כאן הכרנו

רוצה, אבל מפחד.....

לעזוב בית זו החלטה לא קלה, כל שכן באמצע החיים. אנחנו נמצאים בגיל שבו אתה מבין שאתה צריך מישהו ליד, נגמרו הבילויים הסוערים, יש התפכחות מהסתמכות על חברים, הילדים עזבו את הבית, וצריך חבראמיתי שיחלוק איתך את ההתקדמות לעבר הזיקנה. חושבת שרוב הזוגות מתפשרים על סיכוי לאושר ממשי עם בן זוג חדש ומעדיפים לחסות בצל המוכר והבטוח למרות חסרונותיו. לא מגנה אותך על היסוסך, אדרבה, זוהי החלטה קשה וגורלית, אבל...לא מעריכה עם הפזילה שלך לצדדים כל עוד לא סגרת באופן מסודר את הקשר העכשוי. מאחלת לך רק טוב ושנה טובה
 
מבינה אותך , מבינה אותה ....

לא מקנאה באף אחד משניכם ... לא הייתי מוכנה להיות "שם" בעד שום הון שבעולם ....
 

B T1

New member
האם נראה לכם

שהמקרה שלפנינו אמיתי (של רוצה להגיד) או שעובדים עלינו עבודה עיברית.
 

nutmeg

New member
רק יודעת

שאם הייתי מגלה שבן זוגי לא שבע רצון, ובמקום לדבר איתי בודק את טמפרטורת המים לפני שהוא טובל במקום אחר -- כבר הייתי מטבילה עד האזניים! איך אתה היית מגיב לו בת זוגתך היתה עושה בדיוק את אותם דברים כמוך עם איזה אהוב בפוטנציה? בלי לנסות לפתור את הדברים איתך קודם?
 
למה כשרואים שזה לא הולך

ואת חושבת שאחרי 10 20 30 שנה אפשר לשנות הרגלים? אפשר פתאום להתחיל לדבר? השאלה היא למה כשרואים שזה לא הולך בבית הם לא עוזבים - אז אפשר להתחיל "סיפור חדש" ממקום נכון יותר.
 

magy

New member
לא פשוט......

גם אני חיכיתי שמשהו ישתנה כמעט שלושה עשורים..... פרק ב´, הוא הפרק הקשה ביותר.......... בפרט כשהוא אמור להתרחש בגילנו......... לא פשוט.......... מי ערב שפרק ב´ אינו חזרה על הטעות כמו בפרק א´???????? ומאד ומאד לא פשוט, אומרת יהודית רביץ....... שני הצדדים מגיעים עם משקעים מן העבר.....ילדים מן העבר..... הרבה עבר......... לא נוצרת בניה משותפת כמו הקמת בית, ילדים, או עבודה..... יוצרים קשר על בסיס חברות ואהבה........ אבל, הטירה החדשה מוקמת על חורבות טירה אחרת........ תמיד צצות אבנים שבורות באתר......פסולת....ולא מעט זבל שלא פונה מהבית הקודם......... לא פשוט............... חבל שאי אפשר לעבור ישר לפרק ג´......
 
מי אמר שפשוט?

מי אמר שפשוט? אבל "לנבול בבית"? וכן, בגיל 50 אנחנו אמורים להיות מספיק חכמים ולא לחזור על שגיאות העבר. לעשות שגיאות חדשות זה דוקא מותר אולי רצוי כי אם נפחד משגיאות - לא נעשה כלום לא נאהב, לא נדבר, לא נבנה, לא נעבוד ואולי אפילו לא נחלום.
 

RUTYAN

New member
גם אם רוצה להגיד "משקר"

יבורך על העלאת הבעיה. רוב חברותי במצב הזה. ולדעתי הן מכורות לכאב האהבה מכורות להתרגשות של ההתחלה, הן מפנטזות מה שהן רוצות וזקוקות ללא קשר לפרטנר, אם "יש לו את זה" העיקר שזה קיים בעיני רוחן וזה הכי חשוב... עד...לפרטנר הבא! תאמין לי מידע אישי, אני הכותל שלהן... היחידה הלוא מודרנית שעדיין נשואה...בקיצור ככה הן "מרגישות ממש את החיים". רות
 
