ללא כותרת

[Michal Plath]

ללא כותרת

טוב, ההודעה הזאת התחילה כהתייעצות מקצועית ובדרך קצת נשפך לי הלב אז קבלו בהבנה מאז ומתמיד רציתי ללמוד ספרות. מפה לשם, ואחרי שיחות מאירות עיניים עם המורה שהייתה לי לספרות בתיכון, הבנתי שזה לא פרקטי בעליל, ובלה בלה. החלטתי ללכת על משפטים. לא לחצו עליי במשפחה ולא כלום, אבל ראש מדעי אין לי, וזה כן איפהשהוא מעניין אותי, אבל אני עושה את זה לא בלב שלם, ומתוך ידיעה שבניגוד למאז ומעולם, הפעם אני לא הולכת "אחרי הלב", סו טו ספיק. אז החלטתי משפטים, ונרשמתי, והתקבלתי לעברית, יוהו, ואחרי שחזרתי מטיול ארוך שבו כמעט ולא הקדשתי לכך מחשבה, התחלתי בהתלבטויות ובחששות. התחלתי לעבוד כקלדנית בלשכת עורכי הדין, מקום שבו נשפטים עורכי דין שעברו על עבירות אתיקה בפני בית דין. מיותר לציין שהחוויה שם (לראות מה מידת הזילות שנהיה למקצוע), בתוספת הערות ציניות מכ-ל מי ששמע מה אני הולכת ללמוד, הוציאו לי את האוויר המועט שהיה לי במפרשים. אני מודאגת מהתואר, מודאגת שלא אהנה ושאפתח עיניים על לומדי הספרות - זה פתטי! ואני כן רוצה לתת למשפטים צ'אנס, זה תחום חדש ולא משהו שלמדתי פעם, אז אין לי למה להוות או על מה להסתמך, ואולי אני ממש אוהב את זה. ובסה"כ, מה כבר יש ללמוד שהוא "פרקטי"? היום שום דבר, אולי למעט מחשבים רפואה והנדסת חשמל, לא מבטיח עבודה. וכנראה שתחום המשפטים באמת עדיף על ספרות, ואוכל להשאיר את האחרון כתחביב. ואז אתמול בערב ישבתי בבית הדין ואחד השופטים (שזה בעצם עו"ד שמתפקד כאב"ד) הכיר אותי (למדתי עם הבן שלו) ושאל בהפסקה מה אני עושה היום וזה. וכשסיפרתי לו שאני עוברת לירושלים עוד חודש, והוספתי מה אלמד, הוא נאנח ואמר שאני עושה את טעות חיי. זה כל כך מתסכל, וברור שאני מעדיפה שאנשים יהיו כנים איתי אבל כבר יצא לי מכל החורים לשמוע כמה המקצוע לא פרקטי וכמה השוק מוצף וכמה התחום יבש והפרקטיקה משעממת. אני שומעת את אותם דברים מסטודנטים, ממתמחים, ואפילו משופט בעליון שלא אציין את שמו שמעתי שלדעתו אין היום לצעירים סיבה אמיתית להיכנס למקצוע הזה, ושהוא לא רווחי יותר הן מבחינת סיפוק אישי והן מבחינה כלכלית. מה גם שזו לא בדיוק משאת נפשי, ואין לי שום דרך לדעת אם לפחות מהלימודים אהנה, ואח"כ אעסוק במשהו אחר, שהרי תואר ראשון במשפטים לא מזיק, באופן כללי. אז אני די מיואשת. ולסיבה שכתבתי את ההודעה מלכתחילה: הבנתי משושי שלא מומלץ לי לעשות דוחוגי ספרות משפטים מסיבות מובנות (תחומים לא קשורים אחד לשני, עומס בשנה א' וכ"ו), והיא הסבירה לי על האופצייה של להרכיב חטיבה בשנה ב' בפקולטה אחרת. השאלה שלי קצת מצחיקה אבל אני באמת תוהה: האם העובדה שאקח 16 נ"ז בספרות ע"ח משפטים לא יפגע ב"מקצועיות" שלי בתחום המשפטים? זתומרת, הקורסים שאקח בספרות יהיו על חשבון קורסים במשפטים, ואולי בראיונות התמחות זה ייראה פחות טוב, שיש לי פערים מקצועיים? אולי אני סתם חיה בסרט וזה לא משנה, אבל בכל מקרה אשמח לדעת, כי אני די בונה על החטיבה הזו שתאושש אותי משנה שבה אלמד 100% משפטים. אני מצטערת אם חפרתי, ואשמח לתגובות - לשני חלקי ההודעה.. שבת שלום וחג שמח לכולכם

