יונה כחולה
New member
מיתולוגיה- מקור ותפקיד
שרון היקרה, קראתי את תשובתך לשחרזאדה בנוגע למיתוסים. לא אכנס כאן לענין הז'אנרים, אלא לתפיסה שהצגת בתשובתך לגבי תפקיד המיתוס. התפקיד החברתי או ההסברתי שלו הוא אולי הרובד הנגלה והזמין של הדברים, אך יש אמת עמוקה הרבה יותר מאחוריו. כמי שעוסקת במיתוסים מכיוונים שונים, ברצוני להביא התייחסות נוספת לנקודה חשובה זו. המיתוסים בכל תרבות היו בעבר המקור העיקרי ללימוד וחניכות בחברה האנושית. התפקיד שנטלה כיום ההסטוריה היה שייך למיתוס. זה היה מקור ללימוד מודלים של התנהגות, התפתחות, התמודדות ופיתוח החכמה האנושית. מקור עתיק ורב עוצמה של הכוונה מוסרית ואתית אך בעיקר סוג של מפת דרכים למסע פנימי. בכל מיתוס התבטא באופן סמלי רעיון וערך נעלה. אם אין זה כך, המיתוס נשחק כבר או שאיננו מובן נכונה. כך, ע"י הזדהות עם מאבק הגיבור, יכול היה האדם לסלול לעצמו דרך אל הנשגב, להמנע מחסרונות וטעויות ולשאוב כח ממודל המקשר את האדם לאלוהי. כך למשל הגיבורים הגדולים, שהיו ממקור אלוהי ואנושי בעת ובעונה אחת ( לדוג' הרקולס שהיה בן לזיווג בין זאוס לבת תמותה ) סימנו לאדם את התכונות הארציות והניצוץ האלוהי שבתוכו וכיצד יוכל לכבוש אותו. ממש הכוונה מעשית. החיבור שמוצאים במיתוסים של התרבויות השונות בדמות גיבורים דומים, מסמלים את הפן האוניברסלי והלא-ספציפי של כל תרבות, הסיפור אולי שונה, אך הפוטנציאל העמוק הוא זהה ונוגע לזהות והייעוד העמוק של להיות אדם.לצערנו מיתוסים רבים נשחקו בגלגולם בין מספרים בתקופות שונות, אך בעיני לשנות כל חלק בהם, בפרט הסוף עלול להוביל לשחיקה נוספת שתסתיר את העוצמה המקורית שלהם. למעשה ניתן לראות זאת כרעיון אוניברסלי שפשוט מקבל ביטוי ספציפי בתרבות, אך איננו "שייך" רק לה. אכן, לראות היום את המיתוס מקבל התייחסות של סיפור יפה ( לרוב לילדים ) בלבד, או כדרך "פרימיטיבית" להסביר לאדם "הקטן והמסכן" מהעבר את תופעות הטבע, דומה לסיפור על המלך ששם אבן כבדה באמצע הדרך והכל עוקפים אותה ומקללים אותו על שאינו מתחזק את הדרכים כהלכה. רק מי שיזיז את האבן הכבדה ימצא את האוצר הממתין לו שם. מי שיעשה מאמץ לקרוא את המיתוס כך וליישם אותו כרעיון בחייו, יזכה באוצר גדול של התודעה, שהמיתוס מוביל אליו. מי שמענין אותו להתבונן על מיתוסים מנקודה כזו- יכול לעיין במאמרים המופיעים בכתובת הנלווית. מעבר לכך כל הכבוד על הפרוייקט היפה בפרדס חנה. בהצלחה !!
שרון היקרה, קראתי את תשובתך לשחרזאדה בנוגע למיתוסים. לא אכנס כאן לענין הז'אנרים, אלא לתפיסה שהצגת בתשובתך לגבי תפקיד המיתוס. התפקיד החברתי או ההסברתי שלו הוא אולי הרובד הנגלה והזמין של הדברים, אך יש אמת עמוקה הרבה יותר מאחוריו. כמי שעוסקת במיתוסים מכיוונים שונים, ברצוני להביא התייחסות נוספת לנקודה חשובה זו. המיתוסים בכל תרבות היו בעבר המקור העיקרי ללימוד וחניכות בחברה האנושית. התפקיד שנטלה כיום ההסטוריה היה שייך למיתוס. זה היה מקור ללימוד מודלים של התנהגות, התפתחות, התמודדות ופיתוח החכמה האנושית. מקור עתיק ורב עוצמה של הכוונה מוסרית ואתית אך בעיקר סוג של מפת דרכים למסע פנימי. בכל מיתוס התבטא באופן סמלי רעיון וערך נעלה. אם אין זה כך, המיתוס נשחק כבר או שאיננו מובן נכונה. כך, ע"י הזדהות עם מאבק הגיבור, יכול היה האדם לסלול לעצמו דרך אל הנשגב, להמנע מחסרונות וטעויות ולשאוב כח ממודל המקשר את האדם לאלוהי. כך למשל הגיבורים הגדולים, שהיו ממקור אלוהי ואנושי בעת ובעונה אחת ( לדוג' הרקולס שהיה בן לזיווג בין זאוס לבת תמותה ) סימנו לאדם את התכונות הארציות והניצוץ האלוהי שבתוכו וכיצד יוכל לכבוש אותו. ממש הכוונה מעשית. החיבור שמוצאים במיתוסים של התרבויות השונות בדמות גיבורים דומים, מסמלים את הפן האוניברסלי והלא-ספציפי של כל תרבות, הסיפור אולי שונה, אך הפוטנציאל העמוק הוא זהה ונוגע לזהות והייעוד העמוק של להיות אדם.לצערנו מיתוסים רבים נשחקו בגלגולם בין מספרים בתקופות שונות, אך בעיני לשנות כל חלק בהם, בפרט הסוף עלול להוביל לשחיקה נוספת שתסתיר את העוצמה המקורית שלהם. למעשה ניתן לראות זאת כרעיון אוניברסלי שפשוט מקבל ביטוי ספציפי בתרבות, אך איננו "שייך" רק לה. אכן, לראות היום את המיתוס מקבל התייחסות של סיפור יפה ( לרוב לילדים ) בלבד, או כדרך "פרימיטיבית" להסביר לאדם "הקטן והמסכן" מהעבר את תופעות הטבע, דומה לסיפור על המלך ששם אבן כבדה באמצע הדרך והכל עוקפים אותה ומקללים אותו על שאינו מתחזק את הדרכים כהלכה. רק מי שיזיז את האבן הכבדה ימצא את האוצר הממתין לו שם. מי שיעשה מאמץ לקרוא את המיתוס כך וליישם אותו כרעיון בחייו, יזכה באוצר גדול של התודעה, שהמיתוס מוביל אליו. מי שמענין אותו להתבונן על מיתוסים מנקודה כזו- יכול לעיין במאמרים המופיעים בכתובת הנלווית. מעבר לכך כל הכבוד על הפרוייקט היפה בפרדס חנה. בהצלחה !!