The Lost Optimist
New member
יש מישהו שמזדהה?
מכתב פתוח מתלמידים בישראל למורים ולהורים אתם, המורים, מתלוננים כל הזמן על "האלימות בבתי הספר". אתם שוכחים, שכל חיה, כשכולאים אותה, נעשית תוקפנית: התרנגולות בכלוב תוקפות זו את זו, וכך גם האסירים בבתי הסוהר והתלמידים בכיתות. עיקר האלימות הוא מצדכם, המורים, הכופים עלינו שיטה שאינה תואמת את הצרכים הגופניים, הנפשיים והשכליים שלנו, ומצד ההורים, ששולחים אותנו לבתי הספר. לכלוא אותנו בכיתות, לאסור עלינו לזוז ולדבר במשך שעות ארוכות, להכריח אותנו להקשיב לדברים שלא מעניינים אותנו ושלעולם לא יהיה לנו שימוש בהם – זוהי התעללות פיזית, נפשית ושיכלית. אתם דופקים את הגוף שלנו, שלא מקבל תזוזה ואימון כשהוא דורש זאת, דופקים לנו את השכל, כשחושפים אותנו זמן רב לסביבה חדגונית, משעממת וחסרת גירויים, ודופקים את הנפש שלנו, כשאתם לוקחים מאתנו את החופש המגיע לנו והופכים אותנו ואת חברינו ליצורים מאולפים, תוקפניים ופחדנים. אנחנו לא מנסים לשלוט בכם, לדכא אתכם – אתם מנסים לשלוט בנו ולדכא אותנו. אתם טוענים שאתם "רוצים להחדיר בנו ערכים של דמוקרטיה, שיוויון, צדק, עזרה הדדית, אחווה וחופש?" ערכים כאלה אי אפשר להכניס בשטיפת מוח או בכוח, בשימוש בכלים המנוגדים להם לחלוטין: איפה הדמוקרטיה, השיוויון, הצדק והחופש בכיתה, בשיעורים שבהם אתם מנסים "להחדיר בנו את הערכים הללו"? שיטה של כפיה, חוסר שיוויון ואנטי-חופש יכולה רק להחדיר ערכים של כפיה, חוסר שיוויון ואנטי-חופש. אתם מתפלאים שהאנשים בישראל דופקים זה את זה, מנצלים זה את זה, רוצחים, אונסים, גונבים, מכים, מנסים לשלוט זה בזה ומזהמים את הסביבה שלהם? איפה לדעתכם הם למדו את התחרותיות הזו, את הצורך בשליטה באחר? אנשים אלה, ואתם בהם, הם התוצר של שיטת החינוך שאתם כופים עלינו. התנגדות לאלימות לא נלמדת באמצעות אלימות. אב שמכה את בנו כי היכה את אחיו מלמד את בנו להיות אלים יותר, לפתור את בעיותיו באמצעות אלימות. מורה שכופה על תלמידים לשבת בלי לזוז ובלי לדבר ולהקשיב בזמן שהוא מדבר על דמוקרטיה וחופש, מלמד דיקטטורה ודיכוי. אנחנו לא רוצים שטיפת מוח, לא רוצים לשנן שטויות: היסטוריה שמעוותת לצרכים פוליטיים, מלאה בתאריכים, מקומות ושמות שנשכחים מיד, נוסחאות מתמטיות שלעולם לא נשתמש בהם, שירים וסיפורים משעממים, כללי דקדוק מיותרים. אנחנו לא רוצים טיולים במדברים משמימים ובמוזיאונים משעממים. אנחנו רוצים לדעת דברים שיועילו לנו, שיעזרו לנו להיות חזקים, גופנית ונפשית, להכיר את העולם שבו אנו חיים ואת כללי המשחק בו. אנחנו רוצים ללמוד את הזכויות שלנו כילדים, כאזרחים וכעובדים, ללמוד איך למנוע מהבנקים ומקופות החולים לרמות אותנו, להבין למה נותנים למפעלים להמשיך לשפוך חומרים מסרטנים למים, לאוויר ולאוכל שלנו, לדעת איך באמת מתקבלות ההחלטות במדינה, מה הפוליטיקאים עושים עם הכסף שלנו וכמה כסף הם משלשלים לכיסם מסחר בנשים, ניצול עובדים זרים ו"רפורמות כלכליות להצלת המשק". הפליה על בסיס גיל (גילנות) היא בדיוק כמו כל הפליה גזענית אחרת. אנחנו לא פושעים, ואנחנו לא מוכנים להיות אסירים בגלל גילנו. נמאס לנו לקבל פקודות, לבקש רשות לדבר, להשתין, לקרוא או לשחק. נמאס לנו שמחליטים בשבילנו אם נלמד, מתי נלמד ומה נלמד. אנחנו רוצים