יש לי שאלה

[erezsh]

"למה נבראנו עם רצון?"

זו שאלה שמכילה כשל לוגי בתוך עצמה, ובכל זאת אנסה לענות תוך כדי התבססות על רעיונות היסוד שלך: כאשר אנחנו "מורידים את הרצון", אנחנו עושים זאת מרצון. ההבדל הוא שבעוד שנניח אנחנו אוכלים בשל "רצון", זהו רצון גופני בלבד (שהוא בעצם דחף). כאשר אנחנו שולטים ברצון הגופני שלנו וקובעים מתי נאכל, איך וכמה (למה לא פשוט לתפוס את כל העוף בשתי הידיים ולהתחיל לכרסם?) אנחנו מביעים את הרצון הנפשי שלנו (רוחני אם תרצי), וזוהי גדולתנו. לסיכום: כל חיה יודעת לרצות, אבל רק האדם יודע לרצות לא לרצות.

 

[hagit32]

הבחירה החופשית היחידה שלנו, של האדם

היא הסביבה. אנחנו בוחרים ממי להיות מושפעים. זה הרצון היחידי שאפשר לשלוט בו. לדעתי... וכשאתה בוחר לא לאכול עוף בשתי ידיים, זה לא כי אתה לא רוצה, אלא אתה רוצה יותר מזה, אתה רוצה להראות טוב, יפה, מנומס, תרבותי כדי להיות שייך לחברה מסויימת ולכן, אתה לא מצמצם את הרצון שלך, להיפך, יש לך רצון גדול יותר מסתם לאכול עוף בשתי ידיים..אתה רוצה להשתייך לקבוצת אנשים מסויימת ששם לא אוכלים עוף בשתי ידיים....

 

[דש(א)-בורד]

שליטה ביצרי האיד

נחשבת לגדולה שלנו, כן. האם זאת באמת גדולה? זה כבר ויכוח אחר לגמרי. לנסות להתנגד ליצרי האיד לחלוטין זה ללכת נגד הטבע, מה שאנחנו עושים עכשיו זה כבר קצת ללכת איתו ראש בראש, למזלנו האבולוציה לצידנו. אבל שלושת הדברים הכי מספקים, וזה לא יעזור לאף אחד, הם סקס, אוכל ואלימות.

 

[erezsh]

אתה יכול לבסס את הטענה הזו?

 

[דש(א)-בורד]

ניסיון אישי

מספיק לך? צריך סטטיסטיקות? גם יש. מאמרים של גדולים מאתנו? בכלל לא חסר. הכל זה תיאוריות, הוחכה מוצקה לא תמצא לכלום, אני יודע שנט ההוחכה הוא עלי אבל ראיתי, שמעתי, קראתי וחוויתי מספיק בשביל להבין שזאת כנראה האמת.

 

[erezsh]

ואם נניח

אני לעתים מעדיף קריאה של ספר על פני השבעת הרעב? (לא מעצלנות, אלא מההנאה שבקריאת הספר).

 

[דש(א)-בורד]

כמו שאמרתי

האדם מצטיין בדחיית יצרי האיד. אבל האמת היא שאם האוכל יהיה טעים הוא יהיה ערב לחיכך הרבה יותר מכל ספר.

 

[erezsh]

אבל זה בדיוק מה ששאלתי

האם אתה יכול להוכיח שאכן בכך שאני מעדיף לקרוא ספר אני דוחה את היצרים שלי, ולא פשוט מעדיף יצר אחד על פני האחר? הנקודה היא שגם ילדים קטנים לפעמים מעדיפים לשחק על-פני לאכול (ובטח שעל-פני סקס ). הסקרנות אצלם חזקה יותר מאוכל, והעייפות יותר חזקה משתיהן ביחד. וילדים קטנים לא שולטים מי-יודע מה על האיד שלהם. אז מה תאמר?

 

[דש(א)-בורד]

ברור שאתה דוחה יצר

אתה דוחה יצר איד בשביל יצר סופר-אגו, שנובע מיצר איד. האמת היא שאם תאכל לפני שתקרא את הספר, העובדה שאתה עדיין לא קורא את הספר לא תפריע לך. אם תקרא לפני שאתה אוכל, העובדה שאתה לא אכלת כן תפריע לך, לא ברמות שמספיקות בשביל להניד אותך מהספר, בגלל שבמשך כל החים שלך למדת לדחות יצרי איד.

 

[erezsh]

גם זה לא מדויק

הרבה פעמים כשאני באמצע משהו שאני אוהב לעשות והארוחה מוכנה, אני אוכל אותה בקוצר רוח כי אני לחוץ לחזור לעניניי. לא יודע, אולי זה רק אני, אבל תמיד הייתי ככה - לפעמים משחקים או עניינים מסויימים קורצים לי יותר מאוכל (או שינה) ואני תמיד מוותר עבורם, ואם לא, אני מאוד לא מרוצה מכך.

