מסכימה עם גארוטה
יש הבדל בין להתפשר כמו שעושים בכל מערכת יחסים בסופו של דבר
(גם אם זה אומר ללמוד לנקות כדי לא להישאר בכח מפונקת כל החיים..)
לבין לקבל שליטה ומרות.
אם על זה יפול דבר, לדעתי הוא פשוט נתן לך מתנה גדולה בכךף שהוא ביטל הכל.
ואת צודקת שאת אומרת שאת לא יודעת אם את מעוניינת להמשיך עם בחור כזה.
עדיף בית מבולגן ושמח מבית מצוחצח מלא בעצב ושליטה.
את בת 26, עוד מתגבשת עם עצמך מתבגרת ומתעצבת להיות הבן אדם שאת רוצה... לו הרבה יותר קשה, בן 35, השריטה כבר עמוקה יותר מה שנקרא. בינתיים, הייתי ממליצה לך ללמוד להיות נינג'ה כמו אמא שלך.
אבל שתדעי שזה מגיע כשזה צריך להגיע. כי אני שנים שאלתי את אמא שלי אם אני אי פעם אוכל להיות ככה... ואחותי שהיתה עוד פחות אשת בית ממני, יודעת במקרה הטוב להכין חביתה (ואגב יש לה עוזרת בית) איך שהיא נהייתה אמא, זה בא טבעי. והיום עם 3 ילדים היא אופה, ומכינה ומתחזקת את הבית כמו נינג'ה. אז תסירי דאגה מליבך ותבדקי אם את רוצה להתחתן כי חשוב לך לקבל הצעה רומנטית בחו"ל ולתכנן חתונה, או כי את באמת רוצה לחיות לצד הגבר הזה כל החיים. כי חתונה עוברת, הרומנטיקה של ההצעה עוברת, אבל החיים ממשיכים. וזה צריך להיות בראש סדר העדיפויות שלך לדעתי.
שבת שלום