ללמוד, לדעת, להשכיל. יש הרבה דברים מעניינים בעולם הזה. אנחנו רוצים ללמוד מה שמעורר את סקרנותנו, מעניין אותנו, מה שנראה לנו חשוב – ולא מה שנראה חשוב בעיניי שר חינוך זה או אחר ואינטרסנטים אחרים. לא ניתן לכם לקחת מאיתנו את שארית אהבת החיים, הסקרנות, החיוניות והרצון החופשי. הגוף והשכל של כל אחד שייך לעצמו, ולא לאיזה מורה או פוליטיקאי. אילוף מישהו משמע הפיכתו ליצור שמעשיו נשלטים לא בידי הרצון, שיקול הדעת והמצפון שלו – אלא בידי מישהו אחר, בעל הכוח, ולכן האילוף מסוכן. מספיק פעלתם להפוך אותנו למוצרים זהים, צייתנים, מאולפים, נטולי מחשבה ורצון עצמאיים, ילדים טובים, חיילים טובים, צרכנים טובים, רובוטים שעושים מה שאומרים להם בלי לשאול שאלות. לימודים אינם חייבים להיות תהליך משעמם, מיגע ומיסר של שינון מידע מיותר תוך ציות לפקודות והוראות. בתי ספר חופשיים, הקשובים לרצונות וצרכי הילדים, הוכחו כיעילים יותר. הוכח, שילדים שגדלים בחופש מאושרים יותר, תופעות של תוקפנות ואלימות נדירות בקרבם, והישגיהם בלימודים ובחיים גבוהים יותר. אנחנו דורשים חופש - ועכשיו. מספיק פעלתם לשכנע אותנו שאנחנו קטנים, חלשים וחסרי אונים מול השיטה והממסד, שאיננו יכולים להשפיע ולשנות. אנחנו דורשים את הזכויות המגיעות לנו בהתאם לאמנה הבינלאומית לזכויות האדם ובהתאם לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד: הזכות להיות גורם בחיינו, הזכות להישמע בכל נושא הנוגע לנו, הזכות לחופש והזכות לבעלות על חיינו. אז מעכשיו, אנחנו לוקחים את חיינו לידינו. מעכשיו בתי הספר יהיו מבוססים על שיוויון, צדק, חופש ודמוקרטיה – או שלא יהיו בכלל.
מכתב פתוח מתלמידים בישראל למורים ולהורים אתם, המורים, מתלוננים כל הזמן על "האלימות בבתי הספר". אתם שוכחים, שכל חיה, כשכולאים אותה, נעשית תוקפנית: התרנגולות בכלוב תוקפות זו את זו, וכך גם האסירים בבתי הסוהר והתלמידים בכיתות. עיקר האלימות הוא מצדכם, המורים, הכופים עלינו שיטה שאינה תואמת את הצרכים הגופניים, הנפשיים והשכליים שלנו, ומצד ההורים, ששולחים אותנו לבתי הספר. לכלוא אותנו בכיתות, לאסור עלינו לזוז ולדבר במשך שעות ארוכות, להכריח אותנו להקשיב לדברים שלא מעניינים אותנו ושלעולם לא יהיה לנו שימוש בהם – זוהי התעללות פיזית, נפשית ושיכלית. אתם דופקים את הגוף שלנו, שלא מקבל תזוזה ואימון כשהוא דורש זאת, דופקים לנו את השכל, כשחושפים אותנו זמן רב לסביבה חדגונית, משעממת וחסרת גירויים, ודופקים את הנפש שלנו, כשאתם לוקחים מאתנו את החופש המגיע לנו והופכים אותנו ואת חברינו ליצורים מאולפים, תוקפניים ופחדנים. אנחנו לא מנסים לשלוט בכם, לדכא אתכם – אתם מנסים לשלוט בנו ולדכא אותנו. אתם טוענים שאתם "רוצים להחדיר בנו ערכים של דמוקרטיה, שיוויון, צדק, עזרה הדדית, אחווה וחופש?" ערכים כאלה אי אפשר להכניס בשטיפת מוח או בכוח, בשימוש בכלים המנוגדים להם לחלוטין: איפה הדמוקרטיה, השיוויון, הצדק והחופש בכיתה, בשיעורים שבהם אתם מנסים "להחדיר בנו את הערכים הללו"? שיטה של כפיה, חוסר שיוויון ואנטי-חופש יכולה רק להחדיר ערכים של כפיה, חוסר שיוויון ואנטי-חופש. אתם מתפלאים שהאנשים בישראל דופקים זה את זה, מנצלים זה את זה, רוצחים, אונסים, גונבים, מכים, מנסים לשלוט זה בזה ומזהמים את הסביבה שלהם? איפה