אופס, כתבת דבר והיפוכו
ראשית כתבת כי אין כזה דבר מוסר, ומיד המשכת, "כי המילה הזו היא ביטוי לתכונה אנושית ...." אז יש כזה דבר מוסר, והגדרת אותו יפה, וזו בהחלט אחת הגישות שקיימות כלפי המוסר. וגם כתבתי על כך למטה על כך שאלכוהליקן טען שמוסר הוא בעצם אגו... יש כאלו שטוענים שיש כזה דבר מוסר טהור. הגישה המקורית היא של אריסטו (בלי להתייחס לגישות דתיות, וגם לגביהן ניתן לטעון שזה אגואיזם). שהאדם צריך לשאוף ל"מידה הטובה", בעל התכונות הנעלות, וזה דבר שדורש אימון. וכך בעצם מגשים את היותו אדם. שוב ניתן לטעון שההגשמה העצמית הזו היא אגואיזם. פה גם נכנס העניין, האם האדם הוא בסה"כ חיה משוכללת יותר, האם הכל זה עניין של כימיה וביולוגיה, והאם יש כזה דבר "נפש האדם". מהיכן מגיעה השאיפה לטוב, שקיימת אצל האנשים. אם אתה רואה אדם רעב ואתה נותן לו לאכול, האם אתה מרוויח מזה משהו? ניתן לומר שאתה מרוויח תחושה טובה, אפשר גם להרחיק לכת ולאמר שזה שאתה נותן למישהו, נותן לך תחושת עליונות עליו. אבל כל זה נכנס במסגרת המוסר. אדם שנהיית לו תחושה טובה מלעזור לאנשים, הוא מוסרי יותר, לעומת אדם שאין לו תחושה טובה מלעזור. כך שאין סתירה בין האגו לבין המוסר. במילים אחרות (לפי הגישה הזו): אדם עם מוסר גבוה יותר, זהו אדם שהאגו שלו מזוקק יותר, עדין יותר. הוא לא נהנה רק ממאכל, שזו תכונה שיש לכל החיות, ההנאה שלו היא מעזרה לזולת, ומעשיית הטוב. לגבי החלק הראשון שכתבת. מוסר לא נמדד במעשים בודדים, ולא בתוצאות. עיקר המוסר נמדד בכוונה. האם הכוונה המקורית היא ברצון לעשות את הדבר הטוב. בתור בני אנוש, א"א לצפות מאיתנו למוסר מוחלט, ולכן אמות המידה של המוסר עלולים להשתנות מעת לעת, וממקום למקום. אך ישנם כללים בסיסיים שאמורים להיות קיימים תמיד, כך לפחות על פי עמנואל קאנט.
