הספור שלך..../images/Emo13.gif
מזכיר את הבדיחות שמספרים בדרנים יהודים אמריקאים כאשר שפת היידיש בוקעת מגרונם, סוג של הומור שהכירו בבית אבא, דאחקות שמלוות אותם עד הקבר וגם שם הבכי מהול בצחוק...
אכן ההשקעה בבן הזוג היא אדירה, תמיד קיימת תחושה שאחד משקיע יותר מהאחר, כך שזה מקור לתלונות והמענות, החיים מנתבים כל אחד מאיתנו לפי ערכיו והשקפתו, אז נכון שנופת הצופים לא ניגרת מאיתנו בכל רגע נתון, והעיסוק היום יומי שלנו בצרכי החיים גוזל מאיתנו נתח אנרגיות עצום, כך שהמתח שנשאר כמעט לא מותיר רגעים של שלווה...
למי מאיתנו יש את הכוחות לאחר יום עבודה, לרוץ לקניות, לסדר את הבית, לבשל, לנקות, לכבס, להכין שעורים עם הילדודס, כל זה מלווה בהוראות, תעשה כך ולא אחרת, וכשהכל כבר נמים, רק אז אתה יכול להיות עם עצמך מתחת לזרם של מים פושרים במקרה הטוב במקלחת, מתפלל שהזרם לא יגמר כדי שלא תרעד לך התחת...אפילו השפן של אנרג'ייזר מזמן היה שובק חיים, אבל מה כל פוציניו ומוציניו אין סיכוי שנוותר... תגידו אתם שפויים?...בקצב הזה אין סיכוי שנגיע לפורום 70 פלוס...
אממה...מה אכפת לכם לעצור כעת בצד הדרך, בטח תפגשו באותו שופט/מטפל בגירושין שצבר ניסיון ונפטר מלא מעט שמוקים דחויים במסגרת עבודתו, ופשוט...
ת נ ו - ל ו - ב ר א ש
... למה לא שומעים ממנו עצה להפטר מהשמוק בגיל צעיר? תודו שיש לזה רק תשובה אחת...
כנראה שהגודל אכן קובע
