כיתת אומן (שבוע 15)

[בינדי]

המוסיקה עברה לערב יום שלישי ../images/Emo168.gif

ותודה על הסיפור.

 

[מספר נודד63]

בינדי יקרתי

בסיפור הזה כמו בסיפור של לוגסי שמעביר את הכותל לתל אביב יש מוטיב דומה (כך לפחות אני חש) תל אביב מול ירושלים בכל מיני רמות אני אוהב את זה. רציתי לשאול: האם יוצא לך שאת מספרת את שני הסיפורים הללו בערב אחד או ברצף כל שהוא. האם הרצף הזה לא יוצר אצל השומע תחושה שזה "אותו סיפור" - "שאלו אותם דמויות" - או שזה אותו סופר. לחילופין - האם אפשר לכנות זאת ז'אנר: נניח ז'אנר של סיפורי תל אביב ירושלים או משהו כזה. אשמח לשמוע דעתך על עניין זה. יורם

 

[בינדי]

בין ירושלים לתל אביב

יורם יקירי, שני הסיפורים אכן מסופרים באותו הערב. בתכנית "עסקת המלפפונים" הוא הסיפור השלישי (בדרך כלל) ו"האיש שהעביר את הכותל המערבי" אחרון. אני אומרת כמה מילים על כל סופר כל שאין תהיה לגבי זה. אין דמיון בעיני בין דוד לוגסי לאבו-מנאש פרט לעובדה שהם חיים באותה הארץ, באותו הזמן ושניהם רוצים את הטוב ביותר לילדיהם (שאינם מוזכרים בסיפורים אבל קיימים היטב בדמוייות שבניתי בעיני רוחי. ועוד מקריות שלא שייכת לענין - כשבניתי את לוגסי, קראתי לבן שלו מנשה רק אחר כך פגשתי את אבו-מנאש..). הקשר בין הסיפורים הוא אמירה חברתית-אנושית. באותו ערב אני מספרת גם על מאיר שמעולם לא נפתחו בפניו דלתות (זוכר?), על הדרבולים שהשתלטו על בית שמש (סיפור של עוזי וייל מהספר "אושר"), סיפורים קצרצרים של אלכס אפשטיין מתוך "לכחול אין דרום" וגם, לא תאמין, סיפורים קצרים מאד (שתי דקות גג) מסיפורי חלם - עם שניים מאלו אני מתחילה את הערב. ברצף הזה אין תחושה של דמיון אלא תחושת העצמה (אני מקווה, ככה אמרו שפני הנסיון וככה מגיבים רוב השומעים). השם הרשמי הוא אכן "בין ירושלים לתל אביב" וכותרת המשנה שלו היא "להיות עם חופשי גירסת 2007". אם השומע יוצא מפויס יותר עם העולם בו הוא חי, אם עוררתי בו רגשות חמלה, סבלנות וסובלנות אל השונה ממנו שחולק איתו את הארץ, אם לא יתנפל על נהג בכביש באלימות אלא יחייך ויאמר לעצמו- "מי יודע, אולי מעבירים עכשיו את הכותל?" הלא קיימתי את אמירתו של יונג ובזאת שכרי.

 

[perhay]

../images/Emo13.gif עוררת בי סקרנות

מכיוון שבאירוח הזה הזכרת פעמיים את הסיפור "האיש שהעביר את הכותל המערבי", אשמח אם תוכלי להרחיב קצת על סיפור זה, על מחברו, היכן ניתן לקרוא אותו וכל מה שעשוי להיות מעניין עליו. האם עברת עם סיפור זה תהליך דומה לזה שעברת עם הסיפור "עסקת המלפפונים הגדולה" לפני העלותו לבמה? תודה מראש.

 

[בינדי]

"האיש שהעביר את הכותל המערבי"

הסיפור נמצא בתוך קובץ סיפורים בשם "אושר" של הסופר עוזי וייל. מומלץ בכל פה. את הסיפור סיפרתי בסיום שנה א' של בית אריאלה ומאז אני מספרת אותו בכל הזדמנות. הוא היה הסיפור הארוך הראשון שעבדתי איתו. הוא עולה בדיון כי מי ששמע אותי - שמע אותו.. .

