תמימות, או תום לב ? טוסקה
אימרה ידועה טוענת: " התמימות צידה השני, של מטבע הטפשות." אז טוב, מודה בתמימות שלי, על כך שאינני יודע מה נעשה ב´חוץ´. האמת היא, שאני חי על פי מיטב מצפוני. עוף מוזר כזה. לא שותף בחינגא. וכן, גם לא רואה צורך להתנצל. ירצו יאכלו. נשמע לי קצת ביזארי, כאשר קראתי את הודעת הפתיחה, של ´רוצה להגיד´ לאחת הגולשות בפורום. רוצה לומר, הרבה אנשים עושים פיפי בבריכה. אבל ממרומי המקפצה? פניה פומבית בפורום פתוח, לקבל תמיכה של משתתפי הפורום. בכנות כוונותיו, עאלק. מאחר והדיון, עכשיו, עניינו של הפורום, החלטתי להגיב. ממרומי הקתדרה של גרוש (בלתי מבוקש) במשך 13 שנה. שמעתי, כמה סיפורים, ממקור ראשון, על מערכות יחסים כאלו. כולם הסתיימו בשברון לב, תחושת ניצול, זעם על הזמן, שעבר . מרירות ויצרי נקמה. הבועה הצבעונית מתפוגגת מהר. לא שווה את הכאב, אחרי שנזרקו בצד הדרך. העולם הוירטואלי מלא מתחזים. נשואים, שכל עניינם, לצוד להם איזו אשה פנויה. מסתירים עובדת היותם נשואים. עד שתקעו צפורן אחת בטרפם. השיגו את מספר הטלפון. מאותו רגע הם סומכים על כושר ההתשה שלהם, עד שיכריעו את אותה. בדרך כלל מתגלה עובדת היותם נשואים,, כאשר הפגישה נקבעת ליום ששי. אז מתחיל הסיפור, הידוע, על נישואיהם האומללים. לכן עצתי לאותה אלמונית. מכמה שיחות טלפון, עוד לא מתאהבים. למרבה הפלא, גם לא נכנסים להריון. אם לא תכירו, תמותי טפשה. וכנראה, שגם אני בתמימותי, אמות כזה.