עסקת המלפפונים הגדולה - תשובות
בוקר טוב לפרהיי ולחברי הפורום, הנה תשובותיי: 1.כיצד הגעת לסיפור הזה ומה קסם בך בו? למה בחרת בו כדי לשתף את בחירותייך כמספרת? מה ידוע לך על מחברו? (5.) מה נדרש שיהיה בסיפור כדי שתרגישי משיכה אליו? בחרתי לשתף אתכם ולדבר על הסיפור הזה כי הוא אופייני לסיפורים שאני מספרת. "עסקת המלפפונים הגדולה" הוא סיפור שנדלקתי עליו ברגע שקראתי אותו. יש בו אנושיות וחום, המון הומור וטיפוסים נהדרים. הסיפור משלב שני דברים שאני אוהבת: קודם כל, אני אוהבת סיפורים שיש בהם אב-טיפוס כמו אבו מנאש. הירושלמי הגדול מהחיים. אני פוגשת אותם, את האבו-מנאשים, כל יום בשוק מחנה יהודה ( או כמו שהם יאמרו: מחניודה). הוא מדבר בשפתם, הוא מתבל בפסוקים כמוהם, והוא מקבל, כבר בקריאה ראשונית, קול ותנועות ידיים אופייניות להם (החלקת ידיים על החליפה, משיכות אף קלות וכדומה). לקח לי זמן, גלילית שכמותי, להבין את הראש של אותם האבו מנאשים, אבל היום הם חלק מחיי: משחק שש-בש בשוק, ערק בחאמארות נהדרות, פרלמנט הבוקר בקפה "קדוש" – כל אלה מרכיבים את חיי היומיום שלי עם טיפוסים שכאלה. סיפור כזה שאוהב את האנשים שאני למדתי לאהוב ונותן לי את האפשרות להביא אותם אל קהל – הלא הוא חומר נהדר בשבילי. שנית, אני מתה על סיפורים עם עלילה לא צפויה ומותחת. זה לא שאני מסתייגת מתומס מאן או צ'כוב, אבל את הספרים של הארי פוטר קראתי בנשימה עצורה... סיפורים קצביים, אני אוהבת לנעוץ בהם שיניים – כי הם עצמם מתחילים לרוץ מהר יותר, אין לדעת מה ייצא מהם בסוף וגם אני סקרנית לדעת... לגבי
אברהם חסון, אללה ירחמו, אני מרשה לעצמי לענות מאוחר יותר, בסדר? אני מצרפת קישור לקצת מידע עליו. 2. האם את מספרת אותו כלשונו או ערכת בו שיניים? כיצד ניתן לעבד סיפור כך שיתאים להיגוד מול קהל ובו בזמן להיות נאמן למחברים? לשון הסיפור: אני מקווה שהצלחתי לשמור על רוח הסיפור הכתוב גם בקיצור שעשיתי בו. כשאני מעבדת את הסיפור אני מנסה לראות תמונה שלמה. אני מרשה לעצמי לאבד סצינות שלמות מהסיפור הכתוב ובלבד שרוח הסיפור לא תעלם. באופן אישי, מצאתי שזו הדרך הטובה ביותר עבורי, כי בהתעקשות על דיוק עלילתי – הסיפור נעשה מסורבל וקשה לשמיעה. למשל: ויתרתי על רוב השיח בין קאלו לאבו מנאש, אבל לא ויתרתי על תיאור ארוחת הצהריים, מה שנותן לדמות המון עומק בעיניי. שאלת העיבוד מסקרנת אותי מאד. אם איני טועה, הצעתי כאן פעם (לפני שנתיים בטח) לקחת סיפור – לא קצר – ולראות איך כל אחד מאיתנו עובד איתו מבחינה טקסטואלית. לצערי, לא היו שותפים להתלהבותי ובזאת נסתיים העניין... 3. קורה שאת משתפת את המחברים בגירסה שלך? אם כן - מהי בדרך כלל תגובתם? אני משתדלת לשתף את הסופרים בתהליך שאני עוברת עם הסיפורים. לעתים המשמעות היא רק לומר שאני מספרת ולסגור עניינים כספיים, לעתים - כשאיני משנה מילה מהסיפור - אני משוחחת על תובנות והדגשים. כשאני מעבדת את הסיפור, אני רוצה לקבל את אישורם. רובם - מרוצים, חלקם - לא מעוניינים לראות כלל את העיבוד. 