כתבה או תעמולה?

ומצליחים למצוא

28ילדים ולשבץ שם...
קשה לי להאמין ששכל כך הרבה ילדים שצריכים מחלקה פסיכיאטרית...
אפשר לפתוח גן לבעיות התנהגות לא בתוך בית חולים!
 
שיבוץ בבית חולים

לא נעשה ע"י ועד השמה, ולכן נשאלת השאלה איזה גורם משבץ עומד מאחורי השיבוצים האלו,
זו שאלה חשובה על מנת להבין את התשובה מדוע לא בגן טיפולי שמתמחה בהפרעות התנהגות.
 

dina199

New member
אם הנוסחה היא :

ילד בן 3-6 לא מסתגל לגן = זה סימן שלאותו ילד יש התנהגות לא נורמטיבית = התנהגות 'לא נורמטיבית' היא לא נורמלית לכן הבעיה היא פסיכיאטרית, אז המסקנה : צריך אישפוז יום פסיכיאטרי שיקרא גן.
 
28 זה לא הרבה.

מדובר על ילדים מכל אזור המרכז.

בשלושה שנתונים.

כלומר, כעשר ילדים בשנתון.

רק לשם השוואה, בשכונה רגילה אחת בפתח תקווה יש כמה מאות ילדים בגני הילדים. בכפר גנים מדובר על 824 ילדים בגן.

אז למצוא שלושים ילדים זו בעיה? ומדובר לא על עיר אחת, אלא על ילדים שבאים מכמה ערים.
 
אני מקווה לטובת

המשפחות כי לא יפעילו את זה ליד עוד בתי חולים מהסוג הזה, כי די ברור לי שיש סיבה שהורים "רצו" בזה
 
זה לא מה שכתוב:

מצטטת:

כיום מטופלים במחלקה מדי שנה כ-110 ילדים בני שלוש עד שש; 26 ילדים נמצאים בטיפול-יום במחלקה, וכ-80 ילדים בגילאי גן וכיתה א' מטופלים באופן אמבולטורי במרפאת המחלקה.

כלומר, 80 באים רק לטיפולים. 26 בגן.
 

dina199

New member
ומספר של אלה שבאים לגן עצמו

(ז"א לאישפוז יום) זה מספר ילדים שנמצאים ב 4 גני תקשורת (ובד"כ קשה לפתוח גן תקשורת ).
ולגבי טיפול אמבולטורי זה עוד יותר מפתיע - מה הוא כולל ?
 
מרפאות חוץ, כשילד מגיע לפגוש רופא

למשך זמן קצוב (רבע שעה או משהו כזה) ומקבל טיפול.
 

dina199

New member
התכוונתי שהטיפול כנראה כולל

קבלת תרופות
 

dina199

New member
לדעתי לא בגיל שלוש , וגם לא בגיל ארבע.

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי , אבל זו דעתי.
אני יודעת שפסיכיאטרים התלבטו לגבי לתת לבן שלי תרופות בגיל 14 , וכאן מדובר על מצב מתחת לגיל 6.
 
אז מאיזה גיל לדעתך אפשר להתחיל?

גם כאן הפסיכיאטרים מתלבטים מאוד ומחליטים לתת רק כמוצא אחרון.

גם בגן רק שליש מהילדים מקבלים טיפול תרופתי. אני בטוחה שלדעתך גם זה הרבה יותר מידי, אבל אני מניחה שהם עושים זאת כמוצא אחרון (אחרת הם היו נותנים לכולם, אבל חלק מהילדים מקבלים טיפולים אחרים).
 

dina199

New member
גם בתרופות רגילות יש כל מני הגבלות גיל.

היו תרופות שהפסיקו לתת לבן שלי כי היתה המלצה (לא איסור גורף) רק מעל גיל 18 , וקופ"ח 'הלכו על בטוח' ולא נתנו בכלל.
ונתנו תחליף שהשפיע מאוד לרעה. כימיה זה כימיה, זה משפיע על הכבד , אי אפשר לברוח מזה.
אז יש תרופו שניתנות מגיל 14 , ויש מגיל 12 , יש מגיל 6 (כמו ריטלין).
אבל בכל המקרים לרופא יש סמכות לרדת מתחת לגיל המומלץ. אם הוא מוצא לנכון.
 
גם בגן הזה רק שליש מקבלים תרופות

למרות שהוא נמצא בבית חולים.

כמו שהרופאים נזהרים עם בנך, אני בטוחה שהם נזהרים גם עם הילדים שם. ובכל מקרה, לא נותנים תרופות ללא הסכמת ההורים.

אני ממש לא מתלהבת מתרופות ומעדיפה לא להשתמש גם באקמול. מתוך הנחה, שקשה אפילו לדעת את כל תופעות הלוואי. מצד שני, לעתים עם כל הצער, מחליטים לתת תרופות, מתוך ידיעה ברורה של תופעות הלוואי, כי התוצאה של אי לקיחת התרופה - גרוע יותר.
זו החלטה שההורים והרופאים צריכים לקבל.
אני מתארת לעצמי ומקווה, שהיד אינה קלה על המקלדת בעת רשימת המרשמים.
 
חובה? למה?

ואם ילד חולה, חס וחלילה, לתקופה ארוכה - אז הוא גם לא ילמד בבית החולים?
 
למעלה