תראי, מצד אחד אני מסכימה איתך..
גם לי יצא לחשוב ככה לפעמים. אבל באמת שאני שואלת את עצמי מה הדעה שלי לגבי הטוב והרע..ואני מנסה להיסתכל מנקודת מבט לא שלי. לא יודעת, לא מוצאת כ"כ איזון. כי אני מאמינה בדברים..עכשיו עזבי אותך שניה מכל הראיה האוניברסלית וכו'..אין רק רע וטוב, יש גם את האמצע..עכשיו..יש אמצע..ושוב אני טוענת שלא תמיד עושים את המעשים שמאמינים בהם..אני מאמינה בדברים מסוימים, למי זה אכפת?? אבל יש דברים שאני הולכת לפיהם. וככה זה דרך החיים שלי..אני באמת מקבלת את מה שאומרת אבל את נוקטת רק בצד אחד. ואני טוענת שאין רק צד אחד לכל זה, אין רק דעה אחת ולכן אפשר להמשיך ולהתווכח על זה שנים.. אבל עדיין, אני חושבת שיש ערבים שלא עושים את המעשים שלהם כי הם חושבים שהם צודקים וכל הדברים האלה, הם עושים את זה כי על הם התחנכו..- וזה לא אומר שהם חושבים שזה בסדר.. ואני אתן לך דוגמא..אני דתיה, אוקי? גדלתי והתחנכתי כדתיה ולכן עד בערך השנה לא שאלתי את עצמי שאלות על אמונה. כי זה היה לי ברור שנוטלים ידים, והולכים ברחוב עם חציאת, ועם חולצה וכל הדברים האלה. אבל את מגיעה לגיל שבו את מתחילה לשאול שאלות. האם החינוך שקיבלתי הוא בסדר? האם זאת דרך החיים שאני רוצה? האם מה שאני עושה זה צודק?.? את מבינה?? זה לא קשור לטוב או רע או לכל דבר אחר..הרוב פעמים זה פשוט קשור לחינוך והדרך בה אתה מחליט להמשיך (לא משנה למה.) ברגע שבו אתה מגיע לגיל שבו אתה מתחיל לשאול שאלות.. סורי על החפירה...