לימודים בארה"ב

[GeJuFan]

|לפנים| ביום=במאות

וגם עכשיו יש מצב שדפקתי את המילה.

 

[dixieflatline]

מיותר לחזור על מה שאמרו פה

הכל נכון, ונראה לי שהסאבטקסט ברור אבל אתה עדיין מטפח תקוות. אז אני אהיה קצת בוטה, לא במטרה לפגוע חלילה, אבל אתה צריך לכייל את תפיסת המציאות שלך. אם אתה באמת אוהב משחק וחושב שמקומך בחיים הוא שם (למרות שזו מחשבה די נאיבית בגיל 16, אבל ניתנת להעלות על הדעת), אתה צריך לפעול במסגרת האמצעים והתנאים שקיימים. המסלול הכי טוב שלך (מבחינת סיכויים להגשים את החלום הנ"ל) לא מתחיל בחו"ל, אלא בארץ. אני לא יודע מה עשית בכיוון עד כה, אבל הימים שלך צריכים להיות מלאים בדברים שקשורים למשחק. אתה צריך לצבור רזומה ארוך לפני הגיוס שלך כי זה מה שיעזור לך להיכנס לבית ספר למשחק *בארץ* כשתשתחרר (או תקבל פטור). אחרי שעברת את זה, ובתקווה שילשת את הרזומה שלך, אתה יכול להתחיל לחשוב בכיוון. שיהיה ברור- סיפורי סינדרלה קורים לפעמים, אבל גם אז לאנשים עם התנאים הנכונים מבחינה חברתית/גיאוגרפית/פיננסית, שלך אין. המסלול שלך עובר דרך הרבה יותר תחנות ועם הרבה יותר חצץ בדרך, וכמה שתבין את זה מהר יותר תוכל להתחיל לפעול בכיוון מהר יותר. בהצלחה!

 

[Davidel16]

כרגע אני רק בונה את זה, לא עשיתי דבר חוץ

מלמידה כללית על קולנוע ותיאטרון בבית ספר ואני יכול להגיד לך שככל שאני חושב על זה אני יותר חדור מוטיבציה ואופטימי, אני חושב שזה טוב האופטימיות, כי זה נותן לי סיכוי לנסות הרבה דברים שאחרים לא, ולך תדע מי הפסדנו בגלל פסימיות?

אני מחפש בתי ספר למשחק לנוער, חשבתי על קורס של ענת ברזיליאי, בדיוק לגיל שלי (14-17) ולאחר מכן להמשיך אצלה בבית ספר למשחק ולחפש סוכן טוב שידחוף אותי לחו"ל ואז אם אני מצליח להשתקע שם לחפש סוכן טוב הוליווד שידחוף אותי מבפנים.
הנה האתר של ענת: http://www.dramacomedy.co.il/

אגב תודה על התגובה

 

[dixieflatline]

אין בעד מה

ואני לא מתכוון לרפות את ידיך, אבל גם אופטימיות צריכה להיות מושרשת על בסיס כלשהו. תהיה אופטימי, תחלום גדול, אבל תתכונן להרבה מאוד עבודה קשה ולא זוהרת בדרך הארוכה לשם. אני שמח לשמוע שכבר התחלת להסתכל על דברים "במסגרת האמצעים" ואני חושב שזה הכיוון הנכון, כרגע, בשביל להגיע לאן שאתה רוצה להגיע. לדעתי, ואני חושב שתושבי הפורום יסכימו, עבודה קשה והתמדה הולכים הרבה יותר רחוק בהגשמת יעדים מאשר פוטנציאל וחלומות.

 

[Philip Jr]

מסכים עם המשפט האחרון

אבל זה לא יעזור במקרה הזה, ואני דווקא כן שואף לרפות את ידיו.

תשמעו חברה.. שמתם לב שאין אף שחקן או שחקנית ישראלים מצליחים בהוליווד? שהכי קרוב שמישהו הגיע לזה לאחרונה זו מורן אטיאס כנראה? שהיא אישה יפיפיה, דוגמנית לשעבר עם המון ניסיון בעולם הבידור ותעשיית היופי? אני מפספס מישהו?

כשאני ואתה ניגשנו לתואר המתקדם, עבודה קשה והתמדה באמת עזרו מכיוון שנמדדנו על פי קריטריונים כמו מבחנים סטנדרטיים, עבודה מחקרית והישגי עבר. השחקן ההוליוודי הממוצע נמדד על פי קריטריונים אחרים לגמרי, וכאלו שלא ניתן לעמוד בהם בזכות עבודה קשה.. למשל רובם המוחלט אנשים יפיפיים. רובם המוחלט דוברי אנגלית מושלמת, שלא כמו רוב הישראלים.. הרבה מהם התחילו את דרכם בגיל מאד צעיר בארה"ב, ואף נולדו לתוך משפחות שהיו בעולם הבידור, או משפחות מקושרות מאד / עשירות מאד. נכון, יש כאלו שלא יפיופים גדולים, אבל אז יש להם כישרון בולט אחר, כמו כל הקומיקאים שהשתרשו בהוליווד, סת' רוגן וחבריו.

