יש שבטים אינדיאנים
ועוד כמה תרבויות עתיקות, שחשבו שהכל מדוד מראש.
שיש לנו הקצבה לדברים.
מספר מילים שנאמר, דברים שנאכל, צעדים שנצעד ואפילו זיונים.
ומי שגומר את הקצבה שיש לו, פשוט מת.
ולכן הם חסכו בכל מה שהם יכלו.
עד כמה זה נראה לכם נכון, ובמיוחד בקשרים?
אם תשימו לב, בקשר חדש שנוצר תמיד יש על מה לדבר. שיחות הטלפון ארוכות, כשנפגשים אפשר לשבת שעות לספר סיפורים, להחליף דעות ולרכל על הכל. הכל מענין ושני בני הזוג נובעים כמו מעיינות קטנים.
גם הסקס הוא תמיד ארוך ותדיר, אפשר להזדיין 5 פעמים בערב ולעשות את זה כל יום במשך חודשים, והכל מרגש ומושקע ומתחדש.
אבל תמיד מגיע השלב שבו הדברים מתחילים לדעוך, לא משנה כמה נשקיע בקשר, כמה נתאים וכמה הכל נראה מוצלח, מגיע לו השלב בו כבר מדברים פחות, שיחות הטלפון הופכות להיות אינפורמטיביות וקצרות וגם הסקס מתכנס לאיזה מסלול מדוייק כזה של מטרת אורגזמה (ולא קודם הנאה ארוכת נגן) ולישון. ואני בכלל לא מזכיר את זה שהסקס של הבוקר או הצהרים בסופ"שים נעלם לו כליל.
ואז או שהקשר מתמסמס ועוברים הלאה להתחיל הכל מחדש (וזה קורה שוב בדיוק אותו דבר, ונשארים על גל סינוס תמידי עם הפרעות שונות של פיקים), או "שעובדים" על הקשר ומנסים לעורר את המשיכה.
זה בדרך כלל מצליח בפעמים הראשונות, אבל גם לזה יש סוף, בפעם העשירית כבר לא מנסים לעורר כלום, ושב מטפסים קצת בדרך לירידה הבאה.
אז מה, צדקו הקדמונים? (ואולי גם הדתיים של ימינו)
אולי צריך לחסוך, להזדיין מעט, לדבר קצת ולא לבזבז את כל האנרגיה בתחילת הקשר?
ואולי אני סתם מזיין לכם במוח כי אין מים בבניין היום ואי אפשר להכין קפה כבר מ8 בבוקר, וזה קצת מעצבן?
ועוד כמה תרבויות עתיקות, שחשבו שהכל מדוד מראש.
שיש לנו הקצבה לדברים.
מספר מילים שנאמר, דברים שנאכל, צעדים שנצעד ואפילו זיונים.
ומי שגומר את הקצבה שיש לו, פשוט מת.
ולכן הם חסכו בכל מה שהם יכלו.
עד כמה זה נראה לכם נכון, ובמיוחד בקשרים?
אם תשימו לב, בקשר חדש שנוצר תמיד יש על מה לדבר. שיחות הטלפון ארוכות, כשנפגשים אפשר לשבת שעות לספר סיפורים, להחליף דעות ולרכל על הכל. הכל מענין ושני בני הזוג נובעים כמו מעיינות קטנים.
גם הסקס הוא תמיד ארוך ותדיר, אפשר להזדיין 5 פעמים בערב ולעשות את זה כל יום במשך חודשים, והכל מרגש ומושקע ומתחדש.
אבל תמיד מגיע השלב שבו הדברים מתחילים לדעוך, לא משנה כמה נשקיע בקשר, כמה נתאים וכמה הכל נראה מוצלח, מגיע לו השלב בו כבר מדברים פחות, שיחות הטלפון הופכות להיות אינפורמטיביות וקצרות וגם הסקס מתכנס לאיזה מסלול מדוייק כזה של מטרת אורגזמה (ולא קודם הנאה ארוכת נגן) ולישון. ואני בכלל לא מזכיר את זה שהסקס של הבוקר או הצהרים בסופ"שים נעלם לו כליל.
ואז או שהקשר מתמסמס ועוברים הלאה להתחיל הכל מחדש (וזה קורה שוב בדיוק אותו דבר, ונשארים על גל סינוס תמידי עם הפרעות שונות של פיקים), או "שעובדים" על הקשר ומנסים לעורר את המשיכה.
זה בדרך כלל מצליח בפעמים הראשונות, אבל גם לזה יש סוף, בפעם העשירית כבר לא מנסים לעורר כלום, ושב מטפסים קצת בדרך לירידה הבאה.
אז מה, צדקו הקדמונים? (ואולי גם הדתיים של ימינו)
אולי צריך לחסוך, להזדיין מעט, לדבר קצת ולא לבזבז את כל האנרגיה בתחילת הקשר?
ואולי אני סתם מזיין לכם במוח כי אין מים בבניין היום ואי אפשר להכין קפה כבר מ8 בבוקר, וזה קצת מעצבן?
