יצירת ההסטוריה

[PUMI for ever]

יצירת ההסטוריה

הקדמה – [או: "שוב תת-כותרות יעני מצחיקות? תוותר!"] הסטוריה, רקע, Bio, מידע-עבר, וכיוב. כל אותם המושגים הנ"ל הינם בעצם הינו הך, ומטרתם לגרום לנו לחשוב וליצור את מכלול הדברים הכי חשובים עם בואנו לבנות דמות חדשה – העבר שלה. למרות השעמום שלרוב כרוך בדבר, התוצאה יותר ממתגמלת בסוף. במקום עוד אוסף של נתונים מספריים על הדמות, יש לך בידיים מידע אשר מהווה בשר לדמות. איפה היא נולדה, מה מצבה המשפחתי, למה החליטה לעסוק במה שהיא עוסקת בו, מה עברה עד כה, ומה מטרותיה לעתיד. אלה הם רק חלק מהנקודות שאפשר להתייחס אליהן בעת יצירת הדמות, והתייחסות זאת היא שתבטיח לכם דמות "עמוקה" אשר תהייה שונה משאר הדמויות בעלות אותו המקצוע. במאמר זה ננסה למצא רעיונות מקוריים למקצועות, ולבנות אופי מיוחד לכל דמות. נ.ב. – המאמר כתוב בלשון זכר מטעמי נוחות ושטף כתיבה בלבד. ההחלטה – [או: "דמויות מקוריות, או לא להיות"] החלטת להתחיל דמות חדשה, כל הכבוד. הסיבה לכך לא משמעותית במיוחד- אם זה בגלל שמאסת בדמות הישנה, מבחינת מה"ד (המצאה חמודה שלי ל"משחקיות הדמות", ששווה ערך ל-Role-Play או-RP) הדמות הנוכחית שלך גמורה, אולי זאת בכלל הדמות הראשונה שלך? בכל מקרה, תהיה הסיבה אשר תהייה, הפעם שים לעצמך אתגר – שזאת לא תהיה "עוד אחת" מהדמויות ההן, שבאות אליך בהשראה של הרגע אחרי שראית את לגולאס מוריד אוגדה שלמה של אורקים בקצב יריה של מאג, או שסתם בא לך פתאום לשחק נזיר כי הוא מקבל חסינות לרעל ברמה X, ואתה בדיוק הורעלת ע"י סוג לא מוכר של רעל וזה דפק לך את כל התוכניות לעתיד. שנינו הרי יודעים שאחרי רמה 2 אתה לא תתחבר לדמות אם סתם בנית אותה מהשיגעון של הרגע, והתוצאה תהייה שהיא תזרק לפח האשפה אחרי שלוש שעות משחק ב-Record. למען השם, אפילו לא יהיו לך סימני מחיקות על הדף דמות! חוץ מזה, לא הגיע הזמן שבמקום שתסתכל על מישהו ותגיד "אלוהים ישמור, איזה דמות מגניבה!" ותרוץ לעשות עותק לא חוקי משלך, ועוד תתרברב בין החברים שלך שהרעיון הוא שלך במאת האחוזים, אנשים אחרים יסובבו מבטם לעבר הדמות שלך, וידפקו את ראשם בקיר תוך כדי האמירה הנוסטלגית: "פאק, איך אני לא חשבתי על זה?!" – תקרא לי בן של אורק אם לא אמרת את זה לפחות על דמות אחת במהלך הסטוריית המשחקים שלך. מצד שני, אולי אתה בעצם לא רוצה דמות עד כדי כך מקורית? אולי הלוחם שמחסל דרקונים ביום, ובירות בלילה הוא השיא שתגיע אליו ב"מקוריות" של הדמות. אולי. עדיין, הדבר לא אומר שהדרך שבה הוא פסע במהלך הזמן, עד שהוא הגיע למעמדו הנוכחי אינו מעניין. בנה ללוחם שלך איזה סיפור רקע טוב, שיגרום לאנשים למלמל משהו על גאוניותך. זה מספק.

 

[PUMI for ever]