 

[perhay]

סוגרים שבוע עם בינדי

השבוע בינדי אפשרה לנו הצצה מאחורי הקלעים של העשייה המושקעת שלה בתחום אמנות הסיפור. בשבילי זאת הייתה גם הזדמנות להכיר את הסופר אברהם חסון ז"ל.

רבה, רבה שהארת את עינינו בהרבה תחומים של עולמך כמספרת סיפורים. המשיכי להנות מעולם קסום זה!

 

[perhay]

וכמובן, בינדי את מוזמנת לסכם מרשמיך של השבוע

וגם להוסיף במידת הצורך.

 

[פרי גן העדן]

תודה לבינדי ../images/Emo24.gif

היי בינדי. מאוד נהניתי מכיתת אומן שלך.הייתי איתך בירושלים שהיא ממך והיא ידועה וחביבה עליי מאוד כמה טוב שיש מספרים מגוונים ומעניינים והם יודעים לחלוק עימנו את תחושותיהם.התענוג היה כולו שלי...שלנו... חן חן לך פרי גן העדן

 

[מספר נודד63]

מצטרף לדברי

פרי גן העדן אכן למדתח שהשקעה בסיפור היא חשובה ומשמעותית למדתי על טיפוסי ירושלים דרכך ועל ההבדל בין הירושלמי לתל אביבי כמו תמיד אוהב איך שאת מספרת ואיך שאת עובדת יורם

 

[משה ג ל ז ר]

מצטרף לכל מילה של פרי גן העדן ומספר נודד

מאוד שמחתי לקרוא כיתת אומן שלך ולראות שאת מופיעה אולי ום אחד נעשה יחד מופע של בין שתי ערים. בברכה משה

 

[בינדי]

תודה פרהיי. סיכום שלי על השבוע.

