשה שאתה 'לא ראוי' לכיפה- גם אני הרגשתי כך פעם ביחס לעלייה בתורה. אבל האם ביחס לקב"ה אני לא ראוי יותר מאשר כל מיני גבאים שמדבירם לשון הרע (שגם עליה נאמרו דברים איומים במקורותינו)? האם אני פחות ראוי משלמה בניזרי הלוקח השוחד שיושב בכלא? האם אני פחות ראוי מחילוני בועל נידות ומחלל שבת בפרהסיה? מדוע אנחנו לא ראויים? אני מסרב לקחת חלק בפסיכולוגיה המעוותת הזו שרבנים חשוכים מבקשים להשליט.

בכל מקרה, אני מחזק אותך

אתה והיהדות וה' זה רומן לוהט ועתיק יומין. לא כ"כ מהר תפרדו

 

[גנימדס]

אני אוהב את הכתיבה שלך

אתה אומר דברים מאד הגיונים- חלק מהם דומים מאד גם לדברים שאני אומר מידי פעם, לעצמי או לאחרים ------אבל הרגש שונה מהשכל,
קשה לשלוט על מה שמרגישים, זאת הבעיה עם הרגשות. אתה יכול להגיד לעצמך "אל תכעס" ? אם כן, כל הכבוד.
לא ניחנתי בגדולה הזו. לצערי, זה נכון לגבי מגוון רגשות ,שלעתים לא באים במקום, ואולי זו אחת הבעיות המרכזיות שלי

מעולם לא הייתי כמו כולם, כך שאין לי בעיה עם זה. אבל אני מרגיש שהתרחקתי, שאני כבר לא שם. לא ממש דתי, לא ממש מסורתי, לא ממש חילוני.
אולי זה אני, שאני קצת יותר חלש נפשית ורוחנית ממך, אבל אני באמת מרגיש שהתרחקתי מאד מה'... ואולי זה הדבר החשוב , ההרגשה הזו. ואולי זה מה שאני צריך, פשוט ללכת עם ההרגשה לכוון שאליו תוביל אותי הרוח.
ואולי פה אני אעצור. בנקודה הזו של השאלה "כפה כן או לא".

גם השאלה של"ראוי כן או לא " זה משהו אישי ותלוי הרגשה , אני לא חושב שרק הנקודה ההומוסקסואלית היא המרכזית, היא חלק מהענין- אבל לא רק.

 

[חול פירמידות]

על מה הכעס הגדול על אלוקים?

מוזר שהגדרת הדתיות שבך קשורה לאיך שאנשים אחרים מגדירים זאת. ממתי אתה, גנימדס, כל כך מתחשב במה אומרים האחרים?

אין אדם שלא בנוי לדברים שבקדושה. כל החיים זה מאבק. זה מהות האדם.

למה אתה חושב שאלוקים כועס עליך?


חייב להגיד שנחמץ לי הלב אישית לשמוע. מקווה לשמוע ממך בהרחבה

 

[גנימדס]

הרבה , למען האמת

גם דברים אישיים, שאני לא יודע אם כאן זה המקום לפרט.
אינני יודע להגדיר בדיוק, אבל זו מין הרגשה , כמו חבר טוב שפעם הייתי נוהג לדבר איתו תכופות, והיום אני לא פונה אליו- ויודע שגם הוא לא יפנה אלי...

זה מעבר לדברים שנכתבו במה שרשמתי לעיל,

אולי מה שנאמר ל"אחר" זה הכי מתאים...
כולם יכולים להכנס , חוץ מאלישע בני.

 

[גנימדס]

ואולי....

זו השאלה- אולי זה מה שאלוהים רוצה מהמאמינים שלו? אולי חייבים להיות מסוג מסוים כדי להשיאר בקהילה היהודית-אורתודוקסית על כל גווניה?
בפעמים הנדירות בהם אני מגיע לבית הכנסת בשבת בבקר אני משתדל להמנע מהוצאת ספר התורה,
משהו קורה לי שם ואני מצטמק,
כאלו אינני יכול לעמד ולטול חלק בקדושת המעמד,
כאלו זה לכולם , רק לא לי.

אולי זה מה ששאול חש שהוא נסה לדבר עם ה' באורים ותומים, וה' לא נענה לו ולכן הוא הלך לבעלת האוב. מין הרגשה של ייאוש כזו, ש"טוב, אתה לא רוצה אותי- תודה ושלום."

 

[גיי40 גברי]

אבי ז"ל נהג לומר:שאגיע לעולם הבא,אדפוק בשולחן

אעשה צעקות ורעש ובלגן. מעניין אם כך עשה...
(אבי איבד את כל משפחתו בשואה, והוא לא שמח על שבנו הומו, גם אם קבל אותו באהבה. בכל זאת אמונתו לא התערערה).