המשך

הדגש|ההחלטה – [או: "דמויות מקוריות, או לא להיות"] החלטת להתחיל דמות חדשה, כל הכבוד. הסיבה לכך לא משמעותית במיוחד- אם זה בגלל שמאסת בדמות הישנה, מבחינת מה"ד (המצאה חמודה שלי ל"משחקיות הדמות", ששווה ערך ל-Role-Play או-RP) הדמות הנוכחית שלך גמורה, אולי זאת בכלל הדמות הראשונה שלך? בכל מקרה, תהיה הסיבה אשר תהייה, הפעם שים לעצמך אתגר – שזאת לא תהיה "עוד אחת" מהדמויות ההן, שבאות אליך בהשראה של הרגע אחרי שראית את לגולאס מוריד אוגדה שלמה של אורקים בקצב יריה של מאג, או שסתם בא לך פתאום לשחק נזיר כי הוא מקבל חסינות לרעל ברמה X, ואתה בדיוק הורעלת ע"י סוג לא מוכר של רעל וזה דפק לך את כל התוכניות לעתיד. שנינו הרי יודעים שאחרי רמה 2 אתה לא תתחבר לדמות אם סתם בנית אותה מהשיגעון של הרגע, והתוצאה תהייה שהיא תזרק לפח האשפה אחרי שלוש שעות משחק ב-Record. למען השם, אפילו לא יהיו לך סימני מחיקות על הדף דמות! חוץ מזה, לא הגיע הזמן שבמקום שתסתכל על מישהו ותגיד "אלוהים ישמור, איזה דמות מגניבה!" ותרוץ לעשות עותק לא חוקי משלך, ועוד תתרברב בין החברים שלך שהרעיון הוא שלך במאת האחוזים, אנשים אחרים יסובבו מבטם לעבר הדמות שלך, וידפקו את ראשם בקיר תוך כדי האמירה הנוסטלגית: "פאק, איך אני לא חשבתי על זה?!" – תקרא לי בן של אורק אם לא אמרת את זה לפחות על דמות אחת במהלך הסטוריית המשחקים שלך. מצד שני, אולי אתה בעצם לא רוצה דמות עד כדי כך מקורית? אולי הלוחם שמחסל דרקונים ביום, ובירות בלילה הוא השיא שתגיע אליו ב"מקוריות" של הדמות. אולי. עדיין, הדבר לא אומר שהדרך שבה הוא פסע במהלך הזמן, עד שהוא הגיע למעמדו הנוכחי אינו מעניין. בנה ללוחם שלך איזה סיפור רקע טוב, שיגרום לאנשים למלמל משהו על גאוניותך. זה מספק. הבחירות הראשונות – [או: "ללא הבדל דת, גזע ומין..."] אז החלטת – אתה לא תלך כצאן לטבח בידי מכונת ההשמדה המכונה "חוסר-יצירתיות". החלטת שדמותך הבאה לא תהווה תוספת לסטטיסטיקה אשר מורה על חוסר צורך בעבר פורה. כל הכבוד. עם זאת, אחרי שלל התשבוחות הנ"ל, הגיע הזמן להוריד את החיוך מהפרצוף ולשמן את הגלגלים מתחת לקרקפת, היות ועכשיו אתה צועד בשביל שממנו אין חזרה: ההחלטות הראשונות לגבי הדמות. לא. לא מדובר פה אם הדמות שלך תצתרף לחוג ה"בלונדיניים עם העיניים הכחולות" או לחוג ה"אני אף פעם לא מוריד את ה-Hood מהראש". לזה נגיע אחר-כך. בינתיים יש לבחור את הגזע של הדמות, מין הדמות, ומקצוע הדמות. אם לדבר גלויות, זה השלב הכי פשוט וקל של כל העסק, היות ואת כל הנתונים הנ"ל בחרת כבר מבעוד מועד כאשר החלטת שאתה רוצה דמות "מגניבה" (בטח שליצור אלף סייר חתיך בשם "אגולאס" לא נחשב להעתקה), אבל עדיין יש להתייחס לנתונים הללו, משום שהם יהוו את אבני הבניין בהמשך, כשנתחיל את עניין הכתיבה והעלאת הרעיונות. אז על מה בעצם כל המהומה? המין חשוב ביותר כי יש לזכור שבזמנו (העניין דיי תלוי עולם. או מין המנחה, יותר נכון) לא היו תנועות פמיניסטיות לשם קידום מעמד האישה, ולא היו את התומכות בהכנסת בנות לקורס טיסה (על דרקונים), אז לשחק אישה יכול להוות חסרון כלשהו. לא ארחיב עוד בנושא, כי שוב, השוויון בין המינים במערכה תלוי בעולם (או, שוב, במין המנחה). הגזע. הדבר הכמעט הכי חשוב בזמן יצירת הדמות! יש לזכור שכל גזע חי חיי חברה שונים (למרות שיש כאלה שלא נבדלים בצורה נרחבת מידי). הדבר בא לידי ביטוי בחינוך שהדמות קיבלה, במעמדה במשפחה \ חברה, ובהשקפת עולמה. מיותר לציין שילדות של חצי-אורקון שונה מילדותו של ננס. כמו כן, מיותר להזכיר שלבן-אדם יהיה יותר קל לקבל את התפקיד של מאבטח הפונדק מאשר לאותו אורק (אלא אם כן הפונדק באמצע העיר “Orcville” ושמו "Gagor’s"). אבל גם פה העולם שבו משחקים מהווה חלק שמן במקרים הנ"ל. מה שכן ישנה, הוא המקצוע המועדף על הגזע. נדיר לראות גמד טרובאדור, למרות שהפולקלור שלהם וכשרונות השירה מסביב לשולחן עמוס קנקני בירה הם יוצאים מן הכלל. כמו כן נדיר לראות ננס קטנטן שהוא בעצם ברבארי אכזרי. יש לזכור כי לכל חברה של גזע מסויים יש את הסטנדרטים שלהם, והדברים אותם הם מחשיבים כ"רגיל", אז אין להתפלא אם האמא לא תחזיר מכתבים לגמד הפלאדין שלה. אך הדבר לא תמיד מהווה חיסרון. אם אין לכם בעייה לשחק דמות חסרת משפחה (פירוט בהמשך), טוויסט שכזה בדמות כלשהי הוא מבורך בהחלט. אין דבר יותר מאתגר ומהנה מלשחק גמד נוכל - או גמדה, מי שמקפיד פחות על גילוח. לבסוף מגיע הפן של המקצוע. זהו החלק בעל המשקל הרב ביותר שיש להתייחס אליו בזמן ההחלטה של הדמות, הרי שזהו הדבר שיקבע את מהלך רקע הדמות עוד מאז ילדותה. הדבר שאולי הכי כדאי להשקיע בו בקטע הזה הוא השאלה "איך הדמות הגיעה לעסוק במקצוע בו היא עוסקת כרגע?". יכול להיות שאבא שלה לימד אותה את השימוש בחרב עוד מאז ילדות, וזה היה טבעי לחלוטין בשבילה להפוך לסוג הלוחמני, בסופו של דבר. יכול להיות שהדמות בעצם לא סבלה את אביה, והחליטה לברוח מהבית. הפלא ופלא - היא פגשה את הלוחם ממקודם, והתפאלה מכישוריה. לאחר דיון קצר, הוחלט שהדמות שברחה מביתה תתלווה ללוחם, תרשום סיפורים ושירים אשר מהללים את גבורתו, ובתמורה תקבל תשלום מהאוצרות אשר ירוויחו עם לחימתם, ובכך בעצם תהפוך לטרובאדור מין המניין. אבל למה ללמוד מהגדולים, אם אפשר ללמוד בעצמך? במהלך שוטטות קצרה ביער, אחת הילדות של הכפר מצאה מערה חשוכה. אחרי מסע קצר פנימה, היא מצאה ספר מוזר שכתוב עליו "לא לפתוח, ובשום אופן לא לקרא!". לא משנה אם הגעת מהמאדים, כאשר אתה מוצא ספר עם כיתוב כזה, יש רק דבר אחד לעשות! אז אחרי שהיא פתחה וקראה את הספר, מחלה מוזרה נחתה על הכפר שלה והמיתה את כולם, חוץ ממנה. היא לא הראתה חולשה כלשהי (אין שום דבר שפסיכולוג לא יכול לתקן) ומייד יצאה לחקור על אופי הספר. קוסם כלשהו שמע על כך שהילדה הצליחה לקרא קללה מסובכת, ועוד להצליח בהטלתה, והחליט לקחת אותה כבת תיפוחיו. אך אבוי, נער שבדיוק חזר מדודו לאחר חופשה, גילה שכל הכפר שלו מת – צירוף מקרים? אין דבר כזה במו"ד! אחרי שבזז את כל מה שהיה צריך לשם מחייה, הוא שם פעמיו לחיפוש אחר תעסוקה, וכרכרת השלל העמוסה זהב של לוחם כלשהו והשולייה הזמר שלו מאד קרצו לעינו. אך מה, הנוכל הצעיר עוד יכל ללמוד רבות על אומנות הגניבה, ונתפס בשעת מעשה. במקום להרגו, הוא החליט להציע את כישוריו בתור פורץ מנעולים, ובכך לחוס על החרב הנסדקת של הלוחם. לכל מקצוע אין ספור אפשרויות לגבי דרך הגעתו לעסיקה באותו המקצוע. למרות ההטפה על ה"מקוריות, מקוריות ומקוריות!" בחלק הקודם, פה אולי כן יש מקום להעתקה זו או אחרת – רק לשם מוזה, כן? איך מגיעים להיות פלאדין? האם אלה הם נפילי קורס-כהנים? או שמא לוחמים פנאטיים שבטוחים (לאחר טיפה יותר מידי בלימות חרב עם הקסדה) שהסיבה היחידית שהם לא מתים זה בגלל האל? או אולי בגלל הארה זו או אחרת, קולות בראש ושגעון ילדות לא חולף, שהם הנבחרים. הוא הוא אותו האדם אשר נבחר ע"י האל לשרת בדרכו. ומה אתם יודעים, זה גם עבד! לבסוף הוא היה חייב לקבל פרס כלשהו על פועלו, אז או שהאל באמת החליט לתגמל אותו, או שכהנים מאותה הדת מטילים עליו אין ספור ברכות ומתפללים לטובתו וכך הוא מקבל את יכולתיו הפלאדיניות? והברברי? הברברי לא חייב להיות משבט של אנשים שהמכנה המשותף להם הוא שרירים-מנופחים-מידי וחוסר לבישת חולצות. הוא יכול להיות גלדיאטור שהיה בשבי, אשר כל חייו נלחם עם פרים. בשבילו, אין שום לחימה אחרת חוץ מהפראית, וכל קרב יכול להביא למותו. לכן אין הנחות, לא משנה אם הוא כבר שוחרר מהעבדות ועכשיו הוא נלחם כנגד צבא.