בוקר טוב פרהיי, ראשית, תודה על שהזמנת אותי להופיע בבימת אמן. לקח לי זמן לענות על ההודעה הזו כי התלבטתי האם להיות מנומסת ולומר רק תודה או לענות תשובה אמיתית ולומר את שהצטבר בבטני בשבוע האחרון. מדי פעם הנימוס חשוב לי פחות ואני מרשה לעצמי לתת לאדם את שהוא מחטיף לי. הפעם הזו תהיה כזו. אז לגבי תחושתי השבוע: זו היתה חוויה להעלות את העבודה שלי על הכתב ולהיחשף לחלוטין. זו, כמובן, גם היתה חוויה לקבל בוקס בבטן הרכה. יש כאן שני עניינים עקרוניים בעיניי: הראשון - צעקת הסופר. מחוייבות לתחקיר - זו דרכה של לימור ומחשבותיו של גלזר. לימור מגיעה מדיסיפלינה של מוזיקה, אני מגיעה מדיסיפלינה של תיאטרון. יש אמנים, במאים ושחקנים רבים שהתחקיר נר לרגלם, אבל אם מחויבות לתחקיר וציות לכוונת הסופר הם הדרך היחידה לביטוי אמנותי, אסור לרוזנקרנץ וגילדנשטרן להיות תאומים סיאמיים או להמלט לשבת בקהל (בהפקה המדהימה של רינה ירושלמי) או שאסור לאנרי ויידה הפולני למקם את המלט שלו מאחורי הקלעים. אסור לקחת סיפור ולהפוך אותו למחזה או סרט בלי שהתקבלה רשות מהסופר. כל מחזה של סופוקלס חייב להיות מוצג עם שלושה שחקנים בלבד, לעלות באמפיתיאטרון עם מסכות - זו כוונת הסופר, זה מה שתחקיר מעלה. גם בקט כתב הוראות במה מפורשות - הוא אמר שאסור לתת פרשנות ספציפית ל"מחכים לגודו" ההצגות חייבות להיות אונברסליות. אני ראיתי את גוגו ודידי פועלים פלשתינאיים, קומוניסטים נמלטים, פליטי שואה. כלומר, אמנים מכל העולם, גם הגדולים שבהם, נוגעים ביצירה של בקט - מגדולי הכותבים המודרניים - ולא מתייחסים לבקשה מפורשת שלו. יש אמנים שבכוונה לא עושים תחקיר, נשארים עם הסיפור ועם הדרייב שלהם בלבד ומהמקום הזה אומרים את שלהם. לינדזי קמפ למשל. אז גלזר יישמור על "צעקת הסופר"? אלו הן שטויות, שנכתבות על תחקיר אך ללא תחקיר אמנותי שהוא. ומה הבעיה? הקהל נשאר עם עולם אמנותי דל - המכשפות של מקבת לא יטפסו על התקרה כעכבישות על קורים גדולים, באגם הברבורים יהיו קבוצת ברבוריות עדינות ולא להקת גברים כברבורים אלימים (כמו בהפקה של מתיו בורן) ולכרמן אסור לצאת מספרד ולהתרחש במוסך (THE CAR MAN) של אותו יוצר. יתרה מזאת, איפה זה מעמיד את היוצר? כתב גלזר - "אולי זאת הסיבה שמספרי סיפורים טובים לא מספרים סיפורי סופרים המעובדים לסיפור אלא סיפורי עם שנצרפו לסיפור" - אני רואה באמירה הזאת דלות גדולה, שיפוטיות נוראית שמראה על הכותב ולא על המכותב. אני רואה קשקשן שמנסה ללמד במקום להקשיב לדרכים שונות משלו. אדון גלזר, פנה לפרהיי ותתארח בפינתה. ספר על עבודתך, על המופעים שאתה מעלה ועל ה"אני מאמין" שלך. בפינה שלי העלתי את האני מאמין שלי: האפשרות לספר הכל - סיפורי עם, אגדות, סיפורי סופרים, עיבודים, שירה, סיפורים אישיים ומדרשים (שלחלוטין לא נכתבו על מנת להיות מופע בידור אלא ללמד בבית המדרש) - אותה אפשרות המשאירה לי חופש אמנותי לא להתקבע, ללמוד, להשתנות ולא להשמע דומה לעצמי. מי אתה שתשפוט את זה? מורה גדול בשם פיטר ברוק כתב: " אני מאמין שאנו נמצאים כאן כדי לספוג השפעות. כל הזמן אנו מושפעים ומשפיעים על האחרים. זו סיבה, לדעתי, שלא יתכן דבר גרוע יותר מאשר לשים על עצמך תוויות, להיות בעל חתימה מסוימת, להיות ידוע בשל אפיונים מסוימים. הצייר זוכה להכרה בשל סגנונו המסויים, וסגנון זה הופך לבית כלאו, דבר שאינו מתקבל על הדעת. אנו עובדים בתחום כזה שבו חייבת להיות השתנות מתמדת, חופשית". העניין השני. אקרא לו: דיוקי גלזר. לאבו מנאש יש שישה ילדים בסיפור והוא מרוקאי. לא כורדי. מותר ליהודים כשרים לקנות מלפפונים (וגם עגבניות, קישואים ופלפלים) מערבים. השעון מתחת לשרוול ולא עליו. ככה אפשר להבין שהשמות, הלבן והכשר, השטויות שקשורות בחקלאי שמנסה להיכנס באנשי השוק - המשמעויות שנתן להם גלזר - קשורות רק במוחו הקודח. גלזר, אינך מבין דבר מהסיפור או מהסופר. כל שאתה אומר - אין לו קשר למציאות של הסיפור הזה. אולי אתה בן גילו של אבי, אבל זה הדבר היחידי שדומה בינכם, ברוך השם. אני, את שלי גמרתי לומר עכשיו. אחרי השבוע הזה שוב לא אקרא את הודעות שחתום עליהם גלזר או נאוואן 1,2,3 ( השבוע הייתי חייבת). מופע משותף? על גופתי המתה.

