כתבה או תעמולה?

alonaken

New member
מקומות כמו הגן הזה אינם המצאה חדשה

ואחת לכמה זמן מופיעה בתקשורת כתבה אוהדת על מקום כזה. אבל אני עדיין מחכה לילד שהיה במקום כזה ובגר בינתיים שיבוא וידווח כמה נפלא וטוב היה שם ואיך המקום הציל אותו כי בינתיים הבוגרים של מקומות כאלה רק מדווחים בעיקר על עוולות וחוסר צדק. אמנם ההורים מהללים ומשבחים אבל מי יודע מה עובר על ילד שנותנים לו תרופות הרגעה החל מגיל 3 בגלל שהתפרע. כמו באוטיזם כך גם בהפרעות נפשיות המגמה הטיפולית כיום להתמקד בלתת תרופות הרגעה ופחות ולהצהיר שהילד בעייתי במקום לברר לעומק את הגורמים להתנהגות או לחפש איך לשנות גם את הסביבה. הזנחה זה שלא מטפלים כלל ולא על זה מדובר, ובכל מקרה לא כל כיוון טיפולי הוא הנכון והראוי גם אם הוא המקובל והנפוץ באותה תקופה, טיפול שגוי עלול להזיק לא פחות מהזנחה ואת התוצאות המשמעותיות לטוב או לרע לפעמים רואים בטווח ארוך ולא רק בטווח הקצר.
 
אני חושבת שעם מבוגרים

הרבה פחות מקפידים. יש היום מקומות שלקחת ציפרלקס זה כמו לקחת סוכריה ללא סוכר.

אני לא אוהבת תרופות, ולדעתי, צריך לתת רק כשאין ברירה.

ולפעמים אין ברירה.

רוב הילדים בגן הזה, ואת זה חשוב להדגיש, לא מקבלים טיפול תרופתי.
והאמת, הייתי שמחה אם היו יותר גנים כאלה כי הגן נראה ממש מעולה.
 
זה כתוב בכתבה,

 
לגבי סיפא דברייך:

כדאי לך לקרוא את מה שכתבה מספרת הסיפורים.

את אומרת שיכול להיות שהשינוי היה חל בכל גן שהיה פתוח לקבל את השונה. יכול להיות. לעולם לא נדע.

אמא, שספרה לי שבנה אובחן כאוטיסט סיפרה לי כך:
היא אמרה שהמאבחן אמר לה שהאבחנה הזו לא נכונה והוא נותן לה אותה רק כדי שהבן יקבל כיתת תקשורת.
למזלה, היא נפלה על מורה מבין ותומך.
היא טוענת, שלא העובדה שהבן שלה בכיתת תקשורת תרמה לו, אלא העובדה שהמורה ספציפי זה היה מכיל במיוחד.
הבן שלה היה לפני כן בכיתת תקשורת אחרת, שם העיפו אותו שוב. הוא עף מכמה בתי ספר במעט שנים. לא זוכרת כמה בדיוק , אבל יותר בתי ספר מאשר כיתות.
ופתאום נמצא מורה שמבין אותו והשיחות אתו גורמות לו להרגיש שווה ומוערך והוא מופיע בהצגות של בית הספר ופורח לגמרי.
לדעתה של האמא, (אין לי מושג אם זה נכון), הבן שלה באמת לא אוטיסט, והמסגרת הזו, שתומכת בו, היא זו שהביאה את השינוי.
הילד לא אלים כבר, כפי שהיה קודם, והכל זורם על מי מנוחות, ועכשיו לא רק היא - אלא כל הצוות החינוכי - רואה כמה הילד שלה שווה.

לצערנו, אין לנו יקום מקביל וקשה לדעת מה היה קורה אם ההורים היו מוצאים כיתה מכילה יותר, גננת מכילה יותר וכו'.
הורה שלא מרוצה מהשהות בגן הפרחים - יכול להוציא אותו, אף אחד לא מחזיק את הילדים שם בכוח.
 
