כמה שאלות

[אלת הירח]

החתולה שלי לא תסתובב בחוץ אבל

אין שום סיכוי שאני אצבע פרווה של אף אחת מהחתולות שלי משום סיבה. זה מטורף. אנשים מתנכלים לחתולים באופן כללי ואני מתכוונת לעשות כל מה שביכולתי בשביל לשנות את העובדה הזאת.

 

[slevinger]

חתול לבן הכי יפה בעולם

והוא שלי! והוא גם "ילד" טוב רוב שעות היממה.

 

[Rivendell]

בהחלט מתוקון!!!

 

[Boojie]

מעולם לא קראתי את הסדרה,

אבל אני הייתי נזהרת מלשפוך נהרות של התלהבות על סדרה שקראתי בתור ילדה. הרבה פעמים האפקט הוא אפקט של נוסטלגיה, לא אפקט של איכות, ומכיוון שזה קרה לי המון פעמים, אני מרשה לעצמי להניח שזה קורה גם לאחרים. לא כל מה שקראת בתור ילדה ונורא אהבת, היה משאיר עלייך את אותו רושם אילו היית קוראת אותו לראשונה בתור מבוגרת. ואיך שאת מתארת את הספר הזה, מה אני אגיד לך, לא ממש יוצר רושם של מורכבות. אולי אני טועה, וזה רק בגלל התיאור שלך, אבל...

 

[Rivendell]

תשמעי, זה מורכב כמו הארי פוטר בערך

וקראתי אותם גם אחרי הילדות, כך שאני יכולה להבטיח לך שזה באמת טוב, ולא טוב נוסטלגית (את צודקת אגב, אבל את זו ספציפית קראתי גם בגיל בוגר יותר ועדיין היה מצויין). אבל עלילתית - דומה לחלוטין להארי פוטר, וגם רעיונית האמת. אני מן הסתם לא יכולה לתאר את כל הספר, אז צר לי שזה מתפספס.

 

[חסונוס]

אני בטוחה שהארי פוטר יהפוך

לקלאסיקה. אני אישית די נהניתי לקרוא אותו אבל בספר הראשון חשבתי מה עושים ממנו , כלומר סידרת נרניה הרבה יותר מדהימה בעיני. בעיני הדמויות בו לא כל כך מורכבות. מה שנחמד בו לדעתי זה החיבור בין עולם הדמיון הכישוף והקסם (תוך איזכור של חיות ומיתוסים קדומים ) לבין עיר מאוד מודרנית. בסרטים למשל הילדים לובשים מדים בית ספר , יש להם משטר לא פשוט , ואני מאמינה שזה מגביר את ההזדהות של ילדים (וגם גדולים כנראה) עם הארי פוטר. לגבי שאר השאלות: המילה קלאסיקה מזכירה לי סדרת ספרי חובה מהתיכון: את אבא גוריו די לא סבלתי, אבל את החטא ועונשו אהבתי מאוד, את 1984 לא קראתי, מאה שנים של בדידות אהבתי מאוד. המלט גם התרשמתי מאוד. אבל בגדול - אני מעדיפה ספרים ללא הארכות מיותרות של תיאורי מקום ויותר קל לי מטבע הדברים להתחבר לעלילה שמתרחשת בעולם שאני מכירה. (למרות זאת משר הטבעות מאוד נהניתי ) לגבי ספרים מקומיים או לא, אני אוהבת לקרוא ספרים שמתרחשים רחוק כי זו סוג של התרחקות מאיפה שאנחנו חיים יש בזה משהו מרענן וגם יוצא לי לקרוא יותר ספרות טובה מתורגמת . מצד שני יש הרבה ספרים ישראלים שאהבתי : גרוסמן, מאיר שלו, א.ב יהושע. ובקשר לתפסן משדה השיפון מאוד אהבתי את הספר. בגיל ההתבגרות קראתי אותו איזה ארבע חמש פעמים וכל פעם הוא השפיע עלי.