 

[י מ י ת 2]

היי בינדי

אואו מתחת לחגורה! אני מזדהה עם דברים רבים שכתבת, אלא שאני מעדיפה מלים יותר רכות. מה עדיף? לא לי לשפוט. אני חושבת כמוך שמספר יכול לבחור איזה ספור שהוא רוצה בכל קטגוריה בתנאי אחד שהספור קרוב ללבו ושהוא עובר את הרמפה, כמו שנכתב למעלה באיזה מקום. אם הקהל מקבל את המספר ואת הספור, מאי נפקא מינה איזו דרך עשה המספר עד שהגיע לעמוד מול הקהל ולספר את ספורו. כל מספר הוא ייחודי וככזה גם דרכו אל הספור וגם דרך הספור וההתחברות לקהל היא ייחודית. תודה לך בינדי למדתי ממך רבות. הספור שהבאת אינו מסוג הסיפורים שאני מספרת אך כאמור הוא שלך, ואשמח לשמוע אותך בהזדמנות.

 

[מספר נודד63]

ימית חביבה

חוששני שאין מדובר מתחת לחגורה או מעלה החגורה אלא, בתחושת כעס - על כך שיש מי שחושב שיש רק דרך אחת לספר סיפורים והוא צועק זאת בראש חוצות - ובשביל מטרה זו אין לו שום בעייה לצלוף - ולעלוב בחבריו לפורום. לא יודע אם תמיד עדיף מילים רכות - לעיתים צריך לזעזע את אמות הסיפים כדי לעורר משהו "קרא בגרון אל תחד" - נאמר אצלנו בהקשר של דברים אחרים. חבל לי שגלזר, מנסה להתוות דרך פעולה אחת של מספרי סיפורים - אין לי בעייה עם כך שהוא חושב שיש רק דרך אחת לעבודה - ואין לי בעייה שהוא מאמץ זאת לחייו הפרטיים כמספר. אך מכאן ועד לכפות זאת על שאר המספרים - עוד רבה הדרך - ויתרה מזאת חושב שלא נכון לנו כפורום להרשות זאת. אני חושב - יודע - חש - מרגיש שלא מעט חברים נטשו את הפורום - כי אינם מעוניינים להתגושש - אלא רוצים שעת חסד ועבודה כאן בפורום. אך כשהם מקבלים מקלחות קרות על כל דבר שאמרו או סיפרו - הם נרתעים. אגב, בדרך זו גרשנו גם אורחים מהפורום. לפחות שני מקרים אני מכיר של אורחים שרצו לספר סיפורים מתוך רצון טוב וגלזר לא הרשה - כעס - רתח - צעק. איך אתם מעיזים - מי נתן לכם רשות - הוא השווה זאת למערכת המשפט - (במקרה שהאורחת הייתה עורכת דין) ובמקרה אחר שנער מדריך קיייטנה רצה לפתוח יום פעילות בסיפור - שוב גלזר התנפל בשיניים חשופות - אל תעז לחלל שם קודשנו ברבים - אם חייך יקרים לך אל תגע באומונת הסיפור - לפני שלמדת לספר סיפורים. ימית, יקירתי, חושששני שהבעיה אינה גלזר, אלא, אנו חברי הפורום שרואים זאת - יודעים שזה לא נכון - מהנהנים בראשנו, מצקצקים בלשננו - אך לא נוקטים עמדה. המירב שאנו מוכנים לעשות זה להגיד: אני מזדהה עם הרבה דברים שכתבת - ומייד ללכת לפאן המקצועי. ולא להגיד גלזר - גם אני חושבת כמו בינדי - שהגזמת. רוצים לומר זאת - אך לא רוצים לפתוח חזית - ואני שואל את עצמי ואת חברי הפורום אם זה נכון - ללכת סביב ולא להגיד דברים כהוויתם. אם לומר את האמת, אני די חושש לפורום שלנו. אם תשימי לב הוא די מדלדל מבחינה אינושית, חברים טובים לא נכנסים, רבים עזבו, ואחרים רק קוראים את הנכתב ולא מגיבים. אני יודע למה? נמאס להם מההשתלחות של גלזר - הייתי שמח אם גלזר היה עושה חשבון נפש - ומבין שהוא חייב לשנות דרכיו. ואסיים עם שיר של עוזי חיטמן ז"ל: "ויש כאלה שלוקחים מונופול על החכמה, ויודעים יותר טוב ממני ויודעים יותר טוב ממך מה טוב בשבילי מה טוב בשלביך. אני אוהב את הקטע הזה בשיר הוא מאוד נכון לחיים שלי יום נעים יורם

