יש שבטים אינדיאנים

XמXלה

New member
זוגיות זו עבודה


 

drorbar19

New member
תקראי מה כתבתי הלאה

ברור לכולם שיש שחיקה, ושאף פעם הריגושים של ההתחלה לא חוזרים (הם כן, אבל זה קורה כשמשנים סביבה או כשעושים דברים לא שגרתיים עד מאוד, וגם זה לטווח מוגבל)
מה שעצוב הוא שלאט לאט נוצר ניכור, ומזה קשה מאוד להמלט.
 

יערית

New member
הניכור

בא כתוצאה מתקשורת לקויה וחוסר חברות- חברים טובים מדברים גם על מצבים כאלו ומנסים לצאת מזה יחד...בלי בריחות וייאוש שמדלג איתך לכל זוגיות שתיצור. אני בטוחה שיש בי צד פוליגמי שהוא ויודעת שזה בלתי אפשרי היה להביא את זה לידי ביטוי בחיים הללו , מתמודדת עם המונו לטוב ולרע
:))
 

drorbar19

New member
לא בטוח שאני מסכים

הניכור מגיע מדברים קטנים שהולכים ותופחים.
גם כשהתקשורת מרהיבה ומדברים כל היום, אבל פשוט לא שמים לב לדברים שמפריעים לנו עד שהם גדולים מידי.
דברים שאפילו לא הית חושבת לדבר עליהם, או שדיברת אבל הצד השני לא התייחס עד שנמאס לך.
לשני הצדדים יש את זה, שניהם צוברים בלי להרגיש עד שלפעמים מאוחר מידי וזה גובר על החברות, מדכא את התשוקה והורס את הקשר.
נדיר שמצליחים לעלות על זה בזמן, וגם אם כן, אז אחרי שנה שנתיים נופלים שם שוב ואז עוד יותר נדיר שעולים על זה.

כשאני אומר דברים קטנים זה יכול להיות כמו לא לסגור את המשחת שיניים בבוקר, או להשאיר את החלב בחוץ או לראות טלויזיה בווליום גבוה מידי.
וזה גם יכול להיות דברים גדולים שלא בא לך לריב עליהם כי ניסית פעם אחת בהתחלה וזה עשה סקנדל וסתם הציק (ואולי קיווית שזה יפתר עם הזמן), כמו היחסים שלו עם גרושתו או החבר הנצלן שלו.

ככה בדיוק מתגנב עלינו הניכור, בלי שאנחנו בכלל מרגישים. והופס פתאום האדם שנכנס לידנו למיטה קצת מגעיל אותנו.
 
החכמה הגדולה היא

בפרקים הבאים ובפרט ככל שאנחנו יותר מנוסים במערכות יחסים,
לשים לב בדיוק לדברים שמפריעים לנו עוד כשהם קטנים, לתקוף אותם בחיתולים (ורצוי אפילו בשלב העובר), לפתור את הבעיות ולהמשיך הלאה,
אין כזה דבר לדבר אבל הצד השני לא מתייחס עד שנמאס לך, זה מסוג הדברים שלא צריכים להיות בשום מערכת יחסים בריאה עם תקשורת טובה.
 

drorbar19

New member
את מי בכלל זה מעניין

לתקוף בהתחלה.

קחי למשל את הדייט שהייתי בו לא מזמן, שבו היא התפארה כולה באיך שהיא טחנה את בעלה לשעבר (נדמה לי שכתבתי על זה כאן). נראה לך שזה היה אכפת לי?
הייתי מרוכז מטרה בדבר אחד בלבד (בסוף נכשלתי בגלל איזו שטות), ואני מבטיח לך שאם היה מתפתח איתה קשר, אז בחצי השנה הראשונה ההייתי עסוק רק באיך אני מניף אותה לכל מיני זוויות מעניינות ומש לא היה מזיז לי שהיא צורחת על בעלה ושולחת לו הוצל"פים.
כשהייתי מבחין בזה, זה היה מאוחר מידי מכדי לדבר על זה, וסביר להניח שאחרי תקופה מסויימת כזו היא גם הייתה נמאסת עלי.

כשאת יוצאת עם מישהו חדש שמלהיב אותך, את לא תעירי לו שהוא נוהג מהר (ואם תעירי והוא יתעצבן מזה, או יתעלם, אז תפסיקי מייד להעיר ותתחילי לצבור בבטן) ולא תעירי לו שהוא עושה לך פרורים בסלון.
עד שיום אחד פתאום תתחילי לצעוק עליו רק כי הוא מפשיר לחמניה, עוד לפני שבכלל הוא חשב ללכת איתה לספה.
 
