יש לי שאלה

hagit32

New member
ואיך מקבלים תענוג איסופי?

אתה אומר להנות וכמה שיותר... אבל אני נוכחתי לדעת שבכל פעם שמשיגים את מה שרצינו, רוצים יותר וכך הלאה והלאה.. איך אפשר להגיע למצב שכל הזמן מקבלים מילוי?
 

neko

New member
אם תתרגל לפחות עוד ועוד, תגיע למצב

בו תצטרך מעט. הסוד הגדול לאושר הוא ללמוד להעריך את מה שיש לך ולהנות ממנו - בלי להתרגל אליו.
 

neko

New member
אני מבין שאין לך מושג במה מדובר.

לפחות תשמור את חוסר-הידע שלך לעצמך, ואל תשפיל את עצמך.
 

erezsh

New member
למה לרצות פחות?

אני חושב שפה ראוי להפריד בין סקרנות (כלומר לרצות דעת יותר), שתוצאתה במחקר ופיתוח, לבין חזירות (כלומר לרצות יותר לעצמך) שתוצאותיה מלחמות, דיכוי והרס עצמי וחברתי. או במילים אחרות - ההבדל בין לרצות חומר לבין לרצות ידע. יותר ידע תמיד ראוי לרצות. וחומר - פחות.
 

erezsh

New member
כמו שכתבתי מעל

יש הבדל בין לרצות חומר לבין לרצות ידע.
 

hagit32

New member
נכון, אני לא רוצה לחיות על הר כמו

צמח אני רוצה להנות כמו אדם להנות מכלמה שהעולם הזה מציע לי ולא להתבודד על איזה הר ולאכול עשב..
 

Fly GirL Q

New member
אתה קופיף דקדנטי

שמנצל את קודש הפילוסופיה להצדקת צרכייך הפיסיים.
 
שום דבר לא נגמר.

הכל נמשך ונמשך עד אינסוף. גם אחרי מותינו אנחנו נשארים בזכרון הסובבים אותנו.
 

hagit32

New member
פילוסופיה...

המדע והפילוסופיה התפתחו יחד עם האדם. היום מסכימים כבר המדענים והפילוסופים שאדם מוגבל בחקירותיו את העולם הסובב אותו. בעצם אפשר להגיד, שאדם זו "קופסה שחורה" שמרגישה, מבינה ומקבלת רק מה שנכנס בה ממה שמחוץ לה. בכל החקירות שלנו אנחנו מוגבלים על ידי חמשת החושים. המוגבלות הזאת לצאת מגבולות חמשת החושים שוללת מאיתנו את היכולת לבנות מכשירים, שיאפשרו לנו לראות מחוץ לגבולות אלה. לכן כל המכשירים שאנחנו בונים הם סך הכל רק מרחיבים את גבולות חושינו ולא יותר. הסיבה למוגבלות שלנו היא שאיננו מרגישים צורך בחוש נוסף וגם אם נרגיש בצורך כזה, אף פעם לא נוכל לדמיין איזה חוש נוסף חסר לנו, כדי להכיר את המציאות האמיתית סביבנו, כמו למשל שאף פעם לא חסרה לנו אצבע שישית בכף היד, כי אין לנו דבר כזה. כל מה שלא מרגישים בחסרונו, לא באים בדרישה אליו. ולכן כל החקירה על עולמינו היא רק מתוך חמשת חושינו, ולעולם לא נוכל לראות, להרגיש ולהבין מעבר להם. לכן חמשת חושינו הם גבול השגתינו. הדמיון שלנו גם הוא פרי חושינו וניסיוננו. לכן אף פעם לא נוכל לדמיין שום אובייקט או יצור, שאינו דומה למשהו שכבר מוכר לנו בחמשת החושים.
 
אתה עוצר את עצמך

בשביל למנוע את האכזבה כשתרצה את מה שלא תוכל להשיג יותר. שזה יגיע במוקדם או במאוחר. כנראה במוקדם.
 
הונאות גדולות

זה שאנשים אמרו לך שהגיעו לדרגת רוחניות גדולה, זה עדיין לא אומר שזה כך. גם אני יכול להגיד לך שהרגשתי משהו, אבל אני לא יכול להסביר לך מה זה כי אתה לא מספיק מפותח בכדי להבין זאת. כל הדברים הללו הינם הונאה אחת גדולה בדיוק כמו הנסיונות להוכיח את קיומו של האל.
 

erezsh

New member
ספרים כאלו

בדר"כ מהווים דיון על הנושא, ו/או הבעת דעה. לדוגמא, אם אני חושב שמשמעות החיים היא לאכול פלאפל, ויש לי לזה הסבר של 100 עמודים, אני יכול לכתוב ספר ולומר שהוא על משמעות החיים.
 

shlstr

New member
דת.

ההבדל בין האדם הדתי לאדם שאיננו דתי תלוי בחוויה ובכיוון של הדברים. אם נצייר את זה, נוכל לתאר את האדם בצד אחד של העולם, ואת הבורא, אין סוף ב"ה, מקור התענוגים בצד השני. יש מרחק אינסופי ביניהם, שיתגלה בזמן הגאולה, אך בינתיים ניתן להתחיל לצעוד בכיוון. למרות שגם האדם הדתי לא יגיע בעולם הזה עד לאינסוף, הרי שבכל זאת הוא שונה מהותית מהאדם שאיננו דתי. האדם הדתי רואה כל דבר כאמצעי, כרמז, לתענוג האינסופי על הבורא. כל דבר אותו הוא משיג הוא הקדמה לקראת דבר גדול יותר, בצעד לקראת התקרבות נוספת לאין סוף. האדם שאיננו דתי רואה כל חוויה כדבר בפני עצמו, וכך הוא סובב אותו, מאבד את הכיוון, מאבד את הזמן והאנרגיה שהוא מבזבז על השוטטות סביב אותו דבר מצומצם, שבסופו של דבר ממצה את עצמו. - מה שכתבתי כאן זה איזה תמצות מרוטש של מאמר של הרב עדין שטיינזלץ שקראתי לפני זמן.
 
למעלה