מיכל

 

[B L I M P]

באמת לא נראה לי שזה משנה

בראיונות להתמחות מסתכלים רק על ציוני שנה א' (אלא אם כן יעבור החוק שדוחה אריונות להתמחות) ובשנה א' תלמדי כמו כולם. ההבדל הוא סה"כ 12 נז (כי 4 נז גם ככה נראה לי לומדים מחוץ לחוג) וזה לא כזה הרבה - סה"כ איזה כמה קורסים. אני ממש ממש ממש בספק שמישהו שיסתכל על הציונים שלך (במיוחד אם הם סבירים ומעלה) יקדיש איזושהי תשומת לב שלילית לקורסי הספרות.

 

[Anabol]

אותם הלבטים, אני מאמין, קיימים כמעט אצל כל

אחד שמתחיל ללמוד משפטים והוא אדם סקרן שחוקר ובודק את כל האופציות שלו בחיים. אני גם מתחיל ללמוד איתך שנה הבאה ויש לי בדיוק את אותם הלבטים. אני יכול לומר שהם כבר לא מציקים לי, אבל הם בהחלט קיימים אי-שם בתת מודע. יש לי כמה עצות שאולי ירגיעו אותך, כי לפתור ממש את הדילמה לדעתי אי אפשר: - כרגע, תירגעי. הלימודים מתחילים עוד חודש ואין שום תועלת בהתלבטויות האלה כרגע. את סתם משגעת את עצמך, תועלת לא תצא מזה. קחי את שנה א' כשנת נסיון, זו שנה שבה תקבלי פרספקטיבה הרבה יותר טובה על המקצוע, על הפרקטיקה ועל האנשים העוסקים בו. אחרי השנה הזו את תראי עוד פקולטות באונ' ותכירי אנשים שלומדים שם. בסוף השנה, תעשי שוב את חשבון הנפש הזה ואני מאמין שאת תגיעי למסקנה הרבה יותר מושכלת. - לגבי ספרות, כל מי שאמר לך שזה לא פרקטי צודק. גם לי יש תחביבים ואהבות, אבל אני לא חושב שהאונ' זה המקום לממש אותם. מצד שני, החבר הכי טוב שלי מסיים עכשיו משפטים+אמירים, תוכנית עמוסה בטירוף שאין לה ש-ו-ם ערך פרקטי, והוא מצליח טוב מאוד בשתי המקצועות. אבל שלא יהיה ספק, אם תקחי ספרות זה יהיה במידה כזו או אחרת על חשבון משפטים.

 

[PIonit]

תראי

אני חושבת שמאוד חשוב ללמוד משהו בלב שלם. אבל תכל'ס? אני חושבת שאין באמת דבר כזה. אני יכולה להעיד על עצמי- אני אישית מרוצה שהלכתי ללמוד משפטים, אבל בכלל לא בטוחה שאהיה לנצח עו"ד. סתירה? לא בעיניי, כי אני לא רואה את עצמי לומדת משהו אחר, אבל לגבי הפרקטיקה- זה עוד רחוק ממני, ובכל מקרה אני ממש לא סוגרת אופציות, ולא חושבת שלימודי משפטים מכווינים אותך בהכרח להיות רק עו"ד. מי יודע מה אני אחשוב וארגיש עוד 10 שנים?! למה אני בהכרח צריכה להחליט עכשיו?

