אתה צודק
חציתי את הקווים מזמן בתהליך שעברתי עם עצמי . אתה אומר שהיום הדת לא מעיקה עליך,אבל גם אתה מבין שכשאתה בזוגיות ובן הזוג הוא בכיוון שונה לחלוטין זה מפריע מאד.ובמיוחד בתור אשה שהגבר החרדי הממוצע חושב שהוא רשאי לקבע לה מה היא תעשה ,תלבש,עם מי תתחבר,לאן תצא, איפה תעבד וכו'..גם האופציה של לשלב בין העולמות הופכת לבלתי אפשרית. מה הנקודה המרכזית?זה כל המכלול של חיים בתוך חברה שאתה לא מעריך בלשון המעטה,הצורך "לשחק"את המשחק ,האכזבה מכך שילדי אינם מתחנכים כמו שהייתי רוצה,הקושי ליצור לעצמי את "חלקת האלוהים שלי" בגלל הבעל שכפי שכתבתי למעלה "מרגיש" אבל לא מגלה הבנה