 

[מירטל]

נתחיל, כרגיל...

במחמאות : זה כתוב טוב, באמת, זה אפילו מצחיק, לפעמים. עד לקטע של הבחירות : אתה שוב אומר שזה תלוי עולם ומנחה, אבל על איזה "זמן הזה" אתה מדבר כאשר אתה אומר ש"שבזמנו (העניין דיי תלוי עולם. או מין המנחה, יותר נכון) לא היו תנועות פמיניסטיות לשם קידום מעמד האישה, ולא היו את התומכות בהכנסת בנות לקורס טיסה (על דרקונים), אז לשחק אישה יכול להוות חסרון כלשהו." ? האם אתה מדבר על ימי הביינים? או אולי על משחקי מערפדים מודרניים? על משחקים שממוקמים בעתיד? או אולי על עולם הפנטזיה של "שבט דוב המערות" והמשכיו שבהם זכרים הם הנחותים חברתית? לא, אתה מדבר על זמן שבו ידוע לנו שבו נשים נחשבו נחותות חברתית : ימי הביניים, סליחה, ימי הביניים עם קסם. שום הנחה סוציולוגית שאם אולי, היה קסם בעולם, שאם נשים יכול להחזיק אותו כוח כמו גברים, שאם, אולי, לא הייתה את המגפה השחורה, נשים יכלו... אולי לא להחזיק באותו כוח כמו גברים. לא, אתה טורח לציין שבכל מצב,ללא קשר למי משחק אותה ואיפה, לשחק דמות נשית יהיה חיסרון, לא אתגר, לא בעיות יחודיות, חיסרון. וזה הדבר הראשון שאתה אומר על בניית הדמות