 

[משה ג ל ז ר]

מספרי סיפורים נסעו לשוק ופגשו שם לצערם

איש של שוק. זה היה נורא זה כמו לנסוע לסין ולראות סיני שמספר על המקום על הביטויים על סין, דברים שלא מתאימים לסיפור שלבם. מה עשו? לקחו אקדח שהיה מונח להם כל השנים, הוציאו מהמקום שליד לוח ליבם וירו בסיני. עכשיו הכל בסדר. אין סיני שיגיש להם שעון עם לוח הוראות אפשר להמשיך להיות מספר סיפורים יצא כאן משהו לא בריא ששניכם כתבתם ולא קשור לסיפור הספציפי, אולי זה טוב לבינדי אולי זה טוב לך, זה לא טוב למספרי סיפורים לפגוש אדם שיכול לספר להם מיד ראשונה, ולבטל את דבריו. אני לא מתכווון להמשיך להטריד אתכם במסעכם בעולם מספרי הסיפורים. אני מקווה שלא תירו באנשים שיבואו אחרי ההופעה ויגידו לכם שהסיפור מאוד מרגש אפילו שכל קשר בינו והמציאות לא קיים . לא מתכוון להסביר על "הולך ושעונו על חליפתו" , "וכשר עד סוליות נעליו" והבדל בין אדם הקונה משטחים לעיר שלימה,והקונה לביתו. לא מתכוון להמשיך ולהתווכח על הוראות בימוי מדוייקות שבקט ראה בהן...(יש ספר נפלא שיצא עכשיו בהוצאת... ) לא מתכוון להמשיך ולומר לכם שלקיחת קרעי קטעים שמוצאים חן בעיינים שלכם מסיפור שזאת לא עשיית סיפור חדש של רוזנ... וגיל... ואנשים שחושבים שהם ברמת לינדזי קמפ בעולם מספרי הסיפורים שארץ יש הרבה יותר מאשר יש באמת לא מתכוון להטריד אתכם יותר כאן, אתם תספרו והעולם יחיה כל אחד בניתוק מהשני. בברכה משה

 

[הגבירה מן האגם]

