כל דבר שמפתח את המדינה, והופך אותה למקום
טוב יותר. למשל, שליש מהרופאים [אלה שמצילים חיים] במדינת ישראל, הם יוצאי חבר המדינות. זו תרומה. תרומה פחות גדולה, אבל עדיין תרומה, זה המדליית זהב של אברבוך באליפות אירופה, ונגינת ההמנון הלאומי במינכן 30 שנה אחרי. אומנם אין פה שום דבר קריטי כמו הצלת חיים, אבל עדיין, זה כבוד עצום למדינה [וגם סגירת חשבון ומעגל בנוסח השמעת ההמנון במינכן 30 שנה אחרי הטבח, שבוא להוכיח "אנחנו חיים וקיימים למרות הכל]. אני שאלתי אותך על יוצאי צפון אפריקה, ואתה גילגלת את הכדור לכיוון של יוצאי בריה"מ [בין אם מהתעניינות אמ-תית, או בין אם סתם נסיון לעקוץ ותוך כדי לברוח מהשאלה]. יש לזכור שהעולים הרוסים נמצאים בישראל הרבה פחות מיוצאי צפון אפריקה. העולים הרוסים הם דור ראשון, יוצאי צפון אפריקה כבר דור שלישי. וחזרה לעניינינו. אהוד אולמרט הוא רוה"מ. האם יש כאן תרומה כלשהי? עמיר פרץ היה שר הביטחון. האם זו תרומה כלשהי? לא כל מי שהופך להיות איש ציבור, זה בהכרח קובע שזו "תרומה למדינה". בהרבה מאוד מקרים התרומה כאן היא לאותו בנאדם [על חשבון המדינה עצמה]. תרומה למדינה מאנשי ציבור הייתה כאשר אותם אנשי ציבור קידמו את הדברים שקשורים למדינה [בין אם נושאים כלכליים/חברתיים/ביטחוניים/חוץ וכדומה..] למשל אריק שרון בתור מצביא, תרם רבות לביטחון והגנת המדינה. גם אביגדור קהלני תרם לא מעט [בעיקר במלחמת יום הכיפורים]. ועדיין, הוא לא מצפון אפריקה [וגם בין המעטים, שהרי רוב החיילים, החל מהחייל הפשוט עד הפיקוד הגבוה ביותר, היו אשכנזים]. טייסי חיל האוויר שהפציצו את הכור העיראקי ומנעו מסדאם חוסיין לייצר נשק גרעיני ולהשמיד את ישראל [כמו שהוא בעצמו אמר שבכוונותו לעשות] תרמו רבות לביטחון המדינה והגנת התושבים [ושנים מעטות אחר כך, 110 חברי כנסת, מימין ומשמאל, חתמו על מסמך שמודה לבגין על שעשה, והרבה מאותם אנשים שביקרו אותו על אותה הפצצה, הודו שלאורך זמן התברר שההפצצת הכור הייתה מחוייבת כדי למנוע מסאדם להגיע ליכולת גרעינית]. שר החינוך זלמן ארן [שבתקופתו, שנות ה-60, רמת החינוך בישראל הייתה בין הגבוהות בעולם], שעם הרפורומות ואהבתו הרבה לחינוך ולילדים, תרם רבות בעיקר לדור הילדים שאחר כך הפך לדור ההמשך. אנשי ההתיישבות, שמהמקומות שהם הקימו, יצאה איזושהי תרומה למדינה [הקמת מפעלים, ייצור כלשהו.. כל דבר]. תסלח לי, אבל מהעיירות הפיתוח לא יצאה שום תרומה. העיירות הללו הן נטל אחד גדול. הן נמצאות בבעיות כלכליות קשות, סובלות מפשע, סמים ועוני. כל מי שיש לו הזדמנות - בורח משם כל עוד עיניו בו. יש עוד לא מעט דברים שאפשר להגדיר בתור "תרומה למדינה". בקשר לפרסי הקולנוע, זה הכל ספוג בפוליטיקות, וכדי שישראלי יזכה בפרס כלשהו [היום] הוא צריך להיות מאוד אנטי-עצמו/המדינה שלו, ולהציג את עצמו כחלש ומפוחד [ובעיקר את הסרטים שהוא עושה]. בעבר, הסרטים הישראלים שזכו לפרסים - זכו בזה באמת ובתמים בגלל איכות הסרטים וכשרון השחקנים [כמו אסקימו לימון למשל, השוטר אזולאי.. סאלח שבאתי.. ועוד].
