דעה שלי.
אולי את צודקת (אני עצמי גם כן מאמין בכך, ברוב המקרים, שכן מרבית מקרי יתר לחץ-דם בהחלט עשויים להיות כתוצאה מאורח חיים, ולא גזרה משמיים).
אולם - יש לנו כאן מספר בעיות:
1. אורח חיים בריא. מהו אורח חיים בריא? אבוי, ישנן יותר מדי גישות. מי צודק, מי טועה?
מה יותר טוב? פחמימות או שומנים? בלי מלח בכלל או קצת מלח? כן דגנים לא דגנים? כן חלב לא חלב? כן בשר לא בשר? וביצים? מה לגבי מצליבים? גם עליהם יש קטגורים, למען ד' !
2. תרבות האינסטנט. הבה נודה, מרבית המזונות הבריאים (אלא אם את פרוטריאנית טהורה, וגם אז יש שיאמרו כי הדבר אינו בריא) דורשים עבודה. לחתוך, לפרוס, לקצוץ, לתבל, לבשל...
והיום, בעידן הלחוץ שבו כל שנייה נספרת, בצד העצלות הגדלה, מאכלים ארוזים/קנויים/פאסטפוד הפכו לנורמה.
לשנות הרגלים כאלו בחברה, דבר שאמנם אני תומך בו, הוא תהליך ארוך וקשה של שינוי מחשבתי וחברתי. זה לא הולך לקרות בקרוב, למרבה הצער. לא בעולם עם הערכים של היום (עכשיו! מהר! אין זמן!).
3. התמדה. גם כאשר אדם מקפיד על תזונה "נקייה" (המרכאות מפני שההגדרה נתונה לוויכוח), לא תמיד יוצא לו, עקב חברת השפע והפיתויים הרבים, לעמוד בפני מאכלי זבל מעת לעת.
אני זוכר את תדהמתי כאשר אני, בתקופה הממושטרת ביותר שלי, קראתי בקבוצת 811 בפייסבוק שחברים רבים שם אוכלים מפעם לפעם בשווארמה הצמחונית, בבודהה, ואפילו, רחמנא ליצלן, גם מנה חמה!
לא האמנתי למראה עיני. אנשים שמטיפים על בריאות באופן אף תוקפני לעתים, נופלים מפעם לפעם למיץ של הזבל באוכל התעשייתי.
אז אם בפרוטריאנים נפלה שלהבת, מה יגידו פשוטי העם הלא-מוארים?