לדעתכם הם למדו את התחרותיות הזו, את הצורך בשליטה באחר? אנשים אלה, ואתם בהם, הם התוצר של שיטת החינוך שאתם כופים עלינו. התנגדות לאלימות לא נלמדת באמצעות אלימות. אב שמכה את בנו כי היכה את אחיו מלמד את בנו להיות אלים יותר, לפתור את בעיותיו באמצעות אלימות. מורה שכופה על תלמידים לשבת בלי לזוז ובלי לדבר ולהקשיב בזמן שהוא מדבר על דמוקרטיה וחופש, מלמד דיקטטורה ודיכוי. אנחנו לא רוצים שטיפת מוח, לא רוצים לשנן שטויות: היסטוריה שמעוותת לצרכים פוליטיים, מלאה בתאריכים, מקומות ושמות שנשכחים מיד, נוסחאות מתמטיות שלעולם לא נשתמש בהם, שירים וסיפורים משעממים, כללי דקדוק מיותרים. אנחנו לא רוצים טיולים במדברים משמימים ובמוזיאונים משעממים. אנחנו רוצים לדעת דברים שיועילו לנו, שיעזרו לנו להיות חזקים, גופנית ונפשית, להכיר את העולם שבו אנו חיים ואת כללי המשחק בו. אנחנו רוצים ללמוד את הזכויות שלנו כילדים, כאזרחים וכעובדים, ללמוד איך למנוע מהבנקים ומקופות החולים לרמות אותנו, להבין למה נותנים למפעלים להמשיך לשפוך חומרים מסרטנים למים, לאוויר ולאוכל שלנו, לדעת איך באמת מתקבלות ההחלטות במדינה, מה הפוליטיקאים עושים עם הכסף שלנו וכמה כסף הם משלשלים לכיסם מסחר בנשים, ניצול עובדים זרים ו"רפורמות כלכליות להצלת המשק". הפליה על בסיס גיל (גילנות) היא בדיוק כמו כל הפליה גזענית אחרת. אנחנו לא פושעים, ואנחנו לא מוכנים להיות אסירים בגלל גילנו. נמאס לנו לקבל פקודות, לבקש רשות לדבר, להשתין, לקרוא או לשחק. נמאס לנו שמחליטים בשבילנו אם נלמד, מתי נלמד ומה נלמד. אנחנו רוצים ללמוד, לדעת, להשכיל. יש הרבה דברים מעניינים בעולם הזה. אנחנו רוצים ללמוד מה שמעורר את סקרנותנו, מעניין אותנו, מה שנראה לנו חשוב – ולא מה שנראה חשוב בעיניי שר חינוך זה או אחר ואינטרסנטים אחרים. לא ניתן לכם לקחת מאיתנו את שארית אהבת החיים, הסקרנות, החיוניות והרצון החופשי. הגוף והשכל של כל אחד שייך לעצמו, ולא לאיזה מורה או פוליטיקאי. אילוף מישהו משמע הפיכתו ליצור שמעשיו נשלטים לא בידי הרצון, שיקול הדעת והמצפון שלו – אלא בידי מישהו אחר, בעל הכוח, ולכן האילוף מסוכן. מספיק פעלתם להפוך אותנו למוצרים זהים, צייתנים, מאולפים, נטולי מחשבה ורצון עצמאיים, ילדים טובים, חיילים טובים, צרכנים טובים, רובוטים שעושים מה שאומרים להם בלי לשאול שאלות. לימודים אינם חייבים להיות תהליך משעמם, מיגע ומיסר של שינון מידע מיותר תוך ציות לפקודות והוראות. בתי ספר חופשיים, הקשובים לרצונות וצרכי הילדים, הוכחו כיעילים יותר. הוכח, שילדים שגדלים בחופש מאושרים יותר, תופעות של תוקפנות ואלימות נדירות בקרבם, והישגיהם בלימודים ובחיים גבוהים יותר. אנחנו דורשים חופש - ועכשיו. מספיק פעלתם לשכנע אותנו שאנחנו קטנים, חלשים וחסרי אונים מול השיטה והממסד, שאיננו יכולים להשפיע ולשנות. אנחנו דורשים את הזכויות המגיעות לנו בהתאם לאמנה הבינלאומית לזכויות האדם ובהתאם לאמנה הבינלאומית לזכויות הילד: הזכות להיות גורם בחיינו, הזכות להישמע בכל נושא הנוגע לנו, הזכות לחופש והזכות לבעלות על חיינו. אז מעכשיו, אנחנו לוקחים את חיינו לידינו. מעכשיו בתי הספר יהיו מבוססים על שיוויון, צדק, חופש ודמוקרטיה – או שלא יהיו בכלל.
בכל אופן, שמתי אותה כי אני אוהב אותה. (ואן גוך, לא?)