אני אישית חושבת שחשוב ללמוד משהו פרקטי, ומה לעשות שמדעי הרוח/חברה (ברובם) אולי מלמדים תחומים מאוד מעניינים ומרתקים אבל לדעתי חשוב למצוא פרנסה ובעיניי זו מטרת התואר.. אני חושבת שהכמיהה שלך ללמוד ספרות ממש לא חייבת להעלם, זה חשוב מאוד שיהיה לאדם עוד תחומי התעניינות ודברים שמסקרנים אותו והוא שואף ללמוד ולהתפתח אליהם, גם באקדמיה. לגבי הסיבות שציינת לא לעשות דו חוגי- עומס את יכולה להגיד שקיים גם אם תלמדי כלכלה או מנע"ס (ונראה לי שאפילו יותר) ועדין רבים בוחרים לשלב, ולגבי תחומים לא קשורים- בעיניי זו ממש לא סיבה, דווקא משום שהם שונים הם מאזנים אחד את השני- (אחד למקצוע, ואחד לנשמה) וזה לא צריך להרתיע אותך כי פשוט את רוצה לבחור משהו שבמאת מעניין אותך, והאחרים רק מסתנוורים אחרי הדולרים

. גם תבררי- אולי את יכולה לפרוס את הלימודים, ובשנה א' לקחת רק נניח 3 קורסים בספרות? שווה לברר במזכירות החוג איך בנוי התואר. לגבי חטיבה- אני חושבת שזו אופציה מעולה, אני גם התלבטתי אם לעשות אותה (אבל ברוח פחות מעניינים אותי דברים ובחברה האפשרויות בחירה מוגבלות) אז בסוף אני ויתרתי. אני חושבת שהעובדה שתעשי 16 נ:"ז לא תפגע לך בהתמקצעות במשפטים (זה פשוט אומר קצת פחות קורסים.. לדעתי זה לא משהו קריטי וזה לא יעשה אותך לעו"ד פחות טובה ממישהו אחר שלא למד חטיבה) אני לא חושבת שבראיונות יסתכלו על זה כפערים, אלא להפך- שבמקביל ללימודי משפטים את רוצה להרחיב ידע בעוד תחומים, לא רק כי זה רווחי או משתלם (שזו הסיבה שאנשים משלבים כלכלה, רו"ח או מנע"ס.. אם נשים את כל הקלפים על השולחן) אלא כי את הולכת לפי האמת שלך וכו'. את תמיד יכולה להתחיל שנה א', לראות איך את מסתדרת ולהוסיף פה ושם קורסים או חטיבה או ממש דו חוגי במהלך השנה עצמה או מאוחר יותר. ולגבי הביקורות- תמיד יש נשמות טובות. לא תמיד צריך להקשיב

 

[frusciante rules]

בתוך מכלול הנקודות הרבות של משפטים

חטיבה זה כלום. תזכרי שמשפטים זה 142 נקודות, וכמו שבלימפ ציינה, את ממילא צריכה לעשות 4 מחוץ לפקולטה- סה"כ 12? זה פחות מעשירית מהתואר שלך.

 

[tali f123]

רוצה להוסיף..

גם אני מתחילה משפטים בעברית, ולא בלב שלם לחלוטין. קרימינולוגיה זה המקצוע שהכי מעניין אותי ללמוד אבל ללמוד אותו כמקצוע בודד זה לא הכי פרקטי שבעולם...לכן גם אני מתכננת להוסיף אותו בשנה ב'. למיטב הבנתי משפטים זהו תחום רחב כל כך שאני מאמינה (ומקווה) שחייבת להיות איפשהו אי שם פינה שתעניין גם אותך ואותי... ובאמת למען הבריאות הנפשית שלך תניחי את המחשבות בצד והכי טוב זה לנסות...אם תלמדי שנה ותראי שזה ממש ממש לא בשבילך להפסיק תמיד אפשר..העיקר שלא תרגישי שפספסת משהו...