זאת הטעות שלך

מצד אחד אתה קורא לזה "לתקוף", מצד שני אתה מתעלם מדברים חשובים ומהותיים בהתחלה.
אולי תקרא לזה בשם אחר ותשים לב יותר לדברים בסיסים?
אם אתה במוד של להעיף לכל מיני זוויות בלבד, אז באמת לא אמור להזיז לך דברים חשובים ומהותיים,
אם אתה בקטע של קשר רציני שיחזיק מעמד לאורך זמן, מלבד הרצון להעיף אותה בפירואטים באוויר, תוודא ששאר הדברים שם לא מפריעים לך ו/או לא יפריעו לך בעתיד.
אני נוטה להאמין שאפשר למצוא גם וגם :)

<מאיפה בדיוק אתה קופץ למסקנות על מה אני אעיר ועל מה אני לא?>
 

drorbar19

New member
תגידי לי

למעט במגזרים חשוכים במיוחד,
כמה גברים ונשים את מכירה שחושבים על חתונות וניגונים ארוכי טווח בתחילת הקשר?

בהתחלה חושבים רק על זוויות ומומנטים. כמובן שמוודאים שהשאר תקין ואין בעיות דימנציה ושיטיון במשפחה הקרובה, אבל ממש לא מסתכלים על פרורים בסלון, משחות שיניים או כסיסת ציפרניים.
וכשמתחילים להסתכל זה מאוחר מידי.
 
נו באמת

אתה תבדוק אם יש היסטוריה של שיטיון, אלצהיימר ולחץ דם גבוה במשפחה, אבל אם היא כוססת ציפורנים והידיים שלא לא מושכות אותך זה לא יפריע לך??
לא מדובר על חתונות וניגונים ארוכי טווח מהיום הראשון,
אני מאמינה אבל כשיש דברים שמפריעים שם, מוצאים את הדרך לדבר על זה או פשוט לעבור הלאה אם זה מאוד מפריע ואין סיכוי להתמודד עם זה.
 
לפי איך שהתרבויות האלו נכחדו

כנראה שהם לא יישמו את התאוריה.
אני הולך לפי המקורות שלנו "חז"ל אמרו משפט קצר אך מתמצת: "אבר קטן יש באדם מרעיבו שבע, משביעו רעב."


אותי זה מצחיק
 
שמע ...

הקהילה שלנו הוכיחה הלכה למעשה שהיא מורכבת מפרטים בעלי מודעות גבוהה, ובעלי שאיפות ואמביציות חזקות לפרפרים, אושר וריגושים
זה תמיד עולה לי בראש :)
כך שקשרים עתידיים בתוך הקהילה (בהכללה כמובן), חשופים לאותם "סיכונים" שפירקו את הקשרים הראשונים ..

עכשיו אחד משלוש :
או שאתה מסרב לקבל את זה, ועושה שמיניות באויר כדי להילחם בשחיקה, בעייפות החומר ובהזדקנות הקשר - גם אם זה לא אתה (ובוא נודה על האמת - רובנו ממש לא כאלה)
או שאתה חי את חייך כמו שאתה במסגרת הקשר כמות שהוא, ומודע לכך שבבוא העת - הוא עלול להסתיים כי תאריך התפוגה שלך הגיע ...
או שאתה הולך על מודל שונה קצת של קשר, כזה שלא מתערבב "כמו פעם", מה שמאפשר לך, כמו גם לה חיים נפרדים עם נקודות מפגש (רבות ככל שרוצים .. :), מה שבהגדרה, יוצר קשר בעל פוטנציאל ארוך הרבה יותר מהשיגרע-תי ..
 

זאביק36

New member
אני לא אוהב למות

זה עושה לי לא נעים באופן מיוחד.
אני אומר לחסוך אפשר בהרבה מקומות ותחומים, קשר זוגי הוא המקום האחרון שחוסכים בו.
מתחילים בשיא הקצב ורק מגבירים עוד ועוד, בהמשך נרגעים ומתמקדים רק בדברים שעושים טוב לשני הצדדים.
עזוב אותך משטויות, כל עוד טוב לשני הצדדים ביחד אין סיבה שזה ייגמר גם אחרי עשרים שנה.
 

tamarit2013

New member
דיון מעולה!!!

מעניקה לעצמי
שקראתי את רוב התגובות.
ולשאלתך, דווקא עכשיו, לאחר פרק א כושל, מנסה לראות קודם את הבן אדם, אם סולם הערכים חופף לשלי,הערכה, חברות ,עניין.
ולא רק את כל הפרפרים שמערפלים את שיקול הדעת.
 
למעלה