נמשיך הלאה, גזע, בחירת גזע. כמו שגם כאן אמרת, זה תלוי עולם ומנחה. אבל כמובן שהבחירה הזו ( שמעולם לא הייתה קיימת בחלק ממשחקי התפקידים, כמו בCOC, מספר משחקי עולם מודרני ועתידני) תהיה הכי חשובה במשחק, הרבה הרבה יותר ממין הדמות ( גברים ונשים? אין הבדל גדול בינהם) ואם תרשה לי להיות באמת כלבה כאן : לא עדיף לבחור קודם גזע, ואז מין? מה יקרה אם תבחר גזע חסר מין לחלוטין? ואם יש לך גזע עם יותר משני מינים? מה תעשה אז? מקצוע/ התאמת גזע דמות : זה לקוח בבירור ממו"ד, ואם לא, אני שמח אם תודיע לי מאיפה. מקצוע - החיים זה מה שקורה בזמן שאתה עושה תוכניות אחרות : אולי הלוחם שלך בילה את כל חייו בתפילה, ואז גוייס לצבא? בדרך כלל, ההיסטוריה של הדמות קובעת את המקצוע בו היא תעסוק או את כישוריה, אבל כיש לך רשימה קבועה של מקצועות ( כמו במו"ד, לדוגמא) הרבה יותר קל לשלוף מקצוע ואז לבנות סביבו את ההיסטוריה של הדמות, מה שדי יוצר מצב של :" היסטוריה של לוחם, הסטוריה של קוסם והיסטוריה של גנב" , אגב, הדמויות היותר מעניינות שראיתי היו דמויות שכל קשר בין המקצוע להיסטוריה שלהן היה מיקרי בהחלט. זהו, יש לי יותר מדי דברים לעשות, אז את שאר התגובה תקבל מאוחר יותר.

 

[PUMI for ever]

