כיתת אומן (שבוע 16)

[ש ר ו ן א ב י ב]

חושבת שזה גם תלוי בקהל ובסגנון

וכמובן גם בתחושה שלך המספרת, אם את מרגישה שזה משרת אותך בתקשורת עם הקהל, מצליח לעשות מן ברית בינך ובינם עליה אפשר לבנות את מערכת היחסים שלכם לאותו ערב, להרגיש שהם ילכו איתך וזה גורם להם להרגיש שותפים יותר פעילים, קשובים דרוכים וכו', או שזה קהל שיודע מה הוא בא לעשות כאן, נהנה מהחומר וממך ומוכן לקבל הכל בלי ספקות,אז אולי שוה לבדוק איך זה עובד בלי לשבור לאסיידים, ולנסות להכיל את מה שאת רוצה לאמר באסייד, בכוונה שמתחת למילים שבסיפור. מקוה שהייתי ברורה, שבת שלום

 

[perhay]

עודני מחכה לתשובתך בנוגע למרכז המספרים אפוס

איך בכלל נולד הפרויקט? מתי זה קרה? האם יש לך עוד חלומות לגביו?

 

[י מ י ת 2]

כתם האהבה

שרון קראתי את הסיפור ומיד נכבשתי, הסיפור הוא מיתולוגי אך שלא כסיפורי מיתולוגיה אחרים שמלאים בדמויות שונות ומשונות ובתהפוכות הארועים. הסיפור הזה כתוב בקו ישר רציף. הדמויות והארועים המינימליסטיים מעוררים סקרנות ובסיום מוסר ההשכל, המלה האחרונה, המסר לעולם, מסר שכל אחד יכול להתחבר אליו. בהחלט אאמץ את הסיפור ואנסה למצוא את הדרך הנכונה ואת הקהל המתאים לספר אותו. תודה לך. גם הדברים האחרים שספרת על הדרך שעשית מאד מענינים. שמעתי אותך פעם בצוותא לפני כמה שנים התרשמתי. אשמח לשמוע אותך שוב בהזדמנות.

 

[perhay]

ואם מדובר במיתולוגיה...

שאלה לשרון ובעצם לכל אחד: האם ניתן להרכיב רפרטואר למופע אחד מבוסס על מיתולוגיות של הרבה עמים, או עדיף להתרכז במיתולוגיה של עם אחד? מה יהיו החסרונות והיתרונות בכל אחת מהאופציות? תודה מראש.

 

[הגבירה מן האגם]

ואני מצטרפת לשאלה אבל קודמת

היי שרון, האם באמת קשה לטעמך לספר כיום סיפורי מיתולוגיה לקהל בארץ? או אחרת - האם נתקלת בהתנגדות או חוסר הערכה מצד קהל לסיפורים כאלה? בברכה,

 

[שחרזדה האחת]

שלום לכולם ושאלה? מה ההבדל בין סיפורי פולקלור

לבין מיתולוגיה? לא ממש מבינה, בימים אלה יש לי מעט חלודה בראש. שניהם נראים לי די דומים בגדול אודה למי שיאיר את עיני.