אני כבר משהו אחר...לא ברוגז עם אלהים, ואין לי תוכניות לעולם הבא

 

[ג נ ד א ל ף]

גם אני חשבתי שאלוקים כועס עלי

עבר זמן וחשבתי שאלוקים מאוכזב ממני.
היום אני חושב שהוא מצפה ליותר, אבל עדיין גאה בי על הרבה דברים.
אני לא יכול לשנות לך את מה שאתה מרגיש, אבל אני יכול כן להמליץ לך, לשמור כשרות.
בטח אתה לא מבין מאיפה באה היציאה הזו. אבל כפי שהבנתי, גופנו ונשמותינו הם כלי קיבול. אם אנחנו רוצים להיות רגישים לדבר קדושה (מכל היבט רוחני: להתרגש מתפילה, להסתכל על נוף בראשית ולהרגיש את אבא בשמיים מסתכל ושומר עליך ,לשיר שיר קודש ולהרגיש "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" וכד') עלינו להיות מסוגלים להכיל אותה. ולא נצליח אם גופנו יהיה כמו למבורגיני שתודלקה בסולר...

 

[המדליק22]

קראתי לא מזמן משפט נחמד

"מותר לך לכעוס על אלוקים- לא באמת מזיז לו" =)

 

[גנימדס]

אז ככה..

אני לא יודע אם זו "יציאה" , אלא יותר סוג של תהליך, סוג של הרגשה שמתפתחת עם הזמן
איני רואה עצמי כחילוני. אינני חושב שעכשיו אנסה לפרוק כל עול- כי אין לי משבר אמוני

אני מאמין שאשמור כשרות, עד כמה שאני יכול. אני מאמין שאשמור שבת- עד כמה שאני יכול
אולי כפי שאתה מרמז, אינני יכול להכיל קדושה, זו גם אפשרות. אפשרות עצובה, אבל צריך לקחת גם את זה בחשבון.

 

[ג נ ד א ל ף]

לא, לא הבנת! לא התכוונתי שאינך יכול להכיל

קדושה. אלא שעד שתחליט איך חייך יהיו (דתי או לא), תנסה לשמור על כשרות האוכל, כדי שלא תפגע לך היכולת הרוחנית שלך.
להרבה חילונים אין בעיה להתחבר לקדושה גם כשאינם אוכלים כשר. אבל למי ששומר, יש יכולת גדולה יותר.
מתנצל אם זה נשמע מטיף.

 

[גנימדס]

אבל זה בסדר.

כרגע זה משהו שאני חושב ומרגיש לגבי...

אני לא ממש מגיע להחלטה, כרגע בשבילי "להוריד את הכפה". פשוטו כמשמעו. הכפה ירודת. אך הכל נשאר באותה מתכנת סהרורית כמקודם..
אני לא מאמין שאוכל לא-כשר.
אני חשוב שדוקא זה אחד הדברים היפים ביהדות: ההגבלות על אכילת בשר הן גאוניות.
בדרך הזו ה' אומר לנו- זה לא בסדר שאתם אוכלים יצורים חיים, אז אני מגביל אתכם.

אינני יודע עד כמה אני מתיחרבר לדבריך, אך אני חושב שככל שאדם מגביל עצמו יותר באכילת יצורים חיים-כן ייטב.

 

[גנימדס]

(ושוב- לערוך! לערוך!)

אני לא ממש מגיע להחלטה, כרגע בשבילי "להוריד את הכפה". פשוטו כמשמעו. הכפה יורדת. אך הכל נשאר באותה מתכנת סהרורית כמקודם..
אני לא מאמין שאוכל משהו לא-כשר.
דוקא זה אחד הדברים היפים ביהדות: ההגבלות על אכילת בשר הן גאוניות.
בדרך הזו ה' אומר לנו- זה לא בסדר שאתם אוכלים יצורים חיים, אז אני מגביל אתכם.

אינני יודע עד כמה אני מתחבר לדבריך, אך אני חושב שככל שאדם מגביל עצמו יותר באכילת יצורים חיים-כן ייטב.

 

[אלב85]

גאוני

היה לקבוע זה לא בסדר לאכול יצורים חיים, אז אל תאכל אותם. לא רק גאוני, אלא גם מוסרי ויפה.
סתם הגבלה חסרת משמעות - היא בדיוק מה שהיא - חסרת משמעות. אותם כמויות של חיות נהרגות, ועוד באמצעות שיטות אכזריות יותר מהשיטות המודרניות הנגישות היום. למה? כי כשהולכים אחרי ספר ישן אין היגיון, ואין ניסיון להיטיב, יש רק שרירותיות חסרת משמעות.

 

[גנימדס]

והיה נסיון כזה

הרעיון המקורי היה אצל אדם הראשון. בו ה' אומר שמותר לאכל מהצומח בלבד.
אבל...
ה' ראה שהעולם מידרדר, באדםן קיים יצר רע מנעוריו , האלימוות תהיה. גם כלפי בעלי חיים-
וצריך לדעת איך להתמודד עם היצר האלים של האדם וגם עם התאווה שלו לאכילת בעלי חיים.

הספר הישן הוא לא כזה גרוע כשלומדים להיפתח .