 

[een ogenblik]

כמה תשובות

1. מה אתם מעדיפים קלאסיקות (אלכסנדר דיומא וכדו') או ספרים "מודרניים"? אני מעדיפה ספרים טובים. קלאסיקות הן תחום רחב מאוד, וכך גם מודרניים, אני אוהבת משניהם, אני לא-אוהבת משניהם. אהבותי אינן נקבעות על פי ההגדרות הרשמיות של הספרים. 2. מה אתם חושבים על הספר 1984? כרעיון? מבריק. כסיפור? מדכא. אני מעדיפה את "חוות החיות" של ג'ורג' אורוול על פני "1984" בדרך כלל. 3. הארי פוטר: זוועה או יצירת מופת? לא זה, ולא זה. הארי פוטר הוא ספר נחמד, ואפילו טוב למדי, בינתיים איני מגדירה אותו כיצירת מופת. ישנו קו התקדמות באיכות הספרים לאורך הסדרה, וקיימת האפשרות שבסיומה היא תוגדר כיצירת מופת. כפי שזה נראה כרגע, היא רחוקה מכך. 4. סופרים ישראליים או סופרים מחו"ל? יש יותר ספרים מתורגמים שאני אוהבת מספרי מקור. יש יותר סופרים לא ישראלים בעולם מסופרים ישראליים. שוב, אני בוחרת על פי איכות הספר עצמו, ולא על פי מוצא הסופר. 5. ושאלה שהופיעה כבר אבל אף אחד לא התייחס אליה: מה אתם חושבים על התפסן (בשדה השיפון)? לא הרבה. קראתי. לא התרשמתי. זוכרת במעט, ואיני בטוחה שאני זוכרת את העלילה עצמה, או את מה שאחרים אומרים על העלילה. את Pראני וזואי" ו"הרימו את קורת הגג, נגרים" אהבתי יותר.

 

[ל א]

כמה תשובות

1. בד"כ אני מעדיף ספרים מודרניים, אבל אני בהחלט קורא גם קלאסיקות. 2. דברים טובים בעיקר. הוא המוצלח מבין הספרים שקראתי, שמביעים רעיונות דומים ("אנחנו" של יבגני זמיאטין, שאורוול הושפע ממנו, או "עולם חדש אמיץ" של אלדוס האקסלי). הוא כתוב היטב, סוחף ותמיד נשאר רלוונטי. 3. לא קראתי וגם אין לי עניין לקרוא, אז אני לא יודע. הייתי מהמר על זוועה. 4. מחו"ל. (מאותה סיבה שאני מעדיף ספרים מודרניים, אגב). באופן פרדוקסלי, הם יותר קשורים אלי תרבותית, לעולם המושגים שלי ולמקום שבו (אני מדמיין ש) אני חי. אם כי אני לא פוסל על הסף סופרים ישראלים. 5. כשהייתי בתיכון, אהבתי נורא לשמוע פאנק (P). רעש בשלושה אקורדים שמלטף לך את האוזן וצועק עליך בדיוק את הדברים שאתה רוצה לשמוע, גורם לך להרגיש טוב עם עצמך ורע עם כל השאר. מין התעלות שכזו. ככה הרגשתי גם לגבי התפסן, שקראתי באותה תקופה. כמה שנים אחרי, ההתלהבות אמנם עברה (הן מפאנק והן מהתפסן), אבל אני תמיד אזכור אותם לטובה. היום

 

[אלת הירח]

תשובותיי

1. תלוי מה. בשביל הכיף אני מניחה שאני מעדיפה ספרים קצת יותר מודרניים. 2. 1984 הוא אחד הספרים שהכי השפיעו עלי בזמנו. אני חושבת שזה ספר טוב וחשוב, אבל לפעמים מטריד אותי השימוש שנעשה בו, כמו כל אלה שטוענים (1984 זה כאן" וכו'. זה מזכיר לי קצת, אם כי כמובן שאין מה להשוות, את כל אלה שמשווים דברים שקורים כיום לשואה. 3. סדרת הארי פוטר מדהימה בעיניי. כל כך הרבה דמיון, תשומת לב לפרטים. תחושה של עולם מלא שקיים בהישג יד. בדיוק סיימתי אתמול את החלק הרביעי ואני מתה כבר לקרוא את החמישי. אני ממש לא מצליחה להבין למה יש אנשים שחושבים שהם זוועה. 4. בדרך כלל יותר סופרים מחו"ל, אבל זה רק כי יש יותר מבחר. ואולי גם כי אני צריכה קצת חופשה מהמציאות שלנו וספרים הם קצת בריחה בשבילי. 5. את "התפסן" קראתי בגיל 15-16 ואהבתי אותו מאד אז. אני לא יודעת מה הייתי חושבת עליו היום. סביר להניח שאני עדיין אוהב אותו, אבל אולי פחות.

 

[Crazy_Bitch]

גם אני עונה....