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

לא אמרתי קשה, אמרתי מאתגר

בהחלט דורש השקעה בלימוד והבנה של אותו עם ממנו צמח הסיפור, מיתולוגיות כתובות כרצף, וזה דורש עיבוד של פרק מסויים כסיפור העומד בפני עצמו המסופר בנפרד אך לא יוצא מההקשר של הסיפור הגדול של אותו עם. כשאני מספרת סיפור של עם אם זו מעשייה אבל במיוחד אם זו מיתולוגיה אני מנסה לבדוק את בחירת המילים, צורת הדיבור מדמיינת איך נכון לתרגם את הסיפור למילים המתאימות בעברית, מה המוסיקה שנמצאת מאחורי השפה הזו, מה הצבע וכו'. ולגבי השאלה של קהל כן, לכל קהל הרבה יותר קל לבלוע סיפורים קצרים והומוריסטיים, וכאן בארץ לצערי יש עוד הרבה אנשים שחושבים שזה סיפור סיפורים, וכשאני פוגשת קהל אני קודם כל מבררת איך אני יכולה להזיז אותם מנקודת ההנחה הזו אל המקום בסיפור סיפורים אותו אני רוצה לפתוח בפניהם. בהחלט חושבת שקהל זקוק לתיווך של המספר בין הכאן ועכשיו שכולנו זורמים בתוכו, לבין מעבר לזמן סיפור במיוחד אם הסיפור הוא של עם אחר במקום אחר בשפה אחרת שהקהל לא מכיר. אני מרגישה שאני נכנסת כאן להכללות ואני לא אוהבת את זה, כמובן שכל קהל הוא משהו אחר. ומצד שני אפשר לאמר שסיפור כוחו בכך שהוא חוצה גבולות שפות ותרבויות ושאם המספר אוחז בסיפור הוא יכול להניע את החוויה כך שכל קהל יבלע אל הקסם.

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

סליחה שהתשובות לא עולות בצמוד לשאלות

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

מיתולוגיה בעברית

ולשאלתך שחרזדה היקרה, מבחינת זאנרים בספרות עממית מעשייה הוא סיפור עם שמאופיין באין מקום ואין זמן, רצף עלילתי אחד, דמות מרכזית גברית נשית או מעורבת שהיא רב פעמית ומכונה בתוארה בלבד כמו כיפה אדומה או החתול במגפיים, הסוף תמיד סגור וטוב, ויש לסיפור בדרך כלל הרבה גרסאות בתרבויות שונות. מיתולוגיה משתייכת מבחינת הז'אנר לאגדה, היא משוייכת לעם מסויים בדרך כלל כוללת רצף של סיפורים בדרך כלל סיפורי בריאה אלים, וגיבורים, מרובה בסמלים ומטאפורות. העלילה יכולה להיות סבוכה, ולשלב כמה עלילות בתוכה, הדמויות חד פעמיות בעלות שם ולפעמים שם משפחה או השתייכות לקבוצה, יש ברוב המקרים למיתולוגיה נגיעה לאירועים הסטוריים שהאמונה היא שהם באמת קרו, ויש בה התייחסות למקומות קיימים. מיתולוגיה סופרה במקור כדי לתת ביטוי או צידוק לחוקי החברה או הדת מהם צמחה, היה בה צורך חברתי של קבוצה, היא הסבירה תופעות על טבעיות, יש בה יסוד דידקטי, אך גם קסם גדול, כי מיתולוגיה היא סוג של גרעין של הוויית הקיום של אותו עם. כמובן שמיתולוגיות שונות יכולות לתמוך באותו רעיון או אמונה אך יכולות גם לתמוך ברעיונות הפוכים. מאחר וכל האנשים מכל התרבויות הם בסופו של דבר אנשים ואנשים הם עם בפני עצמו, אז יש הרבה מאד נקודות השקה ודמיון בין סיפורי מיתולוגיה שונים, וכולנו מתחברים בסופו של דבר לפן האנושי ולגיבור או הגיבורה באשר הם שם. לכן מקסים לשמוע סיפורי מיתילוגיה של עמים שונים. לספר ערב ממיתולוגיה אחת זה בעיני אתגר עוד יותר גדולבתחושה הראשונית נדמה לי, שזה משהו שדומה לחוויה דתית, שכך סופרו מיתולוגיות רבות במקורן, ואני מכירה מספרים שעושים את זה, אבל אז לדעתי צריך המופע להשאר נאמן ולבקוע ממש מתוך הפקעת של אותה תרבות, להבין אותה לעומק,לבוא מתוכה או כמעט להפוך להיות בן אותה תרבות לרגע. אבל אני לא התנסיתי בכך, מישהו אחר כן?

