מזמן לא הייתי בצד של מגיני התנך
וגם עכשיו, אני לא בדיוק מנסה להחזיר מישהו בתשובה. אני מתנגד לחלק נכבד מחוקי הדת, אבל יותר מזה אני מתנגד ליישומם בפועל (דיני האישות במדינת ישראל, לדוגמה, בלתי נסבלים בעיני). ולמרות זאת, אני מאמין שצריך לראות את הדברים כהוויתם. לדייק. הציר הנחשי דיבר על שיפוט. כולנו בעד שיפוט, אבל כולנו בעד שהוא יתבצע על סמך עובדות אמיתיות וידיעה מספקת. התנך עבר קנוניזציה. זהו ספר מיתולוגי, ספרותי והיסטורי, לא רק קודקס חוקים, וגירסאות סותרות שלו יוצרות בלבול. החוקים, בגרסאות שונות של התנך, לא השתנו, אבל סיפורים שונים מנקודות מבט שונות הוספו או נמחקו, כנראה כדי לשוות לו אחידות. כדי להפוך אותו למקור נורמטיבי מחייב, התנך חייב היה להיות אחיד. אבל מאז קדמת דנא ההלכה, התורה שבע"פ, היא שהכתיבה את החיים היהודיים הדתיים, לא לשון התנך. פרשנות היא כלי שאין לו גבולות כמעט. גם ציווים ברורים כמו "לא תבשל גדי בחלב אימו" ניתן להרחיב, וגם ציוויים כלליים, כמו "לא תרצח", ניתן לצמצם. השיפוט, בסופו של דבר הוא אנושי. וגם אם התנך נכתב בידי חייזרים או יישות על טבעית חובקת כל, אנחנו מדברים עליו תמיד מבחינה אנושית. הלכה מפורסמת (תנורו של עכנאי) אומרת לגבי התורה ש"לא בשמיים היא". ההלכה במהלך הדורות עברה שינויים דרמטיים. להגיד שהיא לא יכולה לעבור שינוי זו טעות מפורשת. כבר אלף שנים שריבוי נשים אסור ביהדות, לדוגמה, ולמרות שחכמי בבל כבר קבעו שאישה הטוענת שאינה חפצה עוד בבעלה - כופים עליו לגרשה מיד, דיני הגירושים בישראל מותירים נשים עגונות כבר יותר מ-80 שנה. אוקי, אז הדת שלך מתמקדת בכללים אקולוגיים, אבל זה בגלל שזה הנושא שמעסיק אותך. התפוצצות אוכלוסין, לדוגמה, לא מעניינת אותי בכלל. אני פשוט לא חושש מהאפשרות. מי שמשועבד לחיי צמיתות יתקשה לדעתי לשתול מחדש את היער שבירא, ואגב, התנך אוסר לעקור עצים ומצווה לנטוע אותם. ט"ו בשבט, כאילו, למרות שהמניעים לגרינפיס, המשרד לאיכות הסביבה ומנהגי ציידים אינדיאנים הם כולם, בסופו של דבר, תועלתניים. אנחנו מסכימים שצריך ללמוד מהעבר - לגבי לחיות שם, לא כל מי שמסרב להפיק מסקנות אופרטיביות מהתנך ולזרוק אותו לפח מעוניין לחיות בעבר. כן יש כאלה אנשים. מנגד, אני לא חושב שצריך "לזקק ולזרוק" את ההיסטוריה. מלוא הדברים שניתן ללמוד מהתנך (וכתבי אפלטון, סולון וחמורבי) יכולים להימצא, אחרי הכל, רק בתנך במלואו. *הערת שוליים לגבי הוצאות להורג - שאלת הדרך הנאותה להוצאה להורג היא שאלה מעניינת מאוד. אני לא בטוח שהדרך האמריקאית היא הטובה ביותר. מקצועיות? קור רוח? לכלוך? ראשית, הוצאה להורג מערבת המון אנשים. הרופא שמשגיח על היושב בכיסא החשמלי נוטל חלק בהליך בדיוק כמו הסוהר שמוביל את האסיר למקומו, ושמע אותו אומר אלפי פעמים שהוא חף מפשע. שנית, האם הטלת תחושת האשם האפשרית על מעטים עדיפה? ההגיון מאחורי כיתת יורים הוא שאף אחד לא ידע בסופו של יום שהוא הרג אדם. העמימות מעניקה נחמה. שלישית, עונש פומבי עדיף במובנים מסוימים. אדם נהרג במרתף, והציבור מקבל את ההרתעה שלו דרך כותרת בעיתון. רביעית, זו שיטת מושבעים עם אחריות מלאה. הציבור שופט באבנים, ולמרות שההמון הוא המוני, ציבור נאור לא יוכל להוציא לפועל את גזר הדין הזה. חמישית, אולי אנחנו לא רוצים מוציאים להורג מקצועיים בחברה שלנו? אגב, הנקודה השניה והרביעית, הראשונה והשלישית נמצאות בסתירה חלקית. יש כאן המון סתירות נוספות והמון טיעונים נוספים חסרים (אחד מהם הוא הקונוטציה ההיסטורית). במילים אחרות, בתור מי שלא מסכים לעונש מוות, אני בטוח שהערת השוליים הזאת קצרה מדי, וארוכה כל כך.