תודה לך, פנינה על הפינה הגאונית שהמצאת
פשוט גאוני. תודה לכם, על התגובות וההערות המחכימות. תודה על ההקשבה והסבלנות, אני דיברתי המון השבוע. בקשר ל"אני מאמין" אף פעם לא שאלתי את עצמי מהו. כפי שאמרתי, אני מספרת מהבטן, לא מנתחת. אבל עכשיו ששאלת אנסה לנסח אותו: א. ספר רק סיפור שאתה אוהב. רק מה שמצא את הדרך אל לבך ימצא דרך ללב האחרים. ב. כדאי וחשוב שתכיר סיפורים רבים ושונים אך גם אם אתה יודע לספר רק מעט סיפורים, זה בסדר. את המעט הזה עליך לספר הכי טוב שאתה מסוגל, עליך להיות מומחה בו, אלוף.. ג. לא די בסדנאות. לך לשמוע מספרים טובים. גם רעים, גם מהם לומדים מה לא לעשות. ד. בראשית הדרך מותר לך לחקות מספרים שאתה מעריץ. לאט לאט תמצא את השביל שלך, את הדרך הבלעדית לך. ה. עבודה על סיפור יכולה להיגמר הרבה אחרי שיש לסיפור חיים על במה. לפעמים, האסימון יכול ליפול לך אחרי שנים. ו. למד מהקהל שלך. לא כל הערה צריך לקבל, אבל יש לבחון כל הערה, כל משוב בתשומת לב. ואם הערות חוזרות על עצמן, קח לתשומת לבך. ז. סיפור שאתה אוהב, , שהשקעת בו, יש סבירו גבוהה שימצא דרכו אל לב הקהל. לא תמיד זה כך אבל יש סיכוי גבוה שזה אכן יקרה. זהו. אני מרגישה שב"מאחורי הקלעים" לא הייתי ממוקדת ו"תפסתי מרובה" מרוב התלהבות מעצמי ורצון לשתף... שוב, תודה על המקום שנתתם לי, על הסבלנות והאהדה.. אני מאושרת להיות חלק מהפורום החכם והמקצועי הזה. מספר סיפורים הוא מקצוע מאד בודד. עם פורום כזה, אני לא לבד. ונסים בשירת "התקוה"...