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

דרך אגב יצאה לאור המיתולוגיה היהודית

בהוצאת מפה שהוציאה לאור תרגומים רבים ומצויינים של מיתולוגיות אז סוף סוף יצאה גם המיתולוגיה היהודית, טרם רכשתי אך שמעתי מפי מי שקראה כבר שההבדל הבולט לדעתה בין המיתולוגיה הזו למיתולוגיה של עמים אחרים זה שהמיתולוגיה היהודית מדכאת במהותה לעומת מיתולוגיות אחרות שנותנות תקוה וכח לאנשיה ומאמיניה, סתם משתפת אתכם..עוד לא קראתי בעצמי.

 

[משה ג ל ז ר]

זה מאוד מעניין מה שאת מספרת

ן למה את צריכה להוסיף סוף משלך לסיפור שהגיבורים לא... והוא חוזר ממסעו ללא שריטה,, ונרדם.. האם את מרגישה שהקהל צריך את זה, או זה צורך שלך לקשר מהרגשה וסיבה שלך שדרכה הכרת את הסיפור. ואם זה מוכרח, אז למה לא לעשות את זה דרך ובתוך הסיפור, את הרי לא צמודה לטכסט מקודש. למה להוציא את האנשים לסיפור צדדי ולהחדירם/להחזירם לסיפור שוב., לא מבין את ההגיון של העשיה הזאת. האם את מלמדת אנשים לעעשיה כזאת או שאת מלמדת את עובדת דרך סיפורים אישיים ,וספורי סופרים. כי אז אני רואה הבדל בן עשיה להבנת מהות העשיה. האם את ממליצה לתלמידים שלך ללכת ולהופיע במסגרות קהילתיות ולממש את הערביות/צ'רקסיות/דרוזיות/גבר אישה בעשיית מיתולוגיות כמספרים או לעשות הופעות של מספרים כמקובל בתל-אביב ובירושליים. מיתולוגיה יהודית, נושא מסובך להגדרה, שמתחבר להדרת זהות, מתחבר להגדרת גבולות. זה לא ספורי מדרש - אני מקווה ששם בהוצאת מפה לא הכניסו והפכו ספורי מדרש למיתולוגיה. זה אי אפשרי בארץ שלא יכולה להגדיר מפת גבולות לכתוב שזה שייך וזה לא שייך יותר מיצירת חוקה. זה גם קשה יותר לעשות בסיפורים שמשמעות מיתולוגית שלהם משפיעה על חיים שלנו יום יום. זה לא אומר שזה מדכא, שונה ולא כדאי לעשות. מספר סיפורים חילוני שיגדיר מיתולוגיה הרבה עניין יעורר במחוזותינו. קצת באחור, וגם לצערי קצת בריפרוף אני קורא דברים שאת כותבת כאן כבר מספר ימים. את הסיפור אני עדיין לא ממש הבנתי, הפריע לי נושא הסייד קיקס, ובקריאה ראשונה נראה היה לי שחסר קטע מרכזי של מה ולמה הוא שם. ומה קרה ואם קרה משהו קודם, אני מניח שאולי יתבהר בקריאה נוספת , או שזאת סצינה המתקשרת לסיפור קודם. בברכה

 

[משה ג ל ז ר]

אני קורא שוב את הסיפור

אם כל חיו הוא חי בבית הזה, , הלילה שבילה היא כל נערותו, אז הוא מתמודד ולא יכול עם זקנתו? ולא יכול להזיז את המוות? מעשי ענקים הם לא מציבת חיים לאנשים שחיו במעשי גבורה? אם זה מסע חיו, והוא מוכתם באהבה, אם הוא לא יכול להזיז את העז אז הוא מת שם. מהמסע הזה הוא לא חוזר ללא שריטה? . אני לא מבין את התוספת שהוא קם מהחלום עם כתם האהבה, ללא שריטה זה לא מסתדר לי כל פעם שאני קורא את הסיפור, מצטער לא מבין

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

סליחה,משה, לא הבנתי עד הסוף את השאלה

 

[משה ג ל ז ר]

אנסה לדייק יותר את הלא מובן שלי.