 

[PIonit]

לגבי קרימינולוגיה- את מודעת לכך שזה תואר 2?

 

[tali f123]

..

כן הבנתי שזו מן תוכנית כזו ישירה לתואר שני...למה, זה אומר שזה ממש עמוס או משהו..?

 

[PIonit]

אני לא יודעת

למען האמת כמה נ"ז התואר הנ"ל כולל וגם אם מדובר במסלול עם או ללא תזה- כך שאין לי נתונים להסיק מהם לגבי העומס בו. רק קחי בחשבון ששכ"ל של תואר 2 אינו מסובסד ולכן את צריכה לחשוב, לדעתי האישית, כי אין ספק שזה תואר מעניין (ברצינות, יש שם המון קורסים שנשמעים מרתקים!) אם יש הצדקה לכך- מבחינת תעסוקה בהמשך. אם כן- שווה לעשות את ההשקעה בשביל לקצור את הפירות, משמע- אם את רוצה לעבוד במשטרה/שב"ס (שירות בתי הסוהר) ו/או בתחום הפלילי ברור שתואר כזה יעשיר אותך ויתן לך המון. אם את לא- ואני לא אומרת שללמוד בשביל הענין זה לא חשוב(!!), בעצם התואר די לא רלבנטי למי שהולך לשאר התחומים, וזה פשוט שיקול שיש לקחת בחשבון אם ללמוד אותו או לא... (אגב כאשר דיברת על פרקטיות- התכוונת לעבודה כקרימינולוג או פשוט לעו"ד מוסמך שגם יש לו תואר בקרימינולוגיה? כי בשני המקרים אני לא חושבת שיש מגוון רחב של משרות בתחומים הנ"ל, אבל ייתכן ואני טועה)

 

[Michal Plath]

אכן,

אני מעדיפה להתחרט על משהו שעשיתי מאשר על משהו שלא עשיתי..

 

[ענת פ.]

אמנם אני רק מתחילה השנה, אבל-

פעם דיברתי עם עתודאי למשפטים (שנמצא כרגע בשירות) ושאלתי אותו לגבי הנושא. הוא אמר לי שאמנם יש הרבה בוגרים חדשים כל שנה, אבל "אלה שסובלים מזה הם בעיקר בוגרי המכללות, מי שיוצא מאת"א או מהעברית עם ציונים טובים לא תהיה לו שום בעיה". אז זה דבר אחד. דבר שני, לכל תחום שבוחרים ללמוד יש יתרונות ויש חסרונות. ברור שלא תלכי ללמוד משהו שאת לגמרי לא מתחברת אליו רק כי זה תחום שנחשב פרקטי, אבל נראה לי מאוד סביר שאפשר ללמוד לאהוב דברים גם תוך כדי התואר...אולי אני אופטימית מדי אבל אני באמת מאמינה בזה. חג שמח ובהצלחה

 

[sacrament]

גם לאנשים מאת"א והעברית יש בעיות (-:

תתפלאו לשמוע ולעומת זאת יש הרבה אנשים מהמכללה שהולך להם לא רע. אין ספק שלהיות בוגר אוניברסיטה זו נקודת פתיחה מצוינת, השאלה מה עושים עם זה מכאן ואילך. אפשר להיות עם פסיכומטרי מטורף, בגרויות יפות ולסיים עם ממוצע גבוה באוניברסיטה- ובכל זאת לא להצליח כעורך דין/משפטן. וכמובן שזה נכון להמון מקצועות. אז להגיד שלא תהיה להם שום בעיה זה אובר-סטייטמנט. מקסימום תהיה להם פחות בעיה (-:

 

[ענת פ.]

