כיתת אומן (שבוע 9)

[המרגלית]

המשך

למעשה, הסיפור הוא חלק משני מופעים שונים. האחד, מופע שנקרא "נשיקה ספניולית" והוא מכיל שירים וסיפורים מהווי יהודי ספרד, או שעברו גיור כהלכה באמצעותי ליהדות ספרד, כפי שקרה לסיפור הזה. סיפרתי אותו פעם בתחרות מספרים בלאדינו ובעקבות ההצלחה הכנסתי אותו למופע "נשיקה ספניולית" שבו הוא מסופר בעעברית מתובלת שפע לאדינו. אני משלבת את הסיפור במופע נוסף שעוסק הרבה באמהות, . מופע זה אינו מופע מוסיקאלי כמו "נשיקה ספניולית" ששם שלושה נגנים מקיפים אותי. זהו מופע יחיד של סיפורים בלבד, לקהל רחב, לא מוגדר. קהל מבוגרים. תגובות מיוחדות? כן. מתילדה כהן סראנו, הכהנת הגדולה של הלאדינו הכניסה את הנוסחה שלי בלאדינו לספר שלה שעוסק בסיפורים סביב הזיקנה. בכך המשיכה את תהליך ה"גיור" שעשיתי לסיפור. הוצאת ספרים ביקשה וקיבלה רשות להכניס אותו לחוברת עבודה לילדים. לפעמים אני חשה שיש אנשים בקהל, בעיקר מבוגרים דוברי לאדינו, שקשה להם עם זה שהגוזל השלישי אומר את האמת: לא בטוח שאוכל לטפל בך באותה מסירות, אמא.. יש רחש כזה בקהל בקטע הזה שמראה לי שיש אנשים שקשה להם לשמוע את זה. ועוד תגובה: בעקבות הסיפור, חברה סיפרה לי את הסיפור הבא: לפני כמה שנים התקלקל לנו המקרר וחמותי קנתה לנו מקרר חדש, יקר מאד. אמרתי לה: אבל איך, מתי אוכל להחזיר לך את הכסף. היא אמרה: כשהבן שלך יתחתן, תקני לו מקרר חדש וטוב, ככה תחזירי לי את הכסף...

 

[המרגלית]

המשך

הטקסט שלפניכם הוא פחות או יותר גוף הסיפור כפי שאני מספרת אותו על הבמה. אלא שהפתיחה היא כזאת: היום התקשרתי לאמא שלי, בוכה. למה את בוכה? מה קרה? אמרתי אמא, אני יודעת שאצלך התפוצץ צינור, שהפיליפינית לקחה חופש פתאומי, שעלה לך הלחץ דם, אני מתה לבוא לעזור אבל איך, כשלקטנה יש חום ולו יש דלקת עינים, וחוגים, ושיעורים ו... אני אוכלת את עצמי... אמרה לי אמא: תרגעי, ג'ויה, אל תאכלי את הלב, הנה, תשמעי סיפור. וזה הסיפור..... כשהקהל של דוברי לאדינו אני מסימת כך: "אז מה יהיה אמא, מי יטפל בך כשאהיה עסוק עם הילדים שלי?" והיא אומרת: "אלוהים גדול, בני, כמו כל הציפרים הזקנות. שמעתי, בני, שבקרית מטלון, בפתח-תקוה, יש מקום, גן עדן לזקנים, משהו עולמי. אם יקבלו אותי, ארשם לשם..."והקהל צוחק נורא אני רומזת לבית האבות של הספרדים.א. במופע המוסיקאלי מקדים את הסיפור שיר על צפור ואחריו, "אל הצפור של ביאליק מתורגם ללאדינו. לא, אין לי המלצות מיוחדות למי שיאמץ את הסיפור. ספרו כמו שמתאים לכם. יקירי, ליתר השאלות של חברי הפורום אשיב מחר או בימים הקרובים. הילדים שלי באמת חולים...

 

[הגבירה מן האגם]

רק אל תשאלי אותם

אם גם הם יטפלו בך וכו'... שיהיו בריאים. בטח שיטפלו. שאלה לי: האם קרה במהלך הזמן שאת מספרת את הסיפור הזה שמישהו ניגש אלייך בתום המופע והעיר משהו לגבי הסיפור הזה? סקרנית..

 

[המרגלית]

כן, חברה מספרת-סיפורים אמרה

שהסיפור גרם לה לדמוע... וגילה, שותפתי, שאמא שלה היתה מאד חולה כשהיו לה קטנטנים, אמרה שזה מצמרר. אגב, במקור הציפור משליכה לים את שני הגוזלים השקרנים מה שאצלי לא בא בחשב ון בשום אופן... היא בוכה, הנודניקית.... אגש אליה...

