כח,מין והצלחה.

[arcidea]

../images/Emo45.gif ++

יכול להיות שאפשר להגיע לשלמות, אני זוכרת מוסיקה ששמעתי והבנתי- שהיא מושלמת.היא הייתה חוויה מושלמת. דעתי לא השתנתה מאז, טעמי אולי כן- והיא עדיין מושלמת. in a universial way אבל אמרת יפה ונכון- השאיפה אליה מקלקלת את הביצוע בעיקר קשה לא להתאמץ אל מול הקושי

 

[גוטמן האפור]

שלמות בעין המתבונן

אני חושב שיש להפריד בין שלמות בעין המבצע מול שלמות בעין המתבונן. זאתי הראשונה קלה יותר להשגה מאשר השניה. אם מישהו פה מכיר את הקונצרט בקולן של Keith Jarrette, שכמו כמעט כל היצירות סולו החשובות שלו הוקלט חי, כשהוא מאולתר לחלוטין, יכול להבין למה להרבה אנשים הוא מסמל מוזיקה מושלמת. ג´ארט עצמו, אבל מתייחס לזה בתור אחת מהיצירות הפחות משמעותיות שלו, מבחינה מוזיקלית (אם כי הוא מודע הייטב לעד כמה היא פופולארית). האפור

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif - וכך גם בביצוע קטה! ../images/Emo45.gif

 

[arcidea]

הרחבה

שלמות היא לא עניין יחסי מה שאתה מדבר עליו- שלמות בעין המתבונן זהה בסופו של עניין לשלמות בעין המבצע שניהם ניגשים מתוך האני יש הבדל בין אקט\פעולת האמנות ליצירת האמנות art is frozen zen/ blyth המושלמות ניבטת מתוך האמנות, כמו גם מתוך הפעולה האמנותית היא אינה שייכת למתבונן והיא אינה שייכת למבצע היא ניבטת משניהם והזיהוי המשותף (ברמת החוויה)- היא החוויה האבסולוטית אליה אני מתייחסת לכן היא לא קשורה לטעם אישי אלא לסוג של אקסטזה אולי, התעלות יש מאמר מבריק ומרגש של ישראל עשהאל על ס יזהר בקשת החדשה- בעניין זה. מומלץ.

 

[arcidea]

אולי התשובה בסימן השאלה

שאלה אחרת- האם ענווה היא הקו חזור בשלוחה רצון<->יצר?

 

[אוהד סמט]

כמו שנראה לי

ענווה היא משהו שאתה צריך לקבל החלטה ערכית לקחת אותו על עצמך; בנוסף, איך מתבטאת ענווה? הסיפור הראשון ומראה המקום נועדו להמחיש את חוסר התוחלת והמלאכותיות בביטוי מילולי של ענווה: משמעות בתוך משמעות בתוך השתמעות (בולט בעיקר אצל סקוט קארד). ענווה וערכים אחרים, מרגע שמצאנו את הגדרתם, את האידאל שלהם, חורגים הרבה מעבר לתחום המילים: הם מעשה, פרקטיקה. אי אפשר באמת לדבר ענווה, בעיקר לא מתוך מודעות עצמית לכך שאתה מנסה לחתור אליה. יש לזה דוגמאות רבות. לעניין היצר, צריך להזהר לא ליפול להגדרת היצר כמשהו נפרד, המפלצת הקטנה שבתוכי. המפלצת היא אני.

 

[arcidea]

אוהד

תוך כדי שקראתי דבריך עלו לי הקשרים לדברים שנאמרו פה כבר--- חבר לדבריך את דבריו של אלון על רצון מודע (רצון מודע+ החלטה ערכית להיות "ענו") עכשיו חבר את דברי דוד על המכשלה שבשאיפה למושלמות (האידאה והדרך אליה) וגם היתה את האצבע שלי לכיוון עצם קיומו ואיכותו של סימן השאלה (בדיקה עצמית-תמה? לא תמה?) באופן אישי, לי יצא מזה כאב ראש, אז אני הולכת להפיג אותו בהרבה וודקה עכשיו, ואולי חמין שחום מקליפות בצלים רבים אולי עד שאחזור יתחוור לך סוד הענווה. אם כן- תגלה לי בבקשה. its becoming more neccesary by the minute, ratosh is picking my insides there is a method for kapara ++++ בעיניי, המחשבה והרגש הם גם פעולות פרקטיות מאוד, פשוט הן פעולות פנימיות המקדימות את המעשה הפיזי החיצוני, הזיקה בינהן ברורה, שוב- אלון פירט

