s k y b l u e
New member
לאחר קריסת הקומוניזם הכיוון בעולם
הוא דווקא לחיזוק הלאומיות והדת, לא להחלשתן. המארקסיזם והקומוניזם התיימרו להעניק לבני האדם אידיאולוגיה מעמדית על-לאומית שתחליף את הלאומיות וייתר האידיאולוגיות ה'ריאקציוניות' נחלת העבר. במציאות זה תמיד היה שקר, כי הדבר היחיד שהקומוניזם דיכא בתחום הלאומי היה הלאומיות של העמים הכפופים לקרמלין הרוסי שמצידו המשיך עם השוביניזם הרוסי האימפריאלי באצטלה קומוניסטית. אבל בחסות הקומוניזם התפתח גם השוביניזם והגזענות בקרב המדינות הקומויסטיות שהצליחו לפתח עצמאות מסויימת, כמו יוגוסלביה, רומניה, אלבניה, וייטנאם, צפ' קוריאה. אבל אפילו לגרורות המובהקות של מוסקבה כמו פולין או צ'כוסלובקיה הותר להפגין את לאומנותן כלפי מיעוטים כמו היהודים או שאריות הגרמנים. כשהקומוניזם קרס התפרצו כל הניגודים הלאומיים שהוחזקו מתחת למכסה סיר הלחץ של המשטר. התמוטטות האידיאולוגיה הקומוניסטית הביאה לחיזוק הלאומיות והלאומנות גם בארצות העולם השלישי היכן שהניגודים הפכו לבוטים וגלויים יותר באופיים הלאומי או השבטי ללא הכסות האידיאולוגית שהעניקה להם המלחמה הקרה. בעת ובעונה אחת מתגברת בכל מקום, ובפרט בעולם השלישי ובארצות שהשתחררו מהקומוניזם, השפעת הדת שגולשת בייחוד בעולם האיסלאמי לפונדמנטאליזם אלים וטרוריסטי. אבל גם בעולם המפותח רואים התחזקות של הלאומיות וחידוד הזהות התרבותית והלאומית בייחוד כתגובה על ההגירה ובפרט ההגירה המוסלמית. וכך למשל באירופה המתפתחת במסגרת רב- או אפילו על-לאומית דוגמת האיחוד האירופי, יש רנסאנס אידיאולוגי ותרבותי של כל עם ועם. המודל הרב-תרבותי פשט את הרגל והאירופים מגלים מחדש את התרבות הלאומית שלהם ואת ערכיה הייחודיים ומנפנפים בשפה הלאומית שלהם. במקום רב-תרבותיות מדברים יותר ויותר על 'אינטגרציה' ועל טמיעה שבה המהגרים יקבלו עליהם את ערכי 'התרבות המובילה' בחברה. בצרפת למשל אף אחד לא מדבר במסע הבחירות על 'ערכים רפובליקאיים' כמו שהיו עושים פעם לפחות כלפי חוץ , אלא על 'הזהות הצרפתית' הנתונה בסכנה, שאותה יש לחזק.
הוא דווקא לחיזוק הלאומיות והדת, לא להחלשתן. המארקסיזם והקומוניזם התיימרו להעניק לבני האדם אידיאולוגיה מעמדית על-לאומית שתחליף את הלאומיות וייתר האידיאולוגיות ה'ריאקציוניות' נחלת העבר. במציאות זה תמיד היה שקר, כי הדבר היחיד שהקומוניזם דיכא בתחום הלאומי היה הלאומיות של העמים הכפופים לקרמלין הרוסי שמצידו המשיך עם השוביניזם הרוסי האימפריאלי באצטלה קומוניסטית. אבל בחסות הקומוניזם התפתח גם השוביניזם והגזענות בקרב המדינות הקומויסטיות שהצליחו לפתח עצמאות מסויימת, כמו יוגוסלביה, רומניה, אלבניה, וייטנאם, צפ' קוריאה. אבל אפילו לגרורות המובהקות של מוסקבה כמו פולין או צ'כוסלובקיה הותר להפגין את לאומנותן כלפי מיעוטים כמו היהודים או שאריות הגרמנים. כשהקומוניזם קרס התפרצו כל הניגודים הלאומיים שהוחזקו מתחת למכסה סיר הלחץ של המשטר. התמוטטות האידיאולוגיה הקומוניסטית הביאה לחיזוק הלאומיות והלאומנות גם בארצות העולם השלישי היכן שהניגודים הפכו לבוטים וגלויים יותר באופיים הלאומי או השבטי ללא הכסות האידיאולוגית שהעניקה להם המלחמה הקרה. בעת ובעונה אחת מתגברת בכל מקום, ובפרט בעולם השלישי ובארצות שהשתחררו מהקומוניזם, השפעת הדת שגולשת בייחוד בעולם האיסלאמי לפונדמנטאליזם אלים וטרוריסטי. אבל גם בעולם המפותח רואים התחזקות של הלאומיות וחידוד הזהות התרבותית והלאומית בייחוד כתגובה על ההגירה ובפרט ההגירה המוסלמית. וכך למשל באירופה המתפתחת במסגרת רב- או אפילו על-לאומית דוגמת האיחוד האירופי, יש רנסאנס אידיאולוגי ותרבותי של כל עם ועם. המודל הרב-תרבותי פשט את הרגל והאירופים מגלים מחדש את התרבות הלאומית שלהם ואת ערכיה הייחודיים ומנפנפים בשפה הלאומית שלהם. במקום רב-תרבותיות מדברים יותר ויותר על 'אינטגרציה' ועל טמיעה שבה המהגרים יקבלו עליהם את ערכי 'התרבות המובילה' בחברה. בצרפת למשל אף אחד לא מדבר במסע הבחירות על 'ערכים רפובליקאיים' כמו שהיו עושים פעם לפחות כלפי חוץ , אלא על 'הזהות הצרפתית' הנתונה בסכנה, שאותה יש לחזק.