אז הסיכוי שלי להתקבל לאוניברסיטה היה לצורך העניין חמישה אחוזים בערך? מה ההסתברות למישהו ישראלי להיות שחקן הוליוודי, בהינתן שכרגע הצליחו לעשות זאת בערך 1/10000 האחוז? צריך להיות הרבה יותר מאופטימי כדי ללכת על מסלול כזה. צריך להיות מטורף.

 

[dixieflatline]

טלוויזיה וקולנוע זה נוף משתנה

גם הכוכבים של היום הם לא מה שהיית מצפה לראות בהכרח לפני עשר שנים. אבל זו לא בהכרח הנקודה העיקרית שלי. בעיקר ניסיתי להעביר שעבודה קשה וקונסטרוקטיבית למטרה שלו מתחילה כאן ועכשיו, ולא בלהגיע לשם. בין אם זה שיעורי משחק, לשפר את האנגלית לרמה גבוהה ולהיפטר מהמבטא, לפתח קשרים וכישורים וכיוב'. לגבי הסיכוי עצמו- אם ניקח את המקביל האקדמי לסופרסטאר הוליוודי כזוכה פרס נובל, אז הסיכוי שלנו להיות סופרסטארס הוא גם די קטן. במיוחד אם היינו אורזים את פקלאותנו בגיל 18 בלי לסיים בגרויות ומנסים "לעשות את זה בגדול" באקדמיה.

 

[dixieflatline]

ובכל מקרה

אני לא חושב שזה בלתי אפשרי ובטח שלא בשבילי להחליט אם הוא צריך לוותר על זה. אבל הוא כן צריך להבין את גודל המשימה ואת העבודה שהוא יצטרך לתת בשביל אפילו לקבל שוט על זה.

 

[Philip Jr]

אף אחד לא יחליט בשבילו

אבל אני בהחלט אמליץ לו לוותר על הרעיון הספציפי הזה.. וזה אכן לא בלתי אפשרי, הסיכוי הוא בערך עשרת אלפית האחוז

 

[Philip Jr]

בכל רמה שבה תבחר למדוד את זה

כולל זוכי פרס נובל, יש הסתברות הרבה יותר גבוהה להצליח כישראלי מאשר בהוליווד.. מה גם שברוב התחומים אין פרס נובל.. אבל בהחלט כישראלי סיכוייך לא רעים בכלל להתקבל לדוקטורט במוסד מהשורה הראשונה, לסיים את הדוקטורט בהצלחה, לקבל משרה אקדמית במוסד מצוין ולהצליח ברמות הכי גבוהות של תחום ההתמחות שלך. רק בפינה הקטנה שלי באילינוי יש כמה דוגמאות לכך, כולל במחלקה שלי שבה ראש המחלקה היה עמנואל דונחין, פרופסור מאד מאד מצליח.

עכשיו, מה שאתה אומר זו גישה מצוינת לחיים בעיניי, אבל מה לגבי הערכת מצב ראשונית מה בכלל האפשרות שלי לצאת מהעבר השני כמנצח? אתה ממלא לוטו? אם לא, למה לא? אולי כי אתה יודע שהסיכוי שלך לזכות שווה בערך או פחות לסיכוי שלך להיות שחקן בהוליווד..

 

[dixieflatline]

לא מסכים איתך לגמרי

הסיכוי להתקבל למוסד מהשורה הראשונה ולהפוך לחוקר מוערך בתחומך זה המקביל הטלוויזיוני של לככב בתפקיד משנה בסדרה שרצה הרבה שנים, לדעתי הוא יסתפק בהישג שכזה- האם המטרה הזו לא נראית אפשרית בעינייך?

אני חושב שמה שחשוב לעשות, מצידנו, הוא לעזור לו לעשות את ההערכת המצב הראשונית הזו, להבין עד כמה הסיכויים קטנים והדרך ארוכה, ולתת לו לבחור בעצמו אם לוותר על זה. ואם במהלך הדרך לרדוף אחרי השאיפות הגדולות האלו הוא ימצא את עצמו עושה משהו שהוא אוהב, אבל לא בהוליווד אלא בארץ- אז ניחא. בכל מקרה, מה שאתה וענת אמרת לגבי "להוריד אותו מזה", זו טעות בעיניי. גם אותי ניסו "להוריד" מהשטות הזו של מדע ("מה עושים עם זה?" מישהו? מישהו? ביולר?), אלף אלפי הבדלות, אבל בשלב הזה כבר ידעתי מה אני רוצה ולא התייחסתי, אבל לא מעט חברים מוכשרים עזבו. חלומות הן לא דבר רע *כשלעצמו*, כל עוד אתה לא משלה את עצמך לחלוטין.