 

[הגבירה מן האגם]

זה מעניין. בעצם את אומרת

שריככת את גורלם של הגוזלים. ועדיין האפקט של הסיפור הוא דרמטי. כלומר, לא דווקא גורלם הוא זה שמביא את התגובה ומשהו בהבנה על מערכת היחסים הוא הטריגר?

 

[המרגלית]

אכן, לא הדרמה בפתיחה אלא התובנה שבדיאלוג

 

[אילן ענבר]

המרגלית היקרה

לאחר ששמעתי כיצד את מעלה את הסיפור לבמה, עם שיר לפני ואחרי והתוספת על בית הזקנים אז קל לי יותר לקבל את הסיפור באותו הקשר. אני מקווה שלא נפגעת מהתגובה שלי ובכל זאת אני עדיין מתקשה עם הסיפור "הבסיסי", לא להעלב, אני מניח שיש מי שלא מתחבר עם סיפורים שאני מספר. בכל אופן שיהיה בהצלחה.

 

[המרגלית]

להעלב? אילן בחייך מה אתה חייב להתחבר לסיפור ש

איזה רגיש אתה. מה הקשר לעלבון. אני באה עם סיפור, מילא אם זה היה סיפור שאני כתבתי, ויש מי שמתחבר ויש מי שלא. בוא נאמר שאם הייתי מספרת אותו ואתה בקהל, והיית בא ואומר שלא אהבת את הסיפור, אז אולי. אם כי בם זה בסדר גמור. ובפורום, דיון לשם שמים לא?'

 

[המרגלית]

מספרים יקרים, שלום וברכה,

הסיפור "שלושת הגוזלים", כפי שקראה לו PERHAY, מלווה אותי שנים. לואיס צור, חברתי הטובה, שהיא מספרת סיפורים מופלאה וממנה למדתי יותר מבכל סדנה, היא סיפרה לי את הסיפור.סיפרה, כמובן, בלי לתת שם לסיפור, ואני כיניתי אותו "הצפור וגוזליה". רק לפני כמה חדשים שאלתי אותה מה בעצם המקור של הסיפור והיא מצאה שהוא מופיע באוסף סיפורי עם שליקט לא אחר מאשר ידידנו טולסטוי. מדוע דווקא בו? תראו, עד לפני שלוש שנים לערך הופעתי על הבמה רק בסיפורים אישיים או כאלה שהפכתי אותם לאישיים, פסבדו אישיים. רק בזמן האחרון התחלתי לספר למבוגרים גם סיפורים לא אישיים, סיפורי עם. לילדים סיפרתי גם קודם כמובן, אבל סיפורי עם למבוגרים זה מבחינתי די חדש. רציתי לעסוק באחד מהסיפורים הללו שהתחלתי לספר ובחרתי בסיפור הזה שהוא נוגע ללב, וקל להתחבר אליו. צומת הדרכים הקשה והכואבת שבה אתה עומד מטופל בילדיך שלך הקטנים ומצד שני ההורים מזדקנים, חלשים, זקוקים לעזרה ולטיפול, זה מוכר לרובנו. הסיפור הזה תמיד מעורר בי את הקריאה: חבר'ה, תביאו נכדים לפני שסבא מת וסבתא הופכת לשבר כלי... היה לי חשוב לבחור בסיפור שאני מספרת בפועל למבוגרים, לא מעט, שיש לו חיים על במה.

 

[שחרזדה האחת]

המופע של המרגלית.. נשיקה בספניולית

הערב היה, הייתי בו ומאד נהניתי.. ההקהל מבין הלדינו התמוגג. מופע מושקע, מקצועי ומרגלית מספרת .. פשוט .. פנינים.. כייף לשמוע אותה,, המעברים מסיפור לסיפור בשילוב המוסיקה הנהדרת.. חוויה. תודה לך על זה.. סיפרה שם את הסיפור הזה , והציפור, הוסיפה בהומור שיש בפתח תקוה בית אבות , אם יקבלו אותה , תבלה שם בזקנתה... חמוד מאד..

 

[המרגלית]

שחרזדה, שמחה מאד שאהבת ונהנית.