4. מהו התהליך שאת עוברת מהרגע שאת "נדלקת" על סיפור ועד הרגע שאת מעלה אותו לבמה? העבודה על הסיפור – על פי הדיסיפלינה שלמדתי. ניתוח ספרותי של הסיפור, בדיקת העלילה המשנית (בדרך כלל יש יותר מאחת), במקביל עבודה טכנית של עיבוד הסיפור, בניית הקצב שלו עם אבני דרך, פיתוח סצינות, דמויות וקולות. אחר כך אני משלבת בין העלילה והעבודה שעשיתי עליה לבין עלילה משנית אחת שגם קובעת את הפעולות, הקצב והצבע של הסיפור. לדוגמה: בתחילת העבודה על הסיפור הזה פיתחתי את הדמויות ומצאתי להן קולות, קיצרתי את הסיפור (מחמישה עשר עמודים!), חילקתי לביטים ומצאתי את משפטי המפתח. רק אחרי זה נתתי ביטוי למתח בין אבו מנאש הירושלמי הקפדן שדברים נעשים אצלו פעם בשנה, מול קאלו, שהוא כוכב עולה, מנוסה מאד וצעיר מאד בעת ובעונה אחת. הוספתי לזה את המלפפונים הפופואים והמכופפים מול המלפפונים העזתיים הזקופים – ולסיפור יש גוון אחר לגמרי.. לסיום - אני מספרת את הסיפור לחברים ושומעת תגובות. רק אחרי ביקורת מהם אני מוסיפה את הסיפור למופע. 6. "עסקת המלפפונים הגדולה" הוא סיפור ירושלמי מובהק. האם ברפרטואר שלך יש רק סיפורים ירושלמיים או ישראלים או שגם כלולים בו מחברים לועזיים שנגעו לליבך? הציגי דוגמאות. (8.) איזה סיפורים אחרים את משלבת במופע בנוסף לסיפור "עסקת המלפפונים הגדולה". מהו החוט המקשר ביניהם? (9.) האם כל הרפרטואר שלך מבוסס על סיפורים מעובדים מסופרים? "עסקת המלפפונים" סיפור ירושלמי? הוא מתרחש בתל אביב, בשוק הסיטונאי שלה, ה"מנצח" הוא תל אביבי – ירושלים רק אורחת... הסיפור מראה את הפער בין שתי הערים והוא מסופר מתוך אמפטיה גדולה לירושלמי. אני אוהבת מאד סיפורים שירושלים מקבלת בהם מקום. הסיפור ההזוי על הכותל המערבי שנודד לתל אביב הוא דוגמה מצויינת.. אחרי כמעט עשרים שנה בירושלים, אני מרגישה שאני שייכת לה ושאני ירושלמית כמו אותם אנשים שנולדו בה ( הירושלמים, כמובן, לא מקבלים את זה. הם מחשיבים רק את מי שנולד בה..להם אני אומרת שהבחירה שלי בעיר הקשה הזו היא הצהרת נאמנות לא פחותה מהשארותם בה..) .אני אוהבת סיפורים שעוסקים בשייכות. בערב הזה אני מספרת גם על "איש שהעביר את הכותל המערבי" ואת "ואתה תהיה מת" של עוזי וייל, "דלתות מסתובבות" של אסף אשרי, כמה קטנים מתוך "לדרום אין כחול" ועוד..התמהיל של הערב משתנה נוכח הריאקציה עם הקהל. הרפרטואר שלי אקלקטי כי אני אוהבת הכל: ספרות ישראלית מודרנית, כמה סיפורים קצרצרים של עגנון (עכשיו אני עובדת על מנדליי מוכר ספרים ומדרשי חז"ל), ספרות מתורגמת (בעיקר צ'כוב, פירנדלו וקאלאווינו). יש לי ערב של סיפורי חידה הודיים, באמתחתי כמה סיפורי ילדים וכמובן סיפורים אישיים. אני עובדת עכשיו גם על סיפור הקשור בסבתות שלי. את העבודה הזו אני כותבת חצי פרוזה וחצי שירה, כתיבה שעוד לא התנסיתי בה ואני מופתעת מהדברים שהיא מוציאה ממני. בקיצור – אין לי העדפות, כל עולם הסיפורים נגיש לי.. 7. לאיזה קהל יעד סיפרת סיפור זה ומה היו בדרך כלל התגובות? הערב הזה עובד נפלא מול קהל של אורחים בירושלים. אני מספרת מול קבוצות של מנהלים בכירים שמגיעים לירושלים לחופשה והערב שלי הוא ה"אמן אורח" שלהם. התגובות - מצויינות. השאלה הנשאלת ביותר בערבים האלו (אחרי: יש לך כרטיס ביקור?) היא: מי כתב? מי כתב את הסיפור הזה? מי כתב את הסיפור על לוגסי? וכו'. אני שמחה לתת אינפורמציה כזו, כולל ספרים ספציפיים וחנויות שיש בהן את הספרים ( כי רובם אזלו מההוצאה..) 10. מהן ההמלצות שלך למספר/ת שירצה גם לאמץ סיפור זה או סיפור אחר של
אברהם חסון? המלצותי למי שירצה לאמץ את הסיפור זהות להמלצותיי למספר סיפורים: רק סיפורים שמדליקים אותך באמת, אחר כך - דיסיפלינה, דיסיפלינה, דיסיפלינה. אני מקוה שתשובותיי ברורות. אם יש צורך בהרחבה - אעשה זאת בשמחה..