יהיה לנו קל, יחסית

ר. ל. יקר. אני בצד שלה אף כי הסיפור אינו זהה. אני כמוה פנויה והוא לא. טרם גיבשתי עמדה לגבי היחס שלי אליו - הבלמים שצברתי ב50 ויותר שנותי מונעים ממני מלהתאב בנשוי - אבל הוא: מה-זה-מאוהב! ואני מאמינה לו. עם זאת, אני לא רואה אותו עושה מעשה ומפרק "חבילה" שבנה במשך עשור ועוד עשור ועוד אחד כמעט... ואתה? התוותר על הנוחיות שהגעת אליה בשנות נישואיך? התוותר למען האהבה על כל שצברת? קשרים משפחתיים, חברים משותפים, רכוש? שולחן המחשב האהוב עליך? אני מזמינה אותך "לשחק" איתי ב"כאילו" ויהיה לנו קל, יחסית, כי קבל עם ופורום אני מצהירה שלא אפגוש אותך. אני רק רוצה ללמוד ממך אם יתכן שיחול שינוי ב"מסגרת" שלך. וכן - כל אחד בא עם רקע ומטענים שוני. אבל בכ"ז.
 
ד שם בדוי מקבל את אתגר ו

נשחק בכאילו. כן. קבל עם ועדה(שאינו מכיר אותי..) אני מודיע שבאם אמצא אהבה אמיתית כמו זו שפעם הייתה לכולנו, אהבה שלה כולנו כמהים,אוותר על ה"נוחיות" העכשוית,לא אוותר על מה שצברתי- אלא על חציו, מקווה שלא אוותר על חברים, לא אוותר על קשרים עם ילדי וצאציהם-למרות שלא יהיה קל בתחילה בטח יכעסו.. אבל אוותר על כל זה ואשלם את המחיר הכלכלי והלא כלכלי, רק בתנאי אחד. שאדע שמצאתי אהבה אמיתית. ולא אבטיח דבר לפני שאדע שנדע שאכן זה זה. וזאת אדע לא מעצם ההכרות הוירטואלית והאשליה שבה, אלא רק לאחר הכרות אמיתית והגעה למסקנה המוזכרת למעלה. כן, שם בדוי, אעשה זאת אם וכאשר.... ותשובתי זו "במשחק שכאילו" היא תשובה אמיתית בלי כאילו. ולגבי החלטתך באם להענות לו או לאו, הצעתי לך - תנסי. תבדקי.היי שקולה ובטוחה שכן הוא ורציני ואוהב. ואם תצליחי להתאהב רק לאחר קבלת תשובות לבדיקות אלה,(ולא לפני)הרווחת-הרווחתם. בהצלחה ושנה טובה. תעדכני אותי? אשמח...ובמאמר מוסגר-למה להצהיר הצהרות הרי אינך יודעת מי אני, אולי בלי דעת ניפגש אי פעם.....קבלי חיוך...
 
שמחה שקיבלת את האתגר

ר. ל. - אני שמחה ומחייכת על שקיבלת את האתגר. ניסיתי. בדקתי. אני "האמא" של השקולים/ות ואני אפילו בטוחה שהוא רציני ואוהב. זה קרה לו (לדבריו, ואני מאמינה) לראשונה בחייו. וההכרות שלנו לא היתה וירטואלית אלא בחיים. כן, הוא אפילו מוכן גם להתחייב. בדיבור. אם רק אתן לו את הביטחון שאקבל אותו ללא תנאי. אני גם יודעת כמה יכול להיות לנו טוב ביחד במישורים רבים. אבל אני לא יודעת איך זה לחיות איתו במציאות העמוסה של חיינו. ואם לא נחזור כל אחד על השגיאות שהיו לו/לה במערכת הקודמת. לכן אני לא יכולה להבטיח קבלה ללא תנאי. כמו שאני מבינה, למרות שהוא "מאושר" בבית כמו איש גדול שהוגמד בלחץ - אני לא רואה איך הוא מתחיל את תהליך הפרידה מהבית. ואם החיים בבית היו סבירים - אני אפילו יכולה להבין את הקושי שלו. ודוקא משום כך, כנראה שעדיף שתחילה יעזוב את הבית ואח"כ יתחייב. ובינתיים מה עלי, שבתות וחגים?
 
ד שמם בדוי גם שמח בשמחתך

לקריאת תגובתי. משהו לא כל כך ברור לי במערכת שבניכם. "הוא אפילו מוכן גם להתחייב" כך כתבת.... למה להתחייב? להתחייב שיעזוב פעם את את הבית. ותמורת מה ההתחייבות? שתקבלי אותו ללא תנאי? איך את יכולה להתחייב? אולי שכשתכירו יותר תכירו גם בעובדות שאינן ידועות היום? צעירים שמתחתנים ומתחייבים מתחת לחופה עומדים בהתחיבויות? הרי שליש מתגרש בחמשת השנים הראשונות. לו אני במקומו, והייתי יודע שאת אוהבת מה שנכון- ומוכנה ללכת לנסיון, בלי בתחייבות שאינך יכולה לתת אותה (אגב ומי ערב שהוא ירצה להשאר באם יתבררו אותן עובדות בלתי ידועות?)ומוכנה לצאת יחד לדרך, הייתי עוזב את הבית ורץ אלייך. נכון, זה הימור. אבל כל מהמר מקווה שירוויח ולכן הייתי מהמר. לו אני במקומו, ואת פותחת לי את ביתך. אני שם. עם התחייבות אחת-התחיבות לנסיון משותף. ואז.... שבתות וחגים ולילות וימים אתם יחד. אבל אם הצעת ולא קיבל.... חשבי על זה והגיעי למסקנות. ויחד עם זה, מותר לך, אם את במודעות לזה, למשוך את המערכת כפי שהיא ולהנות ממה שיש. יום טוב ושנה טובה.
 
