כמה שאלות

[annagr]

כמה שאלות

בקשה אל תהרגו אותי על זה שאני פותחת שרשור חדש, פשוט אני רוצה התייחסות. אני רוצה להתחיל להשתתף בפורום הזה, אבל מכיוון שלא הייתי משתתפת פסיבית פה הרבה זמן עדיין לא הבנתי את הכיוון שלכם. אז בבקשה תעזרו לי ותענו לי על כמה שאלות: 1. מה אתם מעדיפים קלאסיקות (אלכסנדר דיומא וכדו') או ספרים "מודרניים"? 2. מה אתם חושבים על הספר 1984? 3. הארי פוטר: זוועה או יצירת מופת? 4. סופרים ישראליים או סופרים מחו"ל? 5. ושאלה שהופיעה כבר אבל אף אחד לא התייחס אליה: מה אתם חושבים על התפסן (בשדה השיפון)? תודה על שיתוף הפעולה, אם יהיה אחד כזה

 

[מול פלנדרס]

תשובות

1. בגדול אני מעדיפה קלאסיקות אבל בהחלט קוראת גם ספרים מימינו 2. 1984 ספר ראוי לקריאה אבל לא אחד מהספרים הכי טובים שקראתי 3 אין לי מושג, לא קראתי. אולי אתן לזה פעם הזדמנות. יש לי הרגשה שזה לא זוועה וגם לא יצירת מופת. 4. מעדיפה ספרים מחו"ל. בד"כ כשאני רוצה לקרוא משהו ישראלי, נופל לידי משהו בספרות העולמית שאני יותר רוצה לקרוא. אבל זה באג שלי. 5. ראי תשובה לשאלה 2 + ספר חמוד, במיוחד הקטע על הברווזים שעפים מהאגם בסנטראל פארק בחורף.

 

[danieljj]

התשובות שלי

1. אני מאוד אוהבת ספרים קלאסים, לרוב אני לא מתאכזבת , אבל גם מאוד אוהבת ספרים מודרניים , יש המון ספרים חדשים שיוצאים לאור שאני נהנית מהם לא פחות מהקלאסים, יהיה לי מאוד קשה להכריע איזה סגנון אני אוהבת יותר, אם כי אני מאמינה שלאי בודד היתי מעדיפה לקחת קלאסים . ( מצטערת על התשובה המוזרה ). 2. קראתי אותו מזמן ואני בקושי זוכרת משהו, אז אני אדלג לשאלה הבאה. 3. בהחלט לא זוועה וגם בהחלט לא "יצירת מופת",מה שכן, ספר מהנה מאוד, היתי ממליצה עליו לילדים ומבוגרים כאחד, אבל הוא עדיין לא נכנס אצלי תחת ההגדרה "יצירת מופת". 4.אני מאוד אוהבת ספרות ישראלית בגלל שבספר ישראלי אני תמיד מרגישה שהוא קשור להוויה בה אני חייה, אם זה אזכור של מלחמות,מקומות של ערים בארץ,היסטוריה שלנו וכו... כמובן שמאוד קשה לי להשוות ספרות ישראלית לספרות מחו"ל שהיא הרבה יותר נרחבת. 5.היה כאן דיון על ה"תפסן" תחפשי בפורום,אני בכל אופן, מאוד נהנתי מהספר,בהחלט ספר שאני אקרא שוב.

 

[mm130]

../images/Emo18.gif

1. קראתי יותר מודרני, למרות שיש כמה קלאסיקות שאהבתי מאוד. אני מניח שאני יותר אוהב מודרני. 2. ספר טוב. מייגע לקראת הסוף. 3. לא זה ולא זה. ספר מאוד טוב, אבל לא משהו שמצדיק את כל ההערצה שמסביבו (140 שקל??). 4. מחו"ל 5. ספר כיפי. התרגום הורס.

 

[Rivendell]

תשובות.

