משה ג ל ז ר
New member
איזה בוקר, תגידו, גם אתם חולים בבית עם שפעת?
בינדי יקרה לשאלתך יש סיפורים אישיים, הם טכניקה נהדרת בשלב של לימוד כל מספר צריך לעבור את השלב הזה. הסיפורים האלה הם רק כלי. כמו שאתה רואה צייר ואתה לא שואל אם צייר במברשת מספר שש או שמונה, ככה סיפורים אישיים , ככה זה סיפור אישי. אפשר לעשות אותם בסיטואציה נכונה בתוך הופעה. מתוך מספר שמסתכל עליהם בפרספקטיבה מאוחרת ומתוך הבנה של ראייה לאחור. יש ספורי סופרים, הם ראיית סופר, פרספקטיבה בה הוא רואה את העולם. עושים אותם מתוך הבנה של מה זה סיפור, מה רצה לעשות הסופר. אפשר לעשות מתוך אותה ההבנה. לקחת ולהפוך סיפור אישי לסיפור כתוב, זאת עבודת סופר לעשות סיפור חדש. זה אפשרי לעשות מתוך הבנה של הביטויים, המשמעויות, של המה אני עושה שיגיד ההיפך ואיך אני מסביר מתוך הסיפור. לקחת ולהפוך סיפור של סופר לאישי, זה תהליך מאוד קרה למספר סיפורים, כי אז המספר מצר את אדן החלון שכבר הוא צר בכוונת הסופר . (ויסלח לי קפקא ששאלתי את הדמוי הזה ממנו.) אני לא מכיר הרבה מספרים בשלב הזה. תראה סופר משקיע שנים בכל פרט, תקרא סיפור הסטורי מלפני שהביאו את התה ואת תפוחי האדמה לאירופה, לא תמצא אותם שם בארוחות שהם אוכלים. אם אתה לא ער לכל פרט, אז אתה מכניס אוכל לא נכון להניע את הגיבורים לדרך שלא בכיוון הנכון. יש היום כתבה בהארץ על מאבק מגדלי העגבניות ברשתות המסחר הגדולות באר"הב, תקרא ותבין על שעות עבודה,ופערי תשלום שאתה קורא בסיפור (עגבניות/מלפפונים זה אותו החקלאי ) אני רואה המון דרכים לעשות בחלל שאותו הגדרתי לך כאן.(והגדרתי אותו יותר בית שמאי מבית הילל שאני נותן כשאני רואה וקורא מספר שעושה טוב בנוסף בעולם.) אני מגיע לכל סיפור בראש ריק מידיעה מוקדמת, ובארגז כלים מלא של כלים שאספתי בחיי. מורה שלכם בבית אריאלה, אמרה באחד מרגעי החסד המופלאים שלה כמלמדת, כי לסיפור אנחנו לוקחים רק את הכלים שבהם נשתמש ואותם צריך הסופר לסיפור הזה. כחללית סגורה בחלל שאפשר להעמיס עליה רק את הנדרש למסע הזה. את הידע המוקדם,השימוש בכלים ,יכולת העשיה, של הנוסע בחלל הסיפור, אנחנו נקבל האירועים שיקרו לו בתחנות הצפויות והלא צפויות במסעו (תוספת שלי) מה לעשות שיש סיפורי שוק שארגז כלים שלי מלא אותם מידיעה? לזרוק את הכלים ולומר מאוד התרגשתי? כי אני מכיר את המספרת? היא מספרת הכותבת ומתבטאית נפלא, ופה בסיפור הזה נפלה אז לשכב לידה כמו איש זן בסיפור של אושו, אי אפשר כי זהה פורום וירטואלי, ולא טיפול של פסיכודרמה. אזלספר לה כאיש שוק אני כן יכול. לומר לה שמספר סיפורים הוא תמיד יוצר שאת מציאות שבה אדם העומד ומדבר לקהל אליו הוא מתחבר תמיד בעצם עמידתו, בעצם הגיית משפטים מראיית קהל שבהם הוא יחזק או יחליש ימהר או יאיט, ישב או יעמוד, הוא מספר את הסיפור אחרת. שתראה עצמה כיוצרת ותסמוך על היצירה שלה יוצר תמיד יצור משהו חדש שיעמוד, אם כסיפור אישי שהפך לסיפור עומד כפרוזה, אם כמספר סיפורי עם מיתולוגיה. זבה היא לא עשתה ואני לא מוותר למספר שאני רואה אצלו עתיד כמספר סיפורים, לא מוותר עלח להגיד לו דברים שביכולתו האנטלקטואלית ואולי גם פעם ברמה הרגשית להבין. ועכשיו אליך ידיי