התלבטתי לאיזו מן ההודעות

לשרשר את תגובתי אבל המערכת לא מאפשרת לי שירשור לכמה אז אני פשוט ממשיכה אותו. כשהחלטתי להקים את הפורום בדקתי קצת לפני שקבעתי לעצמי סגנון ניהול. אחד הדברים ששמתי לב אליהם הוא השימוש בכלי הצנזורה והמחיקה של המנהלים השונים. אחרי התבוננות הבנתי שהשימוש במחיקת הודעות ע"י מנהל הפורום היא בעייתית ביותר ולכן החלטתי ביני לביני שרק במקרה של עבירה על חוקי התקנון או המדינה, אמחוק הודעות. הפורום הוא מקום פתוח. מותר להביע בו כל עמדה ובכל סגנון מלבד סגנונות העוברים על הכללים הנ"ל. אם משהו מכעיס מישהו הוא מוזמן לכתוב דעה נוגדת/סותרת ולחשוב על הכותבים האחרים אילו מחשבות שיעלה מרצונו. תוך כדי גם יעשה לעצמו חשבון אילו תגובות שכנגד הוא יכול לעורר וידאג לאקולוגיה האנושית של עצמו ושל האחרים. אם מעורבים בפורום אז מעורבים בפורום. אם לא אז לא. לכל אחת מהבחירות יש עלות ויש רווח. אבל לרצות להרויח פורום מקצועי בלי לנקוט עמדה, להתערב ולעמוד על הדיון עד סופו - בחיי שזה לא עובד כך בחיים. זו גם הסיבה שבגללה איני מוחקת הודעות מתלהמות או כאלה שנראות לי באופן אישי מטופשות ביותר ושלא יעלה בדעתכם שאני מתכוונת לאדם מסוים בהערה הזו - הפורום הזה לא שייך לי אני רק מנהלת אותו ומבחינתי הוא עוד כלי העומד לרשות קהילת המספרים בדרכה המקצועית. מעדיפה שיתקיים דיון גם אם לא נוח משלא יתקיים דיון בכלל. אם יש גולש שמעצבן אנשים - שיחטוף - זה חלק מהעניין ומי שלא עושה לא טועה. ומשום שאני מעדיפה התכתבות גלויה על פני מסרים אישיים ברוב המקרים אז הנה משה מסר ישיר עבורך משום שבלי מסר ישיר הנוגע אליך אני ארגיש שאני חוטאת ליושרה שלי עצמי ומשחקת אותה בנחמדות: יכול להיות שאתה יכול למצוא דרך אחרת לומר את דבריך או לשאול את שאלותיך. יכול להיות שלא. עד כאן הכל במסגרת החוקים המקובלים וכשלא - מחקתי הודעות ולא רק שלך. אבל, אין לי ספק שבדרך שבה אתה הולך אתה גם עוזר לאחרים להשחיז את הסכין המקצועית שלהם, כל עוד אין הם אוטמים את אזניהם למראה שמך החתום על ההודעה ובזאת אתה בהחלט עושה להם שירות טוב. בכל פעם שמישהו אומר לעצמו מה לא על הודעה שלך הוא גם מגדיר לעצמו מה כן עבורו וזה חשוב. אני ממליצה לך כאן המלצה ולא רק לך אלא גם לעוד רבים: שווה לבחור עוד פרספקטיבה ולדבר גם מתוכה. בחלק מהדיון להיות אבן המשחזת בחלק מי שבא לקבל את השירות. בחלק מהדיון להיות מי שמחמיא לכולם מלב רחב ובחלק לבקש תמיכה. בחלק להיות רציני ומדויק ובחלק משתטה וקליל. אני בטוחה שאתם יכולים לחשוב על עוד הרבה דוגמאות מהסוג הזה אבל יעיל יותר לענייננו יהיה אם גם תנסו אותן בפועל. לא רואה רבים וטובים שנשרו אלא רואה אחרת - לא לכולם יש זמן וכוח להתמיד בפורום ברציפות וזה ממש בסדר. לא לכולם יש כוח להגיב וגם זה ממש בסדר כל עוד זה מה שמשרת אתכם. לפעמים אנשים נרתעים מלהביע עמדה משום שנדמה להם שאין להם מה לתרום - כל תרומה תתקבל בברכה ואף אחד לא עומד כאן לשופט על הרמה המקצועית של אף אחד. אם כן - זה לא המקום הנכון משום שהמדיה הזו משרתת רק באופן קלוש וחלקי את האמנות של מספרי הסיפורים אבל זה מה יש. הפורומים האנושיים בהם נפגשים מספרים זה עם זה משרתים את מטרת הדיון המקצועי טוב יותר וגם להם יש את החסרונות שלהם. אבל הכי חשוב - תהיו מעורבים, תתקעו את הידיים לתוך ארגז החול. אז מתלכלכים קצת אבל מזה גם לומדים. בברכה,

 