הכוונה היתה כמובן למציאת עבודה ופחות לכמה טוב

תהיה בתור עורך דין...ברור לי שיכולים לצאת עורכי דין גרועים מפקולטות נחשבות ולהפך.

 

[NFish]

גם אני הייתי במצב דומה לשלך...

התלבטתי מאוד מאוד מאוד אם כדי באמת ללמוד את המקצוע, וכבר חשבתי ללכת על משהו יותר פרקטי ושמעתי הרבה פעמים את "עורכי דין יש כמו זבל.." וכו וכו.... אבל אני באמת חושב שקודם כל הלימודין מאוד מאוד מעניינים, כמובן שהתואר הזה יכול לעזור בהרבה מאוג תחומים נוספים, והוא יכול לפתוח דלתות להרבה מאוד מקומות עם עיסוקים שונים ומגוונים. זה לפחות לגבי הפרקטיקה... בסופו של דבר בהחלט מוצאים עבודה, כמובן שאי אפשר לצפות שהעבדה תהיה כל הזמן כמו באלי מקביל... לגבי ספרות - אני לא חושב שאם תבחרי ללמוד את זה, זה ישפיעו באיזושהי צורה לרעה על המאיינים שלך... להיפך, לדעתי זה מראה על רצון "להרחיב אופקים"... בכל מקרה את תמיד יכולה ללכת מידי פעם לקורסים בחוג לספרות מבלי להירשם אליהם... ככה את לא מחוייבת לשום דבר והולכת סתם בשביל הנשמה... מצד שני כמובן לא תקבלי עהור השעות האלו כל ערך אקדמי (ציונים לתעודה וכו..)... בכל אופן שיהיה בהצלחה, כמו שבטח הופתעת לראות הרבה אנשים חשבו בדיוק כמוך, וכמו שקצת קראתי זה די עבר להם...!!

 

[Kiru]

קחי את החטיבה הזאת

ואל תהססי לרגע. לא רק שזה יעזור לך להיות שלמה יותר עם מה שאת לומדת, לדעתי נגיעה בתחום אחר תועיל למקצועיות שלך הרבה יותר מעוד קורס בחירה במשפטים.

 

[BlackUnicorn]

אני יכולה רק לומר,

"ממרומי שנה ד'", שאני בעצמי קצת מצטערת שלא הלכתי לכיוון של ההיי-טק, הכלכלה או וטרינריה. המקצוע הזה הוא פשוט לא מה שכולם מדמיינים, אין מה לעשות. דעתי האישית? תלכי תלמדי מה שאת אוהבת. תמיד תוכלי לפנות לאקדמיה, ללמד וכו' ולעשות כסף בצורה הזו. מי יודע, אולי תהיי סופרת מצליחה יום אחד... לכי אחרי הלב שלך. במשפטים גם ככה אין כסף.. לפחות לא בשנים הראשונות.

 

[BlackUnicorn]

אגב, דבר נוסף..