 

[gafni]

אבל החלטה להיות עניו - היא שחצנות

מאין כמוהה. ענווה אמיתית נובעת מבפנים. מתוך הבנה אמיתית של אופי החיים. אדם מפגר - הוא אדם שבחר התנסות מאתגרת בצורה היסטרית - שווה ערך לאדם שנוטל על עצמו משימה בילתי אפשרית כמו טיפוס על הר שאיש מעולם לא הצליח להעפיל עליו. אבל מטפס הרים יזכה להילה של הרפתקן בעוד מפגר יזכה למשיכת כתפיים ובוז (בחברה המערבית הטיפוסית) , זה נובע נתוך חוסר הבנה של המערכת שמכוחה אנחנו חיים. הבנה מעשית ושורשית של החוקים הבסיסיים של אותה מערכת פירושם הכרה בבני האדם האחרים - באופי הבודהה שלהם. וכל זה תוך שמירה על פרספקטיבה - גם אני אדם , התובנות שלי לא ממקמות אותי לפני כל אחד אחר ,הבנת החוקים לא מקדמת אותי בשום מערכת התיחסות בתור תאוריה זה נהדר - ליישם את זה זה כמעט בילתי אפשרי. כמו שללמוד קטה ולהצליח לבצע אותה זה קשה אבל ליישם את העקרונות בזמן עימות - כמעט בילתי אפשרי (בשבילי - היום)

 

[alon_o]

מסכים חלקית ומוסיף

נכון, ענווה אמיתית נובעת מהבנה אמיתית של אופי החיים, אבל ענווה "מזוייפת", כזו שאנחנו מחליטים לקחת על עצמנו, היא ניסיון ברור להשתפרות עצמית וצעד בדרך להבנה. שכן קודם כל אתה שחצן, זה מנגנון שטבוע בנו כדי להגן על עצמנו. ללא הבנה אמיתית של אופי החיים, אנחנו לא יכולים להאמין שאנחנו לא יודעים כלום, אנחנו לא יכולים בכל פעם שאדם יגיש לנו משהו שמתנגש עם הדעות או הידע שלנו, לחשוב שאולי הוא צודק, זה דורש המון אנרגיה וקבלה של עובדת היותנו פחות ממה שאנחנו רוצים להאמין. אדם ממוצע ניזון מהרגשת החשיבות העצמית שלו, באופן לא-מודע בד"כ, והשחצנות באה לעזור להזנה זו. אבל אדם שהחליט לקחת על עצמו ענווה, כמוהו כאדם שמנסה להבין, הוא עדיין לא מבין אבל הוא מנסה את הצד השני, הוא מקשיב ובודק ומנסה, ומכאן יכולה לצמוח הבנה אמיתית, וממנה העופרת תהפוך לזהב.

 

[דלית - delete]

להיפך, אם כבר. הענווה הינה הגנה.

לכל סיפור שלושה צדדים - שלי, שלך והאמת. אם אדם מסוים הוא הטוב ביותר בתחומו, והוא אומר זאת - בלי גאווה או ענווה מזוייפת, אלא באופן אובייקטיבי - האם זו שחצנות? האם אדם אחר שאינו מכירו או מכיר את התחום עשוי להתייחס לכך כשחצנות? ענווה היא מנגנון הגנה בחברה מסוימת. היא עוזרת לשמור על שלום גופו של העניו מפני חזקים ממנו, אשר האמת עשויה להצטייר בדמיונם כשחצנות/התגרות/גאוותנות. אין בענווה, לכשעצמה, כל ערך מוסף על פני השחצנות, לכשעצמה. הכל תלוי קונטקסט וחברה/תרבות.