1. גם וגם. אני מאמינה שכדי באמת להבין את המודרני, כאמנות הכוונה, צריך להכיר גם את הקלאסי. כבר אמרתי שבעיני ספרות היא אמנות לכל דבר. אז נכון, אפשר סתם להרים ספר, לקרוא וליהנות. אבל כשמכירים גם את הקלאסיקות ואת ההיסטוריה, אפשר לראות דברים נוספים, כמו בציור ושאר אומנויות. בכלל, השכלה רחבה לא הרגה אף אחד עדיין

אבל יש איזה קסם בקלאסיקות, ויש המון מה להכיר בספרות חדשה יותר. אז אני מאמינה שאיזון זה הכי טוב. 2. ספר מצויין. מאוד נהניתי ממנו, ואני חושבת שיש בו הרבה אמת, אפילו אם אולי זה לא נראה בדיוק כפי שאורוול תיאר את זה. עדיין, ספר חזק מאוד. 3. לא זה ולא זה. ספר חביב. לא גאוני, אבל גם לא גרוע באופן בולט. 4. גם וגם. למה להגביל את עצמי? זה כמו לקבוע שאני קוראת רק ספרות אמריקאית. מה רע ביפנית? לפעמים המקומי מגיע לרבדים עמוקים יותר אצלנו, ולפעמים דווקא רוצים להתנתק ולקרוא על מקום אחר עם אווירה אחרת. כמו טיול קטן לחו"ל

5. לא יכולה לסבול את הספר הזה.

 

[holden112char]

שאלה לריבנדל

הרבה פעמים ראיתי שהזכרת שאת ממש לא אוהבת את התפסן, את יכולה לספר בבקשה למה לא אהבת אותו? אני אשמח לשמוע דעות שונות על הספר הזה. וחוץ מזה, קראת ספרים אחרים של סלינג'ר?

 

[Rivendell]

קראתי אותו בתיכון, וכבר אז היה לי

ממש מאבק פנימי לסיים אותו. מה לא אהבתי? את השפה, את הדמות הראשית, ואת העלילה

וקצת יותר בפריטו - הכתיבה מאוד עצבנה אותי. הגיבור כל הזמן חוזר על אותן שתיים שלוש קללות. אני מבינה שיש לזה מטרה, אבל זה בכל זאת שיגע אותי. מעבר לזה, לא הצלחתי בשום מחיר להתחבר להולדן. יותר חמור מזה - לא הצלחתי לפתח כלפיו שום אמפתיה. הוא פשוט לא הזיז לי, ומבחינתי הגורל שלו באמת לא היה כזה חשוב. זה אולי הדבר הכי גרוע שיכול לקרות למישהו שאוהב לקרוא, כי הרי עיקר העניין בספרים זה לשים את עצמנו במקומות אחרים או לחלופין להתעניין בגורלם של אחרים. יש בזה מעין "מציצנות" לחיים של אחרים. והחיים של הולדן, איך להגיד, לא ממש עניינו אותי. אני כן מכירה בערך של הספר הזה, שהיווה נקודת מפנה חשובה בתחום הזה של הספרות. אבל לאהוב אותו, אני כנראה לעולם לא אצליח.

 

[holden112char]

תודה על התשובה

 

[rigoletto111]

מסכים בהחלט

הספר הוא אוסף אפיזודות מחייו של צעיר עם כמה בעיות בגישתו לחיים, ואוסף האפיזודות הזה לא ממש מעניין. בקיצור , ספר משעמם עבור חלק מהקוראים(סליחה מכל מי שיש לו אלרגיות למילה הזו) אף שיש לא מעט אנשים בעולם שמצאו בהולדן נפש תאומה .

 

[דוסטו]

תשובות כמיטב יכולתי

1. אני מעדיף ספרים טובים. מתי ספר הופך ל'קלסיקה'? 'הלטא ועונשו', '100 שנים של בדידות', 'זכרון דברים' -מהם? 2. בזמן שנכתב, והרעיון שהובע בו, 1984 היה ספר מעורר מחשבה (האם ידעתם שאורוול היה מצוי בקבלה ובחר את 1984 כשנה הלועזית של תשמ"ד?) 3. ניסיתי את הארי מס 1. לא הבנתי למה, מה, איך?. דעתי -תרגיל מבריק ביחסי צבור עם ספור שמכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר והרחב ביותר. מעלתו הגדולה? אם כ"כ הרבה ילדים קוראים אותו, אולי חלק מהם יתאהבו בקריאה ויקרוא אחריו גם ספרים ראויים. אריך קסטנר ונורית זרחי שמים את המחברת הזו ברווח שבין הפלטפוס למידרסים. 4. ראה תשובה מס' 1. אבל -היות ואנחנו משהו צעיר וקטן, אז תמיד יהיו יותר ספרים זרים מאשר ספרי מקור (טובים וגרועים ובאותן פרופורציות) 5. 'התפסן' -ספר לא רע שבעיקר הצליח לקלוע לנישמתם המסוכסכת של הרבה מתבגרים שבגיל הנכון לא יודעם מה נכון.