הגעתי למסקנה עם עצמי, בשנה שנתיים האחרונות, שהבעיה הזו של "מה ללמוד", "ללמוד משהו פרקטי", "חייבים ללמוד" וכו', היא בעיה שנעוצה במדינה שלנו. בעוד שבמדינות מפותחות אחרות אפשר להתקיים בכבוד (באמת בכבוד) מעבודה כמו מלצרות, מכירת בגדים, אפילו עבודה בתחום המזון המהיר - שם אפשר בהחלט לראות אנשים מבוגרים שעובדים בכבוד, כאן משום מה העבודות האלו נחשבות לזמניות, לא מכבדות את האדם (מלבד באופן זמני כי "אין ברירה), השכר הוא מינימום שאיתו אי אפשר לשרוד לאורך זמן או להקים משפחה וכו'. אנחנו, כאנשים צעירים, נאלצים להילחם על חיינו למען רווחה כלכלית, בגלל שהמדינה לא דואגת לנו. שכר המינימום נמוך לעומת ההוצאות שנדרשות מאיתנו - אם זה הוצאות על אוכל, מדור, נסיעות, חשמל, מים, ארנונה, שלא לדבר על מה שקורה כשצריך להקים משפחה. האם יגיע הרגע, מתישהו, שכאן במדינת ישראל נוכל להגיד לעצמנו - "בא לי ללכת לעבוד כפקיד בחנות X, לעבוד כל יום 8-9 שעות ולחיות טוב" ? לא יודעת. לא נראה לי שזה יקרה בשנים הקרובות, אולי בדורות הבאים. מה שבטוח, הבעיה הזו גורמת לי לרצות לעוף מהמדינה שלנו ולעבור למדינה אחרת. ההרגשה הזו של "אני חייבת ללמוד", "חייבת לעבוד במשהו פרקטי", "חייבת לעבוד 12 שעות ביום", הורגת אותי ואת הנפש שלי. האם אנחנו חיים כדי לעבוד או עובדים כדי לחיות? עצוב מאוד בעיניי.. לא אתפלא אם תראו אותי עוד כמה שנים בקנדה/אוסטרליה וכו'. שנה טובה שיהיה.

 

[PIonit]

אפשר לחלוק עליך בכמה דברים?

הייטק- שם אני חושבת יש עוד יותר עבדות מאשר בתחום המשפטים. השעבוד שנדרש מאנשים הוא מזעזע, נכון שהשכר והתנאים הם מהטובים בשוק אבל מדובר בויתור לא קטן על החיים והשפיות (ואני מדברת מקרבה ראשונה אך לא אישית). אני חושבת שגם בארץ- אם תהיי מלצרית טובה תוכלי להתקיים בכבוד+. יש לי חברה שממלצרת במסעדה לא רעה, שמרוויחה לפעמים אפילו 60 שקל בשעה. אז אם היא היתה עובדת ממש 5 ימים כל שבוע אני חושבת שבסוף החודש היה יוצא לה תלוש (טוב בעצם אין לה ממש תלוש..) לא רע בכלל.. לגבי הכבוד- אני אישית, מה לעשות לא חושבת שמדובר בקריירה ארוכת טווח ואני חושבת שזה עבודה שגם רוב האנשים לא היו רוצים לעשות 30 שנה, מה גם שבגיל 30-40 ומעלה, האנרגיות שלך שונות, אין אופציות קידום רבות (רק ניהול אבל אז אתה לא מלצר בעצם..) והגיון בקאנטים (אלא אם הטבח משקיע כל פעם בתפריט חדש

)... אני לא ממש מתמצאת מה היחס למקצוע בחו"ל, אבל תכלס? אני לא חושבת שזה מאוד שונה. מה לעשות שמדובר בעבודה שאפילו אדם שלא סיים תיכון יכול לעשות (ומבלי לזלזל, כמה מחברותיי הטובות הן מלצריות, אני פשוט חושבת שחוץ מאדיבות, סבלנות וזכרון לא נדרש הרבה מהאדם ומכאן ה"יחס"). בנוגע ללעבוד רק 8-9 שעות- דווקא המדינה מספקת את התנאים הכי טובים מבחינת שעות העבודה

ואף אחד לא מכריח אותך כל בוקר ללכת לעבוד בעבודה של 12 שעות, זו בחירה שאת יכולה לעשות לעצמך ולסנן מקומות עבודה בהתאם

....

 

[BlackUnicorn]

את דווקא לא סותרת את מה שאני אומרת אלא להפך!