תרשי לי לא לשאול רק לזמזם לרגע ולקוות שאת לא הורגת יתושים, רק מתאימה עצמך לזמזומם בכדי לישון בשקט

. אני מכיר סיפור מיתולוגי על סר גווין האביר הירוק. שם הוא חוזר ממסעו ללא שריטה אבל עם הבנה שהוא כבר לא האביר שמעולם לא שיקר. מסע שעשה בזמן שהשומע מבין מהסיפור שהוא זמן מסע שנעשה להצלת מלכו, זמן לגיטימי במסע של גיבור. כאן הענק שחוזר תמיד ללא שריטה וחרבו נוטפת דם, חוזר עם כתם של אהבה והפעם נאבק ללא חרב. ולא בזמן לגיטימי במסע גיבור האם חזר עם הבנה שתעזור לו במסע גיבור? האם זה סוף דרכו? האם הוא חוזר עם אות של קין. ( זה מוטיב יהודי או אירי?) את מוסיפה לי זמן חלום (זה מוטיב הודי או אירי?) איך רואים עליו את הכתם? דרך הבנה של התנהגות חדשה בהרפתקאה אחרת? זה חלק מסאגת ספורים שבהם יושבים ענקים ומבקשים מחילךה מכומר? מה פרוש שהוא חזר ללא שריטה? כתם של אהבה הוא לא שריטה? אולי לא יצא כגיבור היוצא לדרכו למען מולדתו ומשאיר את אהובתו מאחור? האירים יצאו למסעות צלב כמו האנגלים? אולי נשאר לילה אחד יותר מדי בזרועות אהובתו? איך רואים כתם על ענק בין כל הלכלוך שנוצרב בן שתי רחצות שהם התרחצו בשנה? צריך להיות הכתם, מלך של שריטה לאדם שהוא לחלוטין לא שרוט. אני מקבל הרגשת חלל שלא מוסבר במילים, אני לא מבין ולא יכול לחבר את הסאגה הזאת לחלל הבנה של מיתולוגיה אחרת? מסשהו חסר לי כאן במשמעות ארכיטיפית, אני מקבל כאן סיפור על לא ענק ממסאגה שרואה שבזבז נעוריו ולא יצא מהבית להרפתקאות. יש לי כאן חלל עצום של אי ידיעה מהסיפור. את אומרת הוא הביט בה והרגיש שכח חזק ממנו מושך אותו לעברה, כאן את ממספרת ואת אומרת מילה לא נאמרה, איש לא זז ואז הרגיש דיארמוד שהוא מוכרח לגשת אליה שוב. את מספרת מיתולוגיות את משתמשת בידיעה שגיבור ענק תמיד מבצע משהו, שאין אף פסל, ציור מיתולוגי של גיבור שלא בפעולה, אין פסל או ציור פורטרייט של סתאם. אז אולי יש כאן מעשה הגורם לגיבור לראות את צעירותו מוטבעת אולי מקועקעת על עורו ככתם של אי עשיית מעבה גיבור. (בניגוד למעשה של מעשה של סר גווין בסיפור אביר ירוק.) אולי חסר כאן סיפור מיתולוגי נוסף מהסאגה האירית שימלא לי כקהל שלא מכיר את הסאגה הזאת לקבל את הסיפור במשמעותו המיתולוגית. אני שאוהב לשמוע