[אמור המקורי]

על סגנון והבעת עמדה

אני מבקש לספר אנקדוטה בנושא התגובות... לפני שנים, בני יצא ללמוד תואר שני באוניברסיטה מכובדת באנגליה. באחד השעורים הראשונים, במרי דיון, פתח ואמר: "... אתה טועה וזה לא נכון..". למחרת הרגיש עוינות כללית כלפיו, איש לא פנה אליו ואיש לא שיתף אותו... לאחר כמה ימים פנה לחברו הטוב ביותר ושאל לפשר הדבר. הסטודנט תהה לרגע ואחר אמר לו, "עשית דבר שלא יעשה, אמרת למישהו שדבריו לא נכונים... אצלנו אין דבר כזה...לא נכון או אתה לא יודע וכו'... אצלנו יש רק אפשרות אחת והיא- אני חושב אחרת!!!" בתקווה שאפשר ללמוד משהו מאנגליה, הקרה והמכופתרת - אמנון

 

[מספר נודד63]

אמנון

האם זה אמנון ורנר מכרמיה? אם כן - שמח שהגבת - כי הטלפון שלך אבד לי וחפשתי אותך אשמח אם תכתוב לי במסר אישי את הטלפון שלך יורם טויטו

 

[משה ג ל ז ר]

על סגנון והבעת עמדה

אני רוצה לספר סיפור ולשאול שאלה פעם אחת מספר סיפר, מול מספרי סיפורים, במועדון מספרי תל-אביב. סיפר על חוויה שלו, חוויה נהדרת, שם עשה טוב,שם סיפר לילדים במוסד למוגבלים כשמוריהם יושבים מסביב, שומעים גם. המספר סיפר את הסיפור שסיפר שם, על תלמיד הנושא לרוחב כתפיו מוט הנקרא אסל ועליו שני כדי מים. סיפר נפלא וסיים אותו בסוף שבו נושא האסל פונה לכד ואומר לו שהוא עשה ידע וגרם ובלי ידיעת הסל הפגום ם לפרחים לפרוח לצד הדרך. מספרת שאלה את המספר "הילדים הבינו?" התשובה הייתה "המורים מאוד נהנו, על ילדים כאלה כמובן שהקשבתם, ויכולת תפיסה שלהם... אי אפשר היה לראות." עוד מספרת אמרה שהיא מכירה גרסא אחרת שבה הסוף אחר. והמספר, בנימוס אמר שיש כמה גרסאות כולן טובות, המספר הוסיף שוסיפר יש כל מני דרכים להחזיק במקל אותו אנחנו קוראים אסל. לפעמים לא לרוחב הכתפיים, לפעמים מקדימה לאחורה כמו בסיפור על האדם הנושא את חבילת צרותיו של חבירו מקדימה, ואת חבילת צרותיו של עצמו שאותה הוא לא רואה מאחור. אני ישבתי בצד, וחשבתי שאולי כעס המספר בתוכו ולכן סיפר סיפור שני קטוע ומתוך כעס של מספר. סיפר סיפור הודי של חמלה שלא נועד לחנך שתי מספרות חינוך אנגלי. אני ישבתי בצד וחשבתי שיש את אותו הסיפור, יש את אותו המספר, יש שני קהלים שונים יש שתי חוויות שאיתן יצא, ואני כיושב מהצג שראה את הגלים רואה שתי חוויות שלו אחרת ממנו שגלש בהן על הגלים. בברכה

 

[משה ג ל ז ר]

יושב מהצג - ככה במקור (מ)

 

[מספר נודד63]