 

[Philip Jr]

ההישג שציינת

נראה אפשרי בעיניך? צריך להיות יהיר למדי ואולי עוד כמה דברים כדי לחשוב שמה שלא עשה ישראלי כבר עשורים רבים דווקא הוא יעשה. ולכן ההשוואות שלך בכלל לא דומות.. אף ישראלי לא הגיע לסיטואציה הזו בהוליווד! אלפים הגיעו לסיטואציה באקדמיה שהזכרת! אז לא, זה ממש לא מקביל.

אם הבחור מוכן להסתפק בקריירה בתיאטרון הקאמרי או בערוץ 2, אז בהחלט שווה ללכת על קריירה כשחקן, עם זה אני מסכים. זה עדיין מסלול קשה מאד עם סיכויים גבוהים לכישלון, אבל לפחות זה ריאלי. ואם ילמד משחק בחו״ל אז גם תהיה לו את החוויה של מגורים בחו״ל.

 

[Philip Jr]

ורק להבהיר

את היהירות אני מייחס לפותח השרשור ולא לך. אפשר לקרוא לזה גם אופטימיזם, או שילוב של השניים.

 

[Davidel16]

כן, זה יהיה ענק בשבילי

אני לא אומר "לא טום קרוז הבא לא נוגע" כל עוד אני אהיה שחקן עובד שיכול להחזיק דירה ומשפחה, אני אשאר שם ומבחינתי הצלחתי בחלום שלי, לא מצפה להיות שחקן ברמה עולמית, אבל בהחלט שואף לשם.

 

[aynatk]

גם אני בדעה

שסיכוי שחלומות האלו יתגשמו קלוש ביותר. ואם זה היה ילד שלי או אח שלי הייתי עושה הכול בשביל לשכנע אותו לא לעשות כזה דבר. חלומות זה חלומות אבל מציאות היא אחרת. וחבל להרוס חיים בגלל משהו כזה לא ריאלי

דרך אגב, לגבי אופטימיות- זה סך הכול ניבוי עתיד על בסיס מידע לא מדויק.
ומה שנקרא פסימיסט זה בעצם ריאלים שבונה תחזיות על מידע הרבה יותר מושלם מאשר אופטימיסט.
אז לא כול כך טריביאלי האם עדיף להיות "פסימיסט" או "אופטימיסט"

 

[Philip Jr]

ההגדרה שלך

לא תואמת את זו המילונית, למרות שאני מסכים עם השאר. בשורה התחתונה גם האופטימיסט וגם הפסימיסט מתמקדים בקצוות של ספקטרום האפשרויות, כל אחד והקצה שלו.

 

[aynatk]

זאת הגדרה

מדעית ולא רק שלי, מודלים בנויים על הבדלי מידע אופטמיסטי וריאליסטי קיימים כבר המון שנים. והם משתמשים בהגדרה הזאת בדיוק.

 

[Philip Jr]

מידע אופטימיסטי?

אשמח מאד לראות את ההגדרה הזו.. אופטימיזם זו גישה סוביקטיבית, אין מידע שהוא "אופטימיסטי" או "פסימיסטי"..

הגדרה מילונית ראשונה מגיעה מתחום הפילוסופיה (לייבניץ), והיא:
"a doctrine that this world is the best possible world"

הגדרה שנייה אבל מקובלת ונפוצה יותר היא:
an inclination to put the most favorable construction upon" actions and events or to anticipate the best possible outcome"

כלומר על רצף האפשרויות וההסתברויות של כל אפשרות, האופטימיסט ישים דגש או יצפה לתוצאה החיובית ביותר. זה לא אומר שלאופטימיסט יש מידע פחות מדויק, ולפסימיסט מידע יותר שלם..

 

[aynatk]

תראה מה כתבתי למטה

הגדרה של אופטימיות בתחום עסקים וכלכלה היא לא כזאת.

אופטימיות זה סך הכול התעלמות ממידע לא טוב ואימונה שיהיה בסדר( הסתברות 0 לאירוע לא טוב). פסימיזם זה מוגדר כריאליסט.
וההבדל הוא בדיוק מידע ששניהם משתמשים בקבלת החלטות

Let's put other way, that reflects the same idea: pessimist is a well informed optimist.

 

[Philip Jr]

אוקיי

אני נוהג להשתמש במילונים (אוקספורד ברוב המקרים, לפחות עד שהגעתי לאמריקה) כדי להגדיר מושגים, אבל אני לא אופתע אם בביזנס/כלכלה קבעו הגדרה שונה. אני חושב שהיא חוטאת להגדרה המילונית כי אז באמת אין הבדל בין פסימיסט לריאליסט, ובהגדרות מילוניות יש הבדל וטוב שכך. האופטימיסט עם משקפיים ורודים. הפסימיסט עם משקפיים שחורים. והריאליסט עם משקפיים רגילים שהוא קנה באופטיקנה אחרי שבדקו לו את הראייה ונתנו לו מרשם

 

[dixieflatline]

גם זה וגם זה

מנבאים את העתיד על בסיס מידע לא שלם ולא מדויק, לא הבנתי את שאר הספין.