מיתולוגיות הייתי מאוד מעוניין לשמוע בסיפור את הסיפור שהביא את הגיבור להרגשת הכתם, להבין שהאיש הלא שרוט הוא מה זה שרוט, וככה לראות את מעשי גבורתו לאור שריטתו. אני לא מביע דיעה נגד מה שסיפרת, אני מרגיש שאת נתת דרך נפלאה של תיאור ושל עשיה שוודאי קוסמת ונוחה לקהל לקבל ושזאת עשיית מספר נפלאההעושה התרחשות שלו לחוויה שעבר. שאותה הוא רוצה להעביר לקהל זר למיתולוגיה. אני ממש רואה איך את שראית שם, ומתרגמת דרך תמונות מביאה לי את הפרשנות המתרגמת כמילים בתחתית המסך, ואני מבין שאני רואה כאן מעשה מופלא של מספרצת סיפורים, שאני מתכוון להעתיק ולהשתמש אצלי. (ואם ישאלו אומר שלמדתי ממספרת נפלאה.) שאלה שלי אחרי זמזום וזה באמת שאלות לא להעליב או לפגוע, רק זמזום אדיר שיצא לי מקריאה של הסיפור המיתולוגי, דרך עשייתו, ועשייה שלך של בית ספר למספרים שאותה אני שומע כאן המקוטע ומצומצם בפעם הראשונה. האם אי אפשר להביא מעשה מיתולוגיה שיהיה מושלם סיפורית , ולא מוצג דרך חווית המספר? האם בלימודי מספרים רצוי להראות את המיתולוגיה עצמה, בכדי שהם יוכלו לעשות כך, או לתרגם להם חוויות שיצלמו ויעשו בפרשנות שלהם? האם את מפרידה בין דרך עשיית לימודים שלך לדרך סיפור סיפורים שלך? האם יצאו כבר מספרי עם שלמדו אצלך לספר המרכזי קהילה של הישוב שלהם הסיפורים של מיתולוגיות זרות מתוך הבנה ותרגום לחווית עצמם? והיכן אפשר לבוא ולשמוע אותם? נושא עשיית סוף של יקיצה מחלום אני מכיר עשיית אחרי חלום במיתולוגיות של עמי צפון אירופה, מימוש חלום הגשמת חלום, יש גם מספרים איריים שמשתמשים במוטיב הקצה מחלון כהבנה שיש כאן שיפור ו סיפור.ים כחיבור כאן זה מאוד בעייתי לי, זה נותן לי קישור למוטיב סיפורי גיבורים הודים הפועלים העולם חלום, רק ששם אין פחד ממוות וזיקנה, וודאי שגיבור שם יכול לעשות מעשה של גבורה באי עשיה. אז שאלה שלי כאן למה לחבר את ההמוטיב שמתנגד שמהותו לסאגה לסיפור הזה? ממה זה? למה זה הגיע לכאן? אולי אם לא היה חלל שחסר מחיבור לסיפור אחר, מהבנה כוללת של המיתולוגיה שנעשית בדרך של עשייה על המיתולוגיה הסוף הזה לא היה מופיע כאן? זאת העדפה שלך מראיה שאני לא רואה בסיפור הזה?. זה אני אולי אמשיך לשאול לאחר תשובות שלך לשאלות שכאן בברכה משה