שלא לדבר על הלוגיקה המעגלית

בכל המקרים ששמענו עליהם, בכתבה וכאן בפורום, ההורים בחרו מרצונם לשלוח לגן הזה ילד שהיה במצב רע מאוד, ובסוף השנה מצבו היה טוב בהרבה וכולם כולל הילד והוריו היו הרבה יותר שמחים.

ההגיון אומר שיש לגן גם בוגרים פחות מרוצים, אולי הרבה פחות מרוצים, ובטח עם סיבות טובות, ושלא עליהם כתבו בכתבת תדמית שנועדה להפחית סטיגמה (בעיניי סטיגמה מרושעת, אם כבר מדברים. ומועילה לילד בערך כמו לטעון שדלקת ריאות אצל ילדים קטנים לא תתכן).

אבל בהינתן המידע הקיים, איך בדיוק הסיפור הזה מצליח להיות מובא כדוגמה לרשעותם של מנגנוני הנרמול הפסיכיאטריים שרומסים את הילד והוריו?
נו, כי...
איכשהו זו בטח דוגמה. אם נתאמץ נמצא.


והקטע המעצבן באמת כאן, הוא שכלכך לא חסר על מה לבקר אנשי מקצוע. אבל באוטומטיות הזו, אנחנו פשוט הורסים לעצמנו את המילה. אישית, אם הייתי נכנסת עכשיו לפורום בלי שום ידע קודם ורואה דווקא את הדיון הזה, כבר לא הייתי לוקחת ברצינות שום דבר שכותבים כאן. וזה, באמת -
 

dina199

New member
לא הכל בחיים ורוד, אפילו אם יש כתבות ורודות.

גם את לא מרוצה ( או לפחות לא היית מרוצה) מכל מני דברים קשרים שלך עם אנשי מקצוע.
 
נכון. והנה שני דברים לא וורודים בכלל:

1. המצב של כל הילדים בעת שהם *מגיעים* לגן כמו זה המתואר כאן, והעתיד הצפוי להם אם לא יקבלו התערבות כלשהי. מישהו כאן מתנדב לפתוח להם גן חלופי, ולעשות את זה יותר טוב?

2. הרושם שייקבל קורא מזדמן מטיב הלוגיקה בפורום הזה, שבו עולה לדיון מסגרת שאף אחד לא מכיר אישית, מתקבלות לגביה אך ורק עדויות חיוביות, גם מהתקשורת וגם מעדות אישית של משתתפת מוכרת, ואפילו זה איכשהו מסובב להיות הוכחה אולטימטיבית שהמסגרת גרועה.
כמו גם, הסיכויים שאותו קורה מזדמן אי פעם יאמין לאיזושהי טענה ביקורתית נוספת שהוא קורא כאן. לדוגמא, לרושם הגרוע שלי מהמעון של הבת שלי, שהייתי רוצה לחשוב שהוא לפחות טיפה יותר מבוסס בנתונים.

בוודאי שגם אני לא הייתי מרוצה מאנשי מקצוע. אז מה זה אומר?
שמבחינתי הכול היינו הך, אנשי המקצוע תמיד אשמים מלכתחילה גם במה שעשו וגם במה שלא עשו, גם כשטוב וגם כשרע, גם כשאבחנו וגם כשלא אבחנו, גם שאין מהם מספיק וגם שיש מהם יותר מדי, והכול בו-זמנית, ושום דבר שהם ינסו לעשות לא ישנה את זה?
לא. בדיוק להפך.
 
וסליחה אם אני נשמעת קצת עצבנית

פשוט בדיוק היום יצא לי להגן על הפורום הזה מול חבורה גדולה של אנשים שברחו מכאו בטענה שזה פורום עם אווירה רעה ולא תומכת.
הכרזתי בפני כולם שמבחינתי, העובדה שיש כאן חשיבה אמיתית ודיון פתוח וביקורתי הרבה יותר חשובה לי מכל חיבוק מדומה ואמפתיה נבובה. וזה נכון, זה באמת כך בשבילי.
החשיבה והביקורתיות הן הנכס הגדול של הפורום הזה.
אז בבקשה, באמת, בואו נשמור עליהן, ועל עצמנו.
לצערי החיים כבר הוכיחו לי לא פעם כמה קל לגלוש לדוגמטיות חסרת חשיבה אפילו כשחושבים שנמצאים במכנה הכי ״ביקורתי ונאור״. ואולי דווקא אז זה הכי קל. והכי גרוע.
 

dina199

New member
גם אני חשבתי כמה פעמים לברוח.