המשך

הילדות – [או: "הייתי רוצה להצטרף למועדון "המשפחה שלי נרצחה ע"י התקפת אורקים"] אם יש משהו שמקומם אותי יותר מלראות מישהו אוכל גלידה-שוקו ביד אחת, ומחזיק מטרייה כמחסה מהגשם ביד השנייה – זה הסיפור (או שמא תירוץ) הידוע של רבים מהשחקנים לגבי הפרידה שלהם מהבית, ואיך עברה עליהם הילדות. בשביל לערוך מבחן קטן, הכניסו את שם הדמות שלכם כל פעם שמופיע התו “X”: "X נולד בכפר קטן, בגבול הררי\יערי. עוד מגיל צעיר כל הכפר ראה ב-X ילד מוכשר. הוא סיים לימודים אלו או אחרים, ולמד מאביו\אימו לחימה\שירה\כל דבר אחר. אך למרבה הצער, יום אחד, אורקים התקיפו את הכפר של X, שב-מ-ק-ר-ה בדיוק בזמן ההוא הלך להשתין כ-5 קילומטר מהכפר, ולכן ניצל באורח "פלא". האורקים בזזו את הכפר של X, ורצחו במקרה את הוריו. איך ש-X חזר ממיקומו הלא ידוע, בדיוק כ-2 דקות לאחר הסתלקות האורקים, הוא גילה שהוריו מתים. תחילה X לא כעס, אלא ניסה להבין מאיפה שבט האורקים הגיע, כי מצפון יש הרים תלולים, מזרחית ודרומית מקיף את הכפר ים, ומערבית, רק חצי קילומטר מהכפר, יש בסיס של צבא המלך. לאחר הבלבול, X לקח לידיו את החרב של אביו ("וזה ד"א למה יש לי חרב מסוג X בלי שאני מבזבז עליה כסף מהזהב ההתחלתי") ונשבע לנקום את מות הוריו. היום X הוא קוסם." מוכר? גם אם אתה במקרה לא השתמשת בסיפור הזה (שכנראה מופץ באימייל לכל שחקני המו"ד למיניהם, בחינם) בטוח אתה מכיר אחד או שתיים (או יותר) שכן השתמשו בזה (תמסור להם, ששחקן מספר 200193 שהשתמש בסיפור הזה הרג את אותו שבט האורקים כבר לפני 10 שנים). אז מה בעצם כותבים, אם בכלל, על הילדות? ובכן, בגלל שבד"כ הכתיבה תתחיל עם הלידה שלך, זה המקום הכי אידיאלי לתאר את ההורים. את האמא שלידה אותך, איך היא נראת, מה היא עושה לפרנסתה, וכו'. כנ"ל לגבי האב. זהו המקום לתאר את האחים שלך, אחיות שלך, או למה אין לך כאלה (תודו שאין הרבה דמויות שהן בעצם "טעות". זה מה שקורה בהעדר אמצעי מניעה). ההתבגרות – [או: "לא רק לקוסמים יש פסיכומטרי גבוה"] יש לזכור שלא כל הדמויות הן בעלות הכיתוב "בן-אדם" בשורת ה"גזע". הילדות נסלחת במידה זו או אחרת, כי בעצם היא באה יותר לתת רקע ללידה ותיאור המשפחה של הדמות. פרק ההתבגרות הוא כבר שונה לחלוטין. כאן הדמות היא כבר על סף רכישת המקצוע (אם עדיין לא רכשה), עזיבת הבית (אם עדיין לא עזבה) או על סף התקפת השבט האורקי (במקרה והוא התעקב אצל שחקן מספר 548194). זהו השלב בו הדמות מקבלת קווי אופי – האם היא מתבודדת או חברותית? אל תשכח שזה ישפיע עליך בעתיד כאשר תרצה להצטרף לחבורה (אחרי הכל, זהו משחק לא לאדם אחד). חבל שכולם ישנאו אותך רק בגלל שיש לך נטייה להתבודד. מה גם, שהדבר יוצר מעיין "דבק מלאכותי" בין חברי הקבוצה. במקום שיהיו סיבות שינבעו מתוך המה"ד לחיבור בין הקבוצה, הגישה של "לא מרבה לדבר עם זרים מחד גיסא, ולא מרבה להתחבר עם זרים מאידך" דיי תגרום לכאב ראש של שה"מ כאשר הוא הזה שבסופו של דבר יצתרך למצא פתרון (ולא תמיד יצירתי) לבעייה של "למה לעזאזל אתם בייחד". זהו גם השלב בו היא מסיימת את ההכשרה שלה. סיום האקדמיה לקוסמות, סיום בית הספר ללחימה, וכו'. צריך לשים לב שההגעה לבגרות שונה בין גזע לגזע. לא נכנס לפרטים הטכניים של כל העסק כי הוא ברובו עוסק במספרים ונתונים לגבי המערך הסוציאלי של הדמות, אבל עדיין צריך לשים לזה לב. מה שחשוב, זה שבסופו של דבר הדמות תצא לדרכה, ותהפוך לגאוות המשפחה. אך למה לה לצאת? זאת אולי הקושייה הכי קשה בכל תהליך הכתיבה, ויצירת הדמות. למה לעזאזל הדמות שלך לא נשארה בבית, לעזור בכפר ולהשתלט על העסק המשפחתי של המלחת המלפפונים אחרי שההורים ילכו לעולמם? אולי זה הרצון לשבור את מגבלות הכפר הקטן והנידח ולחקור את העולם, אולי זה הרצון (שמפמפם גם בעורקי האנשים שמשחקים את הדמויות) להצליח בעיר הגדולה ולהפוך ל"ילד הכפרי" שהצליח להפוך ל-Big Shot. אולי זה אוצרות שמונחים במערות חשוכות, רק מחכים שיקטפו אותם מידי המפלצות שמסתובבות באזור. הרצון ללמוד, לעזור, להרוויח, להצליח ועוד – אלה הם המטרות אשר אמורות לך לרצות לקפוץ מהמיטה ולצאת לחיים האמיתיים. אבל לא תמיד יש לך את האומץ לצאת כך לבד. אתה רוצה לחקור ולהצליח, אבל אתה מפחד לעשות את זה לבד. בדיוק בשביל זה הומצא הקרקס הנודד, אשר איתו תנדוד ממקום למקום ותחקור את היבשת. או שמא תצתרף לחבורת הרוכבים הנועזים שעשו עצירת לילה בכפר בתור נושא נשק – ובמוקדם או מאוחר תהפוך לאחד מהם. לא משנה מה המטרה של העזיבה, נסה להפוך אותה לכמה שיותר מציאותית, אך עם זאת קשה להשגה: מציאותית מהבחינה שתהווה גורם מספיק חשוב ומשמעותי לעזיבה שלך את הבית, וקשה להשגה פשוט בגלל שאם איי פעם תשיג את המטרה, לא ישאר לך עוד מה לעשות. אז הצלת את חברת הילדות שלך שנחטפה מהכפר – מה עכשיו? תחזור הביתה, או תתחיל את כל העסק של מציאת "טריגר" לעזיבת הבית מחדש? כמובן שאפשר להשתמש במאגר הקבוע מראש של "הצלת החלשים" ו"התעשרות" – אבל זכרו שהמטרה מלכתחילה הייתה ליצור דמות מקורית.