 

[משה ג ל ז ר]

מספרצת - טעות, התכוננתי מספרת

שלא יספרו כאן, שלא קוראים. מילה אחת יוציאו. בקיצור יבינו שרציתי להעליב. כי טעות אין אצלם.

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

תודה משה

תודה על שאלות רבות ומצויינות, אנסה לענות אז ככה לגבי הסיפור מוטיב היקיצה נמצא בסיפור המקורי במיתולוגיה, אם תרצה להשוות למקור אפשר למצא אותו ב"מיתולוגיה האירית" בהוצאת מפה תחת השם הנ"ל, וכך גם כתם האהבה, התוספת שהוספתי היתה שהוא ידע בודאות שגם גיבורים גדולים כנראה לא חיים לנצח. התוספת התפתחה בגלל הקונטקסט בו סופר הסיפור, במופע "מדברים אל הקיר" שבין שאר המסרים מנסה לאמר שגיבורים גדולים מספרים לנו סיפור שאנחנו מאמינים לו בלי לאמר במפורש, אלה במרומז, פוליטיקאים עיתונאים ואפילו סיפורי התנ"ך והברית החדשה והקוראן בלי לפגוע חס וחלילה בכבודם וכו' אנחנו פועלים ע"פ הסיפור הזה והוא הופך להיות הסיפור של העם שלנו, של הזמן הזה וכו', לעיתים גורם לנו להציב חומה כנגד עם או קבוצה אחרת, קונפליקט נוצר וכו', אבל אם ניזכור שהכל זמני, גם הגיבורים, וגם הסיפורים שלהם, תמיד יבוא עוד גיבור ויספר עוד סיפור, אולי נוכל להתעלות מעל החומות האלה לרגע, הפיזיות והוירטואליות ולראות שהאדם העומד מולינו הוא אדם, ולא חשוב לאיזו קבוצה משתייך. מקוה שהסברתי את עצמי בלי ליפול לקלישאות. מעדיפה לאמר דברים כאלה במרומז, לא באה להטיף אלה רק להציע זוית ראיה לרגע הזה לזמן הזה לסיפור הזה. לגבי בית הספר למספרים, יש מספרים שהיו סטודנטים שלי ואפשר לשמוע אותם כמו ליסה בלום ודניאל כהן שלפעמים מופיעים כאן בפורום, לגבי מספרים ממגזרים ספציפיים, אמרתי שלשם אנחנו פונים עכשיו. ממש עכשיו נוצר קשר מקסים עם המגזר הערבי ואנחנו מתכננים שיתופי פעולה עם אנשים מבקעה, ובקרוב נתחיל מיני פרוייקט עם הקהילה האתיופית בפרדס חנה שחלק מאנשיה גרים ממש מעבר לכביש מהמתנ"ס. שבת שלום

 

[משה ג ל ז ר]

כן , הרבה מהמזום ירד ../images/Emo13.gif

מוטיב היקיצה ההודי שאני התכוונתי ושלא נמצא במקור. "ז אני מוסיפה שהוא נרדם לשינה עמוקה ומתוקה וכשהתעורר הכל נעלם הערפל התפזר והוא מצא עצמו לבדו באמצע שדה, אז קם התנער והחל לחזור הביתה, ומספרים שגם מן המסע הזה חזר בריא ושלם, לגופו אף לא שריטה אחת," כי בעצם את אומרת כאן (לדעתי) שהכל ל היה חלום, שהוא מתעורר גם מסיפור זה ללא שריטה ושממסע זה הוא החל לחזור הביתה. זה בעצם מנוגד לסיפור המיתולגי זה לקוח מעולם חלום של סיפורים הודים. "אך מספרים גם שאז ידע בודאות שגם גיבורים גדולים, אפילו אם הם מאד גדולים כנראה לא חיים לנצח!" זה כמובן אפשרי להכניס לקונטקס של מופע , לי זה מתנגד לעצם עשיית סיפור מיתולוגי. אני חושב שבזמן שמספר סיפורים מספריסיפור עם או סיפור מיתולוגי הוא מקים את הגיבור לחים כמו ביום הראשון שסופר עליו, כמו ביום הראשון שהגיבור הפך לדמות מיתולוגית והפך לענק . תמיד יבוא עוד גיבור ויספר את הסיפור? מזכיר לי את הסיפור ההודי על הגיבור שהגיע להר עליו הגיבורים האמיתיים זכאים לרשום את שמם... מעניין לי אם את מספרת אותו בהופעה. אני מאוד אוהב את הכיוון אליו את חותרת שכולנו בני אדם. ולא מכיר מיתולוגיה אירלנדית בכלל, רק חושב רק קצת דרך האודיסיאה, חושב שבסיפורי מיתולוגיה הגיבור הוא אף פעם לא גיבור כי גורל הגיבור הוא בידי האלים שמשחקים במשחקים פוליטים שלהם מביאים ומחזירים אותנו לאיתקה כל שיעלה על שגיונם ושאנחנו צריכים ללמוד להחזיקם קשורים בשק. מאוד מרענן היה לשמוע אותך ולפגוש מספרת סיפורים. תודה משה נ.ב. גיבור אירי שלך מוצא חן בעיני מאוד מאוד,ליסה מספרת נפלאה ששמרה על אירלנד בתוך סיפורים שלה.