וגם אני קצת עצבנית .
אבל אני נשארת לא כי אני מגינה על משהו .
למעשהה אני כן מגינה, על עצמי בלבד ועל הדעות שלי..
אני החלטתי שאני כותבת את הדעות שלי , כי הן דעות שלי והן לא הולכות להשתנות.
מי שלא אוהב את הדעות שלי (ורוב האנשים כאן מכירים אותן - למשל חוסר אהבה שלי לחלק נכבד מאנשי מקצוע וחוסר אהבה שלי לכימיה של תרופות בכלל ותרופות פסיכיאטרית בפרט) בהחלט מוזמן לא לקרוא את ההודעות שלי.
זה עדיף מאשר לקורא אותם ולהתעצבן .
 
החבורה הזו שברחה מכאן

ואין לי מושג מי הם אבל יש לי השערה שהם קבוצה שלא אוהבת לקרוא את המציאות ואת האמת, צודקים באמת נעים לקרוא את הורוד ולא את השחור, מצד שני הפורום כאן מושך גולשים רבים שכותבים כי
הם רוצים לקרוא את האמת ולא מפחדים ממנה, יודעים שכן הם יקבלו את האמת כפי שהיא . ולכן הפורום הזה תוסס,
 
ממש חוצפה

הקבוצה זאת אלה אנשים שתמודדים עם ילדים בעלי קשיים גדולים שנאלצו למשל להעביר אותם להוסטל, או לאשפז במחלקות פסיכיאטריות לפחות זמנית, אבל במקום לקבל תמיכה והבנה קיבלו קיטונות של גינויים מפי אנשים שלא מסוגלים להבין מה זה ילד בתפקוד בינוני-נמוך אבל מעיזים למתוח עליהם ביקורת על דברים שאין להם מושג בהם.
 

dina199

New member
בלוגיקה שלי איך ילדים הגיעו למצב איום כזה

שרק אישפוז פסיכיאטרי בגיל 3-6 יכול לעזור להם. ילדים לא חיים בואקום.
למשל אם ילד היה בבית (אפילו בגיל 'המופלג' של 5-6 ) האם ייתכן שכל בעיות החל 'חוסר הסתגלות' וכלה ב'בעיות רגשיות, התנהגותיות ופסיכולגיות חמורות' לא היה מתפתחות ?
 

ענתנוי

New member
אפשר גם אחרת

וזה כל העניין - יש דרך נכונה לטיפול ויש דרך שגויה.

טיפול שכוונתו טובה מתחיל עם בניית אמון בין המטפל למטופל, ממשיך בפתיחות של שני הצדדים ומסתיים במסירת הידע של המטפל למטופל במטרה לאפשר לו לנהל את חייו בצורה עצמאית, בלי תלות באחרים.

טיפול גורע מתחיל ביצירת תלות - עם מידע חלקי, סותר, מעורפל ומפחיד, ממשיך עם פיתוי בצורת עיצה או תרופה או שיטה שנותנת הקלה מיידית ומסתיים עם שליטה מלאה של המטפל במטופל ותלות שעוזרת לצד אחד בלבד....

והגן הזה הוא דוגמה טובה לטיפול רע: מידע חלקי, סותר, מעורפל שמשאיר את ההורה בתחושה של חוסר אונים ותלות ב"מומחים", פתרונות "אינסטנט" שמטפלים רק בסימפטומים ומתעלמים מהבעיה האמיתית ובכך מבטיחים תלות מתמשכת, כנראה לכל החיים, עם לוקחים בחשבון את הסטיגמה השלילית שמוצמדת לילד ואת תחושת חוסר הביטחון של ההורים בהישנות מקרים של "התנהגות פסיכוטית" - ומי מרוויח מזה? ההורה שנשאר מחוץ לתמונה? הילד שהופך לבן-ערובה? החברה שממנת טיפולים מיותרים ומזיקים?