 

[PUMI for ever]

המשך

ומה עכשיו? – [או: "שלום, אתם מחפשים עובדים?"] אם הגעת עד לפה – אתה מסודר. יש לך את הדמות שלך, עם הראיון המקורי שלך ועם הורים שעדיין חיים (או שלא...). החלק הזה באמר אמור להיות מיותר לרוב השחקים (האמת שסתם התלהבתי מהתת-כותרת והחלטתי לתת לה קטע משל עצמה), היות ופה מתחיל המשחק האמיתי. האינטרקצייה עם השחקנים האחרים בקבוצה, וההתחלה של קבל התשואות וההתלהבות לגבי הרקע הנהדר של הדמות. הדמות שלך יצאה לדרכה, מחפשת להשלים את המטרה ששמה לעצמה. היא תעבור מקומות שונים, עד שתגיע לנקודה שתחליט שממנה הכי טוב להתחיל את העסק של השלמת המשימה שלה. זה יכול להיות צעד אחד מאחורי גבולות הכפר שלך, אם נשבע לציל את אהובת נעוריך, או שזה יכול להתחיל כ-100 קילומטר משם, בעיר הגדולה אשר רק מחכה שתגיע אליה ותצליח. לרוב, זהו הקטע שאתה מתחבר עם שאר חברי הקבוצה. פאק או Luck? – [או: "נו באמת, מי לא פוחד מליצנים..."] הדמות שלך היא לא אל. גם לה יש את החסרונות שלה ואת היתרונות שלה. לשחק דמות שלא מפחדת מכלום, שראתה הכל ושאין לה דפיקה כלשהי במוח פשוט לא מעביר את כל הכיף שיכול להיות מועבר אליך בזמן המשחק. אין דבר שמראה יותר מציאותיות של דמות מאשר הרגע בו לאחר חודשים של משחק, מתגלה פובייה קשה לעטלפים מצד הלוחם. מצד אחד, רק הוא מיומן מספיק בשביל להשתמש בגרזן אשר אמור להרוג את המפלצת ששוכנת במערה. מצד שני, המערה כל כך נטושה שאלפי עטלפים התמקמו בה. רק מלחשוב על האינטראקצייה, הדילמות וההומור העולים מסיטואצייה שכזו תוכל למשוך עוד כמה שעות טובות של הנאה, והרגשה שתרמת למשחקיות. איבר כלשהו אשר קטוע (אצבע, לא צריך לחשוב יותר מידי בעניין הזה. למרות שאני יודע מה עולה לכם בראש!), שסע כלשהו (באוזן לדוגמא) או צלקת אימתנית (כל עוד היא לא בסגנון "מעל עין ימין ומתמשכת עד לחי שמאל). כל אלו הם עוד גורמים אשר יבדילו את הדמות שלכם משאר העולם, ויגבירו בכם את ההרגשה שאתם משחקים משהו מיוחד. איש משפחה... – [או: "צריך שמישהו ידאג לי בפנסייה..."] ... או חסר משיכה? [או: "... אז מזל שיש לי 5 גובלינים כעבדים!"] זהו נושא כאוב, אך עם זאת קצר. רבות מן הדמויות לא חושבות אפילו על להקים משפחה. הדידה, הסכנות והפיתויים העומדים בדרככם אל האושר הם בלתי סופיים. אך עם זאת, לשמור על קשר עם מישהו מהמין השני (או ש...) יכול לתרום רבות לדמות שלכם. המחשבה עליהם היא מה שתשאיר את הדמות שלכם בחיים ובצד השפוי כאשר היא תקלע במקרה לצינוק זה או אחר, או תיתן לכם עוד סיבה לצאת למרדף אחרי הסופר-פושע אשר ("במקרה") חטף את הבן הבכור שלכם. לאנשים מסויימים, משפחה הוא לא מונח אשר כולל בתוכו אישה ו-3 צאצאים. יכול להיות שהאדם ייסתפק בדירה\בית\אחוזה כלשהי שאליה הוא יביא את חבריו\חברותיו. יקיים חיי חברה כשרים מידי פעם, אך בדרך-כלל יהיה עסוק ברדיפת גובלינים. כמו כן, האם יש משהו יותר כיפי מלדעת שחבורת אורקים "מסויימת" פשטה לכם על הבית? אבל למה להסתכל רחוק? למה לחפש אישה – זה הרי לא יעבוד. מבחינתכם, המושג "משפחה" יכול להיות ממומש גם עם העובדה שההורים שלכם בחיים. קשר בריא וטוב עם הבית בו נולדת, עם האמא הדאגנית או האבא הגאה. עם האח הצעיר או האחות הבוגרת. גם שם יכולים להתעורר קשיים אלו או אחרים, כאשר אחד מבני הבית חולה וזקוק נואשות לצמח שרק אתה וחבורתך יכולים להשיג, בשביל לרפא אותו. או זיהום של מקור המים אשר מאיים למחוק את הכפר מעל פני האדמה. הנושא הוא אינדיבידואלי לחלוטין. יש כאלה שיתמודדו בגבורה עם הדמות שלהם, המשפחה של הדמות, והחתולים שלהם, ויש כאלה שלא יסכימו בכל תוקף להשתקע, או שיהיו להם אי אילו רמזים למשפחה – רק בשביל שהדמות לא תצתרך לשלוח כמות זהב נכבדת, במקרה אחרי שהדמות הצליחה להשיג הרבה ממנו. סיכום דמות מקורית, מעניינת וכיפיית אינה פרי דימיון. למרות שהעבודה הדרושה בשביל לבנות אחת כזו היא רבה פי כמה וכמה מדמות רגילה, המושקעת גם הרבה יותר מתגמלת. יש לה מטרה בחיים, יש לה עבר. היא לא סתם ככה הונחה על פני האדמה בוקר אחד, עם ידע מפה ועד להודעה חדשה, ועם שקיק זהב שכתוב עליו "התחלתי". לרוב, דמויות כאלה הן אלה אשר מחזיקות מעמד חודשים ואף יותר, וזוכות אף לתואר "דמות נוסטלגית" – הזו שאתה נזכר בה כמה שנים אחרי, וצוחק מכל אותם דברים שקרו לה, ולא היו קוראים אלא אם כן היית משקיע את האקסטרא שעה הזאת ביצירה שלה.