אני אענה מהסוף להתחלה - 1. לעניין שעות העבודה - להגיד שהמדינה מספקת את התנאים הטובים ואף אחד לא מכריח - זה להיתמם... כמעט בכל מקום עבודה פרטי היום את נדרשת לעבוד יותר מ- 8-9 שעות ליום, על אחת כמה וכמה כשאת בעלת תעודה ביד או ככל שהדרגה שלך גבוהה יותר במקום העבודה. המקומות היחידים בהם עובדים 8-9 שעות באמת הם או אותם מקומות "פשוטים" (מלצרות וכו', גם שם זה לא תמיד קורה), או מקומות ציבוריים (בנקים, חברות ממשלתיות וכד'). תראי לי משפחה אחת שבה עובדים אך ורק 8-9 שעות ביום ומשתכרים בכבוד. זה לא קיים, כדי להשתכר היום בכבוד (והמשמעות שלי ב"כבוד" זה אומר שאפשר להתקיים, לא להכנס למינוס, לקנות מותרות פה ושם ולצאת לאיזו חופשה פעם בשנה) - צריך לעבוד הרבה יותר מזה. לא סתם הרבה אנשים לוקחים גם שתי עבודות או עבודות ארוכות מאוד (12 שעות). העבודה לא מספקת שום דבר ולא אוכפת שום דבר. אם שכר המינימום היה גבוה יותר או לחלופין, המיסים, ארנונה, חשמל, מים וכו' - היו נמוכים יותר, היה על מה לדבר. כרגע - צריך להיות עבד כדי להרוויח שכר נאה. לגבי מלצרות ושאר תפקידים - זה הדבר היחידי עליו אני חולקת איתך, בעניין היחס למקצוע. בחו"ל (מדינות מערביות באירופה, ארה"ב, אוסטרליה ועוד) - מקובל מאוד לעשות קריירה (!) ולעבוד שנים על גבי שנים כמלצר, כקופאי, כעובד בחנות בגדים וכן הלאה. זה מאוד שכיח להיתקל במסעדות במלצרים בני 60 אפילו שממלצרים בחיוך רחב. אנשים עובדים בכל התחומים. כאן, משום מה, אף אחד לא יסכים לעבוד בשום פנים ואופן בבנייה, למשל. זה תחום שמשאירים "לערבים/תאילנדים" וכו' (אני לא אומרת את זה מתוך גזענות או משהו, היו על זה מחקרים ויש על זה נתונים סטטיסטיים.. יש על זה גם קורס במשפטים, אם זה מעניין מישהו. הגירה ואזרחות). למה? כי זה לא לכבוד של אף אחד. אבל הנה - מישהו שעבד איתי לדוגמא במקום מאוד מכובד לפני מס' שנים במשרה מכובדת, החליט שהוא עובר לאוסטרליה. הוא עבר והתחיל לעבוד שם בבנייה והוא מאושר עד הגג. כולם עובדים שם בכל סוגי המקצועות. אפשר לקום יום אחד וללכת לעבוד בתור נהג משאית.. למי אכפת? המשכורות גבוהות בכל מקרה! את מדברת על אופציות קידום, על גיוון, ועל עבודה "שאפילו אדם שלא סיים תיכון יכול לעשות" - אבל זה בדיוק העניין. לא כולנו רוצים להתחיל ללמוד במשך שנים ולעשות עבודה כזו. לפעמים בן אדם רוצה ללכת וסתם לעבוד בתור עובד סוציאלי, נניח. אבל? זה לא פרקטי. לא מרוויחים בזה הרבה. אבל זה מה שהבן אדם אוהב. ונו מה? בארץ המשכורת נורא נמוכה. דוגמא אחרת - מלצרות למשל. האם אי אפשר להתקדם? האם אי אפשר להגיע למשרות ניהוליות? בוודאי שכן. אבל הרבה אנשים גם לא רוצים להיות "ראש גדול", לדוגמא. ומה איתם? הם נידונו לחיות חיים עלובים בארץ כי הם לא מותאמים ללימודים "פרקטיים"?? בעניין הגיוון - אני לא חושבת שיש גיוון בשום קריירה לאורך שנים. גם עו"ד, הייטקיסט וכו' - בסה"כ העבודה היא אותה עבודה. הגיוון צריך לדעתי להיעשות בחיים הפרטיים ולא בחיי הקריירה. בחיים לא נוכל למצוא מספיק גיוון לאורך 30-40 שנה. ולעניין ההייטק שאמרת בהתחלה - זה היה משהו אישי מבחינתי, בגלל עניין השכר, סוג העבודה, אפשרויות הקידום וכו'. זה לא קשור למה שאמרתי כי מבחינתי אין אופציות אחרות בארץ. אם היו לי, מבחינה כלכלית, אופציות אחרות, הייתי כנראה פותחת איזו חוות סוסים, הולכת אולי ללמוד וטרינריה או אולי אפילו הופכת להיות סוכנת תיירות. אבל.. לכל אלו יש מינוסים מאוד גדולים בארץ. מה לעשות.