בא נברר משהו

אני רוצה לברר איתך משהו ברמה עקרונית ועניינית אני חש מדברך (ותקן אותי אם אני טועה) שיש דרך אחת לעבד סיפור- לספר סיפור - לעמוד על במה וכוו'. והדרך היא דרך האמת כפי שמציג אותה משה גלזר. ואני תמהה ונצרך לפירוש של הנצי"ב (הרב ברלין) לסיפור דור הפלגה. במה חטאו בני דור הפלגה (דור הפלגה, אלו בני בבל בפרשת נח). כולנו גדלנו על רש"י שכתב, שהם בנו מגדל לשמים ורצו להגיע לאל ועל כך כעס עליהם. אך הפירוש של הנצי"ב הוא אחר ומעניין, וכך כותב הנציב (אני לא מצטט בדיוק כי אין לי את המקור מולי, אך את הרעיון אני בהחלט יכול להביא). וכך, כותב הנצי"ב: חטאם שרצו לעשות להם "דברים אחדים - שפה אחת" כלומר, לפי הבנתו של הנצי"ב החטא הוא בכך שהם רצו לעשות דעה אחת, ודעה אחת אינה בריאה לחברה. חברה שבנויה על דעה אחת סופה להתפורר ולא לשרוד. ולכן העונש שלהם - אינו עונש אלא, תיקון. התיקון שלהם הוא שהאל ייצר שפות רבות ובכך יצר דעות שונות וגוונים שונים של אנשים. ולעניין מספרי הסיפורים, ראה, אתה מדבר כל הזמן על דרך אחת וצועק את הגנת הסופרים ובעלי הזכויות. ובכל כך הרבה פעמים אתה פשוט לא יודע על מה אתה מדבר. והרי דוגמא: בזמנו העלתי את הסיפור עם החרדי שנותן תפוח לבחורה עם לבוש חשוף. בסיפור שהבאתי הסוף קצת שונה מהסוף המוכר. אתה, התנפלת - "זכויות יוצרים - זכויות יוצרים" איך אתה מעז?????!!!!! אז הלכתי לאדם ממנו קבלתי את הסיפור (משיהו שלמד איתי ואיתך) ושאלתי אותו למקור הסיפור והוא פשוט התגלגל מצחוק על איזה זכויות בדיוק אתה מדבר, שאל אותי האיש. מה כבר עשית? ובכלל הסיפור שלי? הסיפור בכלל הוא בדיחה, והסוף הוא עוד יותר בדיחה כי יום אחד ישבנו חבר ואני, כך מספר לי חברי שממנו קבלתי את הסיפור, וספרנו את הבדיחה הזו, ואז הוא אמר בצחוק צריך למצוא דרך לסיים זאת אחרת, העלנו כל מיני שטויות ולבסוף עלתה גם האפשרות הזו. והוא ממשיך ואומר, אז מה יש לי זכויות יוצרים על הדבר הזה?? תגיד, לגלזר תודה, הוא באמת מגן על זכויות היוצרים שלי - איני צריך את זה. עשה עם זה מה שתרצה. אתה מבין ידידי, אתה נזעק לחינם, אתה יוצר כאן גלים לא נעימים. חברים נעדרים מהפורום בגלל תגובתך. הפכת את אומנות הסיפור לאיצטלה של קדושה. ולא היא!!! בחייך מה כבר יקרה לילדים אם המדריך שלהם יספר להם סיפור בבוקר? מה כבר יקרה לילדים אם אמא של אחד מהם תספר להם סיפור? אז תאר לך מצב, מדריך בקייטנה שרוצה לפתוח יום יתקשר למספר סיפורים - בא ספר לנו סיפור לפתיחת יום ולך, כי גלזר אמר שאסור לי לספר. ועוד מצב, יושבים חברים מהגן בבית של הגברת, היא חשה רצון לפנק אותם בסיפור - ואז חכו חכו אתקשר למספר סיפורים שיבוא לספר לכם, לי אסור גלזר לא מרשה לי. אתה לא חושב שיש כאן משום הגיחוך - מה עשית ממספרי סיפורים - בין נביאים למשיחים. אם הפורום יקר לך - ואם חברי הפורום יקרים לך - הייתי מציע לך לעשות חשבון נפש ואל תזדעק כל כך מהר לקדושתם של סיפורים - תן לחיים לזרום. יורם