כשיש שאלות נחמדות ולא יותר מדי, אני שמחה לענות! 1- בדרך כלל אני אוהבת ספרים ישנים יותר, אבל גם ספרים חדשים. כל הספרות הפוסט-מודרניסטית (ככה לקרוא לזה?), והאתגר קרתים למינהם של השנים האחרונות עושים לי כאב ראש אחד גדול. 2- 1984, ספר חובה. שנון, מצחיק, ביקורתי ואנטי קומוניסטי. אני לא צריכה יותר מזה בחיים... 3- הארי פוטר נחמד בפעם הראשונה, גימיק מתוק ודי סוחף. את השני והשלישי קראתי ב-5 ימים בסיני, אבל בעיקר כי לא היה לי ספר אחר. את הרביעי התחלתי ובעמוד מאה השתעממתי... 4- סופרים מחו"ל! כמעט רק.. היו כמה סופרים ישראלים שהסתדרתי איתם, אבל בכללי אני לא מתה על זה. תמיד יש לזה קשר לעם ישראל ולמדינת ישראל וזה לא בשבילי. 5- את התפסן שנאתי בפעם הראשונה לפני 3 ומשהו שנים. כשנצטרכתי לקרוא אותו שוב השנה בשביל בית ספר, סבלתי מכל עמוד. ואחר כך עוד לנתח אותו? איכסה. אז הוא פרץ גבולות לפני 50 שנה. שתי נקודות על זה. אבל הוא פשוט לא עושה לי את זה...

 

[דוסטו]

כלבה מטורפת - האם זה עובר עם הגיל?

"תמיד יש לזה קשר לעם ישראל ולמדינת ישראל וזה לא בשבילי"- זו איזה מרדנות של גיל 16 ? שנאה עצמית הנובעת מבורות? יש כאן כמה שיוכלו לעזור לך להפטר מהעסק ולעבור לארצות השפלה הקרירות (והטפלות ומשעממות)

 

[אאווין הרוהירית]

~נאחנת עמוקות~

אני חושבת שכרגע פסלת את התאוריה של "בכל אחד מסתרר ילד"^_^ נו טוב... אני חייבת להסכים עם קרייזי ביטצ' לגבי ספרים שקשורים לעם ישראל ולמדינת ישראל. ואם אתה באמת רוצה לדעת למה, דוסטו- אז כנראה זה בגלל שמסתכלים סביב ורואים איזה עם על הפנים יש לנו, וזה נורא מבאס לקרוא ספרים על גבורה של הימים ההם- בשביל מה כל כך הרבה אנשים מתו? יש הרבה נערים ונערות שעוברים ברגעים אלו את שלב ה'שנאה העצמית' משום שיש מעט מאוד סיבות לאהוב את עצמנו כרגע. ושלא תחשוב שאני לא מכבדת ומעריכה את ההעם והלאום שלי- אבל כל המצב הנוכחי עלה לי על העצבים. אז פשוט תצטרך לסלוח לנו על ה'אנטי' הזה, ולהבין שזה נובע מדכאון ומיאוש- ולא מבורות. ואולי זה יעבור עם הזמן ואולי לא..זה כמו הקטע האתאיסטי הזה שאני עוברת כרגע

וא.. אני באמת מעדיפה לעבור לארצות קרירות יותר כשאני חושבת על זה

. אני כן מסכימה שזו המדינה הכי יפה שיכלו לתת לנו, קצת חמה- אבל בהחלט מדהימה... אני רק חושבת ש- חבל שדפקנו אותה ככה

. ושוב, הכל נאמר מתוך כבוד ואין הנ"ל מתכוון לפגוע בשום צורה, אני מקווה שזה ברור...

 

[shira245]

אני לא כ"כ מסכימה איתך.

בתור "נערה" ואני מניחה שאנחנו בערך באותו גיל אני די חולקת עליך. מה רע בספרים שמתרחשים בתקופת קום המדינה או בספרים שמדברים "על הגבורה של הימים ההם"? חבל שאין אנשים כאלה היום. אולי זאת לא מדינה מושלמת,והמצב הנוכחי די גרוע אבל אולי תנסי להסתכל על היתרונות שלה(ובאמת שיש כמה) במקום החסרונות שלה? ועם על הפנים? ממש לא.

 

[danieljj]

אני דווקא

אוהבת ספרות ישראלית רק בגלל שהיא מזכירה לי דברים מהארץ.

 

[אאווין הרוהירית]

לא הבנת אותי..