 

[מקושקשת1]

לא נעים לי לעשות את זה לכולנו

(אבל למה שאני אסבול לבד

) זה פשוט לא נכון שאי אפשר להתפרנס בכבוד בלי לשרוף 3-4 שנים בין כותלי האוניברסיטה. לצערי, אני לא יכולה לשכנע את עצמי לראות בשריפת הכסף והזמן הזו כמשהו כלכלי, כי ההוכחה למציאות השונה לגמרי ישנה איתי כל לילה במיטה.... לפני שעברנו לירושלים בעלי הבלתי משכיל בעליל הרוויח משכורות שנעו בין 10,000-15,000 ש"ח בחודש, לא כולל בונוסים בסוף שנה וחופשות בטורקיה ע"ח הברון. את השכר הזה הוא עשה במשרה של 9 שעות ביום, אמנם במשמרות ועם שבת פה ושם, אבל וואלה - מישהו מתנדב לחשב כמה זמן וכסף אני אשרוף עד שארוויח שכר כזה ל-9 שעות עבודה ביום? אחרי שעברנו הוא התפשר על שכר פחות גבוה, לטובת עבודה "של גדולים" בתחום שמושך אותו, כזו שדורשת חולצות מגוהצות, גילוח יומי (יש!!!!!) ולפעמים גם לענות לטלפון מהעבודה בערב. שעות העבודה מעט התארכו אבל השבוע התקצר ל-5 ימים, והחברה שהוא עובד בה היא מאוד פרו-משפחה, גם כשה"משפחה" היא כלב שמרגיש לא טוב או אישה מפונקת שצריכה שיבואו לקחת אותה מהלימודים כי היא פספסה את האוטובוס. מבחינת העתיד - יש עתיד. בתקופה הקצרה שאנחנו כאן השכר שלו כבר עלה כמה וכמה פעמים. הבעל, כפרעליו, הוא בחור מקסים, מבריק ונפלא (ואני מאוד אובייקטיבית, כן?

), שפשוט לא מותאם ללימודים, לא פרקטיים ולא לא-פרקטיים. אז בעבר הוא עבד בעבודה שחורה והרוויח שכר יפה, הרבה מעבר למינימום, כאן במדינת ישראל ולא באוסטרליה, ועכשיו הוא "מתפשר" על השכר כדי לצבור ניסיון בתחום שמושך אותו ועדיין מרוויח יותר מעו"ד מתחיל..... השורה התחתונה שלי היא שאין אמת בטענה שאי אפשר להתפרנס בכבוד במדינת ישראל בלי תואר ראשון, פרקטי או לא פרקטי. מי שלא רוצה לעבוד קשה כי הוא לא ערבי/תאלינדי - לא יתפרנס בכבוד, אבל זה לא קשור ללימודים. מי שאין לו שום כישורים וואט סו אבר - לא יתפרנס יפה, אבל גם זה לא קשור ללימודים. ללכת ללמוד? לשרוף 3-4 שנים, שכ"ל, אובדן הכנסה? רק אם זה מה שרוצים, זה מה שמעניין וזה מה שמושך. כסף אפשר להרוויח בכמות גדולה יותר, מהירות גדולה יותר ועם הרבה יותר שעות שינה.......