 

[gafni]

אני התיחסתי להחלטה להיות עניו - לא

לענווה עצמה. מלבד זאת אני לא מכיר איש שמסוגל לחשוב שהוא המוביל בתחומו ולהשאר עניו. כמו גם לא להשליך מידיעתו זאת על שאר תחומי חייו

 

[דלית - delete]

לא מבין את טענתך הראשונה

ההחלטה אם להיות עניו נובעת מתפיסת האדם מהי ענווה, וכיצד זו משפיעה על איכות חייו. זה נכון, אגב, לכל החלטה ערכית שאדם עושה. כיצד ניתן להפריד בין השניים? לגבי טענתך השניה - כמה אנשים אתה מכיר? לא רלוונטי כלל, אגב. נקודות מוצא שונות - אין אדם מתחיל במצב ברירת מחדל של "עניו", ואח"כ נשאר במצב או לא. אדם מחליט בכל רגע ורגע, גם אם החלטה לא מודעת ואוטומטית לחלוטין, אם להתנהג בענווה או לא. לכן אין זה ממן העניין לשאול אם אדם יכול להשאר עניו. יש טעם לשאול מדוע אדם המתנהג כעניו מתנהג כך, ולא נשאר הוא עצמו.

 

[alon_o]

מסכים + הבהרה

את הודעתי הקודמת כתבתי עם ענווה גורפת בראש, כוונתי היא לענווה שאדם מחליט לקחת על עצמו ללא קשר לסיטואציה ובכל סיטואציה שיפגוש. (כמובן שיכשל פה ושם אבל זה ברור ולא רלוונטי). ענווה שאדם מחליט לקחת על עצמו בסיטואציה מסויימת ממניעים שקשורים לסיטואציה, היא רק כלי להשגת תוצאות טובות יותר מהסיטואציה. בין אם השימוש בכלי זה יעשה מטעמים הגנתיים (כמו שציינת), או התקפיים (כדי שיחשבו שאני יודע פחות ממה שאני יודע למשל, כדי שאשתמש בזה יותר מאוחר). שני סוגים נפרדים לחלוטין של ענוה, לדעתי. ואין שום גשר ביניהם. האחד, צעד בדרך להשתפרות ארוכת טווח, השני כלי בו ניתן להשתמש ולזרוק והשפעתו מוגבלת מאוד.

 

[pzirpimsghost]

ענווה?

כאן אולי המקום להזכיר המחלוקת לגבי "והאיש משה עניו מאד" פעם שניה. ( מ מו מוש מושי מושיקו חמודיקו) יצחק מה עם הבדלה. בbרכת המבדיל בין קדש לחול.

 

[arcidea]

תודה גפני

על פירוש הבית השני של רטוש המפגר ההיסטרי. בבית הראשון הוא עיקש מאוד. את עולו, אשמתו- הוא מטיל ברבים, באור השמש, וקורא לכל הכלבים לראות ולחטט לו בקרביים שהוא חושף. זה מעשה אנוכי, רע, מכיוון שההתרסה שלו מזלזלת ופוגעת באופי הבודהה של הכלבים האנשים. בבית השני נאמר עליו- ימח שמו. הוא נעקר מעפרו, במחיר קללה. את הענווה רטוש לא מוצא בבחירה,במודע\ות- הוא צריך להכנע לה. פני הענווה שלו- טיפי הזמן שעושים את שלהם ללא רחם. וזאת גם הגאולה שלו- ומחו כל שרידי זכרו שפינה. לא רומנטי בשום צורה אבל לא בלי אופטימיות, שחורה.

 

[אוהד סמט]

ענווה היא

הדבר שהתכחשתי לו כשהחלטתי לענות לשרשור הזה מלכתחילה, ולכן אשתוק עכשיו. למרות ששווה לקרוא את התגובה של גפני ובשביל תגובה כזו עניתי.

 

[pzirpimsghost]

האים אחד משני הזאבים

יכולים לספר לנו על Shoshin.? בברכת מתחילים.

 

[אוהד סמט]

shoshin

“Beginner’s mind.” Shoshin describes a state of consciousness that always remains fresh, never being bogged down by its own past. In shoshin, we look at each practice session in an art as if it were the first time we’d experienced it.

 

[arcidea]

a certain person said

If in one´s heart He follows the path of sincerity, Though he does not pray Will not the gods protect him? What is this path of sincerity?" A man answered him by saying, ´´You seem to like poetry. I will answer you with a poem. As everything in this world is but a shame, Death is the only sincerity. It is said that becoming as a dead man in one´s daily living is the following of the path of sincerity."

 

[arcidea]

the atomic garden

the atomic garden death of an eccentric and life