יקיר אנגלנדר

אחר

New member
אני מוכרח למחות ולהבהיר

שלא כל מי שמשתמש בלשון נקבה באוניבברסיטה הוא מטומטם גמור. לפחות אחד - ר' - היה נוהג כך והוא היה ממש אחלה. פעם אחת (נראה לי שכבר סיפרתי את זה...), היגשתי לו עבודה שכתבתי בלשון נקבה והוספתי לו בהערה שזה נעשה על מנת להדגיש את הגיחוך של כפיית השוויון המאולצת הזו על השפה. הוא ענה לי בהתפלספות על עמוד שלם, ובין השאר טען שלפי הנחיות האקדמיה ללשון בפנייה לציבור שהרוב בו נשי (והפקולטאות למשפטים, למי שלא יודע, נהנות מרוב נשי מוחץ ואיכותי, לעליצות ליבו של המיעוט הגברי) יש להשתמש בלשון נקבה. הטענה הזו איננה נכונה, ובמו עיניי ראיתי פרסום רשמי של האקדמיה שמכחיש זאת.
 

Le Fay

New member
הטענה אכן אינה נכונה. הועלתה הצעה

והאקדמיה ללשון דחתה אותה. גם לו התקבלה, זו כמובן לא החלטה לשונית אלא פוליטית. כמו שגם ההתר של האקדמיה לוותר על צורת הצווי והעתיד הנקבית (תלכנה, למדנה) היא החלטה פוליטית. כפיית שוויון תמיד מאולצת, כי בעלי זכויות יתר אינם נוטים לוותר עליהן ברצון. זה שהיא מגוחכת בעיניך אינו לזכותך.
 

L i k o

New member
עד כמה שידוע לי שוויון הנשים

לא הושג על ידי נשים במהפכה או בכפייה, אלא ניתן על-ידי גברים ליברלים ושמרנים כאחד מרצונם הטוב כאשר אלה הצביעו בפרלמנטים שלהם לטובת העניין.
 

Le Fay

New member
אז לפי הגירסה שלך, נשים שרפו חזיות,

כבלו את עצמן לשערי הבית הלבן, שבתו רעב, הוכו, הוזנו בזונדה לגרון, ישבו בצינוק ואושפזו בכפיה בתור תחביב מיותר?
 

L i k o

New member
בערך

התיקון ה-19 נחקק ב-1920. נגיד היו פה ושם הפגנות של נשים לפני זה, והיתה אפילו אשה חכמה אחת שסירבה לשלם מסים, אבל לא הייתי נותן לזה יותר מ-10% של השפעה על ההחלטה. ההצגות, הקרקסים והדרמות היו אחר כך.
 

אחר

New member
צריך לקרוא את כל המשפט

"כפיית שוויון על השפה היא מגוחכת". כמו שכפיית שוויון על סיפורי התורה היא פעמים רבות נלעגת. השוויון נמדד במצב בשטח, ושם ברור שיש מקרים בהם יחס שוויוני מצריך כפייה.
 

אחר

New member
ועוד משהו

לא ידעתי על ההיתר לוותר על צורת הציווי והעתיד הנקבית, ולמרות זאת כמעט לא השתמשתי בה. מה שאומר שכנראה השיקול של האקדמיה היה השלמה עם המציאות המדוברת ודאגה לשלמות שיני העם, ולא משהו פוליטי.
 
לגבי השאלה שלך, מיהו יוצא בשאלה.

--ציטוט-- מהו יוצא בשאלה?? האם רק מי שאינו שומר שום הלכה?? או אולי זו שאלה של אמונה - ואז ..?? האם הוא חייב להיות כופר לגמרי בעל ידע פילוסופי על כך שאין אלוהים או שמספיק רק מי שהנושא אינו מעניין אותו עם יש או אין אלוהים?? --סוף ציטוט-- לדעתי הן מי שכופר בעל ידע פילוסופי והן מי שהפסיק לשמור תורה ומצוות בעקבות חוסר עניין באלוהים ושכמותו, שניהם יוצאים בשאלה. אישית אני נמצא בקטגוריה השניה. הגעתי למסקנה שההתעסקות בענייני דת (להתפלל למשל) מבזבזת את זמני ואינה מעניינת אותי, זו הייתה נקודת הפניה לכיוון היציאה בשאלה, בנוסף ראיתי שהאמונה באלוהים מהווה תירוץ לאנשים לא לקחת אחריות על חייהם, הדתיים חושבים: קרה לי משהו רע, הכל משמים, קרה משהו טוב, הכל משמים, אין להם שליטה על חייהם הכל נגזר מלמעלה. הגישה הזו גורמת לאנשים להיות נרפים ולפעמים מסכנים (זאת הכללה גסה, אני יודע). לכן יוצא בשאלה לטעמי הוא כל אדם שלקח אחריות על חייו ושינה את המסלול שלהם למסלול אחר מזה שהדת או החברה הדתית ייעדה לו, אם הוא שומר תורה ומצוות או אפילו רק חלקים, זה לא רלוונטי, זה כבר פרטים קטנים ועיניינו הפרטי של כל אדם, אבל אני מודה שזה תמוה בעיני, למה לשמור על משהו שאתה לא מאמין בו?.
 

Le Fay

New member
אם לנתק את הנרטיב מהמציאות

לגיטימי בעיניך, איזו בעיה כבר יכולה להיות לך עם ניתוק הנרטיב מהפולחן? אם זה משרת משהו אחר (מסר, הכנסה, דייטים, יו-ניים-איט), זה בסדר.
 

Le Fay

New member
סיפֵּר (פ"א צרויה).

כיום משתמשים במילה במובן כללי של מסירה מנקודת מבט סובייקטיבית. במסגרת הזרם הפוסט-מודרניסטי נטבעה הנחה שאין נקודת מבט אובייקטיבית, שכל נקודות המבט הסובייקטיביות תקפות בה במידה ושיש לאפשר התבססות של נרטיבים חלופיים לנרטיב הקאנוני (של הגבר האנגלוסקסי הפרוטסטנטי הלבן). זה עורר כצפוי בלגן בחוגי ההיסטוריה.
 
יופי תודה

עכשיו הצלחת לבלבל אותי לגמרי, מה זה קאנוני? קראי את הפסקה הבאה ואמרי לי האם הצלחתי לתרגם אותך לעברית נכון: 'במסגרת הזרם של העת האחרונה נטבעה הנחה שאין נקודת מבט ללא דעות קדומות או עירוב רגשות, שכל נקודות המבט שקיימות על פי קנה מידה אישי תקפות בה במידה ושיש לאפשר התבססות של דעות (?=נרטיבים) חלופיות לדעה הקאנונית של הגבר הפרטסטנטי הלבן'
 

Le Fay

New member
לא. פוסט-מודרניזם אינו כינוי לתקופה

אלא לאסכולת מחשבה (שהחליפה את האסכולה המודרניסטית); "קאנוני" הוא מה שהתקבל אצל המרכז התרבותי ואינו שנוי עוד במחלוקת; ו"נרטיב" אינו דעה, אלא הסיפור שמספרים על המציאות ועל המתרחש בה. נרטיב משקף את נקודת המבט של המספר הסובייקטיבי, לעיתים קרובות את מורשתו התרבותית, לפעמים גם את את ההיסטוריה האישית שלו, את מעמדו החברתי, את מטענו הרגשי ואת עמדותיו; אבל הוא אינו העמדות עצמן אלא מעשה-הסיפר.
 
למעלה