רוצה ל ה ג י ד
New member
כאן הכרנו
שבוע טוב לכולם. לפני מספר שבועות ניכנסתי לפורום זה וממבט ראשון התאהבתי בו. קראתי השתתפתי בכתיבה, למדתי את האנשים על פי כתיבתם, והרבה מזמני הפנוי ביליתי איתכם כאן. די במקרה נוצר קשר ביני לבין אחת המשתתפות הפעילות כאן, בתחילה קשר באמצעות הודעות, לאחר מכן באמצעות האי סי קיו. אישה נפלאה. שוחחנו רבות באי סי ולמרות הקשי התקשורתי בסוג זה של "שיחה" התחלנו להכיר אחד את השניה. בשלב מסוים שידרגנו את הקשר וברשותה מסרתי את מספר הטלפון שלי. השיחות הפכו להיות נוחות יותר וכך גם למשמע הקול סגנון הדיבור ועוד, ההתרשמות וההכרות הייתה נוחה יותר. סיפרה על עצמה המון ואולי אפילו הכל. סיפרה את סיפור חייה סיפור שמעט מהאנשים שהכירה בימי חייה שמעו. גם אני סיפרתי לה על עצמי. הרבה ובכנות. "סוד" אחד שמרה. את מספר הטלפון שלה לא רצתה לתת. לא רצתה עד שלב מסויים בו הסכימה למוסרו. אני נשוי, היא לא. דברנו על זה לא מעט. אמרה שאינה רוצה קשר עם אדם נשוי. לא יכולתי ולא רציתי להבטיח דבר מלבד הבטחה אחת "אני מוכן נפשית ומזמן לעזוב את הבית, אם נאהב אהבה אמיתית לא מן הנמנע שזה ייעשה" אמרתי.. היא אישה נפלאה. מצאנו דברים משותפים בנינו ומצאנו דברמ שותף ויחודי שאיני רוצה להזכירו. דיברה רבות על האשליה שבהתאהבות וירטואלית והזהירה אותי(ובין השורות) גם את עצמה מזה. נוצר קשר עמוק וחזק וחיכיתי כמו אדם רעב לקשר טלפוני או באי סי איתה. ביום שישי האחרון קבענו שניפגש. היום. אתמול במוצ"ש להפתעתי הרבה שמעתי אותה אומרת: "שקלתי נמלכתי בדעתי לא ניפגש".... לאחר ההלם כשחזרו המילים לפי, אמרתי שאיני כועס. אמרתי שאני מבין. ואמרתי שכואב לי. נמשיך להיות חברים. זה רצון של שנינו. זהו. חבל. סיפרתי כי רציתי סיפרתי כי מרגיש שכולנו כאן משפחה... סוף? .
שבוע טוב לכולם. לפני מספר שבועות ניכנסתי לפורום זה וממבט ראשון התאהבתי בו. קראתי השתתפתי בכתיבה, למדתי את האנשים על פי כתיבתם, והרבה מזמני הפנוי ביליתי איתכם כאן. די במקרה נוצר קשר ביני לבין אחת המשתתפות הפעילות כאן, בתחילה קשר באמצעות הודעות, לאחר מכן באמצעות האי סי קיו. אישה נפלאה. שוחחנו רבות באי סי ולמרות הקשי התקשורתי בסוג זה של "שיחה" התחלנו להכיר אחד את השניה. בשלב מסוים שידרגנו את הקשר וברשותה מסרתי את מספר הטלפון שלי. השיחות הפכו להיות נוחות יותר וכך גם למשמע הקול סגנון הדיבור ועוד, ההתרשמות וההכרות הייתה נוחה יותר. סיפרה על עצמה המון ואולי אפילו הכל. סיפרה את סיפור חייה סיפור שמעט מהאנשים שהכירה בימי חייה שמעו. גם אני סיפרתי לה על עצמי. הרבה ובכנות. "סוד" אחד שמרה. את מספר הטלפון שלה לא רצתה לתת. לא רצתה עד שלב מסויים בו הסכימה למוסרו. אני נשוי, היא לא. דברנו על זה לא מעט. אמרה שאינה רוצה קשר עם אדם נשוי. לא יכולתי ולא רציתי להבטיח דבר מלבד הבטחה אחת "אני מוכן נפשית ומזמן לעזוב את הבית, אם נאהב אהבה אמיתית לא מן הנמנע שזה ייעשה" אמרתי.. היא אישה נפלאה. מצאנו דברים משותפים בנינו ומצאנו דברמ שותף ויחודי שאיני רוצה להזכירו. דיברה רבות על האשליה שבהתאהבות וירטואלית והזהירה אותי(ובין השורות) גם את עצמה מזה. נוצר קשר עמוק וחזק וחיכיתי כמו אדם רעב לקשר טלפוני או באי סי איתה. ביום שישי האחרון קבענו שניפגש. היום. אתמול במוצ"ש להפתעתי הרבה שמעתי אותה אומרת: "שקלתי נמלכתי בדעתי לא ניפגש".... לאחר ההלם כשחזרו המילים לפי, אמרתי שאיני כועס. אמרתי שאני מבין. ואמרתי שכואב לי. נמשיך להיות חברים. זה רצון של שנינו. זהו. חבל. סיפרתי כי רציתי סיפרתי כי מרגיש שכולנו כאן משפחה... סוף? .