וה"נוסחה" הזו תקפה גם לגבי ABA - הסברים מעורפלים, פתרונות "אינסטנט" שטחיים, ותלות של ההורה ב"מומחים".....
 
לא הבנתי מאיפה את שואבת את כל הקשקושים האלו

על אילו "פתרונות אינסטנט" או "מידע חלקי" את מדברת? הטיפול בגן כלל: הדרכת הורים את לשבוע, שלל תראפיות לכל ילד על-פי צרכיו האינדיבידואליים, סדנת אומנות משותפת הורה- ילד אחת לשבוע, ולאחריה קבוצת הורים עם הנחיה של שתי תראפיסטיות, פעילויות חינוכיות מגוונות בהתאם לתוכנית הלימודים של משרד החינוך והרבה הרבה מעבר לה, קבוצות קטנות בנות 8 ילדים עם צוות גדול של גננת וארבע סייעות. והיתרון הכי בולט של הגן היה שכל אנשי המקצוע, החינוך, הטיפול יחד עם ההורים שכנו תחת קורת גג אחת, והיה תאום מלא בין כולם, כולל שיתופם של ההורים בכל רעיון או מחשבה לגבי ילדם.
ה"מומחים" כפי שאת מכנה אותם בזלזול, הם בדיוק אותם אנשי מקצוע שפוגשים את הילדים מחוץ למערכת החינוך בשעות אחה"צ. הטיפול חותר כל הזמן לקראת איתורו של בסיס הקושי, בזה מתמקד ההצוות כולו, בשיתוף מלא של ההורים.

הילד לא נושא שום סטיגמה לכל החיים, אין "תלות מתמשכת", הבן שלי לומד היום בכתת תקשורת רגילה, ואינו מטופל תרופתית.

אולי כדאי שתכירי את הנושאים עליהם את כותבת באופן כה סטריאוטיפי ורדוד. אין לך צושג ירוק אודות המקום, אנשי המקצוע שמפעילים אותו ומצבם של הילדים לפני, בזמן ומקץ 20 שנה.
 

ענתנוי

New member
אם הכל נפלא - למה אוטיסטים טוענים אחרת?

מה חסר בתמונה המושלמת והנפלאה הזו?

ואיך בוחנים איכות של טיפול? שואלים את המטופל עצמו או את ההורים שלו?.....

התשובה פשוטה: המיקוד הוא לא הילד אלא החברה וכל הצוות, השיטות, והתקציבים מיועדים למטרה אחת בלבד: ל"נרמל" את התקשורת, ההתנהגות, החשיבה, והאישיות.
המסר עבור האוטיסט עצמו נשאר בדיוק אותו המסר: אתה פגום ולקוי ויכול להתקיים בחברה רק כ"נורמלי" שמסתיר את זהותו החריגה. יש כאלו שמצליחים להסתיר את השונות שלהם ויש כאלו שלא. וזה לא באמת משנה, כי שניהם סובלים מאותה בעיה: אוטיזם זה מי שהם ולא משהו שיש להם.....
 

ענתנוי

New member
ולכן זה לא קריטריון

בדיוק כמו שמישהו שכן מרוצה ממשהו לא אומר שזה טוב.

בגלל זה צריך לבחון את הנושא ברמה העקרונית - וברמה העקרונית יש כשל בסיסי בגישה הזו.
 
כל התגובות שנכתבו כאן

כנגד המקום היו ברמה הכללית ולא ברמה האישית של המקום כי הרי לא מכירים את המקום
על מנת לחרוץ אם זה טוב או לא, התגובות היו כלליות .
 
מי שהיה שם לפחות מדבר על החוויה שלו

וברמה העקרונית אפשר להגיד דבר והיפוכו והפוך בלי בעיה....
 
למעלה