אני מדברת על העובדה שבגלל שהיו אנשים כל כך נפלאים בעבר, זה מדכא אותי לקרוא עליהם- זה מדכא לדעת שהגזע של הגיבורים נכחד לאט לאט ויש המון פוצים וערסים במקומם.

 

[BLABLA90]

לאאווין הרוהירית

לכל דור יש את ה"נפלאים" שלו, גם לנו יש, את פשוט לא מסוגלת להבחין בהם בגלל שאת לא מסתכלת על המצב בפרספקטיבה של עבר. "הנפלאים" זה אותם אנשים שזוכרים שנים אחרי שעבר זמנם, וה"נפלאים" של זמננו, פשוט עדין לא עבר זמנם. אני מאוד אוהבת לקרוא ספרים על אז, במקרה עכשיו אני קוראת את "קיבוץ מקום" של עמיה ליבליך, זה נותן לי איזשהו מבט שונה על החיים בקיבוץ. אם את רוצה עוד המלצות, את יכולה לפנות אלי.. זאת ההודעה הראשונה שלי בפורום, אז רק רציתי להגיד שלום, אני בת 17 (עוד מעט), קוראת הרבה ספרים, מקווה להשתלב פה טוב, שמתי לב שרב האנשים פה יותר מבוגרים ממני.... ביי..

 

[Rivendell]

ברוכה הבאה ../images/Emo24.gif

מה עם טקס חניכה?

 

[הגמדה מסביליה]

שירשם בפרוטוקול

שאני מאוד אוהבת ספרות ישראלית, אך מאידך לא ששה במיוחד לקרוא ספרים המדברים על "הגבורה של הימים ההם" (כפי שהיטבת לנסח). ואומר לך למה. ספרים אלו לרב מציגים עמדה מאד חד מימדית, שלא לומר קלישאתית של ההתרחשויות ההסטוריות. סופרים ישראלים מתקשים לגעת בסוגיות ארצישראליות ולצאת מזה כמו שצריך. א.ב יהושע חטא קשות לטעמיי בספרו האחרון, המכיל אין ספור סטריאוטיפים על דעות הערבי, בספר המתיימר לייצג את הסכסוף הארצישראלי. כל ספריי הנעורים על תקופת ההעפלה ועל המחתרות, לוקים גם הם בחד-מימדיות קשה. קשה לי שלא לראות תעמולה בספרים האלה, למרות שזוהי בוודאי לא תעמולה מכוונת. זהו פשוט פרצופו של האתוס הציוני, החד מימדי, ההירואי.. אבל אם כבר בספרים ארצישראלים עסקינן, יש גם ספרים שמצליחים לגעת בגרעין הקשה של הארצישראליות מבלי להכווה. "חמסין" הוא ספר מצויין, מרגש ויוצא דופן. מאד לא חד מימדי. כך גם לגביי "עיין ערך אהבה" (הו, כל הגרוסמנים הללו) אז התשובה שלי היא למעשה די אמביוולנטית. זו נראית לי קביעה שטחית, להמנע מספרות ישראלית רק בגלל דברים שהיא כביכול מייצגת או מציאותש שהיא כביכול כופה. וול דאן, יש מחר בגרות בספרות ועליי ללכת לישון.

 

[דוסטו]

הרהורית ילדתי הרכה -

אני מהמר שהחורים שיש לך בהיסטוריה של מדינת ישראל החל נאמר מסוף המאה 19 הם בגודל של בור. אני בספק אם אי פעם שקלת את הבעד מול הנגד. אני לא בטוח שאת מעריכה נכון את מה שנעשה כאן במאה שנה (שלוקח לעמים אחרים מאות שנים). ואני לא בטוח שאת מודעת להשוואות בין ישראל בת ה -55 ויתר העולם המערבי. לא שאני חושב שהכל כאן ורוד. אבל הכללות גורפות על ספרות קיטשית משעממת כי היא נוגעת לעם ישראל ומדינת ישראל - הן אפילו לא מרגיזות. הן קשקוש ילדותי חסר שחר הלוקה בשטחיות וחוסר ידע. הפרכת ססמאות ריקות ומטופשות.

 

[אלת הירח]

בקשר לספר הרביעי של "הארי פוטר"

הוא מתחיל קצת איטי. חבל שהפסקת בעמוד 100 כי זה נהיה הרבה יותר מעניין מהרגע שהם מגיעים לבית הספר עצמו.