 

[אאווין הרוהירית]

היי אנשים^_^ חזרתי (לצערכם../images/Emo11.gif)

ובכן, לעניינינו: 1. תלוי מצב הרוח ואיזה ספר, אבל בעיקרון אני אוהבת את שני השוגים. 2. ספר מקסים! אני ממש מחכה עד שאני אקרא אותו..

3. יצירת מופת (מתעלמת בנימוס מדוסטו) ולמה? בגלל שג'יי קיי רולינג היא אחת הסופרות היחידות שהצליחו לתפוס את הרוח הצעירה ולכתוב בצורה כל כך רעננה ומקסימה. הסדרה אינה מקורית יוצאת דופן, אך היא מאוד מיוחדת. 4. אני בינתיים יותר אוהבת סופרים "מיובאים" מהסיבה הפשוטה שהספרים הישראלים המפורסמים הם בדרך כלל דכאוניים או קיטצ'יים נורא

אני בטוחה שיש סופרים ישראלים פחות דכאוניים (כמו גרוסמן, או סנדרסון) אבל אני לא מכירה אותם כל כך.. 5. אני חושבת שהוא היה ותמיד ישאר ספר יוצא דופן ומיוחד, וזו באמת הייתה חוויה בשבילי לקרוא אותו, אבל הוא...לא "עשה לי את זה".. המ...טוב, זהו. וא...הזכרתי את העובדה שחזרתי? המחשב שלי היה שרוי במוות קליני לזמן-מה, ורק לפני זמן קצר הועיל בטובו לקום לתחיה

אז..א..היי!

 

[דוסטו]

ילדתי הצעירה -ענין של פער דורות

האירי את עיניי אשר טחו (עם דגש בח' כי נפלה ח' אחת) מראות מרוב זוקן ומעודף קריאה- מי זה הסופר הישראלי הלא דכאוני, ולפיכך כה יוצא דופן בנוף הספרותי הפרוזאקי שלנו - סנדרסון. לא שמעתי, לא קראתי, לא מכיר ולא יודע. ועצה קטנה - "ספרים ישראלים הם דיכאוניים וקיטצ'יים" זו הכללה. די סתמית. מאוד לא מבוססת. ולא כדאי לעשות הכללות בכלל, בעיקר כאשר "אני לא מכירה אותם כ"כ ". זה לא כ"כ נבון, אם להיות מעודן ועדין. יש לנו גם חילוקי דעות על ההגדרה של "ספר מופת". אני מוכן להמר שילדייך יקראו את 'הנסיך הקטן' ואת 'פו הדב' כאשר רולינג תיגרס לאבק. הצהרת שאת הולכת להתמודד עם 'חמסין'. ובכן -זו דוגמא לספר מופת. הוא גם ספר קשה. הוא גם ספר קצת תלוי-גיל. אבל היות ואת הקורא הכי צעיר ששמעתי שמתכוון לקרוא את הקלאסיקה העברית הזו - אשמח לשמוע את דעתך המלומדה כאשר תסימי אותו. ובעיקר שבת שלום, וחופש נעים. take care!

 

[Rivendell]

אני נאלצת להסכים על כמה נקודות

דני סנדרסון איש מאוד נחמד ומשעשע. באמת שכן. אבל סופר? קצת גדול עליו. אגב, הספרים שלו בהחלט משעשעים, אבל זה עוד לא הופך אותו לסופר. אפילו לא קצת, אם שואלים אותי. ספרים ישראליים - לא חסרים טובים, ואפילו מופתיים. אבל כמו בכל ספרות שהיא - צריך לדעת מה לקרוא. לגבי קלאסיקות - אני חושבת שזה אכן משהו שנוצר עם השנים. "הארי פוטר" הוא כרגי לא קלאסיקה, אבל אם הילדים של אאווין יקראו אותו - אז הוא כבר יהיה. אני לא מתיימרת לדעת מה ילד יום

אולי כן - ואולי לא. אבל אני לא יכולה להגיד שנפלתי מהכסא או הבנתי על מה כל הרעש הגדול. חביב מינוס, ומאוד מועתק מספרים אחרים. ו"חמסין" - כבד עלי. ובהחלט תלוי דור, ואפילו הייתי אומרת תלוי-בית, כי זו תרבות מאוד ספציפית, שלא כל משפחה מכירה או שייכת אליה.