 

[דש(א)-בורד]

אתה אוכל אותה בקוצר רוח

כי אתה לחוץ לחזור לעניינך במקום להשאר בעניינך ולוותר על הארוחה. אבל זאת לא דוגמא טובה, כי על הארוחה אתה לא מוותר, אבל זה לא נובע מיצרי איד אלא מהסופר אגו. אבל זה לא רלוונטי. זה שאתה מסוגל לדחות את הסקס והאוכל לא אומר שלא תהנה מהם יותר מהספר.

 

[דש(א)-בורד]

אתה אוכל אותה בקוצר רוח

כי אתה לחוץ לחזור לעניינך במקום להשאר בעניינך ולוותר על הארוחה. אבל זאת לא דוגמא טובה, כי על הארוחה אתה לא מוותר, אבל זה לא נובע מיצרי איד אלא מהסופר אגו. אבל זה לא רלוונטי. זה שאתה מסוגל לדחות את הסקס והאוכל לא אומר שלא תהנה מהם יותר מהספר.

 

[neko]

על זה דווקא הפילוסופיה הבודהיסטית

מאד מעמיקה. ממליץ לקרוא את זה, קצר ומסכם, כתוב חמוד...

 

[דש(א)-בורד]

אחלה

אחלה מאמר, נהדר

 

[erezsh]

יש לי סיבה טובה להאמין

שהבחור הזה הוא חרטטן שכל רציני, ושכל קשר בינו לבין המציאות הוא עצוב לחלוטין. ובכל זאת, מכיוון שאני לא פוסל דברים על הסף, אני ממליץ לך לעשות שני דברים: 1) לברר מהי משמעות המילה BEING בהקשר זה: יישות, או קיום? (או משהו אחר)? 2) דלגי על ההקדמה הקלילה הזו ו Get Down To Business (לא תרתי משמע). אם זהו אכן ספר רציני, יש סיכויים טובים שאחרי שתקראי אותו ההקדמה לפתע תישמע קצת יותר הגיונית. מצד שני, לא הייתי שם את החיים שלי על זה (בלי קשר למהות שלהם).

 

[neko]

סתם זורק רעיון:

ההקדמה בד"כ מדברת על הספר (כי היא נכתבה אח"כ), ויש סיכוי טוב שהמושג BEING שלו מוגדר לעומק במהלך הספר.

 

[ג שם]

כהרגלך, אתה צודק

הוא אכן חרטטן רציני, ומרוב רצון לדייק לא מסוגל לכתוב מילה מבלי להתפתל סביבה בנחשי מילים והבעיה האמיתית היא שהוא לא הופך להיות מובן יותר אחרי ההקדמה ואולי בגלל זה כולם חושבים שהוא אחד מההוגים המשפיעים של המאה העשרים פשוט כי אף אחד לא מבין כלום וגם אני לא אבל שמחתי לראות שהתפתח פה דיון מלומד אתעמק בו ואלמד.

 

[דש(א)-בורד]

לא חושב

אולי אתה מכיר את הספר והסופר, אני לא, אבל אם מה שאמרת נאמר על סמך האינפורמציה שבהודעה הזאת בלבד. אני מאוד חולק עליך. ואם הוא מתפתל סביב עצמו, זה לא בגלל שאין לו בעצם שום דבר להגיד והוא מסתיר את זה בעזרת דמגוגיה מתחכמת, אלא כנראה בגלל שהוא בעצמו עוד לא הבין את הדרך הפשוטה מנקודה לנקודה, אבל הוא רוצה להעביר את המסלול שהוא מצא למרות כל הפיתולים המיותרים והפניות הלא נכונות שהוא לא מודע להם. בקיצור, יכל להיות שיש הרבה בולשיט, זה לא אומר בהכרח שאין כלום מתחת. חוצמזה הקטע הזה הוא רק הקדמה, המטרה שלו היא לגרום לקורא לתפוש את עומק אי המוגדרות של הBeing שלו, שלא יתייחס למילה במובן המילוני אלא בקונוטציה שהמחבר רוצה שבה היא תראה, זה יכול להיות בקלות אמצעי אומנותי גרוע שפורש שלא כהלכה.

 

[erezsh]

היא לא אמרה שאין לו מה לומר

היא אמרה שאין לו מושג איך לומר את זה, ולכן הוא עושה שמיניות באוויר, ומכאן נובע שהוא חרטטן שכל. יכול להיות שיש לו הרבה רעיונות טובים אפילו, אבל הוא לא מביע אותם כראוי.

 

[Fly GirL Q]

אלוהים ישמור, אתה מנהל פורום פילו??