 

[מספר נודד63]

מקבליה לסיפור הזה

סיפור - בעל רעיון דומה שמעתי מפי תולי פלינט סיפור עם מג'רבה על בחור שהסתדר בחיים ומבקשן להחזיר לאביו - כי כל מה שיש לו בעולמו אישה נאה ונבונה ילדים משכלים ומחונכים עסק מצליח ופרנסה ברוחב לב כל זה מהחינוך שקיבל מהאבא. וכעת לאחר שהסתדר בחיים הוא מחליט להחזיר לאביו על כל הטוב שעשה עימו. האבא אומר: תודה, אך לעולם לא תוכל להחזיר לי את מה שאני נתתי לך לכן השקע בילדיך הם העתיד - הם התקווה הבן מתעקש. לבסוף האב מסכים ואומר לבן: תקנה לי ספנג' (ספוגניה מטוגנת בשמן בארצות צפון אפריקה) הבן אומר זהו? האב אומר - כן אך אני רוצה שתקנה לי אותה כשאני על כתפייך. אין בעיה אני חזק ולכבוד הוא לי לשאת את אבי על כתפיי דוכן הספנז' נמצא לא רחוק מחוף הים האב בוחר ספנג' כשהוא על כתפי הבן ובקול תינוקי משהו מבקש שיטבלו בדבש ובבוטנים וכך כשהוא על כתפי הבן הוא אוכל את הספנג' לא צריך לתאר - כיצד הדבש נוזל על הראש - השער - חודר בין הבגדים הבן מתאפק - לא רוצה לפגוע באביו הזקן ואז האב מבקש שהבן ייקח אותו לחוף הים - הוא רוצה לראות את הים. הולכים בחול המשא על הגב כבד מגיעים לקו המים האב ממשיך לאכול וברגע מסויים - זורק את הספנג' לים ואומר: איכס - נמאס לי מהספנג' הזה. כאן הכן כבר לא יכול להתאפק מוריד את האב בכעס מעל כתפיו וצועק עליו: "אתה לא חושב שאתה מגזים - נמאס כבר מהשטויות שלך" האב מחייך ועונה לבן: "אתה רואה אמרתי לך שלא תוכל להחזיר לי את אותו היחס שנתתי לך, לכן אמרתי לך השקע בילדייך". ספרתי את הסיפור הזה לא מעט פעמים - ואנשים מאוד מסכימים עם הסיפור והם מהנהנים בראשם להסכמה כואבת - אך מציאותית. אגב את הסיפור הזה הכנסתי - לפורום תחת השם: "לעולם לא תוכל להחזיר לי את מה שנתתי לך".

 

[הגבירה מן האגם]

הערה קטנה לעניין הסיפור הזה

ושלא תשמע כמו נזיפה חלילה אבל זו בהחלט בקשה מפורשת - להרבה סיפורים, יש גם את הסיפור על הסיפור או המספר. הסיפור הזה הובא בינינו, סופר מלכתחילה על-ידי עפרה קיפניס. למה אני מציינת זאת? משום שלכל מספר סיפורים יש את אותם הסיפורים שהוא רואה בהם סיפור חתימה שלו וחשוב לו שידעו זאת. הסיפור הוא חופשי, הוא סיפור עם, אבל מי שהניח אותו מחדש בעולם במקומותינו היא עפרה ומשום הקשר העמוק שיש לה עם הסיפור יהיה יפה אם מי שמספר אותו הלאה יציין זאת. מספר נותן, מספר מקבל - אין לנו הרבה רכוש בר קיימא בעולם הזה, אבל יש לנו את השרשרת הזו, את התנועה מהעבר לעתיד העוברת בינינו. הקהל צריך לדעת את זה - וגם אנחנו, ככה בשביל הצניעות. בברכה,

 

[מספר נודד63]

האומר דבר בשם אומרו

חכמנו למדנו "האומר דבר בשם אומרו - מביא גאולהלעולם" אז אני מנסה להביא גאולה לעולם את הסיפור הזה אני שמעתי מפי תולי פלינט אין לי מושג ממי תולי שמע את הסיפור כך שלא יכולתי להגיד שזה סיפור שהגיע מעופרה. את עופרה, הכרתי במקרה, בהשתלמות שהעבירה נועה באום במעגן מכאל. כך שבאמת לא ממש מכיר אותה - ולא את החומרים שלה חלילה אין בדבריי להוריד מערכה - פשוט לא מכיר. יחד עם זאת - יתכן וקורים מספר תהליכים בו זמנית: כלומר, בזמן שבאזור מעגן מיכאל - זכרון יעקב עופרה עובדת חזק להרים את הסיפור הזה ולהביאו לקהל ותודעה ואף מפרסמת זאת בפורום הנפלא הזה מישהו אחר, במקום אחר בלי שום קשר לפורום - לעופרה או לכל התרחשות אחרת מספר את הסיפור הזה ובוודאי שתסכימי איתי שזה דרכו של סיפור עם שהוא נודד גם בלי כלי תחבורה - ככה מעצמו עושה לו כנפיים ולסיכומו של עניין - אם חשוב כל כך שיאמר - יכתב שהסיפור יצא מבית מדרשה של עופרה הרי שאין עם כך שום בעייה - אומר בכל הזדמנות שהסיפור יצא מבית מדרשה של עופרה ומי יודע - אולי בדרך זו אביא גאולה לעולם.