 

[PUMI for ever]

דעות\מחשבות\הערות\הארות ../images/Emo35.gif תודה.

 

[ננסק]

נראה סבבה

סקרתי בינתיים רק בקצרה, כי זה ארוך משהו. דיעות מפורטות כשאקרא לעומק, ואם ארגיש שיש צורך.

 

[DDN]

לא קראתי הכל, אבל אהבתי מה שקראתי

ברשותך, אני רוצה להעלות למאמרים. זה יתאים יפה ליד ההוראות למילוי שאלון ה60 שאני רוצה גם להעלות למאמרים.

 

[PUMI for ever]

כמובן, אין לי התנגדות.

 

[אלף מטונף]

נחמד מאוד

 

[Sabre Runner]

אני בטוח שזה מאוד יעיל...

אבל רק לשחקני מו"ד. בהתחלה חשבתי שזה מיועד לשימוש כללי אבל לאט לאט זה נראה לי מגיע יותר יותר מרקע של מו"ד. ואז אמרת את זה בעצמך. אני חושב שדבר כזה צריך להיכתב, עם כל הקלישאות הידועות, אבל לא בהכרח מנקודת המבט של מו"ד אלא של שיטת משחק כללית. אני מעיקרון, נגד השימוש במקצוע או גזע ולכן גם רוב הדמויות שלי מתחמקות מהעניין בדרך כזו או אחרת.

 

[NacroMittler]

אתה לא חייב להשתמש במקצוע

במובן המו"די. מקצוע יכול להיות גם נפח, דייג או שיפוצניק. חוץ מזה, אני חושב שמקוצע מסמל מאין קונספט של הדמות. האם היא מטילה לחשים? האם היא לומנית במיוחד? האם היא גם וגם? אתה יכול לפתח את זה להרבה כיוונים מבלי להסתמך על המקצועות ממו"ד.

 

[NacroMittler]

לומנית=לוחמנית

 

[Sabre Runner]

אני לא חושב שהמקצוע מסמל משהו

יכול להיות רואה חשבון שהוא לוחמני אבל נדחף לתפקיד על ידי לחץ או משהו אחר. יכול להיות אתלט שרוצה להיות אמן אבל לא רוצה לאכזב את ההורים שלו. מקצוע לא אומר כלום על הדמות ולפי דעתי, כמו הנטייה במו"ד, הוא רק מגביל. ואני לא אוהב דברים שמגבילים אותי.

 

[NacroMittler]

אני לא מסכים איתך

מקצוע לא מגביל כשאתה לא מתייחס אליו בתור כזה.סביר להניח כי לאדם אשר פנה להיות אתלט מראש היו היכולות להיות כזה-אחרת הוא לא היה מצליח בכך. מעבר לזה, אדם אשר עוסק באתלטיקה מן הסתם ירוץ מהר, גם אם לא היה כל כך מהיר בילדותו. יכול מאוד להיות גם שהוא אכן אמן, במקביל להיותו אתלט. הוא לא מתפרנס מזה, אבל יכול להיות שבתור תחביב הוא מנגן על חליל או שהוא ציר מאוד מאוד מוכשר והוא מנצל כל דקה פנוייה לציור. מה שאני בא להגיד זה, שכמו נטייה, לא צריך להתייחס למקצוע כאל תורה חקוקה בסלע. ולמען האמת, כשאני אומר מקצוע אני מתכוון גם לקונספט של הדמות (כפי שאמרתי בהודעה הקודמת), ולא רק למקצוע אשר בו הוא עוסק. אתה יכול להגיד שהמקצוע שלו זה פוליטיקאי מפני שהוא אדם מאוד כריזמט ומאוד מניפולטיבי, והוא תמיד מוצא פיתרונות לבעיות בקומבינות. אבל למעשה, הוא לא באמת פוליטיקאי אלא עורך דין. בכל אופן, את המילה "פוליטיקאי" אתה יכול גם להחליף ב"מניפולטור", ב"קומבינטור" וכו... זה מאין קו אופי מרכזי אשר מאפיין את הדמות. קו אשר לדעתי מאוד עוזר כאשר אתה בונה את הדמות. כמובן שיכולים להיות גם כמה קונספטים כאלה. יכול להיות שאותו פוליטיקאי (שהוא בעצם עו"ד) הוא גם מתאגרף בזמנו הפנוי-ועל כן-לוחמני.

 

[ננסק]

אז בוא נקרא לזה קונספט

כמו בספרים של וויט-וולף. חבר'ה, בואו לא נכנס שוב לויכוח אודות מקצועות. מצד אחד הם מגבילים, מצד שני הם מגדירים - הם כלי בעל יתרונות וחסרונות ואפשר לבחור אם להשתמש בהם או לא. סבבה, סיכמנו, בואו נחזור לנושא הדיון... הויכוח הזה נטחן כאן יותר מדי פעמים.

 

[הבלש חסר הבית]

לאו דווקא קונספט

מקצוע הוא תווית שמגדירה מערך כישורים מסויים - אתה יכול להיות טוב בהם, או גרוע. בBRP, למשל, כל "מקצוע" הוא בעצם רשימה קצרה של כשרונות (בעיקרון 8, כשכמעט תמיד יש את "אחד או שניים לבחירתך") שכדאי לדעת אותם כדי להצטין בו - אבל שום דבר לא מונע ממך, למשל, להיות לוחם שהוא סייף גרוע שמצטיין דווקא באומנויות הבמה.