בינדי יקרה לשאלתך יש סיפורים אישיים, הם טכניקה נהדרת בשלב של לימוד כל מספר צריך לעבור את השלב הזה. הסיפורים האלה הם רק כלי. כמו שאתה רואה צייר ואתה לא שואל אם צייר במברשת מספר שש או שמונה, ככה סיפורים אישיים , ככה זה סיפור אישי. אפשר לעשות אותם בסיטואציה נכונה בתוך הופעה. מתוך מספר שמסתכל עליהם בפרספקטיבה מאוחרת ומתוך הבנה של ראייה לאחור. יש ספורי סופרים, הם ראיית סופר, פרספקטיבה בה הוא רואה את העולם. עושים אותם מתוך הבנה של מה זה סיפור, מה רצה לעשות הסופר. אפשר לעשות מתוך אותה ההבנה. לקחת ולהפוך סיפור אישי לסיפור כתוב, זאת עבודת סופר לעשות סיפור חדש. זה אפשרי לעשות מתוך הבנה של הביטויים, המשמעויות, של המה אני עושה שיגיד ההיפך ואיך אני מסביר מתוך הסיפור. לקחת ולהפוך סיפור של סופר לאישי, זה תהליך מאוד קרה למספר סיפורים, כי אז המספר מצר את אדן החלון שכבר הוא צר בכוונת הסופר . (ויסלח לי קפקא ששאלתי את הדמוי הזה ממנו.) אני לא מכיר הרבה מספרים בשלב הזה. תראה סופר משקיע שנים בכל פרט, תקרא סיפור הסטורי מלפני שהביאו את התה ואת תפוחי האדמה לאירופה, לא תמצא אותם שם בארוחות שהם אוכלים. אם אתה לא ער לכל פרט, אז אתה מכניס אוכל לא נכון להניע את הגיבורים לדרך שלא בכיוון הנכון. יש היום כתבה בהארץ על מאבק מגדלי העגבניות ברשתות המסחר הגדולות באר"הב, תקרא ותבין על שעות עבודה,ופערי תשלום שאתה קורא בסיפור (עגבניות/מלפפונים זה אותו החקלאי ) אני רואה המון דרכים לעשות בחלל שאותו הגדרתי לך כאן.(והגדרתי אותו יותר בית שמאי מבית הילל שאני נותן כשאני רואה וקורא מספר שעושה טוב בנוסף בעולם.) אני מגיע לכל סיפור בראש ריק מידיעה מוקדמת, ובארגז כלים מלא של כלים שאספתי בחיי. מורה שלכם בבית אריאלה, אמרה באחד מרגעי החסד המופלאים שלה כמלמדת, כי לסיפור אנחנו לוקחים רק את הכלים שבהם נשתמש ואותם צריך הסופר לסיפור הזה. כחללית סגורה בחלל שאפשר להעמיס עליה רק את הנדרש למסע הזה. את הידע המוקדם,השימוש בכלים ,יכולת העשיה, של הנוסע בחלל הסיפור, אנחנו נקבל האירועים שיקרו לו בתחנות הצפויות והלא צפויות במסעו (תוספת שלי) מה לעשות שיש סיפורי שוק שארגז כלים שלי מלא אותם מידיעה? לזרוק את הכלים ולומר מאוד התרגשתי? כי אני מכיר את המספרת? היא מספרת הכותבת ומתבטאית נפלא, ופה בסיפור הזה נפלה אז לשכב לידה כמו איש זן בסיפור של אושו, אי אפשר כי זהה פורום וירטואלי, ולא טיפול של פסיכודרמה. אזלספר לה כאיש שוק אני כן יכול. לומר לה שמספר סיפורים הוא תמיד יוצר שאת מציאות שבה אדם העומד ומדבר לקהל אליו הוא מתחבר תמיד בעצם עמידתו, בעצם הגיית משפטים מראיית קהל שבהם הוא יחזק או יחליש ימהר או יאיט, ישב או יעמוד, הוא מספר את הסיפור אחרת. שתראה עצמה כיוצרת ותסמוך על היצירה שלה יוצר תמיד יצור משהו חדש שיעמוד, אם כסיפור אישי שהפך לסיפור עומד כפרוזה, אם כמספר סיפורי עם מיתולוגיה. זבה היא לא עשתה ואני לא מוותר למספר שאני רואה אצלו עתיד כמספר סיפורים, לא מוותר עלח להגיד לו דברים שביכולתו האנטלקטואלית ואולי גם פעם ברמה הרגשית להבין. ועכשיו אליך ידיי