 

[הגבירה מן האגם]

להביא גאולה לעולם זה רעיון טוב בכל מקרה../images/Emo13.gif

תולי שמע מעפרה או מדאדא ששמע מעפרה. כתבתי כי אני יודעת שבמקרה של הסיפור המסויים הזה - זה חשוב לה. בברכה,

 

[מספר נודד63]

אני שמעתי זאת לפני הרבה זמן

אני שמעתי זאת לפני הרבה זמן - מתולי שעוד לא ממש התחלתי לספר ולא ממש הכרתי את הנפשות הפועלות בתחום ולעצם העניין אם דבר מסוים עושה למישהו טוב אשמח לגרום לכך שיהיה לו טוב יחד עם זאת - יש משהו במה שאומרת המרגלית, אם מספרים את הסיפור כאילו שהוא קרה לי זה קשה. נו - עוד נקודה לדיון בפורום - ככה בלי שהתכוונו צצה לה אשמח לשמוע דעות חברים בעניין. אנסה לנסח את השאלה לדיון: אם מספרים סיפור שבעליו מבקש שינתן לו קרדיט. המספר רוצה לספר אותו "אישי" אם יגיד ששמע זאת מאותו מספר - ייעלם הנופח האישי מהסיפור כיצד מתמודדים עם זה? יורם.

 

[המרגלית]

אכן, רעיון טוב להזכיר על הבמה ממי קבלתי

את הסיפור. אבל, לעיתים קרובות ביותר, גם במקרה של הסיפור הזה, אני הופכת אותו לפסבדו-אישי ואז אי-אפשר לחשוף את המקור. אם פתחתי וסיפרתי על אמא שקשה לה ואיך אני רחוקה ומטופל ולא יכולה לעזור, וכאילו הסיפור סופר לי על-ידי אימי, אז גמרנו. לא אוכל להביא גאולה לעולם. כך גם בסיפור "מה זאת אהבה" שאת, הגבירה, הכנסת למאגר. אני מביאה אותו כסיפור אישי לגמרי, כחוויה אישית של אמא ושלי שבה אנו פוגשות את הזקן במרפאה ואז לא אוכל לומר מנין הסיפור. ויש לי עוד כמה וכמה דוגמאות כאלה. בברכה,

 

[המרגלית]

סיפור יפה. תודה.

 

[הומינר]

ילדים אינם יכולים להשיב להורים כגמולם

אני זוכר את עצמי כילד בבית ברוך ילדים, וכמו בכל בית שיש בסביבה סבתא, הרי היא מתגייסת לעזרה להורים, וגם הסבתא שלנו באה על מנת לשחרר את אימנו, אם ללכת לשוק, או לטיפת חלב עם אחד התינוקות, ואנו השקצים הקטנים, שובבים, ומשגעים את הסבתא, והיה מגיע רגע של משבר, אשר הסבתא היתה מגיעה לקצה גבול היכולת, ואז היתה מפטירה לעברנו, טוב, הילדים שלכם יחזירו לכם כגמולכם, בזמנו זה נראה לנו כבדיחה, אולם עם השנים כאשר אנו אשתי ואני, כאשר עזרנו לילדינו בגידול הילדים, ולא פעם הנכדים עולים ממש על הראש, והאימרה של הסבתא, מופיעה כמו - הכרזה של נבוכדנצר - מנה מנה טקל ופרסין, יעני , הנה אנחנו מקבלים מהנכדים בדיוק מה שאנחנו עשינו לסבתא שלנו ז"ל בזמנו. כאן אני מוכרח לספר, כי רעייתי לאחר שיצאה לפנסיה, היתה מבקרת בבתי נזקקים מטעם הביטוח הלאומי, וקובעת אם הנזקק זכאי לסיוע או לא, ואני הנהג שלה, ולפעמים כאשר לאחר המתנה, היתה חוזרת ומספרת לי, כי עכשיו היא היתה בביקור אצל משפחה עולים מרוסיה, והנזקקת הינה סבתא זקנה, החיה עם נכדה, והנכדה היא המטפלת בסתבא החולה, הוריה נשארו ברוסיה, ורק היא וסבתא נמצאים בארץ , והנכדה מטפלת בסבתא, בכל כך הרבה אהבה ומסירות, ואשתי היתה שואלת אותה, מהיכן המסירות הזו, כמו שאומרים - בכל מאודך - והנכדה היתה אומרת, כאשר אני הייתי קטנה, והוריי היו יוצאים לעבודה, סבתא היתה מטפלת בי, עכשיו אני מרגישה מחויבות כלפיה, ושום דבר אינו קשה מדי, ותמיד היינו נפעמים מהמעשה. אולם לא שמעתי כאן את הסיפור על קערת העץ ????

 

[המרגלית]

הומינר, באמת מפעים לב.