 

[Sabre Runner]

אז אני גם נגד זה.

לפי דעתי, דף דמות צריך להכיל רק את המספרים שאתה צריך כדי להשתמש בשיטה שבה אתה משחק. כל מה שקשור למשחק תפקידים עצמו, צריך להיות בחוץ ולא צריך להיות כתוב בכלל בשום מקום אלא אם אתה כמוני ויש לך בעיה לזכור מה אכלת היום בבוקר. מה שאני מנסה להגיד כל הזמן על שחקני תפקידים ובעיקר על סופרים: אחד הדברים שהופכים את היצירה שלך לטובה היא התייחסות לפרטים. צריך לזכור שכל דמות, כל בן-אדם, הוא יצור מאוד מורכב עם המון המון רגשות, הרבה הרבה יצרים ועוד יותר קשרים ואפשרויות בעברו. כך שוב את מו"ד לדוגמה ואת הדמות שיש לי ב-NWN. נגיד היית נזיר. ואז שלחו אותך החוצה מסיבה מסויימת כדי שתעשה משהו לפני שאתה משלים את האימונים שלך. יצאת לעולם הרחב אחרי שנים בתוך בועת המנזר. אז היית נזיר חביב ומסודר אבל הגעת לעולם שבו כולם חארות ושאם מישהו מסכים לכסות למישהו אחר את התחת ולא רק את של עצמו אז הוא כנראה עושה את זה בשביל הכסף. העולם הוא תוהו ובוהו ולאט לאט אתה מבין את זה ומתחיל גם לעבוד ככה כדי לשרוד ולהשתלב. ואז בא מו"ד ואומר לך שאם אתה תוהו אז אתה לא יכול להתקדם כנזיר! איזה כיף... אי אפשר להמשיך להתאמן במה שלימדו אותך רק בגלל שאתה כבר לא תומך סדר נלהב?

 

[NacroMittler]

מקצועות, לא במובן המו"די

קרא את ההודעה האחרונה שלי. לפי הודעה זו נזיר לא חייב להיות סדר. למעשה, כל אדם יכול להיות נזיר. נזיר זה אדם אשר מתנזר מיין/מין/בשר/דיבור וכו... שמשון הגיבור למשל היה נזיר אשר התנזר מגזיזת שיערו.

 

[Fenris]

ובכן... לא!

אם ניקח את הדוגמה שלך, נזיר חייב לחיות על-פי משמעת עצמית. תסכים איתי שהרמות אליהן מגיע נזיר באומנויות לחימה ו(במקרה של מ"ת פנטסטי)כוחות על-טבעיים יכולות לבוא רק בעקבות אימונים מפרכים תוך משמעת עצמית נוקשה, ואם אין לך משמעת עצמית נוקשה אז יש את המקל הנוקשה של המאסטר שלך (תראה סרטים תיעודיים על ברוס לי וג'קי צ'אן, למשל - הם למדו אומנויות לחימה בעל-כורחם, בהתחלה, תוך שאת המשמעת שלהם כפו עליהם הוריהם והמאמנים). אז אם הנזיר שלך מאבד את המשמעת הזו (הוא לא צריך להאמין ב"סדר" בעולם כדי להיות "Lawful" - רק ב"סדר" הנפשי שלו) הוא לא יוכל יותר להקפיד עם עצמו על האימונים והמדיטציה כראוי, ולא יוכל להתפתח בכיוון הזה עד שישתלט על עצמו ויחזיר את המשמעת - או יבקש מאחר לעשות זאת בשבילו (המאסטר שלו, למשל). שים

שהוא שומר את כל היכולות שיש לו באותו זמן. הוא לא מפסיק להיות נזיר, ולא שוכח מה שהוא יודע. הוא פשוט לא יכול ללמוד "טריקים" חדשים כי הוא לא יכול להתאמן כמו שנזיר צריך להתאמן. חייבים להבין שהנטייה במו"ד באה להיות כלי מכוון ולא כלוב ברזל. וההגדרה הכללית של "חוק" ו"תוהו" ושל "טוב" ו"רע" היא בדיוק זו - הגדרה כללית. אז אצל הנזיר, ה"חוק" מתבטא במשמעת עצמית. אצל הפלאדין, ה"חוק" מתבטא בקוד מוסרי, או קוד אבירים (כמו "השבועה והמידה" של אבירי סולאמניה), ואצל הגנב ה"חוק" (כן כן, יש גם גנבים עם נטייה "חוקית") מתבטא בעקרונות התנהגותיים (או אפילו מוסריים - ראה רובין הוד...). חבל שאנשים ממהרים להשמיץ את השיטה. מדובר בשיטה שנותנת הרבה קווים מנחים, אבל לא מחייבת אותך להשתמש באף אחד מהם. והכלים האלה, ברגע שיושבים וחושבים עליהם קצת, ולא פועלים כמו אוטומטונים או על-פי הדוגמאות (הדי-נדושות) שניתנו בספרים, מאוד עוזרים למשחק - גם למשחק התפקידים, ולא רק לשלבי ה-Hack and Slash.