אני מצפה לטוב ביותר - אחרת למה?

הוא מוכן להתחייב שיעניק לי אהבה ואושר. אבל ככל הידוע לי הוא אינו פועל להפריד את עצמו מהבית שיש לו. הוא לא אמר שהוא מצפה שאקבל אותו "ללא תנאי" זה מה שאני מבינה. לעומת זאת, הוא מעולם לא העיר לי ולו הערה קטנה על האפשרות שקיים בי משהו שאינו מושלם. מכך אני מסיקה שבעיניו אני מושלמת. וה מפחיד אותי כי אני יודעת שאפילו לי ייתכן ויש מגרעות. לא הרבה... אני כן מעירה על המגרעות שאני מוצאת אצלו. אם "אלך" על הקשר איתו - אני מצפה לטוב ביותר ויש דברים שניתנים לשינוי בקלות. אם רק נציין את חשיבותם בעינינו. שאלה: הכיצד אתה מסיק שאני אוהבת? אפילו לעצמי טרם אמרתי זאת. גם לא אמרתי לו ובודאי שטרם אמרתי לך... ועוד שאלה:מתי ואיך גבר מחליט לעזוב את הבית ואיך הוא יכול לעשות זאת במינימום נזקים. הבנים שלו גדולים ולדעתי הם לא יהוו גורם מעכב. הבעיה היא, כנראה, איך מודיעים לאשה (שכנראה מודעת לכך שהאהבה ביניהם נגמרה) שמחלקים את הרכוש ומשאירים אותה לבד שבתות וחגים.
 

רו1

New member
איני מצפה לטוב ביותר

כי לעולם לא אמצא. כל אחד מגיע עם מטען של הרגלים, התנהגויות, דעות וגישות. האם המטען שלי "נכון יותר" "טוב יותר" "מוצלח יותר" משלו? אני מצפה לאהבה, לחברות, לנתינה, לקבלה, לתמיכה. זה מה שאתן לו ואת זה הייתי רוצה לקבל חזרה.
 
איך אפשר להשוות?

רו יקירה את כמובן צודקת בדבריך על הרגלים מהעבר וכו´ (גם לי יש 2-3 כאילו... לא השוויתי את טיב המטענים האישיים. איך אפשר? עם זאת אני בעד חלום. בלי חזון, בלי רצון מפורש לכל מה שכתבת - לא נקבל את ואני והוא וגם הוא את מה שחשוב לנו. אבל כמה את יכולה לתת כשאת יודעת שאת מקבלת רק חלק ממנו ומזמנו?
 

רו1

New member
מצב זמני

כך אני קוראת לתקופה זו. וכשהמצב זמני - אני מקבלת ממנו כל מה שהוא יכול לתת במסגרת האפשרי. וזה המון. המון אהבה המון נתינה המון מחמאות ולסרט.... אני הולכת עם חברות...
 
ד שם בדוי. לא משנה אם אמרת

לו לי לעצמך אם את אוהבת. השאלה מה את מרגישה. אם אינך יודעת, או אם את יודעת שאינך אוהבת, את חייבת, חייבת מצפונית,ליידע את האיש. כי אם הוא עוזב את הבית בלי קשר אלייך אין בעיה. אבל אם הוא יעזוב את הבית בשבילך אסור שיעשה זאת כל עוד אינך אוהבת או כל עוד אינך שלמה עם אהבתך. כיצד היסקתי שאת כן אוהבת? כךהתרשמתי ואולי טעיתי- רק את יודעת... ולסיכום, לדעתי חשבי בראש וראשונה על עצמך. החליטי את מה טוב לך. האם להמשיך ולהנות מהקשר כפי שהוא, או לשדרג אותו-וזאת בתנאי שתגיעי למסקנה שאת כן...
 
לא לא ולא עשו חושבים

לא יתכן לעזוב בית להרוס משפחה למען אשה אתאהבות ,שתכנס לשיגרה לאחר זמן קצר .
 
למעלה