 

[הגבירה מן האגם]

מדכאת? לא הייתי מגדירה זאת כך

דווקא עשירה למדי ומציירת עולם מטאפורי של תקופה בהסטוריה בה התקיים מעבר ברור בין העולם הפגאני לעולם המונותאיסטי. הרבה סממנים פגאניים נשמרו ביהדות עד היום לטעמי גם אם יהיו כאלה שהאמירה הזו תקומם אותם. אני לא מסתכלת על הסיפורים שלנו כדת אלא כמאפיין חברתי של קבוצה אנושית והצרכים הזמניים שלה. האמת היא שהספר מצא חן בעיני משום שהוא לא מתכחש לפאגאניות. הוא מצייר את חלקי המיתולוגיה וכוחות מרכזיים בתוכה, תפיסות ושינויים וגם לא מבטל את המונותאיזם. כמעט שלא תמצאו בתוכו סיפורים מהסוג שנמצאים במיתולוגיות מוכרות ואהובות יותר, כאלה שקל לרוב האנשים בעולם להתאהב בהן, אלא דווקא קטעים, מידע על, אפיונים. משום שהדת היהודית אינה מציבה אלוהויות ביניים בין האדם לבין המקום אז גם אין לה גיבורים מיתולוגיים ואין לה קדושים. גם אליהו הנביא אינו מוצג ככזה אלא הוא יותר כמו המרלין במיתולוגיה הארתוריאנית - אדם בעל ידע גבוה המתווך בין האנושות שהוא חלק ממנה לבין הכוחות החזקים יותר שבבסיסה או בתת-מודע שלה. היכולת לחיות באיזור הזה - שאין קדושים בין האדם למקום היא החלק ממנו אני מספרת סיפורים יהודיים או ישראליים (שזה בפני עצמו דבר קשה להגדרה אבל מצאתי דרך לעצמי). הזהות היהודית היא בעיני מורכבת מאוד ואינה פתורה. קשה, אבל בעיני זה מוצא חן. אין ספק שרבים מבני האדם היו שמחים שיהיה להם סיפור מסודר כמו לאינדיאנים, לאירים או להודים, עולם שלם עם חוקיות ברורה. אבל מה לעשות, זה לא מה שאנחנו קיבלנו ועם כל הכמיהה לסדר הברור אני אוהבת את המורכבות הזו. אז באופן מוזר ומעניין אני לא מוצאת את חוסר הפתרון הברור כמדכא אלא דווקא כמחייה - כמחייב לחיות בשאלה ללא הרף ולבדוק כל דבר מחדש כל הזמן. מעייף? כן. אבל מעניין ופתוח. הקושי שלי מול חלקים גדולים של העולם היהודי-דתי כיום מקורו בחוויה האישית שלי ואולי לא רק שלי, שמחפשים דרך להפוך את הסיפור לסגור ומחייב יותר ובכך מתקרבים לא מעט לדרך הנוצרית. אין לי נגדה דבר אלא שהיא פשוט לא מתאימה למבנה האישיות שלי. שווה קריאה משום שהספר מציג הרבה קונספטים שאינם מוכרים לנו ביומיום. לא מבטיחה שיהיה מספק למי שמחפש סיפורים. בברכה,

 

[ש ר ו ן א ב י ב]

תודה, משמח לשמוע

האמת היא שזו היתה גם התחושה הראשונית שלי כששמעתי את מה שנאמר לגבי מיתולוגיה יהודית, שיש משהו במורכבות הזו שיותר נכון לעם הזה ולמקום הזה, אם כבר לוקחים את המקום בחשבון כמרכיב מהותי, מחכה לקרא ולהביע דעה ממקום קצת יותר בקי.

 

[שחרזדה האחת]

תודה לך שרון אביבי על תשובותיך.

ניסיתי היום לספר ולהסביר מה זה מיתולוגיה לעומת סיפור עם, סיפרתי על נרקיסוס, ופרח הנרקיס, לילדות בכיתות ד, היה להם די קשה להבין, ואולי עכשיו שאני הבנתי טוב יותר יהי לי קל יותר להסביר..