 

[מול פלנדרס]

מה שכן

בשיר "דון קישוט" של סנדרסון יש שורה שמצטטת את הסצנה מ"התפסן" שכתבתי עליה- על הברווזים שעפים מהאגם. אז אולי זה הקשר שלו לדיון הזה.

 

[Rivendell]

../images/Emo6.gif צודקת בהחלט!

 

[אאווין הרוהירית]

אאוץ'...איזו סקילה../images/Emo122.gif

אמרתי "בדרך כלל", ו"שאני לא מכירה כל כך סופרים אחרים"...ואני זוכרת שזה התייחס לשאלה של "דעתך"..אז למה להיות כל כך תוקפני? אז סך הכל אמרתי שאני אוהבת יותר סופרים מחו"ל בגלל שהסופרים הישראלים שאני מכירה הם דכאוניים או קיטצ'יים...יש בזה משהו מכליל וגס? אני לא חושבת..וגם אין לי כוח להיכנס לוויכוח שוב. אז מה שזה לא יהיה הפעם- אתה צודק דוסטו, במחילה ממך, אני מאוד מצטערת... כנראה באמת דני סנדרסון לא יכול להיחשב כסופר- יותר משורר, טעות כנה שלי. לגבי הארי פוטר, זה אולי לא פייר, אבל כשמליוני אנשים אוהבים את אותו הספר- בהחלט ניתן לשים אותו בקטגורית ה"יצירות מופת"... בכלל- לגרום לכל כך הרבה אנשים לקרוא את הספר ולאהוב אותו- זה כבר אומנות. אף פעם לא אמרתי שהארי פוטר הוא קלאסיקה..אני לא חושבת שהוא אי פעם יהיה- אבל יצירת מופת...כן, אני בהחלט חושבת. ואני בטוחה שילדי יהנו מפו הדוב, מעליסה בארץ הפלאות ומהנסיך הקטן אבל גם ספר קליל ומהנה כמו הארי פוטר לא יהרוג אותם, אני בטוחה. לגבי חמסין- אני לא יודעת אם אני באמת יצליח לקרוא אותו, אז אל תעלו ציפיות ...אבל אני יכולה להגיד שבינתיים, התרשמתי מהספר עמוקות- הכתיבה מדהימה מאוד שוטפת

אני הגעתי רק עד לעמוד שולשים

(הייתי צריכה להחזיר אותו לספריה

), אז אני לא יכולה להיגד יותר מזה. בינתיים אני חושבת שאני הולכת לסיים את מובי דיק סוף סוף, ובאמת הגיע הזמן..אני נוסעת עכשיו לאילת לארבע ימים, אז יהיה לי מה לעשות בזמני הפנוי ובטון חיובי זה, אני רוצה לסיים את ההודעה

יום טוב לכולם

 

[Gilmore Girl Rules]

אליס. לא עליסה. אליס.

(סליחה, אני רגישה בנושא

)

 

[Gilmore Girl Rules]

בנושא?../images/Emo12.gif בקשר לנושא.

 

[הגמדה מסביליה]

יש כמה חורים בתיאוריה שלך..

לא כל ספרות פופולרית עולה בקנה אחד עם פרמטרים של איכות. גם רם אורן, הוא סופר פופולרי ומיינסטרימי, האם הדבר הופך את ספריו ליצירת מופת ? כנ"ל לגביי פאולו קואלו וגבי ניצן.. אין הדבר מרמז על כך שאלו יצירות מופת דגולות, אלא שהן שבו את לב הקוראים. מסיבה כלשהי. מלאכתה של רולינג היא בהחלט אומנות, אך לאו דווקא בתחום הפרוזאי. ואח שלי אכן לוחץ עליי קשות לקרוא את "הארי פוטר", אבל מכיוון שלא הצלחתי לגרום לו לקרוא את "1984", לא ממש מצאתי סיבה לטרוח..

 

[אלת הירח]

הסיבה לקרוא או לא לקרוא את

"הארי פוטר" לא צריכה להיות כדי לתת לאחיך פרס או עונש. ומסכימה שלא כל ספר פופולרי הוא יצירת מופת. ואפילו לא כל ספר מצוין הוא יצירת מופת. ואני דווקא כן חושבת שספרי הארי פוטר הם מצוינים, אבל אולי להגיד שהם יצירת מופת זה קצת מוגזם. לפחות לפי הפרמטרים שלי.